1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שנגרם כתוצאה מנפילת ענף מעץ אזדרכת העומד בשטח שבאחריות הנתבעת. הארוע התרחש ביום 8.7.2013. התובעת טוענת לזכותה לשיבוב נזקים בסך כולל של 24,433 ₪.

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות הארוע, וממילא להטבת הנזקים.

3. התובעת טוענת, כי בהיות בעץ באחריותה השוטפת של הנתבעת, עליה הנטל לשכנע כי נקטה את האמצעים הנדרשים למניעת שבר ענף כפי שנגרם, ואילו הנתבעת טוענת כי נקטה את האמצעים הדרושים, וכי לא הוכחה התרשלות.

4. בדיון העידו נהג הרכב, שלא ראה את הארוע, אלא רק את תוצאותיו, ומנהל מחלקת גנים ונוף אצל הנתבעת, שהעיד בעיקר על נהלי עבודה, וכן על כך שהוא לא יודע על שום פניה למוקד העירייה לגבי העץ המדובר, וכי לפי מומחי הנתבעת אין מדובר בעץ הדורש טיפול מונע מיוחד. הוא הרחיב באשר לנהלים אצל הנתבעת ולהיקף ההשקעה שלה בבדיקות עצים. העד לא ידע לספק אם העץ הספציפי ממוספר (כפי שממוספרים עצים רבים בשטח סמכות הנתבעת, אך לא כולם), ואף לא היו בידיו דו"חות מוקד או דו"חות בדיקה של העץ המסוים או האזור בו הוא עומד. הוא הסביר, כי כאשר מתגלה בעיה, מוגש על כך דו"ח ע"י איש המקצוע שבדק את העץ, ובמסגרת תפקידו של העד, הוא מגיע למקום לבדוק את הדיווח. לדבריו, לא היה דיווח כזה לגבי העץ המסוים.

5. התובעת טוענת, כי העץ הוא באחריות הנתבעת, וכי יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו", ולהעביר את נטל הראיה להוכחת העדר התרשלות אל הנתבעת. הנתבעת טוענת, כי כלל זה אינו חל במקרה דנן, ונטל הראיה לא הועבר, ומשכך, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבעת התרשלה בתחזוקת העץ ובמניעת השבר שגרם לנזק.

6. לדידי, הצדק עם הנתבעת, בנסיבות תיק זה. לצורך הפעלת הכלל של "הדבר מדבר בעדו" (סע' 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]), יש לבסס קיומם של שלושה תנאים – אי-ידיעת התובע (בפועל ובכוח) אודות הנסיבות שגרמו לנזק; היגרמות הנזק ע"י נכס בשליטת הנתבע; והסתברות לכאורה, כי לא ננקטו אמצעי זהירות בידי הנתבע.

7. מכל אלה, רק התנאי השני מתקיים בענייננו. לנתבעת אין כל יתרון על התובעת בבדיקת העץ לאחר מעשה. דבר לא מנע מהתובעת, ככל הידוע (ובכל אופן לא נטען אחרת), מלשלוח אגרונום או מומחה עצים אחר לבדוק את העץ השבור ולאבחן האם מחלה פגעה בו, או שמא פגם הניתן לגילוי מצוי שם, וכיו"ב. אילו היה מומחה כזה נשלח, ולא מאתר דבר, כי אז היתה התובעת עומדת גם בתנאי הראשון, אולם משלא נשלח, אין היא עומדת בו. יודגש, כי אין מדובר כאן במקרה בו לנתבעת יתרון מהותי, מובנה, על התובעת, באפשרות הוכחת נסיבות הארוע. די בכך כדי לשלול את תחולת הכלל.

8. באשר לתנאי השלישי, הרי שיש לזכור, כי מדובר בשבר מסיבי בעץ באמצע עונת הקיץ – לא בעת סופה וסערה או תנאי מזג אוויר חריגים אחרים. על פני הדברים, ובהעדר ממצאים אחרים, מסתברת לא פחות האפשרות של חבלה בזדון בעץ, אם כמעשה קונדס ואם מכל טעם אחר, מאשר כל ליקוי מבני בו (שניתן היה לגלותו). לפיכך, לא הונחה תשתית להסתברות עודפת של אפשרות אי-נקיטת אמצעי הזהירות מצד הנתבעת, על פני האפשרות ההפוכה.

9. משכל האמור נכתב, הרי המסקנה היא, שנטל הראיה לא עבר אל כתפי הנתבעת, והתובעת, כמובן, לא הצליחה להרימו. משכך, דין התביעה להידחות, והיא נדחית בזה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 1,800 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ו, 23 מאי 2016, בהעדר הצדדים.