1. לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 26.08.2013, בין כלי רכב מ"ר 42-185-70 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 34-419-75 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין האחריות לקרות התאונה.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת, אשר הייתה קוהרנטית, סדורה והותירה בי רושם של מהימנות, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים שהייתה מבולבלת ובלתי עקבית באופן בולט.

נהגת רכב התובעת העידה כי התאונה ארעה בסמוך לאחר ירידתה מדרך השלום לכביש איילון צפון בנתיב נסיעתה, כאשר משמאלה קו הפרדה רצוף (עמ' 1, שורות 22-17 לפרוטוקול). נהגת רכב התובעת העידה עוד כי לא הבחינה ברכב הנתבעים אלא בזמן התאונה עצמה (עמ' 2, שורות 6-5 לפרוטוקול).

מעדותו של נהג רכב הנתבעים ניתן להבין כי היה בכוונתו לצאת מכביש איילון צפון ביציאה לדרך ז'בוטינסקי ברמת גן (עמ' 3, שורות 25-24 לפרוטוקול). עוד העיד נהג רכב הנתבע כי הוא הבחין ברכב התובעת מאותת שמאלה וכי רכבו שלו מגיע לסוף הדרך ממנה אפשר לצאת מכביש איילון צפון לדרך ז'בוטינסקי ברמת גן ולכן סטה ימינה "ואז קרתה התאונה" (עמ' 3, שורות 30-28 לפרוטוקול). נהג רכב הנתבעים מודה, למעשה, כי התאונה ארעה בשל סטיית רכב הנתבעים ימינה. אמנם, הוא מעיד כי רכב התובעת גם סטה שמאלה, אולם הוא בונה טענה זו על בסיס האיתות שמאלה ברכב התובעת (עמ' 3, שורות 29-28 לפרוטוקול) ועל סמך השתלבותו של רכב התובעת בכביש איילון צפון לאחר שהנהגים החליפו פרטים (עמ' 5, שורות 8-7 לפרוטוקול). גם בהמשך עדותו של נהג רכב הנתבעים ניכר כי אין באמתחתו להציג כל אסמכתא המעידה על טענותיו בנוגע לאחריותה של נהגת רכב התובעת (עמ' 5, שורות 7-1 לפרוטוקול).

לא מצאתי כל רשלנות תורמת בנהיגתה של נהגת רכב התובעת מכיוון שהתאונה ארעה בנתיב נסיעתה ומכיוון ששוכנעתי כי סטייתו ימינה של רכב הנתבעים הייתה לא צפויה במיוחד לאור קו ההפרדה הרצוף.

לפיכך, אני מקבל את התביעה במלואה.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 6,805 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,400 ₪.

6.3. שכר העדה כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ז חשוון תשע"ו, 30 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.