בפני תביעת ליקויי בניה שהוגשה נגד חברת עד-אור בניה ופיתוח בע"מ, מוכרת הדירה נשוא התביעה, ונגד האחים אום, שותפות רשומה, אשר בנתה את הדירה.

עובדות אשר אינן שנויות במחלוקת

1. ביום 17.1.11 נחתם הסכם מכר בין התובעים לבין חברת עד-אור בנייה ופיתוח בע"מ, הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת 1"), בו התחיבה האחרונה למכור לתובעים דירה ברחוב סוסיא 4/6 בבאר-שבע (להלן: "הדירה") (ההסכם צורף כנספח ת/1 לתצהירי התובעים).
2. אחים אום שותפות רשומה, הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת 2"), הינה מי שביצעה בפועל את בניית הדירה.
3. ביום 28.6.13 קיבלו התובעים חזקה בדירה.
4. ביום 7.7.13 שלחו התובעים לנתבעת 2 מכתב במסגרתו התריעו על קיום ליקויים בריצוף וביקשו טיפול בליקוי זה (המכתב צורף כנספח כת/5 לתצהירי התובעים).
5. ביום 27.9.13 בדק מומחה מטעם התובעים את הדירה והוציא חוות דעת שעוסקת בעיקר בליקויים בריצוף הדירה (חוות הדעת צורפה כת/2 לתצהירי התובעים).
6. ביום 30.10.13 שלחו התובעים לנתבעת את חוות דעת המומחה מטעמם בליווי מכתב (המכתב צורף כנספח ת/5 לתצהירי התובעים).
7. ביום 4.11.13 שלחה הנתבעת 2 מכתב לתובעים בו אישרה את קבלת חוות הדעת וביקשה ליצור קשר עם מזכירות החברה, על מנת לתאם ביקור נציג בדירה כדי לבדוק את הליקויים אשר פורטו בחוות הדעת (המכתב צורף במסגרת נספח ת/5 לתצהירי התובעים).
8. ביום 6.12.13 התקבלה במשרדי הנתבעת 2 רשימה של ליקויים בדירה שנשלחה על ידי התובעים (הרשימה צורפה במסגרת נספח ת/5 לתצהירי התובעים).
9. ביום 13.12.13 שלחו התובעים מכתב לנתבעת 2 בו רשמו כי טרם התקבל מענה למכתב ההתראה. כן נרשם כי ניתנת ארכה נוספת אשר לאחריה, באם לא תוגש התייחסות למכתבם תוגש תביעה משפטית. כן צוין נזק לרכב שנגרם לרכב התובעים וכי דו"ח מפורט בעניין זה צורף למעטפת חוברת בדק הבית. צוינה גם רשימת הליקויים שנשלחה, והעדר התייחסות הנתבעת לרשימה זו (המכתב צורף במסגרת נספח ת/5 לתצהירי התובעים).
10. ביום 1.1.14 שלח בא כוח התובעים מכתב לנתבעת 1 בעניין הליקויים (המכתב צורף במסגרת נספח ת/5 לתצהירי התובעים).
11. ביום 5.3.14 שלחה הנתבעת מכתב תשובה לב"כ התובעים ובו רשמה כי טענות התובעים הועברו לנציג החברה/מומחה מטעם החברה, אשר יתאם ביקור בדירה (המכתב צורף במסגרת נספח ד' לכתב התביעה).
12. נציגים מטעם הנתבעת ביקרו בדירה פעמיים טרם הגשת התביעה (הצדדים לא ציינו את המועדים של אותם ביקורים).
13. ביום 28.9.14 בדק מומחה מטעם התובעים את הדירה פעם נוספת והוציא חוות דעת נוספת (חוות הדעת צורפה כנספח ת/3 לתצהירי התובעים).
14. בחודש 12/14 הוגשה התביעה לבית המשפט.
15. ביום 4.3.15 בדק מומחה מטעם הנתבעות את הדירה והוציא חוות דעת בעניין הליקויים (חוות הדעת צורפה כנספח ת/4 לתצהירי התובעים).

טענות התובעים

1. התובעים שלחו לנתבעות, הן בעצמם והן באמצעות עורך דין, מכתבי התראה, אולם לא זכו לאוזן קשבת. הנתבעות ניהלו "תמרוני השהייה" נגד הדרישה הצודקת של התובעים לביצוע תיקונים בדירה.
2. הנתבעות התייחסו לתלונות בביטול. פניות התובעים בקשר לליקויים שהתגלו בדירה נפלו על

"אוזניים ערלות", ולא נעשה דבר למעט "מלל" מצד הנתבעות ותיקונים מינוריים. משכך יש לראותן כמי שמיצו את זכות התיקון.

1. הנתבעות הרחיבו חזית לאחר קבלת חוות דעת מומחה בית משפט, והעלו טיעון חדש וכבוש לפיו הציעו לתובעים החלפת הריצוף בחלק מהדירה, אולם התובעים סרבו ודרשו החלפה של כל הריצוף בדירה. אין מקום לאפשר את הרחבת החזית.

על הנתבעות היה להגיש בקשה לתיקון כתב הגנה, ומאחר ולא עשו כן, הן מנועות מלטעון טענה זו.

כך או כך הוכח כי טענה זו אין בה ממש, וכי ההצעה הנטענת או הצעה מסוג דומה מעולם לא הוצעה. כל שהציעו הנתבעות היה תיקון מרצפות בודדות.

1. הנתבעות לא הביאו לעדות עדים רלוונטיים וכן ויתרו על חקירת התובע 1.
2. הנתבעות גילו רשלנות וחוסר מקצועיות בבניית הדירה וכן גילו חוסר מקצועיות בניסיון לתקן מקצת הליקויים.
   עצם קיום הליקויים כמפורט בחוות הדעת ההנדסיות, "מדבר בעד עצמו".
3. הנתבעת 1 הפרה את החוזה מפורשות ו/או מכללא. לא העמידה לרשות התובעים דירה בהתאם למפרט הטכני וללא ליקויי בנייה. כמו כן לא עמדה במחויבויותיה לתקן את הליקויים תוך זמן נאות.
4. הנתבעת 1 מכוח היותה מוכרת הדירה לפי חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, והנתבעת 2 מכוח היותה הקבלן המבצע, הפרו תקנות בנייה, תקנים רשמיים, תקנים ומפרטים כמפורט בחוות הדעת ההנדסיות.
5. הנתבעת לא הביאה עדים רלוונטיים.
6. על מנת לבצע את התיקונים בדירה, יש לפנות את הדירה מיושביה (5 נפשות) ומתכולתה בעת ביצוע התיקונים. התובעים הינם אנשים בעלי מוגבלות, ודורשים להשתכן בבית מלון בתקופה זו. הם אינם ערוכים לניהול משא ומתן בנוגע לחוזי שכירות, ביטוחים וכד'. כל פעולה מצדם כרוכה בקשיים רבים.
7. בעקבות הטיפול הכושל של הנתבעות נגרמו לתובעים עגמת נפש ואי נוחות. בנוסף הפסידו ימי עבודה, וצפויים להפסיד ימי עבודה נוספים בזמן ביצוע התיקונים.
8. על בית משפט להורות לנתבעות 1 ו- 2 לפצות את התובעים לפי הפירוט כדלקמן - עבור תיקון הליקויים, לפי חוות דעת מומחה בית משפט בסכום של 53,747 ₪; עבור דיור חלופי, פיצוי בסכום של 13,000 ₪; עבור תשלום שכר טרחה למומחים, פיצוי בסכום של 6,313 ₪; עבור תשלום אגרת בית משפט, פיצוי בסכום של 2,811 ₪; עבור עוגמת נפש, אי נוחות והפסד ימי עבודה, פיצוי בסכום של 15,000 ₪.
9. על הנתבעות לפצות את התובעים גם בגין נזק שנגרם לרכב בגין מכשול/ליקוי שהינו באחריות הנתבעות, בסך של 800 ₪.

טענות הנתבעות 1 ו- 2

1. בשל קרבה משפחתית למי ממנהלי הנתבעת 1, ובשל מצבם המיוחד, קיבלו הנחה של עשרות אלפי שקלים לפחות ממחיר הדירה הרגיל באותה עת. כמו כן קיבלו התובעים הנחה משמעותית בביצוע שינויים ותוספות בדירה. טרם האכלוס בוצעו שינויים נוספים לבקשת התובעים, ללא תוספת עלות.
2. בתום שנה למגורי התובעים בדירה, ביקשה הנתבעת 1 לבצע את תיקוני הריצוף כמתחייב מהחוק ומהסכם המכר, אולם התובעים סרבו לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים הדרושים וטענו כי יאפשרו התיקון רק אם יוחלף כל הריצוף בדירה.

מר סלומון ז"ל – נציג הנתבעת 1 – ביקר בדירה במטרה לבדוק את טענת התובעים, ולאחר מכן ביקר בדירה גם מר אברהם סויסה אשר הבהיר לתובעים כי אין כל הצדקה להחלפת הריצוף בכל הדירה.

מר אברהם סויסה הציע לתובעים להחליף ריצוף במטבח, בפרוזדור ובסלון, אולם התובעים סרבו ודרשו החלפת הריצוף בכל הדירה. מיד לאחר מכן הוגשה התביעה, כך שלא ניתן לומר שלנתבעת 1 הייתה אכן הזדמנות לתקן את הליקויים.
חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט לא קובעת שיש להחליף את הריצוף בכל הדירה.

הנתבעת 1 חזרה וטענה בפני התובעים כי היא מוכנה להחליף את הריצוף כפי שהציעה, והתובעים הם אלו שסיכלו את התיקון, כאשר עמדו שלא בצדק על החלפת הריצוף בכל הדירה.

אין לקבוע כי הנתבעות מיצו את זכות התיקון בשעה שסירבו לבצע את התיקונים לפי חוות דעת התובעים, אשר הינה חוות דעת "מנופחת", אשר נועדה לרצות את התובעים ולהרשים את בית המשפט.

אין לקבוע כי סירוב הנתבעות לקבל את האמור בחוות הדעת מטעם התובעים ככתבה וכלשונה, יגרור אחריו איבוד הזכות לתיקון הליקויים. הנתבעות זכאיות על פי דין ועל פי ההסכם, לתקן את הליקויים בעצמן.

טענה זו של הנתבעות אינה מהווה הרחבת חזית ונכללת בכתבי הטענות.

1. התובעים לא הביאו עדים רלוונטיים וויתרו על חקירת מצהיר הנתבעת.
2. חוות הדעת שהוגשה על ידי התובעים מוכחשת, מאחר והינה מגמתית, מוזמנת, והסכומים הנקובים בה מוגזמים.
3. ככל שימצא בית משפט כי קיימים ליקויים בדירה, תעמוד הנתבעת 1 על זכותה לתקנם בעצמה, תוך פיקוח של מומחה מטעם בית משפט.
4. לקבלן זכות ראשונים לתקן ליקויי בניה שנתגלו בדירה. מטעמי זהירות בלבד, ככל שבית המשפט יסבור שאין מקום לאפשר לנתבעות לבצע את התיקונים, יש לחייב הנתבעת 1 לשלם לתובעים את הסכומים שקבע המומחה, לפי עלות לנתבעת ולא לפי עלות לקבלן מזדמן מטעם התובעים.
5. אין כל צורך בדיור חלופי, לאור הליקויים שנמצאו.
   כך או כך, מדובר סך הכול בתיקונים שיארכו כשבועיים ימים. עלות שכירות של דירה לחודש הינה 3,000 ₪ בלבד. לחלופין התובעים יכולים להיעזר בהוריהם ולהתגורר אצלם בתקופה זו. אין מקום לפצות את התובעים לפי עלות של שהייה במלון.
6. אין בליקויים שנמצאו כדי לגרום עוגמת נפש לצדדים.
7. תיקוני בדק הינם חלק מהאמור בהסכם ובחוק ואינם מהווים עילה להפרת חוזה.
8. יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת 2, בשל העדר יריבות בינה לבין התובעים. הנתבעת 1 הינה החברה שמכרה לתובעים את הדירה והיא אחראית לבנייה.

חוות הדעת בתיק זה

1. שני הצדדים הגישו לתיק בית המשפט חוות דעת של מומחים.
2. התובעים הגישו שתי חוות דעת ערוכות על ידי מהנדס סטניסלב גולוד מחברת "פלס – בדק בית בע"מ" (להלן: "מומחה התובעים").

חוות הדעת הראשונה שנערכה ביום 27.9.13, עסקה בעיקר בריצוף בדירה. בחוות הדעת קבע המומחה כי הריצוף במטבח, בין המטבח לסלון, בפרוזדור ובחדר שינה של ההורים אינו מישורי, ובעל הפרשי גובה גדולים, הן בין קטעי הריצוף בחדרים אלה, והן בין הריצוף הכללי בחדרים הנ"ל לבין הריצוף במשטחים סמוכים. סטיות הריצוף עוברות את הסטייה המותרת בצורה משמעותית ולא ניתנת לפשרה כלשהי.
כן מצא המומחה ליקויים נוספים בריצוף - אריחים עם שברים, אריחים שונים בגוון, אריחים בעלי הידבקות לקויה, רובה במשטחי הריצוף שאינה תקינה ואינה ראויה.

המומחה קבע כי בריצוף הדירה נמצאים ליקויים חמורים ומהותיים. ליקויים אלה מהווים פגם אסתטי חמור. לא יעיל, ובפועל לא ניתן לתקן את הריצוף באמצעות החלפת אריחים לקויים בודדים או קטעי ריצוף לקוי.

לפיכך, בשל כל הליקויים הנ"ל, קבע המומחה בחוות דעתו כי יש להחליף את ריצוף הדירה באופן מלא כולל במרפסת המקורה.
המומחה אמד את עלות החלפת הריצוף בכל הדירה בסך של 55,000 ₪ (לא כולל הוצאות לפינוי הדירה). המומחה מצא ליקויים נוספים בדירה בסך של 4,000 ₪.

סה"כ עלות תיקון הליקויים לפי חוות הדעת הראשונה הינו בסך של 59,000 ₪, כאשר סכום זה בתוספת פיקוח הנדסי ובתוספת מע"מ מגיע לסך של 76,582 ₪.

בחוות הדעת השנייה, חוות הדעת המשלימה, שנערכה ביום 28.9.14, קבע המומחה שבדירה ישנם ליקויים נוספים שעלות תיקונם הינה בסך של 4,000 ₪, כאשר סכום זה בתוספת פיקוח הנדסי ובתוספת מע"מ מגיע לסך של 5,192 ₪.
מכאן נובע אם כן כי הליקוי העיקרי לשיטת התובעים הינו הליקוי בריצוף.

1. הנתבעת הגישה חוות דעת ערוכה על ידי מהנדס יעקב מרזוק "ממזור הנדסה ושמאות מקרקעין בע"מ".

חוות הדעת נערכה ביום 4.3.15 ובמסגרתה מתייחס המומחה לשתי חוות הדעת מטעם התובעים (להלן: "מומחה הנתבעת").
בחוות דעתו שולל המומחה מטעם הנתבעים לחלוטין את הליקויים הנטענים בריצוף.
וראו קביעותיו: "..ערכתי בדיקה משלי באמצעים מקובלים...בבדיקה מצאתי גליות בריצוף ליד ארונות המטבח. הגליות בשיעור כ – 4 מ"מ לאורך סרגל באורך 2 מטר. סטייה זאת מהווה סיבולת מותרת בתקנים הרלוונטיים ובין היתר תקן 789.....".

"...נטען כי בסלון, מטבח, חדרי שינה, ממ"ד נמצאו אריחים עם שברים שונים בקצוות ו/או בפינות. המומחה לא ציין ולא פירט את גודל השברים, הרי בתקן 314 מצוינים ערכים אשר מותרים...בבדיקתי את הריצוף מול התקן לא מצאתי כל סטייה אסורה..".
"..במרפסת המקורה לא נמצאו אריחים "זרים""".
"...בכל חדרי הדירה ובסלון, נעשתה בדיקת הקשה.. לא נמצאו אריחים רעועים, לא אריחים סדוקים, לא רובה מתפוררת. אין מדובר בהדבקות לקויה...".
"..בבדיקה ויזואלית של הרובה, נמצאו גוונים שונים ברובה...סביר להניח כי מדובר ברטיבות עילית אשר נגרמה עקב שטיפות הרצפה על ידי הדייר. אין מדובר בליקוי של הקבלן.." (הדגשות שלי הח"מ).

בהמשך נכתב:
"...תוצאות בדיקות ריצוף ומסקנות (ההדגשה במקור).

לאור הממצאים, אני סבור כי אין צורך לפרק ולהחליף את מערכת הריצוף. ככל שיופיעו ליקויים ופגמים הרי שניתן לתקנם בצורה מקומית באמצעים פשוטים וקלים.
יש לקחת בחשבון כי מומחה דייר טוען, כי נדרש לפרק ולהחליף גם את חדרי הרחצה והשירות, טענה זאת אינה מבוססת ואינה ראויה. הרי בחדרי הרחצה אין גוונים ברובה ואין כלל שקיעות אפילו מותרות...." (הדגשה שלי – הח"מ).
בכל הנוגע לליקויים הנוספים המפורטים בחוות הדעת מטעם התובעים, מוצא מומחה הנתבעת ליקויים שעלות תיקונם לנתבעת הינה בסך של 1,900 ₪.
בסיפת חוות דעתו ציין המומחה כי איננו סבור שישנם ליקויים מהותיים בדירה וכי עלויות התיקון שקבע הינן נמוכות בהרבה מאומדן מומחה התובעים. כן ציין המומחה כי יש לאפשר לנתבעת בעצמה לבצע את תיקון הליקויים.

1. בעקבות חוות הדעת המנוגדות שהוגשו על ידי הצדדים, מונה ביום 9.6.15 מר צבי רון, כמומחה מטעם בית המשפט.
   המינוי נעשה לאחר שניתנה לצדדים האפשרות להביע עמדתם למינוי.
   התובעים הסכימו למינוי ואילו הנתבעת לא נתנו עמדתן בעניין זה, על אף שניתנה להן ההזדמנות לעשות כן.

בתאריך 30.11.15 התקבלה חוות דעת המומחה לתיק.
בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט נמצאו ליקויים בריצוף הדירה שאינם מבוטלים.

המומחה קבע כי ישנם שיפועים חריגים במטבח, בפרוזדור בין חדרי הדירה, ובחדר הורים. כן קבע כי אותרו מספר מוקדים בהם ניכרים הפרשי גובה בין אריחים סמוכים, בטווח הגבוה מהפרשי גובה המקסימאליים המותרים על פי התקן.

כן קבע כי יש בדירה מספר אריחים פגומים החורגים מהתקן.
לא נמצאו אריחים שונים בגוון. לגבי הטענה לקיומם של אריחים רבים בעלי הידבקות לקויה, נטען כי לא ניתן להתייחס לטענה זו ללא ביצוע בדיקת שליפה, עליה ויתרו התובעים.

לגבי הרובה נמצא חוסר אחידות בגוון הרובע וכן חוסר אחידות במילוי הרובה ומספר מוקדים בעלי רובה סדוקה/מתפוררת.

בסיום פרק הריצוף קבע המומחה כי יש לבצע פירוק אריחי הריצוף והשיפולים בחדר המגורים, במטבח, בפרוזדור ובחדר שינה הורים ויש לשים ריצוף מחדש. יש לבצע פירוק מבוקר של ארונות המטבח לצורך שימוש חוזר. העבודה תכלול רובה אקרילית בין משטח הריצוף וכן עבודות כלליות לרבות תיקוני טיח וצבע.

כן נקבע כי את האריחים הפגומים יש להחליף באופן מבוקר. לגבי הרובה יש לבצע חירוץ הרובה ויישום רובה אקרילית בכל שטח הדירה.

סך תיקון כל הליקויים בריצוף הינו סך 29,000 ₪ לפי עלויות קבלן, וסך של 36,250 ₪ (תוספת של 25%), לפי עלויות קבלן מזדמן עבור התובעים, (שני הסכומים הנ"ל הם ללא פיקוח קבלני וללא תוספת מע"מ).

המומחה מצא קיומם של ליקויים נוספים

המומחה קבע כי יש צורך בפיקוח הנדסי על מנת לבצע את התיקון הליקויים.

סה"כ עלות תיקון כל הליקויים בדירה בתוספת פיקוח הנדסי לפי עליות קבלן, הינו בסך של 36,750 ₪. סכום זה בתוספת מע"מ מגיע לסך של 43,000 ₪ בעיגול.

סה"כ תיקון הליקויים בתוספת פיקוח הנדסי לפי עלויות קבלן מזדמן מטעם התובעים, הינו בסך של 36,750 ₪ + 8,362 ₪ (25%), היינו סך של 45,112 ₪.
סכום זה בתוספת מע"מ הינו סך של 53,000 ₪ בעיגול.

במהלך ביצוע עבודות הריצוף אשר צפויות להמשך 15 ימי עבודה, לא ניתן יהיה להתגורר בנכס ויש צורך בדיור חלופי.
לוח הזמנים לביצוע כל העבודות, כולל הריצוף, נקבע כ – 20 ימי עבודה.

1. הצדדים לא שלחו שאלות הבהרה למומחה וגם לא ביקשו לחקור אותו על חוות דעתו .
   הצדדים בסיכומיהם אינם חולקים על האמור בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.
   

מהלך ודיון

1. בתיק זה הגישו הצדדים תצהירים, כאשר התובעים הגישו תצהיר אחד חתום על ידי שניהם יחדיו, ואילו הנתבעת הגישה את תצהירו של מר אברהם סויסה (הנ"ל מכונה בעדות התובעת לפעמים "אברהם" ולפעמים "סויסה").
2. אין מחלוקת שמר סלומון אשר היה גם כן מעורב באירועים נשוא התביעה מטעם הנתבעת נפטר.
3. בתאריך 24.05.16 התקיים דיון הוכחות בתיק.
   בפתח הדיון הודיע ב"כ הנתבעות כי המצהיר מטעם הנתבעות, מר אברהם סויסה, אינו יכול להתייצב שכאן אינו מרגיש טוב.
   בדיון עצמו נחקרה התובעת על תצהירה וב"כ הנתבעות ויתר על חקירת התובע.

ב"כ התובעים מצדו ויתר על חקירתו של המצהיר מטעם הנתבעות.
אף אחד מהצדדים לא ביקש לקיים דיון נוסף בתיק לשם שמיעת עדותו של מר אברהם סויסה. לאחר סיום מועד ההוכחות הוגשו סיכומי הצדדים.

1. ניסיון להביא הצדדים לפשרה לא צלח.

דיון והכרעה

דיון בטענת "הרחבת חזית"

האם טענת הנתבעת לפיה הציעה לתובעים לתקן את הליקוי בריצוף, אולם הם עמדו על החלפת הריצוף בכל הדירה שלא לצורך, ולפיכך אין מקום לקבוע כי איבדה את זכותה לתקן את הליקויים, מהווה הרחבת חזית אם לאו?

1. אין מחלוקת שחזית המחלוקות נקבעת בכתבי הטענות, אלא אם מי מהצדדים הסכים להרחבת חזית, אולם בענייננו לא הייתה הסכמה כזו.

בכתב ההגנה נטען כי הליקויים הקיימים בדירה הם מינוריים. כן נכתב בסעיף 4 כי התיקונים תוקנו במסגרת שנת הבדק (תשומת הלב כי בסעיף 4 לסיכומי הנתבעת נכתב כי "אין מחלוקת שלא בוצעו תיקוני שנת בדק...), וכי הנתבעת זכאית על פי דין ועל פי ההסכם שנחתם בין הצדדים לתקן את הליקויים בעצמה והיא עומדת על זכות זו.
במסגרת קדם המשפט שהתקיים בתיק זה ביום 18.2.16, לאחר שהתקבלה לתיק חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בה נכתב שיש להחליף חלק מהריצוף בדירה, טען ב"כ הנתבעות כי הוצע לתובעים להחליף חלק מהריצוף בדירה.
ב"כ התובעים ציין מיד כי הוא מתנגד להרחבת חזית.

ב"כ הנתבעות סבור שאין מדובר בהרחבת חזית שכן התובעים בעצמם ציינו כי הוחלף "מלל" בין הצדדים ולטעמו הצעת הנתבעות לתובעים הינה חלק מאותו מלל. כן טוען ב"כ הנתבעות כי טענה זו נכללת בגדר המחלוקת המופיעה בכתבי הטענות – האם הנתבעת איבדה/לא איבדה את זכות התיקון.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבורה – בדוחק אומנם – כי אין מדובר בהרחבת חזית אסורה.
הטיעון העובדתי שהעלתה הנתבעת אכן יכול לחסות "תחת כנפי" הטיעון הכללי של הנתבעת בכתב ההגנה, לפיו יש לה זכות לבצע את התיקונים בעצמה.

לכך אוסיף כי הטיעון הועלה עוד בקדם המשפט באופן שאפשר לתובעים להתייחס אליו וליתן את גרסתם הנגדית לטיעון זה, במהלך ניהול ההליך.
בעניין זה אפנה לפסק הדין ת"א (מחוזי ב"ש) 43517-11-11 אברהם לולו שמריז נגד שומרז חברה לבניין (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן:.

"הכלל הוא כי על בעלי הדין בהליך האזרחי להגדיר את הפלוגתות ביניהם במסגרת כתבי הטענות. עם זאת, על בית המשפט להישמע לכללי ההיגיון ולבחון את הטענה בהתאם לשלב בו הועלתה ולבדוק כי לצד שכנגד נתנה האפשרות להשיב לטענות אלו..... מעבר לכך פירוט אופן תשלום התמורה וההלוואות נעשה על ידי התובע כבר בדיון בסעד הזמני ובתצהיר עדות ראשית מטעמו, כאשר היה בידי הנתבעת להשיב לטענות אלו בתצהיריה וכך עשתה. על כן, לא נראה כי הגנתה של הנתבעת נפגעה בשל כך או כי הופתעה בעניין.... "

וראה בעניין זה גם רע"א 8500/15 ד"ר שי ירקוני נ' עוד אבישי אליאש (פורסם במאגרים משפטיים).

אוסיף ואציין אולם, כפי שיפורט להלן, כי העובדה שהטענה – אשר הינה בעצם הטענה העיקרית של הנתבעות בתיק זה - לא אוזכרה בכתב ההגנה, תרמה לקביעתי הסופית לפיה בפועל לא הצליחו הנתבעות או מי מהן להוכיח כי הציעו לתובעים את ההצעה המדוברת, טרם הגשת התביעה.רהם אולכם כי ף לולו שמשומר חבהאם יש לאפשר לנתבעת לבצע את התציקונים בעצמה רה לבנין ווח ע"מ

האם יש לאפשר לנתבעת לבצע בעצמה את תיקון הליקויים שמצא המומחה

1. עיון בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, מעלה כי הליקוי המשמעותי ביותר המצוי בדירה הוא הליקוי בריצוף.
2. הנתבעות אינן חולקות על ההלכה לפיה כאשר הקבלן מסרב להכיר בקיומו של ליקוי - או מסרב להכיר באחריותו, או מסרב לתקן את הליקוי – מאבד הקבלן את זכותו הבסיסית לתיקון הליקוי (ראה סעיף 16 לסיכומי הנתבעות וראה גם פרו' מיום 24.5.16 עמ' 6 שורות 11 – 12).
3. אין מחלוקת כמפורט לעיל, כי התובעים התריעו אודות הליקויים בריצוף במועד, ואין מחלוקת כי התובעים מסרו לנתבעות את חוות הדעת של המומחה מטעמם בה מפורטים הליקויים בריצוף, זמן מספיק טרם הגשת התביעה.
4. המחלוקת הנטושה בין הצדדים נסובה על השאלה האם בשלב מסוים, טרם הגשת התביעה, הוצע לתובעים תיקון של הליקויים בריצוף - החלפת הריצוף במקומות מסוימים בדירה, מקומות אשר בהם ובהם בלבד המליץ המומחה מטעם בית המשפט, בסופו של יום, להחליף את הריצוף, ואולם התובעים סירבו לאפשר תיקון זה, בהתנותם את הסכמתם בכך שהנתבעות יפעלו להחליף את הריצוף בכל הדירה.
5. לאחר ששמעתי את עדות התובעת ועיינתי בכל החומר בתיק החלטתי לקבל את גרסת התובעים בעניין זה, היינו אני קובעת כי הנתבעות או מי מהן מעולם לא הציעו לתובעים להחליף את הריצוף בדירה, במטבח, בסלון ובפרוזדור, וכל שהוצע לתובעים על ידי הנתבעות היה תיקון מרצפות בודדות.
6. כמפורט לעיל, הטענה הנ"ל לא הופיעה בכתב ההגנה והייתי מצפה כי היא תופיע שם בשל היותה טענה מהותית וחשובה.

מצאתי כי אין מדובר בהרחבת חזית אולם זאת רק בדוחק.

הטענה הועלתה לראשונה רק לאחר שהנתבעות קיבלו לידיהן את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אשר המליץ על החלפת הריצוף במספר חדרים בדירה, במטבח הסלון והפרוזדור, ולא בכל הדירה, כפי שהמליץ מומחה התובעים.

אולם לא רק העדר העלאת הטענה בכתבי הטענות לבדה הביאה אותי לדחות את גרסת הנתבעים, אלא גם טעמים נוספים מהותיים שיפורטו להלן.

שני הצדדים הציגו לבית המשפט תכתובות שהוחלפו ביניהם טרם הגשת התביעה.
לא מצאתי ולו תכתובת אחת בה מופיעה ההצעה הנטענת.
הייתי מצפה שהנתבעת הייתה מעלה על הכתב בשלב כלשהו הצעה זו.
כך למשל כאשר ב"כ התובעים "איים" במכתבו על הנתבעת בהגשת תביעה אם לא יתוקנו הליקויים, הייתי מצפה שהנתבעת תכתוב לו מכתב תשובה, בו תציין כי הציעה לתובעים את תיקון הליקויים, אך התובעים סירבו לאפשר התיקון.
מכתב כזה אינו בנמצא. .

1. אותו מכתב של ב"כ התובעים נשלח בחודש 01/14 ואילו התביעה הוגשה בחודש 12/14 כך שהיה לנתבעות זמן מספיק לענות על המכתב

מר סויסה אכן טוען בתצהירו כי חוות הדעת מטעם התובעים נתקבלה בחודש 11/14 ועם קבלתה יצרו הנתבעות קשר עם התובעים לתאם ביקור בדירה, כאשר לאחר הביקור הציבו התובעים דרישה נחרצת להחלפת הריצוף בכל הדירה, ומיד לאחר מכן הוגשה התביעה.
בכך אולם מר סויסה איננו מדייק, שכן חוות הדעת הראשונה שנערכה על ידי מומחה התובעים - היא חוות הדעת שדנה בעניין הריצוף - הוצאה בתאריך 27.9.13 - הועברה לנתבעות בסמוך להוצאתה (ראה מכתב התובעים לנתבעת מיום 30.10.13), כך שלנתבעות היה זמן מספיק לתקן את הליקויים לו רצו בכך.

1. התכתובות שכן הוצגו על ידי הצדדים תומכות בטענות התובעים. בעניין זה אפנה למכתב הראשון ששלחו התובעים לנתבעת, מתאריך 7.7.13, אשר צורף לתצהירים במסגרת ת/5, בו נרשם כי נציגי הנתבעת הכחישו את הליקויים "שי אמר אין דבר כזה וצחק" ונרשם כי מר סלומון הוציא רק מרצפת אחת "סולמון דאג רק הוציא מרובע אחד" (כנראה צ"ל "להוציא" – הערת הח"מ).
2. לא זו אף זו, חוות הדעת מטעם הנתבעות מכחישה באופן גורף את הליקויים בריצוף.
   בשום מקום בחוות הדעת לא מודה המומחה מטעם הנתבעות בליקויים בריצוף במטבח, בסלון ובפרוזדור.
   בחוות הדעת מטעם הנתבעים גם אין כל הצעה להחליף את הריצוף בחדרים.

ב"כ הנתבעות בסיכומיו מפנה לחוות הדעת ומציין כי חוות הדעת הינה חלק מכתבי הטענות (ראה סעיף 28 לסיכומי הנתבעת), כיצד אם כן מתיישבות טענות הנתבעות זו אם זו – מחד הטענה שאין כל ליקויים בריצוף – ומאידך הטענה שמה שכתוב בכתב ההגנה כולל בתוכו את הטענה שהנתבעות הציעו לתובעים תיקון של הליקויים בריצוף....

1. לכל האמור לעיל אוסיף כי עדותה של התובעת הותירה עלי רושם טוב מאוד ואמין מאוד.
   התובעת הינה חרשת והעידה בשפת הסימנים באמצעות מתורגמנית, ואת עדותה ליווה גם קולה (ראה למשל פרו' עמ' 8 שורות 6 - 7). התובעת אף הדגימה בפני בית המשפט את התשובות שקיבלה מב"כ הנתבעים בעניין הליקוי בריצוף. וראו עדותה:

"...אברהם סויסה היה אצלי בבית, הוא טייל בבית והיה במטבח שלי. אוכל להדגים את הליכתו. יש לי מטבח עם שיפוע והוא הלך ואמר זה מעולה...הוא אמר שזה מעולה. אני בתגובה כעסתי כי זה לא הבית שלו והוא לא חי פה...אמרתי לו שאם לא יתקן אני מזמינה בימ"ש ואני הולכת לתבוע. הוא אמר לי עם היד שלו – בבקשה. כאילו – את מוזמת. טרקתי את הדלת אחריו כשהוא יצא... (עמ' 7 שורות 20 – 27).

ש. זה נכון שאברהם הציע לרצף את הסלון, המטבח והפרוזדור בלי החדרים?

ת. לא. יש לי פירוט. סלומון דיבר בשם של אברהם. הוא תמיד דיבר בשמו. סלומון אמר שאם הוא יתקן זה רק מרצפות בודדות...." (פרוטוקול עמ' 8 שורות 9-13).
ובהמשך: "ש. אמרת שסלומון אמר שהוא מוכן לתקן רק בודדים?

ת. זה היה כשהוא היה עם אברהם. גם אברהם אמר את זה (הערת בית משפט – התובעת מצביעה עם אצבע של כל יד שלה על השולחן "את זה" "את זה", האצבע מונחת כל פעם במרווחים מהפעם הקודמת)..." (פרו' ע' 8 שורות 16 – 19) (הדגשות שלי – הח"מ).

נכון שבמהלך חקירתה הנגדית של התובעת התברר כי התובעת לא מבינה חלק מ"המילים הגבוהות" הרשומות בתצהיר, אולם הדבר לא פגם בעדותה והתובעת הותירה רושם של מי שיודעת על מה הצהירה.
התובעת העידה כי במעמד החתימה על התצהיר קיבלה הסבר בנוגע לאותם מונחים משפטיים הרשומים בתצהיר.

1. ב"כ הנתבעות טוען בסיכומיו שיש מקום לקבל את עדותו של מר אברהם סלומון, העד מטעם הנתבעת, שכן התובעים ויתרו על חקירתו. ב"כ הנתבעות מוסיף כי התובעים לא הביאו עדים רלוונטיים, כגון אמה של התובעת שנכחה באחת הפגישות עם נציגי הנתבעות.

ב"כ התובעים טוען מנגד כי הנתבעות ויתר על חקירת התובע 1, וגם לא הביאו עובד שלהם, מר שי, המוזכר על ידי התובעים במכתבם מיום 7.7.13.

בעניין זה אציין כי לאור הוויתור של הנתבעות על חקירתו של התובע, הרי שתצהירו של התובע אכן לא נסתר, כאשר בתצהיר נרשם בין היתר כי פניות התובעים לנתבעת לא זכו לאוזן קשבת.
ראו עדות התובעת לפיה גם היא וגם בעלה נפגשו עם נציגי הנתבעות, עמ' 7 שורות 4 – 5 וראו גם עמ' 9 שורות 22 – 24, ולפיכך תצהירו של התובע אינו מהווה כולו עדות שמיעה, כפי שטוען ב"כ הנתבעות.
גם האמור בתצהירו של המצהיר מטעם הנתבעת, מר אברהם סויסה, לא נסתר, לאור הוויתור של התובעים על חקירתו הנגדית. באותו תצהיר נרשם בסעיף 9 כי הציע לתובעים להחליף ריצוף במטבח, בסלון ובפרוזדור אולם התובעים סרבו ודרשו החלפה של כל הריצוף בכל הדירה.

מכל מקום התובעת בעדותה טענה כי ההצעה הנטענת מעולם לא הוצעה לה.
התובעת עמדה על כך בתוקף. אוסיף ואציין כי התובעת הרשימה אותי בעדותה ולא חזרה בה מהאמור בתצהירה. כך שגם האמור בתצהירה לא נסתר ועדותה לפיה ההצעה הנטענת מעולם לא הוצעה לה – לא נסתרה.
בנוסף שני הצדדים חטאו בכך שלא הביאו עדים רלוונטיים – התובעים - את אמה של התובעת לעדות, ואילו הנתבעות חטאו בכך שלא הביאו את מר שי לעדות, אותו מר שי המוזכר במכתבם של התובעים, כמי שנכח מטעם הנתבעת בפגישה שהתקיימה בדירת התובעים בעניין הליקויים. הנתבעות מפקפקות בסיכומיהן בכך שמר שי בכלל ביקר בדירה, שכן התובעת לא הזכירה אותו בעדותה, אולם סביר שזיכרונה של התובעת בנוגע למי שביקר בדירה, היה טוב יותר בסמוך לאירועים עצמם, היינו בסמוך למועד בו כתבה את המכתב, מאשר בסמוך למועד עריכת תצהיר העדות הראשית מטעמה.

מר סויסה אברהם מצהיר בסעיף 13 לתצהירו כי בכל הפניות של התובעים והשיחות עם הנתבעת, בין אם זה היה איתו ובין עם גורם אחר בנתבעת חזרה הנתבעת וטענה כי היא מוכנה להחליף את הריצוף כפי שהוא הציע בעצמו, ואילו התובעים סיכלו זאת בדרישה להחליף את כל הריצוף בדירה.
מדוע אם כן לא הובא לעדות אותו "גורם אחר" מטעם הנתבעות שהיה בקשר עם התובעים, "ואמר להם וחזר ואמר להם שהנתבעות מוכנות לתקן את הריצוף במספר חדרים".

במצב דברים זה מצאתי כי התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותה של התובעת וכן המסמכים בתיק – מטים את הכף לכיוון אימוץ גרסת התובעים ודחיית גרסת הנתבעת.

1. מעדויות התובעת עלה כי פנתה לנתבעת פעמים רבות בעניין הליקויים: "..היו שתי פגישות אחת עם סלומון והשנייה סלומון ואברהם וזהו. הייתי רואה את סלומון בפרויקט בבניין למטה והייתי שואלת אותו מה קורה. הוא היה אומר תתקשרי לחברה. הגעתי לחברה. הגעתי למשרד של האחים אום בבאר שבע בעיר. דיברתי שם עם הרבה אנשים שיש במשרד. כולם מכירים אותי. דיברתי במילים. גם כשהגעתי לשם שאלתי אם קיבלו את המכתב הרשום והבחורה אמרה שכן" (פרוטוקול עמ' 9 שורות 17-21).

מעדות התובעת עולה כי תוקנו ליקויים מינוריים בלבד (ראה עדות התובעת עמ' 9 שורות 8 – 16), אולם, כמפורט לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים כי הליקוי העיקרי – ליקוי הריצוף לא תוקן וכפי שנקבע לעיל – הנתבעות מעולם לא הציעו לתקנן אותו.

1. התובעים הרימו את הנטל להוכיח כי פנו לנתבעות על מנת לתת להן הזדמנות לתקן את הליקויים – הנתבעות לא הרימו את הנטל להוכיח כי הציעו לתובעים לתקן את הליקויים בריצוף ואלו סירבו לאפשר את התיקון.
   למעלה מהצורך אציין כי התובעים הוכיחו בפני שהנתבעת לא הציעה להם לתקן את הליקויים.
2. אשר על כן, בשעה שקבעתי שהנתבעות או מי מהן לא הציעו לתקן את ליקויי הריצוף במספר חדרים, אזי גם לשיטת הנתבעות עצמן אין הן זכאיות במקרה דנן לממש את זכות התיקון בשלב זה של הדברים.

ודוק, הליקוי שמצא המומחה מטעם בית המשפט בעניין הריצוף אינו ליקוי מינורי אלא משמעותי.

1. הנתבעות טוענות שיש פערים בין חוות דעת מומחה התובעים לבין חוות דעת מומחה בית המשפט. אולם ודאי נעלם מעיניהן בעניין זה הפער הגדול בין חוות דעת מומחה הנתבעת לבין חוות דעתו של מומחה בית המשפט.
   הסכמת הנתבעות לתקן מרצפות בודדות מהווה בעצם סירוב לתקן את הליקוי בריצוף.
2. באשר לפיצוי עבור הפגיעה ברכב הרי שטענות התובעים בעניין זה לא נסתרו ומהאמור בתצהירים מטעמם עולה כי הנזק לרכבם נגרם בעקבות רשלנות הנתבעות – כאשר הציבו מתקן הבולט לתוך מסלול הנסיעה. מתקן אשר הינו נמוך, אינו מסומן ואשר כוסה בסמרטוטים וניילונים למיניהם. לתצהירי התובעים צורף מכתב שנשלח לנתבעות וכן קבלה על התיקון. התובעת לא נחקרה על נושא זה כלל במהלך חקירתה הנגדית.

דיון בטענת העדר היריבות בין התובעים לנתבעת 2?

1. הנתבעת 1 חתמה על חוזה מכר עם התובעים והיא מוכרת הדירה, והנתבעות אינן חולקות כי ככל שתקבע אחריות כלשהי לליקויים אזי האחריות מוטלת על הנתבעת.
2. לגבי הנתבעת 2 הרי שאין מקום לדחות התביעה נגדה. אין מחלוקת כי הנתבעת 2 הייתה הקבלן המבצע. מעיון בחוות דעת מומחה בית המשפט עולה כי הליקויים נגרמו בשל בנייה רשלנית. הקבלן המבצע ודאי חב כלפי התובעים בגין בנייה רשלנית.
3. בנסיבות אלו אני קובעת כי הנתבעות חבות מול התובעים ביחד ולחוד ואין מקום לדחות את התביעה נגד הנתבעת 2 כפי שטוען ב"כ הנתבעות.
4. האמור לעיל הינו למעלה מן הצורך שכן הטענה נזנחה בסיכומי הנתבעות.

הפיצוי המגיע

1. בהתאם לקביעתי לעיל לפיה אין מקום ליתן לנתבעות לתקן את הליקויים בעצמה אזי הסכום שיש לפסוק לתובעים הינו הסכום הנקוב בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט – בהתאם לעלויות קבלן מזדמן מטעם התובעים.
   סה"כ עלות תיקון הליקויים, בתוספת פיקוח הנדסי לפי עלויות קבלן הינו בסך של 36,750 ₪ + 8,362 ₪ (25%), סך של 45,112 ₪.
   סכום זה בתוספת מע"מ מגיע לסך של 53,000 ₪ בעיגול.
2. בגין עוגמת נפש אני פוסקת שעל הנתבעות לשלם לתובעים סך של 9,000 ₪. סכום זה נפסק הן בגין עוגמת נפש בשל הליקויים עצמם והצורך להמתין במשך זמן רב לתיקון הליקויים והן בגין עוגמת הנפש הכרוכה בעזיבת הבית לדיור חלופי ובעוגמת הנפש הנלווית לביצוע תיקונים בדירה.
3. התובעים טענו שיש לפצותם עבור הוצאות דיור במהלך תיקון ליקוי הריצוף, בעלות של שהות בבית מלון. הנתבעות טענו כי אין מקום לפצות את התובעים בגין דיור חלופי שכן התיקונים אינם מצריכים שהיה של התובעים מחוץ לדירה, ולחילופין טענו כי התובעים וילדיהם יכולים להתגורר אצל בני משפחתם בתקופה האמורה.

מומחה בית משפט קבע כי במהלך עבודות הריצוף, כלומר 15 ימי עבודה, לא יהיה ניתן להתגורר בדירה ויש צורך בדיור חלופי.

אינני רואה לנכון לדרוש ממשפחה בת 5 נפשות לעבור להתגורר אצל מי מבני משפחתם, מאחר ואינני יודעת האם יש אפשרות כזו. אוסיף ואציין כי בשל העובדה שתקופת ביצוע הליקויים הינה פחות מחודש ימים גם יהיה קשה לתובעים לשכור דירה חלופית לפרק זמן כה קצר.
בנסיבות אלו שהות במלון לתקופה קצרה זו הינה הגיונית ביותר ואינה מהווה "מותרות", או הפרת החוב להקטין את הנזק.

מאחר וניתן לבצע את השיפוצים החל מיום ראשון עד יום שישי כולל, היינו שישה ימי עבודה בשבוע, יהיה על התובעים לשהות במלון 17 ימים.
עלות שהייה של 17 ימים במלון לפי הצעת מחיר שהוצגה בפני על ידי התובעים (ת/6) (ולא הוצגה כל הצעה נגדית), הינה בסך של 10,000 ₪ בעיגול.

לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות נוספות בגין ניידות שכן לא הוכח לי מה המרחק בין המלון למסגרות של הילדים, ומה עלויות הניידות.

1. לגבי הדרישה לפיצוי בגין היעדרותו של התובע מעבודה בזמן השיפוץ אני קובעת כי בשל העובדה שהתובעת אינה עובדת אזי תוכל התובעת לפקח על השיפוץ בשעות הבוקר, ואילו התובע יוכל לפקח על השיפוץ לאחר שעות העבודה. ודוק, בד"כ לא נדרשת שהות מתמדת יחד עם פועלים בדירה, אלא רק נוכחות חלקית.

סוף דבר

אשר על כן מצאתי לנכון לקבל את התביעה ולהורות על תשלום הסכומים כשיפורטו להלן על ידי הנתבעות לתובעים או למי מהם כאשרי חיוב הנתבעות יהיה ביחד ולחוד:

1. סך של 53,000 ₪ עבור תיקון הליקויים כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאות חוות הדעת של מומחה בית המשפט ועד מועד התשלום של הנתבעות לתובעים.
2. סך של 9000 ₪ בגין עוגמת נפש.
3. סך של 10,000 ₪ בגין דיור חלופי.
4. סך של 800 ₪ החל מתאריך 11.6.14 אז בוצע התיקון ועד למועד התשלום בפועל.
5. סך של 12,800 ₪ (15% מהסכום שנפסק כולל מע"מ). בעניין שכר הטרחה אציין כי תיק זה נוהל עד תומו. התנהל דיון הוכחות והוגשו סיכומים.
6. בכל הנוגע להוצאות שהוציאו התובעים אני קובעת כדלקמן:
   1. על הנתבעות להשיב לתובעים את הסך ששילמו עבור מחצית מחוות הדעת המומחה מטעם בית המשפט. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום ביצוע התשלום למומחה ועד התשלום בפועל של הנתבעות לתובעים (ראו ת/9).
   2. על הנתבעות להשיב לתובעים הסכומים ששילמו למומחה מטעמם לפי קבלות. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום ביצוע התשלום למומחה ועד התשלום בפועל של הנתבעות לתובעים (ראו הקבלות שצורפו בת/9).
   3. על הנתבעות להשיב לתובעים את הסכומים ששילמו עבור אגרת בית משפט, מחצית ראשונה ומחצית שנייה. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום ביצוע התשלום לבית המשפט ועד התשלום בפועל של הנתבעות לתובעים.
7. הודע לצדדים זכות ערעור כחוק.
8. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ז, 12 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.