1. לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בשל נזקי רכוש שנגרמו, כתוצאה מתאונת דרכים מיום 12.03.2013, בין כלי רכב, מ"ר 24-778-10 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 63-611-50 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעצם קרות התאונה אלא המחלוקת היא לעניין נסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק הנטען.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגות המעורבות בתאונה ועד ראייה מטעם הנתבעות שבעת קרות התאונה ישבה במושב האחורי ברכב הנתבעות.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

5.1. בראש ובראשונה אומר כי מהתרשמות ישירה מעדויות העדים שהעידו בפניי, אני מעדיף את גרסתן של עדות הנתבעות, שהייתה ברורה, קוהרנטית, ומהימנה עליי, על פני גרסתה של נהגת רכב התובעת שהייתה בלתי עקבית, מהוססת ובלתי משכנעת.

5.2. על פי מיקום התאונה על גבי תמונת מעגל התנועה, עולה כי מקום התאונה הוא בסמוך למקום כניסת רכב התובעת למעגל התנועה. די בכך כדי להבין כי בעת שרכב התובעת נכנס למעגל התנועה, רכב הנתבעות כבר נסע בו. לכן, איני מקבל את טענתה של נהגת רכב התובעת, לפיה רכבה נכנס למעגל התנועה לפני רכב הנתבעות.

סבורני, כי אצה דרכה של נהגת רכב התובעת להיכנס למעגל התנועה, ולכן לא הקפידה על מתן זכות קדימה לרכב הנוסע בתוך מעגל התנועה.

5.3. שוכנעתי, כי רכב התובעת התפרץ לתוך מעגל התנועה כאשר רכב הנתבעות כבר היה בתוכו בסמוך למקום כניסתו של רכב התובעת. בנסיבות אלו, לא הייתה באפשרותה של נהגת רכב הנתבעות למנוע את התאונה, ומשכך מלוא האחריות לקרות התאונה חלה על נהגת רכב התובעת.

5.4. יוצא אפוא כי טענתה של התובעת, לפיה התאונה ארעה בשל סטייה ימינה של רכב הנתבעות לנתיב נסיעתו של רכב התובעת, היא בלתי נכונה. על-כן, לא עלה בידי התובעת להרים את נטל ההוכחה המוטל על שכמה כדי להוכיח את תביעתה.

5.5. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, הרי ברור כי לאור התוצאה אליה הגעתי בעניין האחריות, הדיון בעניין זה מתייתר.

6. לפיכך, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות, למעט שכר העדות מטעם הנתבעות, כפי שנפסק בדיון, אשר ישולם תוך 30 יום.

7. התובעת תישא בשכר העדה מטעמה כפי שנקבע בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ו' חשוון תשע"ז, 07 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.