בפני בקשה לקבלת חומרי חקירה על פי ס' 74 לחסד"פ.

1. המבקש עותר כי אורה למאשימה להעביר לידיו את חומר החקירה בשני תיקים:

פ"א 308079/13 של תחנת גולן (להלן: "התיק של תחנת גולן"), ו פ"א 157262/14 של תחנת מסובים דן (להלן: "התיק של תחנת דן").

2. בנוסף, ביקש המבקש כי אורה למשיבה לאתר תיק חקירה נוסף, מיום 21/5/13, אשר ראיות לקיומו עלו מתוך החקירה בתיק הפלילי הנוכחי שהנו בסיס לכתב האישום, ולהעביר חומר מתוך תיק זה, לאחר שיאותר, לידיו.

בעניין זה, הודיעה המשיבה בתגובתה הכתובה, ובנוסף מפי ב"כ המשיבה, בדיון ביום 29/12/14, כי תיק כאמור לא אותר. בהמשך לדברים אלה, חייבתי את המשיבה לבצע בדיקה נוספת, ולהודיע עד יום 30/12/14 בדבר תוצאות הבדיקה, באם תיק כאמור קיים אם לאו.

3. בקשה נוספת, במסגרת הליך זה, הייתה לקבל מהמאשימה אישור לכך שלמבקש לא היה מעולם רשיון לנשק, וכי הוא לא הפקיד מעולם נשק במשטרה. בקשה זו נענתה ע"י המשיבה בתגובתה הכתובה, בה אישרה כי אכן למבקש לא היה מעולם רשיון לנשק, כמשמעותו המוסדרת בחוק, ובכך תם פרק זה.

4. בנוסף, כללה הבקשה להעביר רישום פלילי של המתלוננת – ואולם בדיון שנערך בפני ביום 29/12/14, המבקש למעשה זנח בקשה זו.

5. כתב האישום מייחס לנאשם עבירת איומים, על פי סעיף 192 לחוק העונשין, אותה ביצע לכאורה נגד אשתו, ביום 22.5.13, בביתם, על רקע ויכוח בין בני הזוג, בכך שאיים לרצוח אותה.

הנאשם כפר באישום נגדו, וטען כי ביום האירוע היה ויכוח אך לא הושמעו איומים. התיק קבוע להוכחות (בפני כב' הש' מרגלית) ליום 31/12/14.

6. בבקשתה הכתובה, וכן בדיון בפני, טענה ב"כ המבקש כי חומרי החקירה האמורים, בשני התיקים, הנם "חומרי חקירה" במסגרת תיק זה, וכי עשויה להיות לחומרים אלה השלכה מהותית על הגנת המבקש. ב"כ המבקשת הרחיבה וטענה כי המבקש מצוי בסכסוך גירושין עם המתלוננת, וכי במסגרת סכסוך זה, יש רלוונטיות במובן הרחב לחומרים המבוקשים, וזאת לשם בחינת מהימנותה של המתלוננת, בין היתר בדרך של הכוונה לסתירות בדבריה בזמנים שונים.

ב"כ המבקש הגישה מסמכים הנוגעים לסכסוך הגירושין, אשר בהם יש להאיר, לדבריה, על אופי הסכסוך בין בני הזוג, ועל רלוונטיות של החומר אותו היא מבקשת לקבל, לתיק פלילי זה.

בנוסף, טענה ב"כ המבקשת כי החומר המבוקש דרוש להגנה כדי להצביע על יחס לא שווה מצד המשטרה, אשר העדיפה את המתלוננת על פני המבקש, שהופלה, לדבריה.

7. המשיבה, בתגובתה הכתובה, וכן בדיון בפני, התנגדה למסירת חומרי החקירה המבוקשים, בטענה כי החומר המבוקש איננו "חומר חקירה", ובכל מקרה, אין להעבירו בשל היותו חסר רלוונטיות. המשיבה טענה כי התיק של תחנת דן עניינו אירוע המאוחר לאירוע כתב האישום, וככזה אינו רלוונטי כלל.

המשיבה העבירה לידי את שני תיקי החקירה – התיק של תחנת גולן, והתיק של תחנת דן, וכן את חומר החקירה בתיק הנוכחי.

8. דיון –

ההכרעה בבקשה זו תתבצע תוך בחינת החומר המבוקש אל מול יריעת המחלוקת, כפי שהיא עולה מתוך חומר החקירה (מבחן שנקבע בפסיקה, לדוגמא בבג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט (4))

כתב האישום מתאר, כאמור, עבירת איומים שנעברה, לכאורה, ביום 22/5/13.

עדי התביעה בתיק זה הנם המתלוננת, בתה בת ה14.5 שנים מנישואין קודמים, ושני שוטרים.

מתוך חומר החקירה, עולה תמונה של סכסוך עמוק בין בני הזוג, הרצוף בהאשמות הדדיות.

הנאשם טען, בחקירתו, כי המתלוננת העלילה עליו, מתוך אינטרס להוציאו מהבית.

המתלוננת טענה להתנכלות קשה וממושכת מצד המבקש לה ולבתה.

עיון בחומרים שהוגשו מטעם המבקש הוסיפו לתמונה, כי מדובר באירוע אשר איננו רק נקודתי אלא יש לו רקע, אשר במידה כזו או אחרת, יוצג במהלך שמיעת הראיות.

ניתן לומר, מתוך עיון בחומר, כי הכרעת הדין תינתן, בתיק זה, בעיקר על סמך קביעות מהימנות, שיקבע בית המשפט לגבי המתלוננת ובתה, מול הרושם אותו יותיר הנאשם.

העובדה כי מדובר בגרסה מול גרסה, על פניו, בלא ראיות מ וצקות אחרות, מביאה אותי לגישה לפיה ראוי, בהיעדר מניעה של ממש, לאפשר לנאשם גישה לחומרים שלשיטתו ישמשו אותו בטענות לגבי מהימנות העדות.

ניגשתי, לפיכך, לבחינת החומרים המבוקשים, תוך שאני בודקת, מחד, את הרלוונטיות שלהם למחלוקת, ומאידך, את הנזק שעלול להיגרם אם יועברו חומרים אלה כמבוקש, להגנה.

שני התיקים המבוקשים, הנם תיקים סגורים, בהם הוחלט לא להגיש כתב אישום, ועניינם אירועים המאוחרים לאירוע כתב האישום.

• בתיק של תחנת גולן התלונן המבקש, ביום 12/7/13, נגד המתלוננת על כך שהמתלוננת לא קיימה, לכאורה, החלטה שיפוטית לגבי מפגשים עם ילדיהם המשותפים.
• בתיק של תחנת דן התלוננה המתלוננת, ביום 6/4/14, בגין אירוע איומים נוסף, לכאורה, בו אויימה על ידי המבקש.
• מתוך החומר שבתיקים, למדתי כי בין המבקש למתלוננת שרויה מחלוקת נוספת, לגבי רכוש משותף, אשר הצדדים טוענים איש כנגד רעהו לגבי נטילתו והחזקה בו.

לאחר עיון בתיקים הסגורים, לא אוכל לומר כי מצאתי זיקה ישירה בין החומר שהם מכילים, לבין עבירת האיומים המיוחסת לנאשם.

ספק בעיני אם שימוש בחומר המבוקש, במסגרת ניהול הוכחות, יענה על מבחן הרלוונטיות.

ואולם, קיימת זיקה עקיפה בין שני התיקים, לאירוע נשוא תיק זה, וזאת מתוקף העובדה כי הסכסוך בין בני הזוג, שעדיין שריר וקיים, הוא העומד מאחורי שלושת התיקים – זה שבכתב האישום, ושני התיקים הנוספים המבוקשים בבקשה זו.

אני סבורה כי יש טעם בבקשה להעמיד לידי המבקש את חומרי החקירה בתיקים הנוספים, שנפתחו תוך זמן לא רב, בגין תלונות הדדיות בין בני הזוג.

ככל שייעשה שימוש לא נאות ולא רלוונטי בחומר האמור – חזקה על בית המשפט שדן בתיק העיקרי שימנע שימוש כזה, ואולם די, בשלב זה, באותה זיקה עקיפה, כדי להורות על העברת החומר להגנה, כבקשתה.

מלבד הזיקה העניינית, אשר הנה, כאמור, עקיפה בלבד, מצאתי כי לא תיגרם פגיעה משמעותית אם החומרים האמורים יועברו כמבוקש.

אני סבורה כי יש טעם פרגמטי מעשי להעברת החומרים.

מדובר כאמור בשתי תלונות, האחת הוגשה על ידי המבקש, הנוספת הוגשה נגדו.

אין, במקרה זה, עניין של פגיעה בפרטיותם של צדדים שלישיים, ונראה כי גישה עניינית וישירה של העברת החומר המצומצם המבוקש – עדיפה כאן.

התיק של תחנת גולן מכיל, מלבד חקירות המבקש והמתלוננת, גם חומרים מתוך הליכים המתנהלים בין בני הזוג, אשר ממילא מוכרים וידועים לשני הצדדים.

איני סבורה כי העברת החומרים למבקש מהווה פגיעה קשה בפרטיותה של המתלוננת, בנסיבות המקרה.

אילו פעל המבקש בדרך אחרת לשם קבלת החומר – לדוגמא, אילו ביקש את חומר החקירה כדי לבסס עליו הגשת ערר על סגירת התיק – הרי שהיה סיכוי גבוה כי היה מקבל אותו.

בתיק של תחנת דן – המבקש נחקר באזהרה, ופרטי התלונה ממילא הוצגו בפניו. איני מוצאת שייגרם נזק לאינטרס כלשהו אם החומר יועבר לו כבקשתו.

מדובר בחומר מצומצם, ולא יגרם נזק משמעותי להליך המשפטי, אשר ינווט, כאמור, אל מסלול היעילות והרלוונטיות, על ידי המותב היושב בדין.

אשר על כן – הבקשה מתקבלת במובן הבא –

1. המשיבה תעביר לידי המבקש את ההודעות בלבד מתוך התיק של תחנת דן.

2. המשיבה תעביר לידי המבקש את כל החומר שהנו "חומר חקירה" מתוך התיק של תחנת גולן, וזאת במשמעות שהייתה ניתנת אילו היה מוגש כתב אישום בתיק זה (לא יועברו תרשומות פנימיות, יומן תיק וכו')

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ה, 30 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.