לפניי תביעת שיבוב כספית ע"ס 30,865 ₪ ותביעת שיבוב כספית שכנגד ע"ס 6,837 ₪, שתיהן בסדר דין מהיר ושתיהן בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבים המעורבים בתאונת דרכים מיום 23.10.13.

ביום 13.12.15 נערכה בפניי ישיבה מקדמית (ראשונה ויחידה בתיק), שבה נשמעו ראיות הצדדים. בתום הישיבה הוחלט על הגשת סיכומי טענות בכתב, וכל הצדדים אכן הגישו סיכומיהם.

הרכבים המעורבים בתאונה

בתאונה מעורבים 2 רכבים:

• רכב התובעת והנתבעת שכנגד – רכב פרטי מתוצרת קיה (פיקנטו) ש.י. 2013 מ.ר. 6649079 (להלן – "הקיה").
• רכב הנתבעות והתובעת שכנגד – רכב פרטי מתוצרת יונדאי (איי 20) ש.י. 2009 מ.ר. 6332069 (להלן – "היונדאי").

מקום התרחשות התאונה: סמוך לצומת גיבור בכביש 90 . מדובר בצומת T מרומזר, שכביש 90 מצוי ב"ישורת" שלו וכיווני הנסיעה הנגדיים בישורת הם מכיוון צפון לדרום, וההפך, כאשר "הרגל" של הצומת היא כביש 99 שמגיע ממזרח לכיוון הצומת, כאשר למבקשים לפנות ימינה בצומת מכיוון כביש הרגל 99 (כלומר למבקשים להשתלב בכביש 90 לכיוון צפון), יש נתיב השתלבות מיוחד. יצוין כי צפונית לצומת על כביש 90 מצויה טרמפיאדה, בימין הדרך.

שעת התרחשות התאונה: סביבות 08:00.

המחלוקת

הצדדים הציגו גרסות שונות לנסיבות התרחשות התאונה.

המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת נסיבות התרחשות התאונה ובשאלת האחריות בנזיקין לקרות התאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים בתביעות גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעות בתביעות שצורפו לכתבי התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעות. שיעורי הנזקים הנתבעים מוחזקים אפוא להיות בלתי שנויים במחלוקת.

גרסת התובעת (והנתבעת שכנגד) באשר לנסיבות התרחשות התאונה

בסעיף 4 לכתב התביעה נרשם: "ביום 23/1013, בעוד הרכב המבוטח נוסע בנתיב הימני כדין, סטה הרכב הפוגע לנתיב נסיעתו פגע ברכב המבוטח והסב לו נזק".

גרסת הנתבעות (והתובעת שכנגד) באשר לנסיבות התרחשות התאונה

בסעיפים 8+9 לכתב ההגנה נרשם כך: "מוכחש האמור בסעיף 4 לכתב התביעה מכל וכל. הנתבעים יטענו כי אירוע התאונה התרחש ביום 23.10.13, בסמוך לשעה 8:00, בצומת המצודות בקרית שמונה, עת חצה רכב הנתבעים את הצומת בחסות רמזור ירוק, לפתע הגיח רכב התובעת מצד ימין בחוסר זהירות ומבלי לשים דעתו לרכב הנתבעים, התפרץ רכב התובעת לצומת לא פנוי מבלי לציית לרמזור אדום המוצב בפניו, פגע רכב התובעת ברכב הנתבעים והסב לו נזקים כבדים כך התרחשה התאונה".

הגרסה המאוחרת יותר, שהועלתה ע"י חלק מעדות ההגנה וכן בסיכומי הנתבעות, היא הגרסה הבאה: היונדאי נוסע ישר בצומת גיבור הנ"ל על גבי הישורת של הצומת, מדרום לצפון, בנתיב הימני מבין השניים במקום, כאשר, לפתע ועוד בטרם החל היונדאי לפנות ימינה לכיוון הטרמפיאדה שבה התכוונה נהגת היונדאי לעצור, מתפרץ הקיה מתוך נתיב ההשתלבות הנ"ל שממנו הגיע (לבאים מהרגל של הצומת מכביש 99) וסוטה בפתאומיות שמאלה לעבר היונדאי ואגב כך מתנגש ביונדאי.

משמע, עפ"י הגרסה המאוחרת והסופית של הנתבעות, התאונה לא מתרחשת בתוך הצומת ולא עקב אי ציות לאור אדום ברמזור, אלא לאחר הצומת (צפונית לצומת) ועקב סטיית הקיה שמאלה לעבר היונדאי.

מהתנהלות ומדברי הצדדים, לרבות בסיכומיהם, עולה שהתובעת לא מתנגדת לשינוי חזית טיעון זה מצד הנתבעות, ולכן גם ביהמ"ש לא יתעכב על כך ויבחן את הגרסה המאוחרת, כגרסה המחייבת והתקפה של הנתבעות.

הראיות שהציגו הצדדים

• כתבי הטענות, על נספחיהם.
• הודעות על התאונה שנמסרו למבטחות בשני הצדדים (מוצגים ת/1 + ת/2).
• שרטוט ידני של מקום התרחשות התאונה מטעם הנתבעים (מוצג נ/2).
• תמונות בשחור לבן של נזקי הקיה שצולמו ע"י שמאי התובעת (מוצג ת/2).
• תמונה של הקיה בזירת התאונה (מוצג ת/3).
• תמונות בשחור לבן של נזקי היונדאי שצולמו ע"י שמאי הנתבעות (מוצג נ/3).
• צילום כל מסמכי תיק המשטרה הקיימים (מוצג נ/4).
• עדויות שלוש עדות מטעם שני הצדדים בדיון בפניי: מטעם התובעת – גב' דוניא טרודי (נהגת הקיה); ומטעם הנתבעות – גב' שיר וייס (נהגת היונדאי) וגב' חליפה ג'ואנה (עדת ראיה ניטרלית).

הכרעה

אני מוצא לקבל את התביעה העיקרית ולדחות את התביעה שכנגד.

כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית

על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן (פורסם בנבו, 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי (פורסם בנבו, 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי (פורסם בנבו, 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)].

על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)].

מן הכלל אל הפרט

לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת (והנתבעת שכנגד) על פני הגרסה הנגדית של הנתבעות (והתובעת שכנגד), כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעות (נהגת היונדאי) לקרות התאונה.

אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה:

• מצאתי את עדותה של נהגת הקיה מהימנה, אמינה ומשכנעת יותר מאשר עדויותיהן של נהגת היונדאי ושל עדת הראיה. מצאתי גם, שהעדות הראשונה מתיישבת באופן מלא יותר עם מכלול הראיות ועם השכל הישר מאשר שני העדויות האחרונות.
• התובעת ונהגת הקיה מסרו גרסה עקבית, פשוטה וברורה לאורך כל הדרך (הן במשטרה, הן בכתב התביעה והן בשלב ההוכחות בביהמ"ש), בעוד שהנתבעות והעדות מטעמן מסרו מספר גרסאות, כפי שגם צוין מעלה.
• המחלוקת העובדתית העיקרית היא בשאלה, האם הקיה נסע בצומת ישר על כביש 90 מדרום לצפון (כפי שאין חולק שהיונדאי נסע), או שמא הקיה הגיע לצומת ממזרח על כביש 99 ופנה ימינה בנתיב ההשתלבות. ממכלול הראיות שוכנעתי לקבוע, כפי גרסת התובעת ונהגת הקיה, כי הקיה נסע ישר כאמור, ולא הגיע מכביש 99. נהגת הקיה פירטה באופן אותנטי ומפורט את מסלול נסיעתה בבוקר יום התאונה עד רגע התאונה, ועדותה זו, שתומכת בהחלט בגרסתה, לא נסתרה כלל ומצאתי אותה אפשרית ואמינה. מנגד, נהגת היונדאי לא הייתה בטוחה כלל מהיכן בדיוק הגיע הקיה, וציינה השערה כי הקיה הגיע מכביש 99 בפנייה ימינה, ועדותה זו הייתה הרבה פחות משכנעת. ואילו עדת הראיה מטעם הנתבעות מסרה בכלל גרסה שלישית, לפיה היונדאי (!) הוא זה שהגיע מכביש 99 ופנה ימינה בצומת דרך כביש ההשתלבות, תוך עקיפת הקיה שעמד לצאת ממצב עמידה בטרמפיאדה (יצוין כי בעת עדותה בפניי נשמעה עדת הראיה מהוססת באופן לא ברור לגבי השאלה האם היונדאי נסע ישר או ימינה בצומת). הנתבעות הבינו את הקושי הרב בגרסת עדת ראיה זו, ולכן לא הסתמכו עליה בסיכומיהן לגבי השאלה העובדתית הנ"ל שבמחלוקת.
• קיימת תמונה אחת אותנטית מיום התאונה (מוצג ת/3) שמראה את הקיה במנח שאליו הגיע על גבי הכביש לאחר התאונה (כשהוא הפוך על צידו הימני עם הפנים ישר לכיוון צפון), ותמונה זו מדברת למעשה בעד עצמה, לטובת התובעת ולרעת הנתבעות: מהתמונה עולה בבירור, כי בזמן התאונה רובו ככולו של הקיה היה חייב להיות בנתיב הימני בכביש 90 (בדיוק היכן שנהגת הקיה אמרה שהייתה), ולא בנתיב ההשתלבות הנראה בתמונה מימינו. מכל מקום, ברור לחלוטין, כי המקום בכביש שבו היה הקיה לפני התאונה (אם הופכים בחזרה שמאלה בדימיון את רכב הקיה) לא איפשר ליונדאי לנסוע הוא בנתיב הימני במקום, ולכן ובהכרח המסקנה היא שהיונדאי נסע עובר לתאונה בנתיב השמאלי מבין השניים בכביש 90, בדיוק כפי טענת נהגת הקיה.
• לא מצאתי שניתן לקבל חלק מעדותה של עדת הראיה (לגבי הימצאות הקיה בנתיב ההשתלבות), כפי שניסו הנתבעות לעשות בסיכומיהן. הרושם הברור והמובהק הוא, שעדה זו לא דיווחה על מצב דברים נכון לגבי מכלול נסיבות התאונה, לשיטת שני הצדדים גם יחד, ונראה כי עיניה או זיכרונה הטעו אותה, ללא כוונת זדון חלילה, כפי שאנושי שיקרה לפעמים.
• נתתי משקל לעובדה הלא שנויה במחלוקת, לפיה בכוונת נהגת היונדאי היה להגיע לימין הדרך לעבר הטרמפיאדה במקום, כאשר לפי מכלול הראיות (לרבות עדותה של נהגת היונדאי עצמה) התאונה התרחשה בסמוך למקום הטרמפיאדה, כך שהדעת נותנת שנהגת היונדאי התחילה כבר לפנות ימינה לעברה, בניגוד לדבריה לפיהם טרם עשתה זאת.
• אמנם לא הוצגה חוות דעת מומחה של בוחן תאונות לגבי סיבת ההתהפכות של הקיה על צדה הימני, אך ניתן להסיק ממכלול הראיות, כי שני הרכבים המעורבים היו בנסיעה רצופה (עולה כי חצו את הצומת בנסיעה ישר באור ירוק וללא עצירה לפני הכניסה לצומת) והיו בתנופת נסיעה בזמן ההתנגשות, כך שהסטייה הפתאומית של היונדאי ימינה גרמה לאבדן שליטה ולטלטלול של הקיה, שיכולים להסביר את ההתהפכות הזו, וגם מוקדי הנזק בשני הרכבים מתיישבים עם מסקנה זו.

סיכום

התביעה מתקבלת במלואה והתביעה שכנגד נדחית במלואה.

על הנתבעות לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

1. סך של 30,865 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 23.12.14 ועד יום התשלום המלא בפועל.
2. סך של 379 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 23.12.14 ועד יום התשלום המלא בפועל.
3. סך של 500 ₪, בגין שכר העדה בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.
4. סך של 6,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. שיעור שכה"ט הינו גם בהתחשב בתביעה שכנגד, שנדחתה.

ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ו, 10 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.