בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם. הבקשה הועברה לתגובת המאשימה, אשר ממנה עולה כי הנאשם זומן למשפטו כדין באופן בו זימון למשפטו נמסר לו ידנית ע"י השוטר (בעניין זה מפנה לנספחים א' ו-ב' לתגובת המאשימה מיום 20.01.15) וזאת בניגוד לטענתו כפי שנטענה בבקשה כי לא ידע על מועד הדיון.

על ענייננו חלה הוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן –חסד"פ), ולפיו כדי שיבוטל פסק דין הנובע ממשפט אליו לא התייצב נאשם שזומן כדין יהיה על המבקש להראות טעם ממשי אשר מנע ממנו את היכולת להתייצב או להגיש בקשת דחייה מנומקת מבעוד מועד. לחלופין עליו להראות כי נגרם לו עיוות דין כתוצאה מהחלטת בית המשפט.

במקרה שבפני המבקש טען כי אי התייצבותו למשפט נבעה מכך שלא קיבל לידיו את דו"ח התנועה ואולם טענה זו נמצאה כלא נכונה, כאמור לעיל.

המבקש לא טען כי בעניינו עלול להיגרם עיוות דין במידה ובית המשפט לא ייעתר לבקשה ועל כן אין בית המשפט נדרש להתייחס לחלופה זו הקבועה בסעיף 130 לחסד"פ. ואולם, מעבר לנדרש, אומר כי לא מצאתי כל עיוות דין ביחס להרשעה או ביחס לעונש אשר נגזר על המבקש אל מול חומרת העבירה שיוחסה לו, שכן העונש נמצא בתוך מתחם הענישה ההולם בנסיבות העניין.

לאור כל האמור הבקשה נדחית.

ניתנה היום, א' שבט תשע"ה, 21 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.