מבוא

1. בפניי בקשת רשות ערעור, שהוגשה על ידי חברת מילועוף אינטגרציית פטם אגש"ח בע"מ (להלן: "המבקשת" או "מילועוף"), על החלטת ביניים של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט הבכיר י' וגנר) מיום 11/01/15 בת"א 51334-12-14, במסגרתה ניתן צו מניעה זמני, לפיו תהא המבקשת מנועה מלהעסיק עובדים שעבדו בעבר אצל חברת המאיר בע"מ (להלן: "המשיבה"), זאת עד למתן החלטה אחרת בבקשה למתן צו מניעה זמני, שהגישה המשיבה ובה עתרה למתן צו המונע מהמבקשת להעסיק את עובדיה של המשיבה, לאור טענת המשיבה, שאין ולא היה מקום להפסיק את עבודתה של המשיבה אצל המבקשת באופן חד צדדי ולאלתר.

2. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגישה המבקשת ביום 14/01/15 בקשה בהולה (במעמד צד אחד) לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופט הבכיר י' וגנר) מיום 11/01/15.

3. על רקע נימוקי הבקשה הבהולה (במעמד צד אחד) לעיכוב ביצוע צו המניעה הזמני, הוריתי בהחלטה מיום 14/01/15 על עיכוב ביצועו של צו המניעה הזמני, שניתן על ידי בית משפט קמא, וזאת עד למתן החלטה אחרת. כן הוריתי באותה החלטה על העברת הבקשה לתגובת המשיבה וקבעתי את התיק לדיון במעמד הצדדים, הן בבקשה הבהולה לעיכוב ביצוע צו המניעה והן בבקשת רשות הערעור, ליום 15/01/15.

4. ביום 15/01/15 הגישה המשיבה תגובתה לבקשה הבהולה לעיכוב ביצוע צו המניעה הזמני. בנוסף, הגישה הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: "ההסתדרות") בקשת הצטרפות כ"ידיד בית המשפט". במסגרת בקשתה הביעה ההסתדרות עמדה תומכת בהעסקה ישירה של עובדים וביקשה להגיש חוות דעת בנושא הנדון.

5. עוד באותו יום (15/01/15) התקיים בפניי דיון בבקשות המבקשת במעמד הצדדים. בדיון נכחו גם נציגות ההסתדרות. במהלך הדיון ציין ב"כ המשיבה, כי הוא אינו ערוך לטעון לעניין בקשת רשות הערעור ומשכך, הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו ניתנה לצדדים שהות להגיש טיעונים בכתב, הן ביחס לבקשה לעיכוב ביצוע והן ביחס לבקשת רשות הערעור. כן הוסכם בין הצדדים, כי החלטת בית המשפט בבקשת רשות הערעור, הנוגעת למתן צו המניעה הזמני, מייתרת את המשך הדיון בבית המשפט קמא בעניין צו המניעה הזמני המבוקש ובית המשפט יכריע בבקשה למתן צו המניעה הזמני במסגרת זו. בנוסף, הובהר, כי בית המשפט יכריע בהחלטתו אף בסוגיית צירוף הסתדרות העובדים להליך כ"ידיד בית משפט".

6. משהוגשו לתיק בית המשפט סיכומי הצדדים לסוגיות שבמחלוקת, הגיעה העת למתן פסק הדין.

תשתית עובדתית רלוונטית

7. מעיון בסיכומי הצדדים על נספחיהם עולה, כי ביום 07/01/05 נקשרו מילועוף והמשיבה בחוזה, לפיו סיפקה המשיבה שירותי שחיטה וכשרות למבקשת באמצעות עובדי המשיבה. החוזה כלל הוראות מפורשות, המאפשרות לכל צד להודיע על סיומה של ההתקשרות בתוך 60 יום, וכן הוראות המאפשרות סיום מיידי של ההתקשרות בנסיבות מיוחדות, לרבות בנסיבות של הפרת חוזה וכן בשל שביתה של עובדי המשיבה, ולו חלקית.

8. על פי טענת המבקשת, בחודשים יולי-אוגוסט 2014 הפרה המשיבה את חיוביה כלפי מילועוף על פי החוזה, עקב סכסוך שפרץ בינה לבין עובדיה. בעקבות זאת הודיעה מילועוף למשיבה ביום 18/08/14 על סיום ההתקשרות על פי החוזה.

9. בהמשך לאמור, פנו עובדי המשיבה בחודש אוגוסט 2014, באמצעות ארגונם היציג, כוח לעובדים-ארגון עובדים דמוקרטי, לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בבקשת צד לסכסוך קיבוצי, בה עתרו, בין היתר, למתן צו, המורה על המשך העסקתם של העובדים במפעל מילועוף. הבקשה הוגשה נגד מילועוף ונגד המשיבה. בנוסף, צורפה לדיון, מכוח החלטת בית הדין הארצי לעבודה, ההסתדרות, שהינה הארגון היציג במילועוף.

במהלך הדיון, שהתקיים בבית הדין לעבודה במהלך חודש אוגוסט 2014, במסגרת ס"ק 21365-08-14 ו-21377-08-14, הסכימה מילועוף, בהתאם להמלצת בית הדין לעבודה ולמרות הודעת סיום ההתקשרות שנתנה למשיבה בחודש אוגוסט 2014, להמשיך בהתקשרות עם המשיבה, בכפוף למתן השירות באופן סדיר על ידי העובדים, זאת על מנת לאפשר למשיבה לנהל משא ומתן עם עובדיה למשך 60 יום, להסדרת המחלוקות ביניהם.

בנוסף, הוסכם במסגרת הדיונים שהתנהלו בפני בית הדין לעבודה בין מילעוף, המשיבה והארגון שייצג את עובדי המשיבה, כי ינוהל משא ומתן גם ביחס להעסקה ישירה של העובדים על ידי מילועוף. לפיכך, הודיעה מילועוף במסגרת הדיון בפני בית הדין לעבודה, על דעתה של המשיבה, כי יש למצות תחילה את חלופת המשא ומתן, בהתייחס להעסקת העובדים על ידי המשיבה, וככל שזו לא תבשיל לכדי הסכמות, תנהל מילועוף משא ומתן עם העובדים לגבי העסקתם, הכל בהתאם להחלטת בית הדין לעבודה.

10. על פי הנטען בבקשות המבקשת, לא הצליחה המשיבה במהלך מספר חודשים להגיע להסכמה עם עובדיה ובחודש דצמבר שוב הופר החוזה כלפי מילועוף, בשל "סיבוב" נוסף של עיצומים ושביתות חלקיות, לרבות נטישת המפעל על ידי עובדי המשיבה באמצע יום העבודה.

11. על רקע האמור ומשמכתב ההתראה שנשלח על ידי המבקשת ביום 15/12/14 בדבר הימשכות ההפרות לא הועיל, הודיעה המבקשת ביום 18/12/14 למשיבה על סיום ההתקשרות, בהתאם לזכותה המפורשת על פי החוזה, שעה שהפרת החוזה על ידי המשיבה גרמה למבקשת, לטענתה, נזקים של מיליוני ₪, לרבות פגיעה במוניטין.

12. לאחר סיום ההתקשרות, כנטען, היות שמילועוף נזקקה לעובדים מסוג העובדים שהעסיקה המשיבה וזו האחרונה לא הציעה לעובדים הצעה חלופית ובהמשך לדיונים שהתנהלו בבית הדין האזורי לעבודה, הודיעה מילועוף, כי היא מוכנה לקלוט באופן ישיר עובדים שהועסקו על ידי המשיבה. בהקשר זה ציינה המבקשת, כי עוד טרם נקלט עובד כלשהו של המשיבה לעבודה במילועוף, גייסה מילועוף בעצמה עובדים חדשים שלא מקרב עובדי המשיבה, אך לבקשת עובדי המשיבה הוצא צו של "בית דין צדק" רבני, שסיכל את העסקתם של העובדים החדשים על ידי מילועוף.

13. ביום 24/12/14, לאחר קבלת הודעת מילועוף בדבר סיום ההתקשרות בין המבקשת למשיבה, פנתה המשיבה לשתי ערכאות במקביל: המשיבה פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שם ביקשה לזמן את הצדדים לדיון דחוף בפני בית הדין, בנוגע להצעת מילועוף לעובדי המשיבה להיקלט כעובדי מילועוף. במקביל, פנתה המשיבה לבית משפט קמא בבקשה ליתן צו, שימנע ממילועוף להעסיק את עובדי המשיבה.

במסגרת הדיון, שהתנהל בבית הדין לעבודה על רקע פניית המשיבה, אישר בית הדין האזורי לעבודה בהחלטתו מיום 07/01/15, חרף התנגדות המשיבה, כי מילועוף ועובדי המשיבה ימשיכו לנהל מגעים, על מנת להגיע להסכמות. כן ביקש בית הדין לעבודה מנציגות העובדים וממילועוף לדווח לו על תוצאות המגעים לא יאוחר מיום 14/01/15.

על פי הנטען בבקשות המבקשת, בהמשך להחלטת בית הדין לעבודה מיום 07/01/15, הולידו המגעים בין מילועוף לעובדי המשיבה הסכם, במסגרתו הוסכם, כי מילועוף תקלוט את עובדי המשיבה כעובדיה לתקופה של שישה חודשים. יש לציין, כי החוזה בין מילועוף לעובדי המשיבה הושג ביום 08/01/15 והעובדים נקלטו לעבודה ביום 11/01/15 בבוקר.

ביום 11/01/15 בשעות הצהרים, נערך דיון בבקשת המשיבה למתן צו מניעה זמני, כאמור, בפני בית משפט קמא, במסגרתו התקבלה ההחלטה נשוא ההליך דנן.

החלטת בית משפט קמא

14. בית משפט קמא קבע בהחלטתו מיום 11/01/15, כי יש מקום להיעתר לבקשת המשיבה למתן צו מניעה זמני, זאת עד למתן החלטה אחרת בבקשת המשיבה למתן סעד זמני, לפיו תהיה המבקשת מנועה מלהעסיק את עובדי המשיבה. בית משפט קמא ציין בהחלטתו, כי הודעה על ביטול הסכם צריכה להינתן בתום לב ובסייג של הגינות וצדק. לעמדת בית משפט קמא, התנאי של תום לב והגינות אינו עומד לזכות המבקשת, זאת שעה שהתברר במעמד הדיון בפניו, כי המבקשת חתמה על הסכם עם עובדי המשיבה, לפי הנחיות בית הדין לעבודה, ומנגד טענה תחילה, כי טרם נקשרה בחוזה עם אף עובד.

כן קבע בית משפט קמא, כי המדובר בעובדים שהוכשרו על ידי המשיבה במשך חודשים ושנים ולא מתקבל על הדעת, כי מקום בו יש באפשרות המבקשת להתריע וליתן ארכה בת 60 יום, המבקשת תנצל את מעמדה ותודיע דווקא על הפסקת ההסכם מכוח השבתה, שזו הפסקה מיידית, בהתאם לסעיף 25.4 לתנאי החוזה שבין הצדדים. מכל מקום, קבע בית משפט קמא, כי מקום בו מתנגדת המשיבה לביטול ההסכם, ככל שמדובר במתן צו מניעה זמני, יש חשיבות למצב העובדתי שהיה קיים בשטח במועד הגשת הבקשה, כאשר לעמדת בית משפט קמא, המצב היה, שעובדי המשיבה טרם עבדו בשורות המבקשת לפי חוזה ישיר.

טענות הצדדים בתמצית

15. המבקשת טוענת, כי נימוקי החלטתו של בית משפט קמא תמוהים ביותר, שעה שהמדובר בהחלטה המתעלמת מכלל היסוד, לפיו מי שפנה לערכאה אחת ובקשתו נדחתה מושתק מלבקש סעד באותו עניין ממש בערכאה אחרת, כך שמשפנתה המשיבה לבית הדין לעבודה, הרי שהיא מושתקת מלפנות באותו עניין לבית משפט אחר. כן נטען, כי החלטת בית משפט קמא סותרת את החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 07/01/15, אשר בחסותו ותחת סמכותו העניינית הייחודית הושג הסכם להעסקה ישירה של העובדים על ידי מילועוף, ומסכלת את יישומו של אותו הסכם.

עוד טענה המבקשת, כי כתוצאה מהפרת החוזה על ידי המשיבה בחודשים אוגוסט ודצמבר, נגרמו למילועוף נזקים כספיים עצומים המסתכמים בלמעלה מ-10 מיליון ₪.

הוסיפה המבקשת וטענה, כי החלטת בית משפט קמא פוגעת באחד מעיקרי הצדק הטבעי, שעה שההחלטה ניתנה כלפי צד שלישי, שהוא העובדים, בלא שאלה זומנו להשמעת דבריהם. בעניין זה מפנה המבקשת לרע"א (ירושלים) 2559/92 קופה לתגמולים ופנסיה של עובדי נ' יעקב מג'ר [פורסם בנבו], 12/07/92.

כן טענה המבקשת לחוסר ניקיון כפיים מצד המשיבה. כך למשל, נטען, כי המשיבה הציגה בפני בית משפט קמא מצג מטעה, כאילו עבודתה בוצעה ללא דופי, שעה שידעה כי מצג זה אינו נכון וכי נגרמו הפרות ושיבושים. התנהגות זו של המשיבה מצדיקה, לטענת המבקשת, סילוק בקשת המשיבה שהוגשה לבית משפט קמא על הסף.

עוד טענה המבקשת, כי אין למשיבה עילת תביעה לכאורה, ובוודאי לא עילה מוצקה. נטען, כי המשיבה עתרה לסעד, הנוגד תניה חוזית ברורה בהסכם בין הצדדים, שעה שעל פי החוזה, רשאית הייתה מילועוף לסיים את החוזה לאלתר בנסיבות מסוימות, שאין מחלוקת, לאור השיבושים האמורים, כי הן התקיימו. בהקשר זה נטען, כי למעשה, המשיבה ביקשה מבית משפט קמא ליתן סעד קיצוני של אכיפת הסכם למתן שירותים, כאשר בפועל, מהפסיקה עולה, כי בתי המשפט נרתעו ככלל מליתן לגבי יחסים מסחריים מהסוג בו עסקינן צווים, הכופים על צד לקבל שירות מצד שאין הוא מעוניין בשירותיו. בעניין זה הפנתה המבקשת לרע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים [פורסם בנבו], 10/03/09; רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ [פורסם בנבו], 13/12/05 (להלן: "פסק דין איגוד ערים").

המבקשת הוסיפה וטענה, כי דין טענות המשיבה להידחות אף לאור העובדה, כי גם אם ייגרם למשיבה נזק, הרי שמדובר בנזק שניתן לפיצוי כספי, כך שבמקרה זה נוטה מאזן הנוחות לטובת המבקשת.

אשר למתן הצו הארעי, טענה המבקשת, כי אף שההחלטה ניתנה כסעד ארעי במסגרת בקשתה העיקרית של המשיבה בבית משפט קמא, בפועל, לא נתבקש על ידי המשיבה כל סעד ארעי. לצד זאת ולגופו של עניין, טענה המבקשת, כי החלטת בית משפט קמא הינה מוטעית ומבוססת על נימוקים שגויים. נטען, כי בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, התנהלותה של מילועוף אינה נגועה ב"חוסר תום לב" וכי הצהרת מילועוף בפני בית משפט קמא, כי טרם נקלט כל עובד, הייתה נכונה עת ניתנה, אלא שבמהלך 10 הימים שחלפו מאז הוגשה תשובת מילועוף לבקשת המשיבה נשתנה מצב הדברים והושג הסכם עם העובדים. אשר לנימוק השני של בית משפט קמא, נטען, כי אין שום חוק ואין שום חוזה, המונעים העסקת עובדים שהוכשרו על ידי חברה אחרת. כן נטען ביחס לקביעת בית משפט קמא, בנוגע לצורך בשמירת מצב קיים לאור התנגדות המשיבה לביטול החוזה, כי אין בעצם עמדתו של צד כדי להוות נימוק וכי אם כבר שימור המצב, הרי שיש לשמר את המצב שהתהווה במועד מתן ההחלטה, לפיו עובדי המשיבה כבר נקלטו לעבודה אצל המבקשת.

לאור כל המפורט, ביקשה המבקשת לקבל את בקשת רשות הערעור ולהורות, כי המשיבה אינה זכאית לצו המניעה הזמני שהתבקש וממילא גם לא לצו ארעי כלשהו.

16. המשיבה טענה מנגד, כי החלטת בית משפט קמא בדין יסודה. לטענת המשיבה, בצדק קבע בית משפט קמא, כי יש מקום להיעתר לצו המניעה הזמני עד למתן החלטה אחרת, זאת מן הנימוקים שפורטו בהחלטה נשוא הערעור. בהקשר זה נטען עוד, כי טענות המבקשת, לפיהן לא הייתה מוטלת על מילועוף מגבלה כלשהי שמנעה ממנה מלקלוט ומלהעסיק את עובדי המשיבה בהעסקה ישירה, אינה נכונה וכך גם הטענה, כי המשיבה פנתה במקביל הן לבית הדין לעבודה והן לבית משפט קמא.

המשיבה הוסיפה וטענה, כי דין בקשת המבקשת להידחות על הסף, באין תצהיר תומך בה. לחילופין, נטען, כי דין בקשת המבקשת להידחות על הסף, נוכח העובדה, שהמבקשת באה בחוסר ניקיון כפיים משווע, שעה שהמבקשת במחטף ובחוסר תום לב משווע התקשרה עם עובדי המשיבה בהעסקה ישירה בהסכם, שנחתם בשעה 06:00 בבוקר יום הדיון שנקבע בפני בית משפט קמא. בהתנהגותה "גנבה" המבקשת את 70 עובדי המשיבה, עת הפסיקה עבודתה של המשיבה לאלתר ביום 18/12/14, לאחר כ-20 שנות התקשרות ללא דופי, וזאת מעל גבה של המשיבה. התנהגות זו, לטענת המשיבה, מוכיחה חוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב משווע של המבקשת, המצדיק את דחיית בקשות המבקשת.

בנוסף, נטען על ידי המשיבה, כי אין כל בעיה מצדה, כי המבקשת תמשיך להעסיק את עובדי המשיבה באמצעות המשיבה. בהקשר זה נטען, כי משנמנעה המבקשת מהעסקת עובדי המשיבה באמצעות המשיבה בתוך תקופת המשא ומתן, מוכיחה המבקשת, למעשה, את חוסר תום לבה.

עוד טענה המשיבה, כי מאזן הנוחות בנסיבות העניין נוטה לטובתה, זאת שעה שהנזק של 10 מיליון ₪, שנטען כי נגרם למבקשת, לא הוכח מעולם ואף לא הוגש תצהיר התומך בפירוט הנזק. הוסיפה המשיבה וטענה, כי בפועל, נזקיה שלה עולים לאין שיעור על נזקיה של המבקשת, כאשר בהתנהלותה מנסה המבקשת לחסל את המשיבה בלא תשלום כלשהו.

לנוכח כל האמור, טענה המשיבה, כי יש לדחות את בקשת המבקשת, תוך חיובה של האחרונה בהוצאות ההליך ובשכר טרחת עורך דין.

17. ההסתדרות הגישה, כאמור, בקשת הצטרפות להליך כ"ידיד בית המשפט". מבקשת ההסתדרות עולה, כי ההסתדרות, ועד עובדי מפעל מילועוף והנהלת המפעל חתמו על הסכם קיבוצי מיוחד ביום 30/10/13, במסגרתו נקבע, כי הוא יחול על כל העובדים במפעל, למעט אלה שהוצאו מתחולתו ויועסקו בהסכמים אישיים והם "תפקידי הנהלה ודרג ניהול ותפקידים אחרים, לפי שיקול דעת ההנהלה", עובדים לפרויקטים קצובים בזמן ועובדי מפעל יציר כפיים המועסקים במפעל.

לעמדת ב"כ ההסתדרות, צירופה של ההסתדרות כ"ידיד בית המשפט" יתרום לבירור המחלוקות, תוך שיקוף הבעיות רחבות ההשלכה שבסוגיה שבמחלוקת. עוד צוין, כי לסכסוך הנדון יש גם היבטים כוללניים ורחבים יותר, הנוגעים לתופעה של דפוס העסקה פוגעני על ידי חברות קבלניות, שההסתדרות מגנה.

לגופו של עניין, טענו ב"כ ההסתדרות, כי עובדי המשיבה אינם מצרך שניתן להעבירו ממעסיק למעסיק, כך שבקשת המשיבה מבית משפט קמא, לקבוע מי יהיה המעסיק של העובדים, פוגעת בכבודם ובחופש העיסוק שלהם. בהקשר זה הפנו ב"כ ההסתדרות לעניין סק"כ (ארצי) 8375-11-11 לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה [פורסם בנבו], 10/01/12, במסגרתו קיבל בית הדין הארצי לעבודה עמדת ההסתדרות, לפיה התוצאה של צורות העסקה חוץ הסכמיות הינה כרסום מתמיד במעמדם, בביטחונם התעסוקתי, בכבוד האדם העובד ובזכותם של עובדים באותו מקום עבודה לשוויון ולתחושת השוויון, כשלצד זאת יש גם כרסום עקבי בכוח העבודה המאורגן, בכוחו הארגוני של ארגון העובדים וביכולתו לייצג בכבוד את עניינם של העובדים, לנוכח כוחו העודף של המעסיק.

לאור האמור, מבקשת ההסתדרות לקבל את בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת ולאפשר לעובדי המשיבה לבחור בעצמם מי יהיה מעסיקם, בהתאם לשיקוליהם שלהם.

דיון

18. לאחר שעיינתי בבקשות המבקשת למתן רשות ערעור ולעיכוב ביצוע צו המניעה הזמני על נספחיהן, בתגובת המשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע צו מניעה זמני, בסיכומי הצדדים ובבקשת ההסתדרות להצטרף להליך כ"ידיד בית המשפט", החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור, כאילו ניתנה עליה הרשות והוגש הערעור לפי הרשות שניתנה. לצד זאת, אציין כבר כעת, כי הגעתי למסקנה, שדין הערעור להתקבל, זאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

19. בטרם אתייחס לטענות הצדדים לגופה של המחלוקת וכפי שהובהר במסגרת הדיון מיום 15/01/15, אעמוד תחילה על בקשתה של ההסתדרות להצטרף להליך כ"ידיד בית משפט". כאמור, לאחר הגשת בקשת רשות הערעור על ידי המבקשת, הגישה ההסתדרות בקשה להצטרף להליך התלוי ועומד בין מילועוף למשיבה כ"ידיד בית המשפט", זאת על רקע הטענה, כי לסוגיות העולות בתיק דנן עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת לא רק על עובדי המשיבה, אלא על כלל ציבור עובדי הקבלן.

20. כידוע, "ידיד בית משפט" הוא מוסד משפטי, שמטרתו לסייע לבית המשפט בסוגיות מסוימות, על ידי מי שאינו צד ישיר לסכסוך הנדון. בית המשפט העליון פסק בעניין זה, כי מוסד "ידיד בית המשפט" הוא מוסד משפטי לגיטימי בישראל. ראה: מח 7929/96 אחמד קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1), 529 (להלן: "פסק דין קוזלי"). על פי פסק דין קוזלי, לצורך אישור בקשה להצטרפות צד להליך כ"ידיד בית המשפט", יש לבחון, בין היתר, אם יש בצירוף הצד המבקש להליך כדי לתרום לדיון עצמו וכדי לתרום לאינטרס הציבורי. בנוסף, יש לבחון, אם יש בצירוף הצד המבקש כדי לתרום ליעילות הדיון.

21. במקרה הנדון, משעניינינו במחלוקת, שבבסיסה עומד רצונם של המבקשת ועובדי המשיבה להתקשר בחוזה עבודה ישיר עם המבקשת, היינו, שלא באמצעות המשיבה, ומשאין ספק, כי ההכרעה בסוגיה שבמחלוקת עשויה להשפיע רבות על העובדים, צדדים שלישיים שאינם צד ישיר לסכסוך ולהליך המתנהל בבית משפט השלום, סבורני, כי ראוי לתת להסתדרות, שהיא הגוף המקצועי, המייצג מתוקף תפקידו עובדים רבים בעניין זכויותיהם, להשמיע עמדתה. על כן, סבורני, כי אין מניעה לאשר הצטרפותה של ההסתדרות להליך כ"ידיד בית משפט", קל וחומר משלא צירפה המשיבה את העובדים כצד להליך, וזאת אף שעה שלהכרעה בסוגיות שבמחלוקת עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת, לא רק על עובדי המשיבה, אלא על כלל ציבור העובדים במשק, בפרט אלה שאינם מועסקים בהעסקה ישירה.

22. בית משפט קמא נתן, כאמור, צו מניעה זמני, לפיו תהייה המבקשת מנועה מלהעסיק את עובדי המשיבה עד למתן החלטה אחרת בבקשת המשיבה למתן צו מניעה זמני, זאת עד להכרעת בית משפט קמא בתובענה העיקרית. בהקשר זה הסכימו הצדדים במסגרת הדיון, שהתנהל בפניי ביום 15/01/15, כי בית משפט זה ידון במסגרת בקשת רשות הערעור גם בעניין צו המניעה הזמני, לו עתרה המשיבה, כאמור, במסגרת ההליכים שהתנהלו בפני בית משפט קמא, ויכריע בבקשה זו.

במאמר מוסגר יצוין, כי צו המניעה, שניתן על ידי בית משפט קמא ביום 11/01/15, אינו אלא צו מניעה ארעי, אשר ניתן במהלך הדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא עד למתן החלטה בבקשה למתן צו מניעה זמני.

23. כידוע, בבואו של בית המשפט לדון בבקשה למתן סעד זמני, עליו לשקול שני שיקולים. ראשית, על בית המשפט לבחון, האם הניח המבקש די ראיות לקיומה של עילת תביעה, ולו לכאורה. שנית, בוחן בית המשפט את מאזן הנוחות, שבמסגרתו על מבקש הסעד להוכיח, כי הנזק שייגרם לו, אם לא יינתן הסעד, גדול מהנזק שייגרם לצד שכנגד, אם יינתן הסעד. ראה: רע"א 3285/13 ד.כ. חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ נ' חברת אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ [פורסם בנבו], 03/07/13. לצד שיקולים אלו, על בית המשפט לשקול גם שיקולים שביושר ובצדק.

קיומה לכאורה של עילת תביעה

24. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), קובעת, כי תנאי לקבלת בקשה לסעד זמני הוא, כי בית המשפט שוכנע "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה". השאלה היא, האם הובאו בפני בית משפט קמא די ראיות, ולו לכאורה, המצדיקות את מתן צו המניעה הזמני עד לדיון בבקשת המשיבה למתן הסעד העיקרי.

25. במקרה הנדון עולה מהמסמכים שצורפו, כי ביום 07/01/05 חתמו המבקשת והמשיבה על הסכם עבודה, לפיו תספק המשיבה שירותי השגחה וכשרות בצורה קבלנית על ידי עובדי המשיבה (להלן: "הסכם השירותים"). בסעיף 5 להסכם השירותים נקבע, בין היתר, כדלקמן:

"5. החברה מצהירה, מאשרת ומתחייבת בזה כדלקמן:

...

5.2 כי היא תנקוט בכל הפעולות והאמצעים הדרושים לבצע את העבודות באופן תקין ויעיל בהתאם להוראות האגודה ו/או מי ממנהליה ולשביעות רצונה של האגודה.

5.3 עובדיה יבצעו את השחיטה באופן שוטף ובקצב מותאם למהירות הסרט הנע ולא יגרמו לתקלות ועיכובים במהלך העבודה התקין.

5.4 היא תשחט כל מספר עופות שיהיו במשחטה ותסיים את השחיטה באותו היום ללא השארת עופות ליום למחרת.

...

5.6 העבודה במפעל תתבצע בכל יום ובשעות עליהם יימסר לחברה בדרך כלל החל משעה 0600 בימים א' – ה' אם אינם ימי מועד או ערבי חג, במידת הצורך ועל פי הודעה של 24 שעות מראש תתבצע העבודה גם בימי שישי, ערבי חג וימי חול המועד, למעט שבתות ומועדי ישראל, ט' באב והושענא רבה".

בהמשך לאמור, הסכימו הצדדים בסעיף 25 להסכם השירותים על המועדים, בהם ניתן יהיה לבטל את ההסכם, ועל סוגי ההפרות, בהן ניתן לסיים את ההתקשרות באופן מיידי, ושם נקבע כדלקמן:

"25. מוסכם ומוצהר כי:

25.1 אם תפר החברה התחייבות כלשהי מהתחייבויותיה כאמור מהסכם זה, ולא תתקן את ההפרה תוך 3 ימים משעה שיידרש לכך על ידי האגודה בין בכתב ובין בע"פ תהיה האגודה רשאית לבטל הסכם זה מיד ללא כל הודעה או התראה נוספת.

25.2 האמור בסעיף 25.1 לעיל לא יגרע מזכותה של האגודה על פי הסכם זה או על פי הדין לכל תרופה או סעד המגיעים לה.

25.3 תוקפו של הסכם זה מיום חתימתו ועד להודעה על ביטולו שתימסר בכתב על ידי הצד המבטל לפחות 60 יום מראש.

25.4 צד יוכל להודיע למשנהו על סיום הסכם אף בהתראה קצרה מהאמור לעיל אם הדבר נובע מסגירת המפעל ו/או הפסקה של העבודות בו, באופן זמני או קבוע, בשל הודעה על כך ו/או בשל שביתה או בשל השבתה הבאה למנוע נזקי שביתה, חלקית או מלאה".

26. בעניינינו, אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי בחודש אוגוסט 2014 החלו עובדי המשיבה בשביתה, עקב סכסוך עבודה עליו הכריזו עם המשיבה, בגינה נאלצה המבקשת לקלוט עובדים חליפיים במקום עובדי המשיבה. אין גם מחלוקת, כי על רקע קליטת העובדים החליפיים הנ"ל, פנו עובדי המשיבה לבית הדין האזורי לעבודה (תיק ס"ק 21365-08-14) בבקשה לסעדים זמניים להמשך העסקתם של עובדי המשיבה במפעל מילועוף ולאסור על קליטת עובדים חליפיים במקומם בזמן השביתה.

בעקבות פנייתם של עובדי המשיבה לבית הדין לעבודה, כאמור, הורה בית הדין האזורי לעבודה בהחלטתו מיום 21/08/14 לעובדי המשיבה לחזור לאלתר לעבודה מלאה וסדירה במילועוף ,במסגרת התפקידים שביצעו ערב השביתה. כן הורה בית הדין על סיום עבודתם של העובדים החליפיים, שנקלטו לעבודה במילועוף לאחר פרוץ שביתת עובדי המשיבה. בנוסף, הורה בית הדין לעבודה לצדדים לנהל משא ומתן, בדבר תנאי עבודתם ושכרם של עובדי המשיבה, לרבות בדבר אפשרות קליטתם כעובדים מן המניין של מילועוף, זאת במשך חודשיים ימים, ולדווח על תוצאות המשא ומתן עד ליום 20/10/14.

27. מסיכומי הצדדים עולה, כי המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, לרבות עם עובדי המשיבה, במשך כ-4 חודשים, לא הבשיל לכדי הסכם ועל כן, בחודש דצמבר 2014 הכריזו עובדי המשיבה שוב על שביתה. לנוכח האמור, הודיעה המבקשת ביום 18/12/14 למשיבה, בהתאם לסעיף 25 להסכם השירותים, על סיום ההתקשרות ביניהן.

על רקע האמור ומשעולה, לכאורה, כי המשיבה לא עמדה בתנאי הסכם ההתקשרות, סבורני, כי בנסיבות המתוארות, רשאית הייתה המבקשת, לכאורה, להודיע על סיום ההתקשרות במתן הודעה על סיום מיידי של ההתקשרות ולכל הפחות, במתן הודעה מוקדמת בת 60 יום, לנוכח הפרת התחייבויות המשיבה. זאת ועוד, אינני סבורה, כי לעת הזו הוכח, כי ההודעה בדבר סיום ההתקשרות, שניתנה על ידי המבקשת ביום 18/12/14, נגועה בחוסר תום לב.

28. זאת ועוד, העתירה העומדת ביסוד בקשת המשיבה, כמו גם בתובענה שהוגשה על ידה, מהווה, למעשה, בקשה לאכיפת הסכם למתן שירותים בין המבקשת למשיבה באמצעות עובדיה, שעה שאין המבקשת מעוניינת בהמשך ההתקשרות ולכאורה, כמפורט לעיל, עומדת למבקשת זכות, בנסיבות המתוארות, להביא לסיום ההתקשרות בינה ובין המשיבה, בין באופן מיידי ולכל הפחות, במתן הודעה מראש של 60 יום. לעניין זה נפסק זה מכבר, כי ככלל, בתי המשפט נרתעים ממתן צווים, הכופים על צד לקבל שירות מצד שאין הוא מעוניין בשירותיו, כאשר אין ספק, כי מתן צו כאמור, יש בו כדי לפגוע בחופש העיסוק, הן של המבקשת והן של העובדים. יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בפסק דין איגוד ערים, שם נקבע כדלקמן:

"במקרים שונים בעבר עמד בית המשפט על כך שאין לכפות על צדדים להסכם שיחסיהם עלו על שרטון להמשיך ולקיים שיתוף פעולה עסקי, בניגוד לרצונם. נמצא, כי התרופה ההולמת למקרים אלו איננה צו (מניעה או עשה) זמני כי אם מתן פיצוי כספי".

29. מעבר לאמור, לא ראיתי ממש בטענת המשיבה, כי דין בקשות המבקשת להידחות עקב חוסר ניקיון כפיים משווע של המבקשת, המתבטא בעובדה, כי המבקשת ניהלה משא ומתן עם עובדי המשיבה מעל גבה של המשיבה וללא ששיתפה אותה בדבר. מעיון במסמכים שצורפו לבקשות המבקשת עולה, כי המבקשת ניהלה משא ומתן עם עובדי המשיבה, על פי הוראות בין הדין לעבודה, לאחר שניתנה למשיבה שהות ממושכת לנהל משא ומתן ישיר עם העובדים, שעלתה על 60 יום (מחודש אוגוסט 2014 ועד ליום 18/12/14), אשר נכשל עם התחדשות עיצומי העובדים ושביתתם במהלך חודש דצמבר, כאשר המשיבה הייתה מודעת למשא ומתן זה, אשר התנהל על פי הוראות בית הדין לעבודה מיום 07/01/15.

30. בנוסף ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, סבורני, כי יש ממש בטענות המבקשת, בדבר השתק שיפוטי, בעטיו הייתה המשיבה מנועה מלעתור לסעד המבוקש בפני בית משפט קמא, שעה שאין מחלוקת, כי המשיבה הייתה שותפה מלאה בהליכים שהתנהלו בפני בית הדין האזורי לעבודה, אשר המליץ לצדדים על ניהול משא ומתן לצורך סיום המחלוקת, לרבות בדיקת אפשרות של העסקה ישירה של עובדי המשיבה על ידי המבקשת, ככל שהמשא ומתן שתנהל המשיבה לא יעלה יפה. לטעמי, המדובר בטענות כבדות משקל, אשר דורשות בירור מעמיק עוד בטרם מתו צו מניעה זמני, שעה שאין ספק, כי הותרת החלטתו של בית משפט קמא עומדת בניגוד להחלטתו של בית הדין לעבודה ויש בה כדי לסכל את יישומה. זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מן העובדה, שהחלטת בית משפט קמא ניתנה כלפי העובדים, שהינם צד שלישי, העלול להיפגע מהותרת צו המניעה הזמני על כנו, מבלי שהתאפשר לו להציג את עמדתו.

31. ממכלול השיקולים, כמפורט לעיל, ומבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי התובענה העיקרית שתתנהל בפני בית משפט קמא, סבורני, כי לא עלה בידי המשיבה להצביע על זכות לכאורה, המצדיקה קבלת בקשתה למתן צו מניעה זמני עד לבירור התובענה העיקרית, זאת בשונה מתרופות אחרות, אשר יכול ועומדות למשיבה במסגרת ההליך העיקרי, כגון מתן פיצוי כספי.

שמירת מצב קיים

32. בעת הדיון במתן צו מניעה זמני יש לבחון, אם אי מתן הצו יצור מצב בלתי הפיך, שעלול לסכל את הדיון בתיק העיקרי או להופכו לבלתי ישים.

בהקשר זה ראוי לציין, כי ההסכם שנחתם בין המבקשת לעובדי המשיבה ביום 08/01/15 נחתם על פי החלטת בית הדין האזורי לעבודה מיום 07/01/15 ואף עולה, כי במועד הדיון בפני בית משפט קמא בבקשה למתן צו המניעה הזמני החלו עובדי המשיבה כבר את עבודתם אצל המבקשת בהעסקה ישירה.

בנסיבות אלה, עולה לכאורה, כי מתן צו המניעה הזמני עשוי לשנות מצב קיים, שכן למעשה, העסקה ישירה של עובדי המשיבה על ידי המבקשת כבר החלה עוד טרם מתן צו המניעה הזמני, שניתן על ידי בית משפט קמא ביום 11/01/15, והיא בבחינת עובדה מוגמרת.

ואולם, ככל שתביעת המשיבה לעניין צו המניעה הקבוע תיעתר ובית משפט יתערב בהעסקתם של העובדים, לא ניתן לומר, כי המדובר במצב בלתי הפיך, שלא ניתן כלל לשינוי.

מאזן הנוחות

33. מבחן זה מחייב, בהתאם לתקנה 362(ב)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, בדיקה והשוואה בין אי הנוחות או הנזק שייגרם למשיבה, אם לא יינתן הצו, לעומת אי הנוחות והנזקים שייגרמו למבקשת, אם יינתן צו המניעה, ובחינת השאלה, האם נזקיה של המשיבה ניתנים להשבה על ידי פיצוי כספי. ראה: רע"א 3071/10, אסתר פרדל רידר נ' ל.רפאל חברה לבניין בע"מ [פורסם בנבו], 20/05/10.

עיון בכתב התביעה ובטענות המשיבה מעלה, כי הנזקים הנטענים הינם בעיקרם כספיים, כאשר המשיבה טוענת, כי בפועל, נזקיה עולים לאין שיעור על נזקיה הכספיים של המבקשת, אשר הועמדו על סך של 10 מיליון ₪, שכן אלה לא הוכחו, בהיעדר תצהיר התומך בפירוט הנזק.

מנגד, טענה המבקשת, כאמור, כי מתן צו מניעה זמני או הותרת צו המניעה הזמני על כנו עשוי לגרום לה נזק עצום, כאשר להבדיל ממנה, נזקה של המשיבה כן ניתן יהיה לפיצוי כספי, זאת ככל שיתברר בתום ההליך, כי נגרם למשיבה נזק כלשהו.

ראשית יצוין, כי במקרה וייקבע בהמשך ההליכים, שהיה מקום לקבל את עמדת המשיבה, לעניין היעדר זכותה של המבקשת להעסיק את עובדי המשיבה בהעסקה ישירה, בנסיבות שנוצרו ולאחר מתן הודעת הביטול, סביר להניח, כי הסעד הראוי שייפסק לטובת המשיבה הינו סעד כספי, בר כימות, והמשיבה, כאמור, לא הצביעה בבקשתה, שאם תוכיח שנגרמו לה נזקים כספיים ותביעתה תתקבל, לא יהיה באפשרותה להיפרע מן המבקשת.

עוד ובהקשר זה אציין, כי לאחר שנחתם ההסכם בחסות בית הדין לעבודה ביום 08/01/15, אשר במסגרתו הועסקו עובדי המשיבה על ידי המבקשת בהעסקה ישירה ועל פי רצונם, עשוי שינוי המצב העובדתי הקיים, באופן המנוגד לרצון העובדים, לגרום למבקשת נזקים גדולים, לרבות בגין השבתתה ובלימת תפקודה של המבקשת, שעה שמנגד, אין ספק, כי נזקה הנטען של המשיבה, ככל שיהיה, ניתן לפיצוי כספי.

34. בשולי הדברים אעיר, כי אמנם, במסגרת תגובתה לבקשת המבקשת לעיכוב ביצוע צו המניעה הזמני טענה המשיבה, כי יש להורות על דחיית בקשות המבקשת על הסף מחמת אי צירוף תצהיר לבקשה לעיכוב ביצוע. ואולם, טענה זו נזנחה על ידי המשיבה במסגרת סיכומיה ומשכך, הרי שהתייתר הצורך לדון בה. יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך, אעיר, כי אף אם המשיבה לא הייתה זונחת את הטענה, סבורני, כי אין גם מקום לקבלה, שעה שהמבקשת ציינה, הן בבקשתה והן בסיכומיה, כי היא מסתמכת על התצהירים, שהוגשו מטעמה במסגרת ההליכים שהתנהלו בפני בית משפט קמא ואשר צורפו כנספחים לבקשה לעיכוב ביצוע צו המניעה הזמני.

35. בהינתן כל האמור, על רקע הפגיעה האפשרית בחופש העיסוק של עובדי המשיבה להתקשר בעבודה עם המבקשת או עם כל מעסיק אחר לפי רצונם, משעולה, כי לכאורה, אין למשיבה עילת תביעה ממשית כנגד המבקשת, ככל שהמדובר בצו מניעה האוסר העסקה ישירה של העובדים בנסיבות העובדתיות שפורטו, ומששוכנעתי, כי מאזן הנוחות במקרה הנדון נוטה לטובת המבקשת ועובדי המשיבה, סבורני, כי לא היה מקום להיעתר לבקשת המשיבה למתן צו מניעה זמני, שהיווה הלכה למעשה צו מניעה ארעי, שניתן במהלך הדיון בבקשה למתן צו המניעה הזמני ואשר מונע מהמבקשת להתקשר עם עובדי המשיבה בהתקשרות ישירה. בהתאם, סבורה אני, כי אין גם מקום ליתן סעד זמני, כאמור.

36. לנוכח המסקנה אליה הגעתי, מתייתר, אפוא, הצורך להתייחס לצו המניעה הארעי שניתן על ידי בית משפט קמא, הגם שאין מחלוקת, כי המשיבה לא עתרה בבקשתה למתן צו ארעי כאמור ומשזה ניתן על ידי בית משפט קמא במהלך הדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני, בטרם ניתנה למבקשת השהות להמציא את מלוא תצהיריה ובטרם נתלבנו טענות הצדדים במסגרת הבקשה לגופן.

סוף דבר

37. לאחר ששקלתי את כלל השיקולים, בנסיבות בעניין, לרבות קיומה של זכות לכאורה ומאזן הנוחות, הנני מקבלת את ערעור המבקשת. פועל יוצא מן האמור, כי צו המניעה הזמני, שניתן על ידי בית משפט קמא עד למתן החלטה אחרת בבקשת המשיבה למתן צו מניעה זמני, מבוטל ובהתאם, אין גם מקום ליתן צו מניעה זמני.

המבקשת תהיה רשאית להעסיק את עובדי המשיבה בהעסקה ישירה, ככל שהעובדים מסכימים לכך, ואין המשיבה רשאית למנוע מהעובדים להתקשר עם כל מעסיק שהם יבקשו לעבוד בשורותיו, זאת עד למתן החלטה אחרת על ידי בית משפט קמא במסגרת התובענה העיקרית.

38. המשיבה תישא בהוצאות המבקשת ובשכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

39. למען הסר ספק יובהר, כי בקשת ההסתדרות להצטרף להליך כ"ידיד בית המשפט" מתקבלת.

40. לנוכח העובדה, שהמבקשת הסכימה במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע להפקיד את העירבון בסך של 100,000 ₪ להבטחת נזקיה של המשיבה עד למתן הכרעה בתובענה, ומבלי להביע עמדה בדבר סיכויי התביעה במתכונתה, ייוותר העירבון שהופקד בגזברות בית המשפט עד למתן הכרעה בתובענה העיקרית.

41. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ה, 25 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.