1. רכבו של התובע, פיג'ו 206, מס' רישוי 57-350-35 (להלן: "הפיג'ו"), נפגע וניזוק בתאונת דרכים שארעה ביום 12.11.14, בצומת נעמה (להלן: "התאונה").

בתאונה היה מעורב רכב טויוטה מס' רישוי 62-003-30 (להלן: "הטויוטה"), שהיה נהוג בידי נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת").

במועד אירוע התאונה היה הטויוטה מבוטח אצל נתבעת 2 בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד ג' בגין נזקי רכוש.

2. לטענת התובע, התאונה אירעה באשמת הנתבעת. לכן הגיש את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעות לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהתאונה.

3. לטענת הנתבעות, התאונה אירעה באשמת התובע. עוד טוענות הנתבעות כי הנזקים הנטענים ע"י התובע, הינם מוגזמים ו/או בלתי מוכחים. לכן הן מבקשות לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

4. הצומת בו אירעה התואנה הוא צומת מרומזר. מדובר בצומתT בו נפגשים כביש 781, המגיע מכיוון קרית אתא, וכביש 70, המגיע מכיוון יגור וממשיך לכיוון צפון.

עובר לאירוע התאונה נהג התובע את הפיג'ו על כביש 781 והגיע לצומת מכיוון קרית אתא, מתוך כוונה לפנות בצומת שמאלה. הנתבעת נהגה את הטויוטה על כביש 70 והגיעה לצומת מכיוון צפון, מתוך כוונה לחצות את הצומת ולהמשיך ישר, לכיוון דרום. ההתנגשות בין שני כלי הרכב אירעה בתוך הצומת.

אין חולקין כי התואנה אירעה בשל העובדה שאחד הנהגים המעורבים בה לא ציית לאור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו. המחלוקת הינה בשאלה מי מהנהגים נכנס לצומת באור אדום.

לפי גרסת התובע, כעולה מעדותו בפניי ומהודעתו במשטרה, מהרגע שהסתכל על הרמזור, דלק אור ירוק בכיוון הנסיעה שלו והוא נכנס לצומת באור ירוק, כשהוא נוסע בנסיעה רצופה. אם גרסתו נכונה, המשמעות הינה כי הנתבעת נכנסה לצומת כשאור אדום דולק ברמזור בכיוון נסיעתה ובמקרה כזה היא נושאת במלוא האחריות לאירוע התאונה.

לפי גרסת הנתבעת, כעולה מעדותה בפניי ומהודעתה במשטרה, כשהיא הגיעה לצומת דלק אור אדום ברמזור, בכיוון נסיעתה. לכן היא עצרה את הטויוטה לפני הכניסה לצומת והמתינה עד שהאור התחלף לירוק. היא היתה רכב ראשון לפני הכניסה לצומת. כשהאור ברמזור, בכיוון נסיעתה, התחלף לירוק, היא החלה בנסיעה ונכנסה לצומת. אם גרסתה נכונה, המשמעות הינה כי התובע נכנס לצומת כשאור אדום דולק ברמזור בכיוון נסיעתו. במקרה כזה מוטלת האחריות לאירוע התאונה על שני הנהגים המעורבים בה. רשלנותו של התובע מתבטאת בכך שלא הבחין בכך שהאור ברמזור בכיוון נסיעתו התחלף לאדום ו/או שהבחין וניסה "לגנוב רמזור". רשלנותה של הנתבעת התבטאה בכך שכאשר האור בכיוון נסיעתה התחלף לירוק היא החלה בנסיעה מבלי לוודא שהדרך פנויה ומבלי להבחין בפיג'ו שהגיע לצומת מימינה. אמנם אור ירוק ברמזור מעניק לה זכות קדימה, אולם זכות קדימה לא לוקחים אלא מקבלים. נהג סביר, שהאור ברמזור בכיוון נסיעתו מתחלף מאדום לירוק, לא אמור להתחיל בנסיעה לפני שהוא בודק ומוודא שאין רכב אחר הנכנס לצומת, שכן לא אחת קורה שרכב שמגיע לצומת באור ירוק לא מבחין שהאור בכיוון נסיעתו מתחלף לאדום ולא מספיק לעצור. ראוי לזכור שבמקרה שבפניי היה לנהגים שדה ראיה טוב כמצויין בדו"ח בוחן המשטרה. חלוקת האחריות, במקרה כזה (שגיסת הנתבעת היא הנכונה), הינה 70% התובע ו-30% הנתבעת.

לאחר שבחנתי בחון היטב את העדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי הגעתי למסקנה שאין באפשרותי להכריע בין שתי הגרסאות.

למניעת ספקות הנני להבהיר כי לא נעלמה ממני חוות הדעת של חוקר תאונות הדרכים מר וולמרק רפי, שהוגשה ע"י הנתבעת, הקובע כי הפיג'ו נכנס לצומת באור אדום, לאחר שמופע האור הירוק בכיוון נסיעתו הסתיים, אולם אין בחוות דעת זו כדי לשנות, שכן היא מתבססת על קבלת גרסת הנתבעת.

משזה המצב – חוסר האפשרות להכריע בין שתי הגרסאות - ולאור העובדה שעול ההוכחה מוטל על התובע, אין מנוס מלקבוע שלא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו. למרות זאת אין מקום לדחות את תביעתו שכן, כפי שצויין לעיל, גם לפי גרסת הנתבעת מוטלת עליה אחריות חלקית (30%) לאירוע התאונה. לכן יש מקום לחייב את הנתבעות לפצות את התובע בשיעור של 30% מהנזק שנגרם לו כתוצאה מהתאונה.

5. כאמור, חלוקים הצדדים גם באשר לגובה הנזק שנגרם לתובע.

כפי שעולה מהראיות שהובאו בפניי, הפיג'ו ניזוק קשות בעקבות התאונה והוכרז

כ- total-lost. השמאי מר סמיר בדארנה (להלן:"השמאי") העריך את שווי הפיג'ו ב–15,417 ₪, ואת שווי השרידים ב- 1,526 ₪ ולכן קבע כי הנזק של אובדן הפיג'ו מסתכם בסכום של 13,891 ₪. כפי שעולה ממוצג נ/1, הפיג'ו עבר תאונה קודמת, בשנת 2006, שגרמה לירידת ערך של 2%. השמאי התעלם, כנראה מחוסר ידיעה, מתאונה זו. לכן יש להפחית משווי הפיג'ו במועד אירוע התאונה סך של 308 ₪ (שזה 2% מ-15,417). הנזק של אובדן הפיג'ו מסתכם, איפא, בסכום של 13,583 ₪ (308 – 13,891).

לנזק של אובדן הפיג'ו יש להוסיף את שכ"ט השמאי בסך 500 ₪.

בנסיבות המקרה אין מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש.

סה"כ נזקו של התובע מסתכם, איפא, בסכום של 14,083 ₪ (13,583 + 500).

6. סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעות, הדדית, לשלם לתובע את הסך של 4,225 ₪ (שזה 30% מ-14,083), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום אירוע התאונה, 12.11.14 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעות, הדדית, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 450 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ה, 29 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.

למזכירות: נא לשלוח את פסק הדין לצדדים.