רקע

1. הנאשם הודה בביצוע שתי עבירות של תקיפת בת זוג בניגוד לסעיפים 379+ 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז 1977.

על פי עובדות כתב האישום ביום 26.10.14, על רקע ויכוח, תקף הנאשם את המתלוננת בשעה שאחזה על ידיה את בתם בת השנה וארבעה חודשים, בכך שמשך בשערות ראשה ודחף אותה.

במועד אחר, כחודש לפני כן, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שאחז בשערות ראשה וזאת בנוכחות אחיינית המתלוננת בת ה-5.

הסדר הטיעון

1. ביום 19.10.15 הציגו הצדדים הסדר טיעון על פיו הנאשם יודה בכתב האישום המתוקן וישלח לשירות המבחן אשר יגיש תסקיר בעניינו ויבחן בין היתר את שאלת ההרשעה. ככל שיתקבל תסקיר חיובי התביעה תגביל עצמה למאסר מותנה ושל"צ וככל שיתקבל שלילי, הצדדים יטענו פתוח לעניין העונש. עוד הוסכם כי הצדדים ישובו להידבר לאחר קבלת התסקיר.

תסקירי שירות המבחן

1. בתסקיר מיום 20.12.16 סקר שירות המבחן את הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם. הנאשם בן 38, גרוש ואב ל-2 ילדים בגילאי 3-5, מנהל עסק עצמאי בתחום הסלולר ועתיד להינשא בקרוב. למד לימודי אקדמאיים בתחום הקולנוע והתקשורת.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם לקח אחריות חלקית על ביצוע העבירות והביע חרטה, העבירות בוצעו על רקע קונפליקטים במערכת היחסים, ובאחד המקרים כשהנאשם היה בסערת רגשות בתקופת אבל על אביו. שירות המבחן שוחח עם המתלוננת, אשר תיארה את הנאשם כאדם טוב בבסיסו, אך בשל מחלוקות סביב גידול הילדים מערכת היחסים היתה רוויה אוירה של מתח ותסכול. שירות המבחן שקל להציע ענישה בדמות של"צ אך הנאשם סירב עקב אילוצים ומחויבות למקום עבודתו. שירות המבחן הציע לנאשם להתבונן באופן ביקורתי על מאפייני אישיותו ולבחון אפשרויות אלטרנטיביות לתקשורת מקדמת, אך הנאשם לא ראה בכך צורך ולכן נמנע שירות המבחן מהמלצה על צו מבחן. שירות המבחן לא התרשם מקיומו של נזק קונקרטי ולכן לא מצא הצדקה להמליץ על הימנעות מהרשעה.

1. בתסקיר מיום 18.4.17 שוב גילה הנאשם חוסר פניות להשתלב בהליך טיפולי וציין כי יהיה לו קשה להתגייס לביצוע של"צ ואינו מעוניין לבצע של"צ. שירות המבחן חזר וציין כי הנאשם לא הציג מסמכים המעידים על פגיעה קונקרטית ומוחשית בפרנסת הנאשם ולפיכך חזר וציין כי לא מצא הצדקה להמליץ על הימנעות מהרשעה.
2. גם בתסקיר מיום 5.6.17 חזר שירות המבחן וציין כי לא מצא הצדקה להמליץ על הימנעות מהרשעה.

טיעוני הצדדים לעונש

1. המאשימה ציינה כי הנאשם יליד 1978, ללא עבר פלילי, הפנתה לחומרת הנסיבות העולות מכתב האישום המתוקן, טענה כי לא מתקיימים הקריטריונים המצדיקים הימנעות מהרשעה, הפנתה לאמור בתסקירי שירות המבחן, הפנתה לפסיקה ועתרה להשית על הנאשם מאסר על תנאי, קנס, פיצוי והתחייבות.
2. ב"כ הנאשם הפנה לחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות, לכך שלא נפתחו תיקים חדשים, לנסיבותיו האישיות של הנאשם, הנאשם נישא בשנית, נולדה לו בת. לדבריו מדובר בכשלון יחיד של הנאשם, הנאשם הפנים ולקח אחריות על מעשיו. היום הקשר עם המתלוננת טוב. לדבריו יגרם לנאשם נזק קונקרטי, על אף שאינו מוכח בניירת, לדבריו, הנאשם הוא תסריטאי ובימאי סרטים, והרשעה תקטין את סיכוייו לקבל מימון מקרנות ממשלתיות בעולם הקולנוע.
3. הנאשם ציין כי העובדה שהוא בבית משפט מלמדת שעשה מעשים שלא צריכים להיעשות, למרות שלדבריו "הנייר מאוד מגזים. בפועל הדברים לא היו באמת ככה אבל אני אחראי לגמרי על המעשים". לדבריו קרנות ממשלתיות לא נותנות מלגות לעבריינים מורשעים, ולפיכך תיפגע יכולתו ליצור סרטים.

דיון

1. הנאשם הורשע בשתי עבירות של תקיפת בת זוג. עסקינן בעבירות שבוצעו כלפי אותה מתלוננת בתקופת זמן קצרה, לפיכך יקבע מתחם עונש ההולם אחד לכל האירוע.
2. הערך המוגן שנפגע הוא זכותו של אדם לשמירה על בטחונו האישי ועל שלמות גופו של אדם, ובפרט זכותה של אישה להיות מוגנת מפני אלימות בן זוגה.

על הפגיעה בערך זה יפים דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (11.10.07):

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג... גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפיצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה".

1. מידת הפגיעה בערך המוגן היא ברף הנמוך, התקיפה התבטאה במשיכה בשיער ראשה של המתלוננת, ובדחיפתה, לא נגרמו חבלות למתלוננת.
2. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות נתתי דעתי לכך שהעבירות התרחשו בעקבות ויכוח ועל רקע יחסים מתוחים, לא היה תכנון מוקדם לביצוע העבירות, לא היה תחכום, העבירות לא בוצעו באכזריות רבה או תוך שימוש בנשק קר או חם. העבירות בוצעו כשבאחת הפעמים המתלוננת החזיקה על ידיה את ביתם התינוקת ובפעם השניה בנוכחות קטינה בת 5.
3. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים הנעים ממאסרים מותנים ועד עונשי מאסר בפועל לתקופות משמעותיות.

ראו בין היתר רע"פ 3077/16 פלוני נ' מדינת ישראל (2.5.16) רע"פ 3629/11 פלוני נ' מדינת ישראל (18.5.11); רע"פ 8323/12 שוקרון נ' מדינת ישראל, רע"פ 9118/12 פרגין נ' מדינת ישראל (1.1.13), רע"פ 1631/12 פדידה נ' מדינת ישראל, רע"פ 1923/11 חטיב נ' מדינת ישראל, רע"פ 6821/08 מסרי נ' מדינת ישראל, רע"פ 3152/08 חמו נ' מדינת ישראל (23.10.08), רע"פ 7951/10 ניב נ' מדינת ישראל, רע"פ 1293/08 קורניק נ' מדינת ישראל (25.6.08), ע"פ (מח' חי') 2350-02-13 פלוני נ' מדינת ישראל (7.11.13); עפ"ג (מח' מרכז-לוד) 30868-08-13 חג'אג' נ' מ"י (6.10.14), עפ"ג (מח' חיפה) 33154-05-14 יוסופוב נ' מדינת ישראל (26.6.14), עפ"ג (מח' מרכז) טלה נ' מדינת ישראל (9.12.14), עפ"ג (מח' י-ם) 46599-01-15 פלוני נ' מדינת ישראל (3.3.15); בעפ"ג (מח' י-ם) 57596-05-15 פלוני נ' מדינת ישראל (23.8.15).

1. לאור כל האמור מתחם העונש ההולם לאירוע בכללותו נע ממאסר מותנה ועד למספר חודשי מאסר בפועל.

הימנעות מהרשעה

1. הכלל הוא כי מי שהוכחה אשמתו, יש להרשיעו בדין.

בע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פסק בית המשפט העליון כי:

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון לפני החוק".

1. ככל שהעבירה חמורה יותר האפשרות להימנע מהרשעה פוחתת, בשל הצורך "להטביע חותם פליליות" שאם לא כן עלול לעבור מסר הפוך מן המתחייב, כאילו מדובר בעבירה שהיא "נסלחת" (ראו ע"פ 419/92 מדינת ישראל נ' כהן).

עם זאת קיימים מקרים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן בהם קיימת הצדקה להימנע מהרשעה (ע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל) וזאת כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי.

בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, נקבע כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים מרכזיים: ראשית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים, ושנית ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם.

1. הנטל לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים, מוטל על הנאשם.
2. בנסיבות שבפני, על אף היות הנאשם נעדר הרשעות קודמות, ועל אף שחומרת העבירות שביצע אינה במדרג הגבוה, עדיין לא עמד הנאשם בנטל הרובץ לפתחו להוכיח ששיקולי השיקום גוברים, או להוכיח שיגרם לו נזק קונקרטי כתוצאה מהרשעה.

כאמור, הנאשם לא עבר הליך שיקומי. הנאשם לא מצא טעם להשתלב בהליך טיפולי למרות ששירות המבחן הציע זאת. הנאשם אף סירב להצעת שירות המבחן לבחון ענישה חינוכית בדמות של"צ.

הנאשם לא הוכיח כי יגרם לו נזק קונקרטי כתוצאה מהרשעה. אין די בטענה ערטילאית כי יכול ובעתיד הנאשם יכתוב תסריט, יבקש מלגה מקרן ממשלתית וסיכוייו לקבל מלגה כזו יפחתו לאור הרשעתו. לא הוצגה ולו ראשית ראייה לכך שהרשעה תשלול אפשרות מהנאשם לקבל מלגה. גם אם יכול והרשעתו תילקח בחשבון בין יתר השיקולים, עדיין עסקינן בעניין שהוא בשיקול דעת של הגורם אשר נותן את המלגה, ואין עסקינן בנזק קונקרטי.

זאת ועוד, הנאשם כאמור מתפרנס מעיסוקו בתחום הסלולר, וביחס לפרנסתו זו לא נטען כי הרשעה תפגע ביכולתו להתפרנס.

1. אף שירות המבחן, פעם אחר פעם בחן את דברי הנאשם ולא מצא כל הצדקה להמליץ על הימנעות מהרשעה.
2. לאור כל האמור, לא מצאתי כי מתקיים החריג לכלל המצדיק את העדפת השיקול האינדיבידואלי על פני האינטרס הציבורי, החברתי הכללי. על כן אני מרשיעה את הנאשם.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ח כסלו תשע"ח, 06/12/2017 במעמד הנוכחים.

<#4#>

הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשם אני מרשיעה אותו בביצוע שתי עבירות של תקיפת בת זוג בניגוד לסעיף 379 + 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז 1977.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"ח כסלו תשע"ח, 06/12/2017 במעמד הנוכחים.

<#6#>

גזר דין

במקרה דנן לא קיימים שיקולים המצדיקים סטיה לקולה או לחומרה ממתחם העונש ההולם.

בבואי לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם לקחתי בחשבון את השיקולים הבאים:

• זקפתי לזכותו את העובדה שבחר לקחת אחריות ולהודות בהזדמנות ראשונה.
• זקפתי לזכותו את היותו נעדר הרשעות קודמות.
• לקחתי בחשבון את חלוף הזמן מביצוע העבירות – למעלה משלוש שנים.
• לקחתי בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שפורטו בתסקירי שירות המבחן ובטיעוני ההגנה.
• לקחתי בחשבון את המלצתו העונשית של שירות המבחן.
• לקחתי בחשבון את שיקולי הרתעת היחיד והרבים בגדרו של המתחם.

לאחר שלקחתי בחשבון כל אלה, מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א. אני מטילה על הנאשם 3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה בה הורשע.

ב. הנאשם יחתום על התחייבות כספית על סך 3000 ₪ להימנע מביצוע העבירה בה הורשע וזאת למשך 3 שנים מהיום. הנאשם יחתום על ההתחייבות עוד היום, אחרת יאסר למשך 15 יום.

ג. הנאשם ישלם פיצוי בסך 1000 שח למתלוננת, סבטלנה איחילוב, ע"ת 2.

הפיצוי ישולם תוך 90 יום.

ככל שקיימים מוצגים – יושמדו בחלוף תקופת הערעור.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

<#7#>

ניתנה והודעה היום י"ח כסלו תשע"ח, 06/12/2017 במעמד הנוכחים.