הזוכה הגיש לביצוע כנגד החייב שיק.

מבקשת הביצוע לא ניתן לדעת מה הם העובדות המשמשות עילה לבקשה, נוכח אופן סריקת המסמך.

גם תצלום השיק עצמו שאמור היה להיסרק יחד עם בקשת הביצוע קיים רק בחלקו האחורי של השיק

ואילו במקום אחר מופיע ככל הנראה חלקו הקדמי. איני יודע אם זה הוא תצלום מבקשת הביצוע או ממקור אחר.

כך או אחרת, בדיון שהתקיים ביום 26/3/2015 ביהמ"ש עיין בשיק וכך נרשם בפרוטוקול:

"בימ"ש מעיין בשיק נשוא ההתנגדות. השיק משוך מחשבונם המשותף של המבקש ואשתו בבנק מרכנתיל דיסקונט סניף 697, מ.פ. 10.2.10 חתום ככל הנראה בחתימת המבקש. הבנק ציין את סיבת החזרתו של השיק בחתימה ע"ג השיק המציינת כי נתקבלה הוראת ביטול. שם הנפרע הוא מוחמד קלאלוה (המשיב הוא: מג'די קלאלוה). על גב השיק ישנה חתימת הסב של הנפרע וכן מס' בן 6 ספרות, ככל הנראה מספרו של חשבון בנק כלשהו בבנק פלשתין בסניף ג'נין. (שם הוצג השיק לפרעון). מעיון בשיק עולה כי לא הוגבלה בו העבירות ואף לא הסחירות, וככל הנראה ונשמע בדיעבד מהצדדים, נמסר בלא שננקב שם הנפרע".

המבקש הגיש התנגדות הנסמכת בתצהירו^[1] ובו מצהיר הוא, הן לעניין הארכת המועד והן לעניין ההתנגדות עצמה, כי את השיק מסר למר ח'אלד אבו אלרוב.

המבקש מצהיר, כי קיבל יעוץ משפטי מבא כוחו וניהל משא ומתן עם ב"כ הזוכה וכן, כי השיק בוטל.

עוד מוצהר, כי מעולם לא התקיימה עסקה כלשהי בינו לבין המשיב ואף לא ניתנה תמורה כלשהי מן המשיב.

ח'אלד אלרוב הנ"ל הפר את המוסכם עם המבקש ולכן ביטל את השיק.

לאחר שמר אלרוב לא השלים עבודות שהתחיל לבצע בעבור המבקש הזמין איש מקצוע אחר ומכאן עפ"י המוצהר, אין הוא חייב למשיב דבר כלשהו.

לדיון הראשון שנקבע ליום 26/2/2015 לא התייצב המבקש, בא כוחו הודיע כי הוא אינו חש בטוב והדיון נדחה ליום 26/3/2015.

ביום זה התייצבו כל הנוגעים בדבר. בראשית החקירה הנגדית אישר העד, כי האזהרה לחייב נמסרה לו ביום 30/09/2014 והוא לא זכר מתי הוגשה התנגדותו. מכל מקום אישר, כי הוא חתום על התצהיר שנעשה ביום 25/11/2014.

העד אישר, כי הוא נוהג לשנות את חתימתו וכן, כי חתם על התצהיר במשרד בא-כוחו.

בהמשך העיד המבקש, כי הזמין את מר חאלד אלרוב, אותו כינה נוכל ובין הצדדים לא היה הסכם בכתב והכל בשנת 2009 ובשנת 2010 מסר לו שקים דחויים.

שווי העסקה היה כ 100 אלף ₪, אין קבלות ("הוא עובד שחור") האחרון קנה חומר וכשזה הגיע אל המבקש נתן לו שקים בסכום כולל בן 21 אלף ₪ ומזומן בסך 79 אלף ₪.

העד המשיך והעיד, כי המשיב המשיך ועבד עם 4 עובדים במשך כחודשיים, עשה 70 אחוז מהעבודה ונטש אותו בפתאומיות. סופו של דבר נאלץ המבקש להזמין קבלן אחר (אשרף סוקי) כמובן שלא קיבל חשבונית. מכל מקום כל הקבלנים עמם עבד עבדו בהסכם בע"פ. הקבלן השני (סוקי) שילם כסכום השקים והוסכם בינן לבין אבו אלרוב, כי הוא ישלם את סכום השקים שמסר לסוקי.

השקים היו מעותדים ונמסרו כ – 3, 4 חודשים לפני מועד הפירעון. המבקש לא ידע לומר מתי נתן הוראת ביטול ביחס לשיק נשוא ההתנגדות, אולם הודיע על כך לאבו אלרוב כחודש וחצי לפני כן והוא ידע על הביטול.

העד לא ידע האם השיק נמסר לזוכה לפני מתן הוראת הביטול.

העד תהה מדוע החזיק בשיק 5 שנים ולא היה לנכון ליצור איתו קשר עפ"י הפרטים המודפסים בשיק.

אבו אלרוב אמר למבקש עפ"י עדותו כי העביר את השיק לאנשים אחרים וכשביקש ממנו המבקש להחזירם אמר כי הדבר אינו בשליטתו.

עוד אמר אבו אלרוב למבקש כי אם השקים יחזירו אליו הוא ישלם אותם, אך הם לא חזרו אליו אלא לאנשים אחרים.

סיכומי המבקש הוגשו ביום 7/5/2015 על גבי 8 עמודים ופותחות בהקדמה שעניינה באופן משלוח בקשותיו של ב"כ המבקש בהוצאה לפועל בדרך כלל (באמצעות דואר רשום) וכי מעולם לא הייתה תקלה כלשהי.

השיק נשוא ההתנגדות חזר בשל מתן הוראת ביטול למרות זאת החליט מי שהחליט לסחור בו ומסר אותו לאחר אשר בינו לבין המבקש לא היה כל קשר.

האזהרה לחייב נמסרה לו ביום 30/9/2014. בראשית נובמבר עוד התכתב בא כוחו עם ב"כ הזוכה ובסופו של יום נדהם ב"כ הזוכה לגלות, כי ההתנגדות הוגשה באיחור.

עם זאת מציינים הסיכומים, כי הנתבע הגיש בקשה להארכת מועד.

בקשת הביצוע לוקה בכך שאין היא מציינת מכוח מה מחזיק התובע בשטר, הנתבע לא קיבל כל תמורה בגין השטר, אין יריבות בין הצדדים בתיק זה וחזרה על כך שהשטר ניתן לחאלד אבו אלרוב ולא למשיב.

לסיכום מציין הנתבע בסיכומיו, "ניתן לראות כי מכל הסיפור הזה הנתבע זה שנפגע קשות... נזקים המוערכים בהערכה גסה בעשרות אלפי שקלים...".

סיכומי הזוכה מיום 15/6/2015 (9 עמודים) מציינים, כי לסיכומי המבקש צורפה ראייה שלא הייתה

בפני ביהמ"ש קודם לכן (אישור משלוח בדואר ויש להוציאה מתיק ביהמ"ש) ובהמשך, כי הבקשה להארכת מועד נעדרת טעם מיוחד כלשהו שכן אין מחלוקת אודות מועד מסירת האזהרה לחייב (30/9/2014) וכי המועד האחרון להגשת התנגדות חל ביום 26/11/2015 שעה שההתנגדות הוגשה באיחור ביום 22/12/2014.

התאריכים מובאים כאן כפי שהם בסעיף 5 של הסיכומים ועם זאת, אציין, כי בהחלטת רשם ההוצל"פ נקבע, כי המועד האחרון להגשת ההתנגדות עפ"י נתוני התיק חלף ביום 9/10/2014 ועוד עולה, כי הבקשה להארכת מועד וההתנגדות הוגשו ביום 22/12/2014, היינו, באיחור.

המבקש לא הצביע על שום טעם מיוחד מכוחו יוארך המועד.

באשר ההתנגדות עצמה, אין מחלוקת, כי המבקש מסר את השיק נשוא ההתנגדות יחד עם אחרים לקבלן ששמו חאלד אבו אלרוב, לפני מועד פירעונם והשקים היו סחירים, כעולה מהפרוטוקול (שורה 4 עמוד 5).

אין מחלוקת, כי השיק הגיע לידי הזוכה שהינו צד רחוק בשטר ואין לו כל נגיעה לעסקת היסוד שבין המבקש לבין אבו אלרוב הנ"ל.

אין מחלוקת, כי השיק הוצג לפירעון במועד הפירעון הנקוב בו וחולל בשל מתן הוראת ביטול.

אין כל הגבלה על סחירות השיק, טענות המבקש רובן ככולן מכוונות לעבר הקבלן הנ"ל ולא כנגד המשיב. ולמעלה מן הדרוש גם מציינים הסיכומים, כי המבקש קיבל תמורה בעד השיק ממר אבו אלרוב, אלא לטענתו, האחרון עשה רק 70 אחוז מהעבודה עליה הסכימו הצדדים ונטש את מקום עבודתו. מכאן שמדובר בכישלון תמורה חלקי לא קצוב וזו אינה טענת הגנה בין צדדים קרובים ואין הוא פטור לפיכך מפירעון השיק.

המבקש לא הביא גרסה כלשהי ביחס למספר השקים שמסר לקבלן הנ"ל, מה עלה בגורל השקים האחרים שביטל, המועד בו ביטל ואף לא הביא סימוכין בדבר מתן הוראת ביטול.

המבקש העיד, כי את השקים מסר לאלרוב כאשר חומרים שהאחרון קנה בעבורו הגיעו לרשותו ומן הסתם היה זה מתחילת העבודה ולא בסיומה, אולם משנשאל מתי מסר את השיק נשוא ההתנגדות העיד, כי היה זה 4 חודשים לפני מועד הפירעון ועובדות אלו אינן מתיישבות זו עם זו.

מכל מקום, אם אכן מסר את השיק כעדותו כאשר קיבל את החומר שהזמין מאלרוב, הרי שקיבל תמורה מלאה בעדו.

המתנתי להגעת תשובת המבקש לסיכומי המשיב או לידיעה כלשהי על מסירת סיכומי המשיב למבקש.

ידיעה כאמור הגיעה רק ביום 17/1/2017 כאשר הודיע ב"כ הזוכה כי את סיכומיו מסר לב"כ החייב עוד ביום 15/6/2015, נסתבר, כי האחרון ויתר על זכותו להגשת תשובה.

בחינת מכלול הכתבים מלמדת, כי הלכה למעשה אין בפי המבקש לא טעם ובוודאי שלא טעם מיוחד, מדוע הגיש התנגדותו באיחור.

ההסברים שניתנו לראשונה במסגרת הסיכומים בדבר משלוח בדואר, אינם יכולים לשמש טעם מיוחד הן בשל מועד הופעתם הראשון בתיק זה והן משום הוראות תקנה 15(א) בתקנות ההוצאה לפועל הקובעת בסיפא שלה :"...בקשה כאמור שנשלחה בדואר לא תחשב כבקשה שנתקבלה, אלא אם נתקבלה למעשה". עפ"י החלטת רשם ההוצל"פ הנזכרת בראשית החלטה זו ההתנגדות הוגשה באיחור יחד עם בקשה להארכת מועד וממילא הגשת בקשה להארכת מועד כמוה כהודאה, כי ההתנגדות לא הוגשה בתוך המועד הקבוע לשם כך.

לו היו בפי המבקש טענות הגנה ולו לכאורה מפני תביעת הזוכה, ניתן היה להתגבר על האיחור בהגשת ההתנגדות באמצעות חיובו בהוצאות, אולם, טענות ההגנה של המבקש רובן ככולן מכוונות לאחר זולת המבקש, אותו קבלן בשם אלרוב, אשר קיבל מן המבקש שקים מעותדים מבלי שננקב בהם שם הנפרע והוא העביר אותם לאחרים מסיבות אלו או אחרת שאינן ידועות כלל.

מערכת היחסים שבין החייב לקבלן טעונה בירור אם רוצה בכך החייב במסגרת תביעה (שלא הוגשה) בין החייב לבין הקבלן.

התוצאה היא, שהבקשה להארכת מועד נדחית ועמה גם ההתנגדות.

הליכי ההוצל"פ ישופעלו כנגד החייב בידי לשכת הוצל"פ חדרה שתקבל העתק החלטה זו מידי ב"כ הזוכה.

נוכח התרדמה שפקדה את שני הצדדים מאז הוגש אחרון הסיכומים לפני כשנתיים, אין צו להוצאות.

מזכירות ביהמ"ש תסגור נא תיק זה.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ז, 31 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.

1. גם התצהיר סרוק באופן שאינו ניתן לקריאה במלואו – ש.ר. ↑