1. הנתבעת היא חברה למכירת והרכבת מטבחים.

התובעים הם בני זוג שרכשו דירה חדשה מקבלן, וביום 30/4/14 הם הזמינו מהנתבעת מטבח שעלותו 20,000 ₪ (סכום שכולל עיצוב, הובלה והרכבה), ושילמו מקדמה של 2000 ₪.

לפי תנאי ההזמנה, הנתבעת התחייבה לספק את המטבח תוך 60 ימי עבודה, אך בכפוף להסכם עם הקבלן (מדובר בדירה שהיתה אמורה להיות מוכנה בחלוף שנה לפחות), וכן נאמר בהזמנה, כי במקרה של ביטול, יחוייב הלקוח בדמי ביטוח בשיעור 15% מדמי העסקה.

2. התובעים החליטו ביום 27/5/14 לבטל את העסקה, ושלחו על כך מייל לנתבעת ולמעצבת שהועסקה אצל הנתבעת – גב' עדי, ובאותו יום הודיעה להם המעצבת כי לפנים משורת הדין היא מוכנה לבטל את העסקה ולחייב אותם בדמי ביטול בגובה 10% בלבד.

3. התובעים טוענים כי לאחר שהזמינו את המטבח, ולנוכח זמן האספקה הארוך, הם החליטו לבחור במטבח של מישהו אחר, וזוהי הסיבה לביטול העסקה.

4. לטענת התובעים בכתב התביעה, בהתאם לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א – 2010, זכותם לבטל את העסקה במצב הדברים שתואר לעיל, תוך תשלום דמי הביטול הקבועים בתקנה 5 לתקנות הללו, שקובעת כי כאשר ביטל הצרכן את הסכם הרכישה כאמור בתקנה 2, רשאי העוסק לגבות מהצרכן דמי ביטול בשיעור של 5% ממחיר הטובין או מערך השירות או 100 שקלים חדשים, לפי הנמוך מביניהם.

5. התביעה היא לחייב את הנתבעת בהחזקת סכום המקדמה, בניכוי 100 ₪, שהוא הסכום הקבוע בתקנות הנ"ל, וכן בתשלום פיצוי של 1000 ₪ בגין עוגמת נפש, כלומר בסה"כ 2900 ₪.

6. בדיון שהתקיים בפני, הוסיפו התובעים טענה שלא פורטה בכתב התביעה, והיא שהתברר להם, לאחר שביצעו את ההזמנה, כי המחיר איננו הוגן.

הקבלן שלח אותם לנתבעת תוך הבטחה שיקבלו זיכוי של 10,000 ₪.

דבר הזיכוי מוצא את זכרו בהזמנה שהוציאה הנתבעת (נספח 2 לתביעה), שם נאמר בטור הימני שהמחיר הוא לאחר זיכוי קבלן והנחות.

עם זאת טוענים התובעים, כי בבדיקה שעשו התברר כי המחיר שקיבלו הינו המחיר הרגיל לכל צרכן, כלומר הזיכוי אינו אלא פיקציה.

יצויין שעניין הזיכוי לא עלה בכתב התביעה, ולנתבעת לא ניתנה אפשרות לבדוק אותו.

בדיון עצמו סירב נציג הנתבעת להתייחס לעניין מסיבה זו.

7. הנתבעת טוענת בכתב הגנתה שעל פי תנאי ההזמנה, המקדמה היתה צריכה להיות 20% ובפועל שילמו מקדמה רק של 10%, דמי הביטול אמורים היו להיות 15%, והנתבעת לפנים משורת הדין הסתפקה במקדמה בשיעור 10%, כלומר המקדמה ששולמה ותו לא.

8. בדיון הסביר נציג הנתבעת כי במעמד ההזמנה ישבה המתכננת של החנות עם התובעים שעות רבות והכינה תוכניות, שלא היו נמסרות לידי התובעים אלא אם יתקשרו בעסקה תקפה, וביטול העסקה מעמיד את הנתבעת במצב שבו מצד אחד התוכניות כבר נמסרו לתובעים והם יכולים לעשות בהן שימוש, ובנוסף מצד שני הנתבעת שילמה למתכננת את העמלה של 3% ולמנהל החנות את העמלה של 7%, כלומר נגרמו לה הוצאות בשיעור 10%.

לשאלת בית המשפט, הוא לא יכול היה להציג קבלות על התשלום, ואמר שהתשלום הוא חלק מתלוש המשכורת של המנהל והמתכננת.

9. ניסיון החיים מלמד שהזמנת מטבח מול מתכננת שיושבת ליד מחשב עם תוכנה מתאימה, כפי שהדבר נעשה אצל הנתבעת, אורכת פחות משעה ולא 4-5 שעות כפי שטען נציג הנתבעת, אבל ממילא אין חשיבות לעניין זה, משום שהתביעה תקום או תיפול על פי תקנות הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א 2010, ולא על סמך השאלה האם ההסדר שנקבע בתקנות הוא צודק או שמקפח את בעל העסק.

10. תקנה 2 לתקנות קובעת שצרכן רשאי לבטל הסכם בהתאם לפסקאות (1) עד (7) לתקנה 2, ובלבד שהביטול יהיה בטרם נעשה שימוש בידי הצרכן הרוכש.

תקנת המשנה הרלוונטית בעניין שלנו היא תקנת משנה 1, שעניינה לגבי רכישת טובין המפורטים בפריטים (1) עד (6) לתוספת – בתוך 14 יום מהיום שקיבל את הטובין.

הפריט הרלוונטי לתוספת הוא פריט 5, שזו לשונו: "טובין שהזמין הצרכן וטרם סופק לו, אף אם בגלל שאזל מהמלאי ויש צורך ליצרו או להזמינו, ובלבד שהיצור או ההזמנה אינם לפי מידות או דרישות מיוחדות של הצרכן".

במקרה שבפני מדובר במטבחים מודולריים ולא בהזמנה לפי מידות מיוחדות של הצרכן, אם כי ההרכבה נעשית כמובן בהתאמה למטבח של הצרכן, אבל ההרכבה כאמור טרם נעשתה.

מסיבה זו, ומכיוון שלא מדובר בטובין שיוצרו במיוחד עבור הצרכן על פי דרישות מיוחדות, ואף לא מדובר בריהוט שהורכב כבר בבית הצרכן (ראה תקנה 6 (א) (1) ו- (2)) הגבלת זכות הביטול שנקבעה בתקנה 6 אינה חלה, והתובעים אכן היו רשאים לבטל את העסקה ללא נימוק מיוחד, ואפילו אם לא נקבל את טענתם שהתברר להם בדיעבד שעניין הזיכוי הוא "בלוף".

11. משהגענו למסקנה שהעסקה בוטלה כדין, וההסדר שקבוע בתקנה 5 לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א – 2010 חל, אזי על הנתבעת נאסר לגבות דמי ביטול שעולים על 100 שקלים כאמור באותה תקנה.

באשר לטענת הנתבעת במהלך הדיון כי נגרמו לה הוצאות, אזי לא רק שהטענה לא הוכחה, אלא אף שאינה רלוונטית לאור ההסדר שנקבע בתקנות, וגם לאור העובדה שהעסקה עצמה לא פוצלה לאיזושהי עסקת יעוץ מצד אחד ועסקת מכירה מצד שני, אלא מדובר בעסקה אחת של מכירה, והמאמץ שהשקיעה המתכננת, לא שונה בשום דבר מכל מאמץ שמשקיע כל איש מכירות בניסיון לשכנע את הקונה הפוטנציאלי להתקשר עמו בעסקה.

המחוקק לקח עובדה זו בחשבון וקבע את שקבע בתקנה 5 הנ"ל, שחלה על הסיטואציה שבפנינו ומחייבת את הנתבעת.

12. במצב דברים זה, יש להורות על החזרת המקדמה בניכוי הסכום של 100 ₪ שקבוע בתקנות.

לא מצאתי הצדקה לחייב את הנתבעת בפיצוי על הנזק הלא ממוני, שאיננו משמעותי, אך אחייבה בהוצאות משפט בסך 500 ₪.

אשר על כן – הנתבעת תשלם לתובעים את הסך של 2400 ₪, בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה מהיום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים, ומוסברת להם הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ד אייר תשע"ה, 13 מאי 2015, בהעדר הצדדים.