1. לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 21.12.2013, בין כלי רכב מ"ר 52-437-69 (להלן: "רכב הרנו") לבין כלי רכב, מ"ר 12-836-61 (להלן: "רכב האופל") לבין כלי רכב, מ"ר 79-109-18 (להלן: "רכב הנתבע 3") (ולהלן: "התאונה").

למעשה, מדובר ב"תאונת שרשרת" שבה רכב הרנו היה הרכב השני מבין ארבעה כלי רכב בשרשרת, רכב האופל היה הרכב השלישי, ורכב הנתבע 3 היה הרכב הרביעי. הרכב הראשון אינו צד לתובענה זו.

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהג רכב הרנו ונהג רכב האופל. נהג רכב הנתבע 3 לא התייצב לישיבה ובית המשפט לא נעתר לבקשת דחיית הישיבה מהטעמים הנקובים בהחלטה שניתנה במעמד הישיבה.

4. בתום הישיבה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתה בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה נגד הנתבע 3 להתקבל במלואה, ודין התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1. הן מעדותו של נהג רכב הרנו והן מעדותו של נהג רכב האופל שהיו כאמור ברכבים השני והשלישי בשרשרת עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי רכב הנתבע 3 הוא שפגע תחילה ברכב האופל הדפו לעבר רכב הרנו ורכב הרנו נהדף בעקבות כך לעבר רכב הראשון.

5.2. כמו כן, גם בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבע 3 צוין כי לנוכח עצירתו הפתאומית של רכב האופל התנגש רכב הנתבע 3 ברכב האופל (סעיף 8 לכתב ההגנה מטעם הנתבע 3). משמעות הדבר כי הנתבע אינו מכחיש כי פגע ברכב האופל, והוא אף אינו מכחיש כי רכב האופל נהדף לעבר רכב הרנו.

5.3. ואם לא די בכך, הרי בשלב סיכומי טענות הצדדים בעל פה, טען ב"כ הנתבע 3 כי הוא לא חולק על עניין האחריות אלא רק על גובה הנזק (עמ' 5, שורה 8 לפרוטוקול).

5.4. שוכנעתי כי נהג רכב הנתבע 3 לא שמר מרחק מרכב האופל שנסע לפניו, ובכלל זה היה עליו לצפות בלימת חירום של הרכב שנוסע לפניו, ולכן התנגש בו מאחור הדפו לעבר רכב הרנו אשר נהדף כתוצאה מכך לעבר הרכב הראשון בשרשרת.

5.5. מכל האמור לעיל עולה כי האחריות הבלעדית לקרות התאונה חלה על הנתבע 3.

5.6. לעניין גובה הנזק, אציין כי ב"כ הנתבע 3 ביקש במעמד הישיבה ליתן לו שהות להגשת חוות דעת שמאי נגדית על מנת להראות כי סכומי הנזק מנופחים.

ב"כ התובעת התנגד לבקשה זו וב"כ הנתבעים 1 ו-2 השאיר את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט.

לאחר שבחנתי את הבקשה אני סבור כי אין מקום לאפשר לנתבע להגיש חוות דעת שמאי נגדית. לרשות הנתבע עמד די והותר זמן על מנת להגיש חוות דעת שמאי מטעמו. המחלוקת לעניין היקף הנזק הייתה קיימת עוד בכתב ההגנה מטעם הנתבע 3 ולכן לא יכולה לעלות טענה שקודם לישיבה זו לא עלה הצורך בהגשת חוות דעת שמאי מטעם הנתבע 3. מה עוד שהבקשה להגשת חוות דעת שמאי נגדית לא עלתה אלא לאחר שב"כ הנתבע 3 נוכח להבין כי אינו יכול להתנגד לאחריות מרשו לקרות התאונה, לאור עדויות יתר הנהגים המעורבים בתאונה. מדובר בניסיון לבצע מקצה שיפורים, שבית המשפט לא ייתן לכך יד.

לפיכך, דין התביעה להתקבל במלואה נגד הנתבע 3 בלבד.

התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 נדחית, ללא צו להוצאות, למעט שכר העד מטעמם, כפי שנפסק בישיבה, אשר ישולם על ידי התובעת תוך 30 יום.

6. הנתבע 3 ישלם לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 22,398 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 11.8% מסכום המוצמד שנפסק.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בישיבה.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, א' אב תשע"ה, 17 יולי 2015, בהעדר הצדדים.