א. בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ע' קוטון) מיום 11.11.14, בת"פ 42994-06-14 לפיו נדון המערער, יליד נובמבר 1975, ל- 18 חודשי מאסר בפועל וכן הופעל במצטבר מאסר מותנה בן 3 חודשים, ובסה"כ 21 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו (11.6.14).

בנוסף, נדון המערער ל- 5 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור כל עבירת עוון לפי פקודת הסמים, וכן ל- 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור כל עבירת פשע, לפי פקודת הסמים.

עוד ובנוסף, הורה בית משפט קמא על חילוט הרכב שהיה מעורב בביצוע העבירות נשוא כתב האישום וכן חילוט סכום של 30,000 ₪ שנתפסו במהלך החקירה, כל זאת לטובת הקרן לניהול רכוש מחולט שהוקמה מכוח פקודת הסמים. כמו כן, פסל בית משפט קמא את המערער מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 8 חודשים, ממועד שחרורו מבית הסוהר.

ב. העובדות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

בין המערער לבין שותפתו לביצוע העבירות היה קשר של ידידות במהלכו הציע לה המערער שתעבוד עמו בעסקי הסחר בסמים. במהלך פגישה בין השניים, סוכם שבסופי השבוע, תצטרף השותפה למערער לביצוע עסקאות סמים, באופן שהיא תנהג ברכב שבחזקת המערער כשהוא יושב לצידה. השותפה תנהג, כך סוכם, למקומות בהם אמורה להתבצע עסקה של סחר בסם, שם תעצור, תכבה אורות ותמתין למערער אשר ירד מן הרכב, יבצע את העסקה ויחזור לרכב הממתין, כל זאת כשהשותפה יודעת שפניהם מועדות לביצוע עסקה בסם מסוכן.

סוכם גם, שתמורת הסעה יומית בת כמה שעות, לשם ביצוע מספר עסקאות, תקבל השותפה מן המערער סכום של 500 ₪. המערער הביא את השותפה לביתו בעוספיה, הוציא ק"ג מריחואנה, פיזר את הסם על השולחן, והסביר לשותפה על טיב הסם ומיונו, לפי סוגו וגודלו. המערער והשותפה מיינו את הסם הנ"ל, שקלו אותו וחילקו אותו לצנצנות בנות 100 עד 150 גרם כל אחת.

ג. בתקופה שמתחילת ינואר 2014 עד יוני 2014, סחרו המערער והשותפה, בצוותא, בסם מסוכן מסוג חשיש, באופן שהשותפה הסיעה את המערער למקום העסקה, שם מכר המערער את הסם וקיבל תמורתו סכומי כסף שונים כשבכתב האישום פורטו העסקאות והסכומים.

ד. בנוסף צויין בכתב האישום, שכאשר ביצעו בלשי המשטרה חיפוש בביתו של המערער בעוספיה, שם מצאו כי הוא מחזיק ברשותו סם מסוכן מסוג קנביס וחשיש, בכמות שאינה מיועדת לצריכה עצמית כשחלק בשקית ניילון שקופה, חלק בתוך מזוודה שחורה, חלק בתוך צנצנת זכוכית, וכן בתוך המזוודה ועל הארון, וכן בגרב.

כמו כן, משנעשה חיפוש במחסן שבחזקת המערער בחיפה, נמצא שהוא מחזיק ברשותו סם מסוכן מסוג חשיש, בכמות שאינה מיועדת לצריכה עצמית וזאת בצנצנת בתוך צידנית.

ה. המשיבה ייחסה למערער עבירות של סחר בסמים מסוכנים והספקה של סמים מסוכנים, לפי הסעיפים 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973 (להלן – "פקודת הסמים") + סעיף 29(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

כמו כן ייחסה המשיבה למערער עבירות של החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית לפי הסעיפים 7(א)+7(ג) רישא לפקודת הסמים ובנוסף, קשירת קשר לעשות פשע, לפי סעיף 499(א)(1) של חוק העונשין.

ו. המערער הורשע לפי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

לאחר הרשעת המערער, לפי הודאתו, הורה בית משפט קמא על הזמנת תסקיר שירות המבחן למבוגרים ומן התסקיר, מתאריך 23.9.13, עולה, כי המערער עדיין מופנם, חסר בטחון וחרדתי. המערער חווה קשיים רגשיים ומצוקה נפשית בתהליך התפתחותו ובגין גירושי הוריו. כמו כן סובל המערער מהפרעת קשב ונראה שכאשר מגיע המערער למצבים משבריים קיצוניים, הוא חש תסכול וחוסר אונים ומתקשה למצוא פתרונות בונים ונוטה לפעול בצורה הרסנית.

ז. לחובתו של המערער הרשעה קודמת משנת 2013, בעבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית, עבירה שביצע בשנת 2012.

ח. המערער ביטא חרטה, צער ובושה על מעשיו ולפי הערכת שירות המבחן, מעצרו בין כותלי הכלא נתפס על ידו כאלמנט מרתיע ומציב גבולות.

שירות המבחן ציין, כי אכן המעצר וההליכים המשפטיים מהווים עבור המערער גורם מרתיע המאפשר לו לבחון את מעשיו מתוך ביקורת, תוך כדי שהוא מבטא חרטה. ואולם בד בבד, לנוכח ריבוי העבירות, כמפורט בכתב האישום המתוקן, וחומרתן, סבור שירות המבחן, כי עונש המציב גבולות ברורים בין מותר ואסור במסגרת הכלא, ימחיש למערער בצורה חד משמעית את החומרה שבמעשיו ויפחית את הסיכון לביצוע עבירות דומות בעתיד.

ט. בבית משפט קמא גם הושמעו דברי אמו של המערער אודות הילדות הקשה ביותר שעברה עליו, כך גם בגיל ההתבגרות ובבגרותו. המערער עצמו התייחס לצער ולכאב שגרם לאימו ולכך שאינו יכול כעת לסייע בידה, וכן שיבח את אופן פעולת אנשי שב"ס מאז מעצרו.

י. בית משפט קמא קבע, כי מעשיו של המערער חמורים מאוד, כשבמשך כמחצית השנה עסק המערער בהכנת סמים מסוכנים, מכירתם והפצתם, וצירף את שותפתו לפעילותו. לפי כתב האישום המתוקן נמכרו הסמים והופצו פעמים רבות.

י"א. בית משפט קמא החליט להתייחס לקשירת הקשר שבין המערער לשותפתו, ולפעולות ההכנה כאל "אירוע", וכן להתייחס למכירה ולהפצה כאל "אירוע" וכך גם להחזקה בסמים כשאירועים אלה שלובים זה בזה ומתארים מסכת עבריינית ממושכת הכוללת את כל שלבי עבריינות הסמים, למעט הפקת הסם, יצורו או גידולו, והשימוש האישי בו.

י"ב. נסיבות ביצוע העבירות מצדיקות לדעת בית משפט קמא, התייחסות מחמירה לעבירות אלה, שכן המערער, למרות יכולות אישיות, החליט, במטרה לכסות את חובותיו ולשפר את מצבו הכלכלי, לעסוק בסחר בסמים מסוכנים, ושילב בהליך זה גם את שותפתו, לימד אותה

להכין, למיין, ולארוז, וייחד לה תפקיד של נהגת, בעת שהוא מבצע את העסקאות.

המערער נתפס לאחר כמחצית השנה ובחזקתו סמים מסוכנים בכמות שאיננה מבוטלת.

י"ג. בית משפט קמא קבע, כי מידת הפגיעה במקרה זה בערכים המוגנים היא גבוהה, שכן העבירות בוצעו על ידי המערער "בעיניים פקוחות" עקב בצע כסף והצורך בהפקת כסף קל. פעילותו העבריינית של המערער נמשכה על פני תקופה ארוכה וכללה כמעט את כל שלבי שרשרת ההפצה. ניתן להניח, כך סבר בית משפט קמא, כי המערער היה ממשיך בפעילותו האינטנסיבית אלמלא נתפס על ידי המשטרה ונעצר.

י"ד. בית משפט קמא התייחס לפסיקה הרלוונטית והביא בחשבון את השיקולים לקולא, כגון הודאתו של המערער בהזדמנות הראשונה, דבר שחסך את עדותם של עדי התביעה וזמן שיפוטי יקר. הודאתו של המערער מצביעה, לדעת בית משפט קמא, גם על נטילת אחריות וחרטה. לחובתו של המערער, רשומה הרשעה קודמת אחת בעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית.

כמו כן שקל בית משפט קמא לקולא את נסיבותיו הקשות והחריגות של המערער, כפי שאלה באו לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן ובדבריה של אמו.

ט"ו. מאידך גיסא, שקל בית משפט קמא לחומרא את משך התקופה בה ביצע המערער את העבירות, את העובדה כי עירב בעסקו את שותפתו, ואת החלטתו למכור סמים כדי להיטיב את מצבו האישי על חשבון סיכון הזולת, דהיינו, משתמשים אחרים.

ט"ז. המערער עצמו התמכר בעבר לסמים והיה מודע, כך מציין בית משפט קמא, לנזק הנגרם מהם, ולכן היה מקום לצפות שלא יפעל להחטאת אחרים לשימוש בסמים.

כמו כן, כך ציין בית משפט קמא, המאסר המותנה בעבירת סמים שהוטל על המערער בינואר 2013, לא הרתיעו מלבצע את כל המיוחס לו. גם אין להתעלם, כך מוסיף בית משפט קמא מנגישותו של המערער לסמים מסוכנים והכמות שנמצאה בחזקתו, שהיתה אמורה, כך נראה, להגיע אל השוק אלמלא מעצרו של המערער.

לנוכח כל המפורט לעיל, הטיל בית משפט קמא על המערער את העונשים שפורטו בפתח דברינו ועל כך מונח בפנינו ערעורו של המערער.

י"ז. בערעור שהוגש מבקש ב"כ המערער לקצר בעונש המאסר בפועל של המערער, לקבוע כי המאסר המותנה יופעל בחופף, ולהורות כי רשיון הנהיגה של המערער לא ייפסל. נטען בהודעה הערעור, כי המערער נעדר דפוסי פעולה וחשיבה עברייניים והינו בעל יכולת ופוטנציאל משמעותי. שיש לתעלו לכיוונים חיוביים.

נטען גם בערעור, שבית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לפן השיקומי של המערער, אשר מביע חרטה מלאה ולכן ניתן היה להסתפק בתקופת מאסר קצרה יותר. בנוסף נטען, שבית משפט קמא לא ייחס משקל מספיק לנסיבות חייו הקשות של המערער וכן לכך, שעצם המעצר וההליכים המשפטיים, מהווים, כמצויין בתסקיר שירות המבחן, גורם מרתיע המאפשר למערער לבחון את מעשיו בראיה ביקורתית כשהוא מביע חרטה.

י"ח נטען עוד בהודעת הערעור, כי טעה בית משפט קמא משהפעיל במצטבר את המאסר המותנה בן שלושת החודשים שכן עונש מאסר מותנה זה הוטל על המערער, בגין החזקת סמים לשימוש עצמי, והרי עבירה זו שונה לחלוטין מן העבירות בהן הורשע המערער בתיק זה.

המערער, כך נטען, אינו משתמש בסמים ולכן ראוי היה להפעיל מאסר מותנה זה בחופף ולא במצטבר וכך גם תחוזק המוטיבציה של המערער להמשיך בהתנהגותו הטובה בין כותלי הכלא.

י"ט. טענה נוספת היא, כי שגה בית משפט קמא משפסל את רישיון הנהיגה של המערער ל- 8 חודשים, שכן פסילת רישיון הנהיגה נועדה להגן על הציבור מפני מי שנוהג תחת השפעת סמים, ואולם המערער אינו משתמש בסמים מזה תקופה ארוכה ולכן אין הצדקה להורות על פסילת רשיונו.

בנוסף נטען, שפסילת רישיון הנהיגה תקשה על המערער להשתלב בעבודה ולשקם את עצמו לכשיסיים את תקופת מאסרו ולא יוכל לחזור לעיסוקו הקודם – שליח להובלת פיצות.

כ' נימוק נוסף שהועלה בערעור, הינו שבריאות אמו של המערער גרועה ביותר, היא סובלת משורה של מחלות קשות וזקוקה לנסיעות דחופות לצורך טיפוליה השונים. עוד נטען בהודעת הערעור, שבית משפט קמא התעלם מפסקי דין בהם הוטלו עונשים קלים יותר במקרים דומים, ובכלל זה, עונשים לריצוי בעבודת שירות ואף של"צ.

כ"א. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 19.2.15 ציין ב"כ המערער, כי בעיקרו של דבר, הענישה כפי שהוטלה על המערער בבית משפט קמא איננה חמורה והוא מכוון את ערעורו לשתי נקודות בלבד: האחת, הפעלת שלושת חודשי המאסר המותנה במצטבר (ולא בחופף), ופסילת רישיון הנהיגה לתקופה של 8 חודשים.

כ"ב. ב"כ המערער הדגיש את החיסכון הניכר בזמן, בזכות הודאתו של המערער, שהרי לפי כתב האישום מדובר היה ב- 45 עדי תביעה. בנוסף הדגיש ב"כ המערער, את החרטה הכנה של המערער ואת האמור בתסקיר שירות המבחן, והפנה לפסיקה רלוונטית.

כ"ג. ב"כ המערער גם טען, כי המכירות של הסמים היו של כמויות מאוד קטנות. לטענת ב"כ המערער, שינה המערער את דרכיו לחלוטין ולכן ביקש ב"כ המערער, כאמור, להתערב בהפעלת שלושת חודשי המאסר המותנה במצטבר, וכן ביקש (לחלופין) לצמצם את פסילת רישיון הנהיגה, שהרי פסילת רישיון הנהיגה אמורה למנוע את נהיגתם של אנשים מסוכנים, ואולם המערער, כך נטען, אינו משתמש בסמים, ואינו מעשן, וקשה כיום להשתקם ללא רכב, והרי המערער מעוניין לסיים את ריצוי עונשו ולבנות את חייו, לעזור לאמו החולה שזקוקה להסעה לצורך טיפוליה השונים.

כ"ד. ב"כ המשיבה התנגדה לביטול או אף לקיצור פסילת רישיון הנהיגה וטענה כי אין ולא היתה כל הצדקה להגשת הערעור בתיק זה.

כ"ה. אחר הדברים האלה, הודיע ב"כ המערער, בתשובה לשאלת בית המשפט, כי הוא מצמצם את הערעור לעניין פסילת רישיון הנהיגה בלבד (עמ' 2 לפרוט').

כ"ו. לאחר שנתנו דעתנו לאמור בכתב האישום המתוקן, לגזר דינו של בית משפט קמא, תסקיר שירות המבחן למבוגרים, הודעת הערעור, טיעוניהם של באי כח הצדדים בפנינו ביום 19.2.15, והפסיקה הרלוונטית אליה הופנינו, סבורים אנו שדין הערעור להידחות.

כ"ז. נתנו דעתנו לכל הנימוקים לקולא אותם הדגיש ב"כ המערער הן בהודעת הערעור והן בטיעוניו שבעל פה, ובין היתר, גם נתנו דעתנו לתיעוד הרפואי באשר למצב בריאותה של אמו של המערער, אך סבורים אנו שלא נפל פגם כלשהו בגזר דינו של בית משפט קמא ואין כל הצדקה להתערבותנו בגזר הדין.

כ"ח. בצדק עמד בית משפט קמא בגזר דינו על חומרת מעשיו של המערער שעסק כמחצית השנה בהכנת סמים מסוכנים, מכירתם והפצתם, וצירף לפעילותו את שותפתו, כשלפי המפורט בכתב האישום, נמכרו והופצו הסמים פעמים רבות.

כ"ט. על כך יש להוסיף, ולשקול לחומרא את העובדה שהמערער ביצע מעשים עברייניים אלה כדי לכסות את חובותיו ולשפר את מצבו הכלכלי, דהיינו, למטרת בצע כסף. לצורך זה לימד המערער את שותפתו, להכין, למיין, ולארוז סמים, וייחד לה תפקיד של נהגת בשעה שהוא מבצע את העסקאות עצמן. משנתפס המערער לאחר כמחצית השנה נמצאו בחזקתו סמים בכמות שאיננה מבוטלת.

ל'. נוכח האמור לעיל, ובשים לב למדיניות הענישה הנהוגה לגבי עבירות מסוג זה, יש אכן ליתן משקל מכריע לאינטרס הציבורי שבמיגור עבירות של סחר והספקת סמים מסוכנים.

ל"א. ראוי היה המערער לענישה חמורה מזו שהטיל עליו בית משפט קמא, ואולם בית משפט קמא הביא בחשבון את הנימוקים לקולא, שעליהם הצביע ב"כ המערער, אשר בטיעונו בפנינו אף הודה בפה מלא שהעונש שהטיל בית משפט קמא על המערער איננו חמור.

ל"ב. באשר לפסילת המערער מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים בפועל, אין כל עילה להתערבותנו בגזר הדין של בית משפט קמא. סעיף 37א(א) של פקודת הסמים, קובע כי:

"הורשע אדם בעבירה לפי פקודה זו או קבע בית משפט כי אדם עבר עבירה כאמור ולא הרשיעו, רשאי בית המשפט, בנוסף על כל עונש אחר, ובנוסף לסמכותו לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]... לפסול אותו מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה או מלהחזיק רישיון רכב לתקופה שלא תעלה על 5 שנים...".

ל"ג. בענייננו עולה מן התשתית, כפי שהונחה בפני בית משפט קמא, שהמערער ביצע בשנת 2012 עבירה של החזקת סם מסוכן מסוג חשיש ובתחילת 2013 הורשע בגינה בגין החזקה /שימוש בסמים לצריכה עצמית, לפי סעיף 7ג) סיפא של פקודת הסמים ונדון למאסר מותנה, ואולם המערער לא הפיק את הלקח הנדרש ומן המפורט בכתב האישום המתוקן נשוא הדיון שבפנינו, שבעובדותיו הודה המערער, עולה כי המערער היה שקוע עד צווארו בעבירות חמורות ביותר לפי פקודת הסמים.

ל"ד. לכן, הענישה של פסילת המערער מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים בפועל היא במקרה זה אמצעי ענישה מדוד, מאוזן, ואף מתבקש, ואין בו כדי להצדיק התערבותנו.

ל"ה. על יסוד כל האמור לעיל, אנו דוחים את ערעורו של המערער על כל חלקיו.

בהתאם למוסכם תמציא המזכירות את העתקי פסק הדין אל:

(1) ב"כ המערער עו"ד א. תגר, חיפה.

(2) ב"כ המשיבה עו"ד גב' שרון אייל – פמ"ח (פלילי)

(3) המערער באמצעות שב"ס (מחלקת האסיר).

ניתן היום, ה' אדר תשע"ה, 24 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.