1. לטענת התובע, במהלך חודש מאי 2005 פנה אליו הנתבע והציע לו לכוש ממנו דירה בבעלותו באילת, על מנת שיוכל לקנות בכסף שיתקבל חלקת אדמה בקיסריה.

לפיכך ביום 20/9/2005 נחתם בין הצדדים חוזה מכירה לגבי אותה דירה, כאשר חלק מהתמורה קיבל התובע באמצעות משכנתא.

2. לטענת התובע, על אף שהוא שילם לנתבע את מלוא התמורה המוסכמת, הדירה לא הועברה על שמו ועל שם רעייתו, מאחר שהנתבע לא העביר לבא-כוחו את האישור מעיריית אילת שאין חובות הרובצים על הדירה לצורך תהליך רישום הדירה.

עוד נטען כי לאחר שאישור זה לא הועבר לידי ב"כ הנתבע ולידי ב"כ התובע, שטיפלו בתהליך הרכישה, הדירה לא הועברה לרישום על שם התובע ואישתו.

3. לטענת התובע, כחודשיים עובר להגשת התביעה, הוא פנה לבנק לקבלת מימון חדש, ואז התברר לבנק שהדירה טרם נרשמה על שמו ודרשו ממנו לפעול מיידית להסדרת העניין. משכך, נאלץ התובע לשלם לעיריית אילת את יתרת החוב בסך 3677 ₪, ולפעול בעצמו לרישום הדירה.

4. סכום התביעה בסך 7,727 ₪, כולל בנוסף להחזר התשלום לעיריית אילת, גם החזר הוצאות נסיעה ובזבוז ימי עבודה עקב הצורך לעסוק בעניין האישור.

5. הנתבע בכתב הגנתו טוען כי ההסכם בין הצדדים נחתם בחודש ספטמבר 2005, והחזקה בדירה נמסרה לכל המאוחר בנובמבר 2005.

בעת מסירת החזקה נמסר אישור העירייה ("אישור לטאבו"), ובשל חלוף הזמן לא שמר הנתבע עותק ממנו.

6. עוד טוען הנתבע, כי ככל שקיימים חובות בדירה, אינם חובות שלו אלא של אחרים, שוכרים שהתגוררו בדירה מעת לעת, החובות התיישנו, וככל שהעירייה רשאית לתבוע אותם, היא יכולה לעשות זאת רק כנגד השוכרים.

לכן טוען הנתבע, התובע לא אמור היה לשלם לעירייה את החובות הללו אלא להתעקש שאין לו חובות ושזכותו לקבל "אישור לטאבו". מששילם, עליו לתבוע את מי שייצר את אותם חובות.

7. טענת הנתבע מתיישבת עם נוסחו של סעיף 324 לפקודת העיריות, שזו לשונו:

"לא תירשם בפנקסי המקרקעין כל העברה של נכס אלא אם הוצגה... תעודה חתומה בידי ראש-העירייה המעידה שכל החובות המגיעים לעירייה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס... שולמו."

8. עיון בנספחי התביעה מגלה שעל פי רישומי העירייה, החייב לא היה הנתבע (שלומי קורקוס) אלא אדם אחר: יוסף קורקוס, אשר היה עובר למכירה שוכר בדירה ונראה שהעביר את חשבון הארנונה על שמו.

9. בנסיבות אלו, אכן לא היתה העירייה יכולה להתנות את קבלת "האישור לטאבו" בתשלום החוב של יוסף קורקוס, וממילא התובע, שנשא בתשלום, אמור היה להתעקש על כך, ולא לשלם. מששילם, הוא אמור היה לתבוע (אם בכלל) את יוסף קורקוס ולא את שלומי קורקוס, הנתבע, שטענתו שבזמנו מסר "אישור לטאבו" הגיונית, שאחרת כנראה, ועל פי ניסיון החיים, לא היה מקבל את יתרת התשלום.

10. סיכומו של דבר, התביעה נדחית.

התובע ישא בהוצאות הנתבע בסך 300 ₪.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

מוסברת לצדדים האפשרות להגיש בקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ה, 30 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.