<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד רוית שפיר ועו"ד ליאת שפיר

ב"כ הנאשם עו"ד ליעד ידין מטעם הסניגוריה הציבורית

הנאשם בעצמו ובליווי אח מבי"ח שלוותה

פרוטוקול

ב"כ הנאשם: אני צריך מינוי לייצג את הנאשם בתיק השני שבכותרת

<#2#>

החלטה

אני ממנה את עו"ד ליעד ידין לייצג את הנאשם מטעם הסניגוריה הציבורית גם בת"פ 65210-12-14.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ד' תמוז תשע"ו, 10/07/2016 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה: חווה"ד הפסיכיאטרית שהתקבלה מצאה את הנאשם אחראי מהותית למעשיו אך נמצא לא כשיר פלילית. לאור זאת, נבקש להפסיק את ההליכים לפי סעיף 170 וכן עותרת לצו אישפוז לתקופה המקסימלית. ארצה להתייחס לכך שהנאשם כבר היום מצוי באישפוז במסגרת הליך אזרחי. לפי החוק ולפי הפסיקה אין אפשרות להליך אזרחי במסגרת הליך פלילי שכן מדובר בשני מסלולים נפרדים כאשר התנאים לאישפוז והן הרציונל הוא שונה. מבקשת להפנות לפס"ד מחוזי חיפה ע"פ 52704-05-16 שם היה מדובר גם בנאשם שהיה מצוי תחת אישפוז אזרחי ונקבע שהוא אינו כשיר בהליך הפלילי, בימ"ש השלום קבע שאין זה ראוי לקבוע תקופת אישפוז במסגרת גז"ד בתיק פלילי, מקום שהנאשם כבר מצוי ממילא באישפוז כפוי בהליך אזרחי. ביהמ"ש המחוזי קובע שהעובדה שהנאשם מצוי באישפוז במסגרת הליך אזרחי אינה מהווה מניעה לבחינת האישפוז הפלילי וביהמ"ש חייב לשקול האמור בחווה"ד ולהחליט האם לאשפז אותו או לכפות טיפול מרפאתי.

מפנה לבש"פ 2305/2000 שם ביהמ"ש העליון מפרט בהרחבה את ההבדלים בין המסלולים, האזרחי והפלילי ונקבע שביהמ"ש הוא זה שצריך להחליט בעניינו ולא הפסיכיאטר (מצטטת).

מפנה לפסקה 41 באותו בש"פ (מצטטת).

מגישה את הפסיקה הרלוונטית.

לבדיקתנו מדובר בהליך אזרחי והאישפוז בו מצוי הנאשם הוא מכח הערכה שבוצעה לאחרונה על ידי הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית. חשוב לציין וברור מאליו שהרציונל הוא לא להעניש את הנאשם, לא מדובר בתקופות מצטברות, ולאור האמור מבקשת מביהמ"ש להורות על מתן צו אישפוז לנאשם.

ב"כ הנאשם: ראשית אפתח ואומר כי אני מסכים עם כל דבריה של חברתי. אני מכיר את הפסיקה ואני לא מצליח להבין איך היא עונה לשאלה ששאל ביהמ"ש בדיון הקודם בו לא נכח הנאשם.

אתייחס לע"פ בחיפה שהציגה חברתי, מה אומר אותו פס"ד? בעצם זה שיש צו אזרחי אין מניעה לביהמ"ש ליתן צו נוסף. כלומר, אין חובה על ביהמ"ש לתת, אין מניעה לתת. ביהמ"ש ישקול, יכול להחליט א' ויכול להחליט ב'. אז אני לא מצליח להבין איך זה טוען בטיעון המאשימה שחייבים לתת צו גם במקרה הזה. גם הפסיקה שהפנתה חברתי לאותו בש"פ של העליון, גם שם ביהמ"ש סוקר את האבחנה בין המסלולים, בוודאי שיש אבחנה, שהרי כשמם מסלול אחד הוא פלילי ומסלול אחר הוא אזרחי, אך הטיפול חד הוא. עם כל הכבוד, הטיפול הוא במחלה ולא בגורם שהביא את אותו אדם למחלקה. אין תרופה לחולים מסוג' א' או לחולים מסוג ב'. הטיפול הוא ב מחלה. חברתי טוענת שצריך לליתן צו בשם ההגנה על שלום הציבור ואני שואל את ביהמ"ש, בסופו של דבר מיהו האחראי על שלום הציבור, ביהמ"ש הנכבדה זה או הפסיכיאטר המחוזי או חברי הוועדות שמתכנסים כל שלושה חודשים ובודקים את מצבו, גם אם ביהמ"ש יתן צו וגם אם לא, כי כבר קיים צו, ביהמ"ש יתן צו לתקופה מקסימלית ולצורך הענין הוא 20 שנה. המחוקק לא קבע תקופת מינימום, אלא מקסימום. בעוד 3 חודשים תתכנס הוועדה ותבדוק את מצבו של הנאשם ותחליט שמצבו השתפר. אז הפסיכיאטר המחוזי הוא זה שמחליט גם בהליך הפלילי. לכן כל טיעון שמנסה לעשות אבחנה בין שיקול הדעת של הפסיכיאטר המחוזי בהליך האזרחי לעומת הפלילי, הוא לא נכון.

חברתי התייחסה למקרים שיש בהם צו אזרחי והאם צריך לתת צו או לא. במקרה שלנו יש שני צווים, צו פלילי לתקופה מקסימלית של 3 שנים מת"פ 1103-04-16 מיום 17.4.16 מלפני חודשיים וחצי, ולא רק שהמצב שלו לא השתפר מאז, המצב שלו החמיר וחרף הצו הפלילי, יש לנו גם הוראת אישפוז אזרחית כפויה כפי שעולה מחווה"ד בתיק זה ואני מפנה לעמ' 3 סעיף ו לחווה"ד מיום 30.6.16, כלומר מלפני 10 ימים. אז אני שואל, מה אפשר לומר על הפסיכיאטר המחוזי שהאינטרס הציבורי לא מעניין אותו שחרף זה שהוא נמצא בבית החולים שלו, בצו כפוי פלילי, עדיין הוא מורה על צו כפוי אזרחי. אם זה לא מלמד על אינטרס ציבורי רם במעלה, אני לא יודע מה כן.

לכן, מאחר והוועדה שתתכנס בעניינו של הנאשם תצטרך לשאול את כל השאלות הרלוונטיות גם בהליך האזרחי וגם בפלילי, זה לא משנה אם יצטרכו לדון בהליך הפלילי מאפריל או בתיק האזרחי מיוני או בתיק העיקרי בפני ביהמ"ש, השיקולים הם אותם שיקולים. לכן אני מבקש שלא ליתן צו נוסף, אין בו שום טעם, הוא לא משיג שום תכלית. כל שכן, אני מזכיר כי עומד צו למשך 3 שנים שחופף את העבירות הרלוונטיות.

<#4#>

החלטה

בהתאם להסכמת הצדדים, הליכים כנגד הנאשם מופסקים מחמת מצבו הנפשי וזאת בשני התיקים שבכותרת.

הצדדים חלוקים בשאלה האם יש מקום בגין תיקים אלה ליתן צו אישפוז כפוי לנאשם. לענין זה יאמר תחילה, שהפסקת הליכים אינה גוררת באופן אוטומטי צו אישפוז או טיפול מרפאתי כפוי, אלא שהדבר מסור לשיקול דעתו של ביהמ"ש. זהו נוסח החוק, והפסיקה לא שינתה בענין גם במצבים שבהם קיים ממילא צו אישפוז על רקע אחר, אזרחי או פלילי כך שקיומו של צו כזה אינה מכתיבה לכאן או לכאן את התוצאה בשאלה האם יש מקום לצו בגין ההליך הנוכחי.

בהפעילי שיקול דעת זה, נתתי דעתי לעובדה שבעינייננו לנאשם יש שתי הוראות אישפוז כפוי. האחת בגין תיק פלילי אחר (ת"פ 11003-04-16) והשניה הוראת אישפוז אזרחית. בנוסף, ההוראה בתיק הפלילי מתייחסת לתקופה מירבית של 3 שנים כאשר בכתבי האישום שבפני התקופה המירבית הינה שנתיים. בנוסף, הרי שהפסיכיאטרית המחוזית מודעת לקיומו של התיק הראשון שבכותרת שהינו החמור מבין השניים וממילא ניתן ליידע אותה גם על קיומו של התיק השני שבכותרת, הפחות חמור.

במצב דברים זה, סבורני כי בהפעלת שיקול הדעת הפסיכיאטרי לגבי אופן הטיפול בנאשם, קיימים בפני הפסיכיאטרית המחוזית כל הנתונים המצריכים בדיקה בעקבות התיקים הפליליים שבכותרת וזאת כפוף להעברת כתב האישום בתיק השני, עליה אורה בהמשך.

יש לזכור, שהוראות חוק טיפול חולי נפש בענין צו אישפוז או טיפול מרפאתי כפוי בעקבות הליכים פליליים נועדו מחד ליתן מענה לבטחון הציבור באופן שלהגנתו מפני מי שעל רקע מצבו הנפשי נובעת ממנו סכנה ומאידך, למנוע מצב שבו הטיפול יהיה לתקופה בלתי פרופורציונית לעבירות הפליליות בהן עסקינן. מטרות אלה מושגות ביחס לנאשם שבפני באמצעות הצווים הקיימים והמידע הרלוונטי לתיקים שבכותרת כפי שהועבר ועוד יועבר.

לפיכך, הבקשה שבפני למתן צו אישפוז כפוי בתיקים שבכותרת הינה מיותרת ועל כן הריני לדחותה. בד בבד, התביעה תעביר לידי הפיסיכאטרית המחוזית את כתב האישום בתיק השני שבכותרת וכל מידע אחר שתמצא רלוונטי לתיק זה.

הפסיכיאטרית המחוזית תודיע לסניגוריה הציבורית על כל וועדה פסיכיאטרית שתתכנס בעניינו של הנאשם.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בלוד תוך 45 יום מהיום.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ד' תמוז תשע"ו, 10/07/2016 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי מירי שרפי