כללי

ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בתיק 01-37016-12-1 במסגרתה קבעה תנאים לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ כנגד המבקש 1 (להלן: "המבקש"), שהוא החייב בתיק ההוצאה לפועל כדלהלן:

תשלום של 7,500 ₪ על חשבון חוב העבר (אותו הוא לא משלם שנתיים, כפי שציינה הרשמת בהחלטתה); והמצאת שני ערבים – כאמור בהחלטתה.

המבקש מעלה טענה כי הוא תושב זר – ומשכך, לשיטתו, התנאים להטלת עיכוב היציאה, וכך גם ביטולו, שונים הם ממצב בו נבחן עניינו של תושב ישראל.

יצויין שהמבקשים עותרים כי במסגרת ערעור זה ידון בית המשפט גם בשני תיקי הוצאה לפועל אחרים, המתנהלים בירושלים, כאשר באחד מהם הוגשה בקשה לרשם ההוצאה לפועל וטרם ניתנה בו החלטה.

למען הסדר הטוב וכבר בראשית ההחלטה יצויין שסמכותו של בית משפט זה לדון בערעור על החלטות רשמי ההוצאה לפועל הפועלים בלשכות שבתחום סמכותו המקומית, מה גם שלא ניתן לדון לכתחילה בבקשה שטרם התבררה על ידי רשם הוצאה לפועל, מאחר ולאחר תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967, אין לשופטי בתי משפט השלום סמכות לדון בעניני סמכות רשמי הוצאה לפועל (אלא במסגרת ערעור, כמובן), ומשכך ברי שהחלטה זו מתייחסת אך ורק לתיק ההוצאה לפועל להחלטה כאמור ברישא לפסק הדין.

דחיפות הדיון בערעור הוא גם כי המבקש ורעייתו אמורים לצאת את הארץ ביום שני בבוקר, וילדיו הנמצאים עמם אמורים לחזור למסגרות לימודים וכן בתו אף נזקקת לטיפולים רפואיים שוטפים בחו"ל, ומשכך אני דן בערעור ללא תגובת מי מהמשיבים (שרק אחד מהם הוא הזוכה בתיק ההוצאה לפועל).

אציין שלא ברור מדוע השתהה המבקש, כאשר כבר בחודש נובמבר 2014 ניתנו החלטות במסגרת בקשותיו לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, ויכול היה לכלכל צעדיו בנחת וללא דחק של זמן.

לעצם העניין: לו היה מובא לפני בקשה זהה של מי שלא טוען לפני הרשם שהוא תושב זר, נדמה שלא היה מקום להתערב בהחלטה.

האם אדם הוא תושב חוץ

ברם – בחינה אם פלוני תושב ישראל (או תושב מדינה אחרת) היא עניין שלא נקבע על פי אמות מידה פורמאליות אלא גם, ובעיקר, על פי אמות מידה עובדתיות המתבררות לפני רשם ההוצאה לפועל, כערכאה דיונית.

כך גם ציינה, בצדק, הרשמת הנכבדה בהחלטה מיום 9.12.14 בבקשה מספר 3.

גם אני סבור שכך יש לנהוג, ולפיכך אני מורה שהרשמת הנכבדה תזמן את הצדדים לפניה, ובנסיבות העניין בדחיפות ובהקדם האפשרי, ותדון – ללא דיחוי - בשאלה זו.

מובן שרק לאחר שתינתן החלטה יוכל מי מהצדדים לפנות לערכאת הערעור, אם סבר כי הערכאה הדיונית שגתה.

על מנת לקבוע תושבות, לענייננו, יש להשתמש במבחן הזיקה הממשית לאותה מדינה, המתבטאת במכלול הקשרים (הסובייקטיביים והאובייקטיביים), כפי שנקבע ב-ע"פ 3025/00 שרון הרוש נ' מדינת ישראל (פ"ד (5) 111).

צריכה להיות מידת קביעות שבהתישבותו של "התושב" שלא בא כאורח נטה ללון או אדם העושה בנכר למטרה זמנית.

אם יתברר כי המדובר בתושב חוץ – הרי ההלכה היא כי עיכוב היציאה כנגדו יינתן רק במקרה נדיר, בנסיבות כבדות משקל, ואין לעכב יציאתו כאשר מרכז חייו בחו"ל ושם מצוי גם מקור פרנסתו, מאחר ואין הוא אלא יוצא מן הארץ וחוזר למקום מושבו (לעניין עיכוב היציאה של תושב חוץ ראו: בר"ע 7208/93 מאיר וייסגלס נ' מירה וייסגלס, פ"ד מח (4) 529; רע"א 18/89 פיכמן שאול נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם באתרים משפטיים); רע"א 2773/95, 2774/95 עת"ים סוכנות החדשות הישראלית נ' שמואלי (פורסם באתרים משפטיים)).

עוד ראוי להזכיר שאין להצדיק מתן צו עיכוב יציאה כאשר אין בצו זה לסייע בגביית החוב, וכל כולו מיועד להפעיל לחץ על החייב שהוא תושב חוץ שאין לו נכסים בארץ, וממילא אין לייחס לו כוונה להבריח נכסים (ראו לעניין זה פסה"ד בעניין שמואלי שלעיל).

לא יהא זה מיותר להזכיר את פסק דינו של כבוד השופט הנדל בבר"ע 1717/97 עודי נ' בנק הפועלים (פורסם באתרים משפטיים) שם קבע כי עיכוב יציאתו מהווה הטלת עונש על החייב בשל אי תשלום חובותיו. השארת הצו על כנו תכתיב לחייב את מקום מגוריו, תפריד אותו ממשפחתו החיה בחו"ל, ומצב דברים זה לא יסייע לפרעון החוב, פרט להעמדתו של החייב בפני מצב אישי מכאיב.

סיכום

מכל האמור – אני מורה כי התיק יוחזר לרשמת על מנת שתקיים דיון בהקדם לפניה בשאלה האם החייב הוא תושב זר, ועל פי קביעה זו תיתן הוראות מתאימות ביחס לתנאים לביטול צו עיכוב היציאה התלוי ועומד כנגד החייב בתיק ההוצאה לפועל שלפניה.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לב"כ המבקש.

ניתן והודע היום, י' טבת תשע"ה, (01 ינואר 2015), בהיעדר הצדדים.