1. בקשה להגדלת צו התשלומים החודשי העומד כיום על סך 500 ₪ ולהעמידו על סך 1,200 ₪.

2. החייב, נשוי בן 38, אב לשני ילדים קטינים. צו לכינוס נכסיו ניתן ביום 02.03.2015 בגין חובות מוצהרים בסך 115,140.05 ₪ ל-3 נושים. במסגרת צו הכינוס הוטל עליו צו תשלומים בסך 500 ₪ החל מיום 01.05.2015.

3. ביום 13.11.2017 הגיש המנהל המיוחד בקשה להגדלת התשלום החודשי. במסגרת הבקשה נטען כי החייב נושא בהחזר הלוואות משכנתא בסך של 1,200 ₪ לפי דיווחיו בדוחות; אשתו של החייב לא עובדת ללא הצדקה, כאשר שני הילדים נמצאים בגילאים שבהם נמצאים במסגרות חינוכיות. כמו כן, במסגרת הבקשה העלה המנהל המיוחד תהיות באשר למקום עבודתו של החייב, כאשר מהדוחות שהוגשו עולה תמונה כי משכורתו של החייב רק הולכת ופוחתת. נטען כי בנסיבות האמורות, כאשר החייב ואשתו אינו ממצים את פוטנציאל השתכרותם, ראוי להורות על הגדלת התשלום החודשי.

4. החייב התנגד לבקשה. במסגרת תגובתו טען כי אין ביכולתה של רעייתו לעבוד משום שאינה יכולה להשאיר את הילדים לבד בבית. עוד טען כי השכר שהיא אמורה להרוויח על שעות עבודה מועטות במשרה חלקית ישולם עבור הוצאות הנסיעה לאור מקום מגוריהם המרוחק מאזורי תעשייה. יתרה מזאת נטען כי במידה ואשת החייב תצא לעבוד באחוז משרה גבוה יותר, יהיה צורך לשכור מטפלת שתשמור על הילד הקטן ועלות המטפלת תעלה על השכר שהיא אמורה לקבל. ביחס לעבודתו של החייב הבהיר החייב כי כיום הוא עובד בחברת ס.ח. שקור, כאשר הוא פועל למצות את פוטנציאל השתכרותו ומרוויח סך של 5,000 ₪.

5. בתשובתו לתגובת החייב טען המנהל המיוחד כי יש לדחות כל טענה עובדתית שנטענה בתגובת החייב משום שלא נתמכה בתצהיר. עוד נטען כי אין סיבה שאשת החייב לא תצא לעבוד לפחות בשעות שהילדים נמצאים במסגרות לימודיות או לאחר שהחייב חוזר מעבודתו כאשר לפי גרסתו בדיון האחרון הוא מסיים לעבוד בשעה 15:30. עוד טען המנהל המיוחד כי נראה שהחייב פעל לכך ששכרו ירד עקב סירובו לקחת על עצמו תפקיד ניהולי במסגרת מקום עבודתו הקודם.

6. להשלמת התמונה, בדיון שהתקיים ביום 7.11.2018 השיב החייב על שאלות בית המשפט ולהלן תשובותיו (בעמוד 3 לפרוטוקול):

"ש. מה אתה עושה.

ת. עובד בעפר משעה 8:00 עד 15:30.

ש. כמה ימים בחודש אתה עובד.

ת. 18- 20 יום.

ש. כלומר אתה עובד 5 ימים בשבוע.

ת. נכון.

ש. ומשתכר 4,600 ₪.

ת. נכון."

7. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי. עיון בדוחות הדו-חודשיים שהובאו לעיוני, מעלה כי לחייב הכנסה חודשית ממוצעת בסך כ- 5,000 כאשר בחלוק מן החודשים שכרו של החייב מגיע כדי 4,662 ₪ (ראה תלוש שכר 9/2017 אשר צורף להודעת החייב מיום 19.12.2017). אפילו אקבל הצהרת החייב כי זהו גובה שכרו (כאשר מעסיקו של החייב הוא בן משפחתו) לא אוכל לקבל טענת החייב כי בכך ממצה החייב את כושר השתכרותו (בעבר החייב עבד אצל מעסיקים אחרים והשתכר סכומים גבוהים בהרבה- ראו דוחותיו הדו חודשיים של החייב שהוגשו בשנת 2015 מהם עולה כי החייב השתכר מעל 7,000 ₪ לחודש). החייב אינו ממצה את כושר השתכרותו ודי בכך כדי להצדיק קבלת הבקשה ולו בחלקה. מעבר לכך, ולמעלה מן הנדרש, החייב בתגובתו לבקשה להעלאת צו התשלומים טוען כי הוא אבא לשניים ואילו בדוחותיו (שהתייחסו לחודשים מלפני הגשת התגובה) הוא מדווח על הוצאות כלכלה ל- 5 נפשות המגיעות כדי 6,500 ₪ לחודשיים.

8. באיזון הראוי, ולאור האמור לעיל לרבות אי מיצוי של כושר השתכרות החייב מצאתי לקבל את עמדת המנהל המיוחד בחלקה, ולהורות על העלאת צו התשלומים החודשי של החייב ולהעמידו על-סך 1,000 ₪ החל מחודש 2/2018.

ניתנה היום, י"ז טבת תשע"ח, 04 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.