14 אוקטובר 2016

לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 24/10/14 (להלן: "הוועדה"). הוועדה קבעה, כי למערערת נכות רפואית משוקללת בשיעור 43% בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות").

העובדות ותמצית טענות הצדדים

1. המערערת, ילידת 1969, הגישה תביעה לקצבת נכות כללית.
2. נוכח קביעת הוועדה כי נכותה הרפואית המשוקללת הנה בשיעור 43%, נדחתה תביעתה של המערערת לתשלום קצבה.
3. ערעור זה עניינו קביעת הוועדה, לפיה למערערת נכות נפשית בשיעור 20% לפי פריט 34(א)(3) לתקנות, בגין הליקוי הנפשי ממנו היא סובלת.
4. בכתב הערעור נטען, כי הוועדה טעתה בהחלטה לקבוע את הנכות הנפשית לפי פריט ליקוי 34(א)(3) לתקנות ולא לפי פריט 34(א)(4) וזאת משום שהמערערת מטופלת תרופתית בקביעות וקיימת הפרעה ניכרת במצבה הנפשי.
5. המשיב לא הגיש תגובה לכתב הערעור. בדיון הערכה מוקדמת שהתקיים נטען כי החלטת הוועדה מפורטת דיה ולא נפלה בה טעות משפטית המצדיקה להשיב את הדיון לוועדה.

דיון והכרעה

1. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.

1. לאחר שבחנתי את המסמכים הקיימים בתיק ושקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות, ואפרט.
2. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית בתחום הנפשי, והתייחסה למסמכים ולתלונות בזו הלשון:

"פסיכיאטר - מסודרת בהופעתה מודע צלול התמצאות תקינה לחלוטין בזמן במקום ובסיטואציה אפקט תקין. קצב ומהלך חשיבה תקינים.

בתוכן החשיבה אין עדות לתכנים פסיכוטיים או בתר חבלתיים.

מוסרת על מאמץ לקום מידי יום לעבודה (עובדת בטיפול קשישים 5 ימים בשבוע). מתארת מצב רוח עצוב באופן מתמשך מטופלת בטיפול פסיכיאטרי אמבולטורי במשך שנים. לאחרונה מטופלת ע"י ד"ר יצחקי ונוטלת בהמלצתו ויבאקס 150 מ"ג ליום קלונקס 1 מ"ג ליום ולעיתים ריספונד במינון של 1 מ"ג ליום. ועדיין במסמכים בתיק ובאופן ספציפי של ד"ר טוביה פסיכיאטר מטפל 19/6/14 – 15/11/12 אנמנזה ותמונה קלינית תואמים להפרעה הסתגלותית עם מרכיבים דיכאוניים בעטיה קיבלה אחוזים הולמים. הועדה דוחה את הערר".

1. מהתיאור שהובא עולה, כי הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית מקיפה ועיינה במסמכים הרפואיים. על יסוד הבדיקה והמסמכים, ותוך שהפעילה את שיקול דעתה המקצועי, קבעה הוועדה את שיעור הנכות לפי פריט הליקוי המתאים לדעתה למצב המערערת.
2. למעשה, טענת המערערת היא רפואית במהותה, ומופנית נגד שיעור הנכות שקבעה הוועדה, נושא בו בית הדין אינו מוסמך להתערב. בדב"ע (ארצי) לג/40 – 0 יוסף דוזלר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 407, נקבע כך:

"כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים – עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו – אזי אין מקום לטענה כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית דין זה."

דברים אלה יפים גם לענייננו.

1. לא מצאתי סתירה גלויה, או אי התאמה בולטת, בין הממצאים לבין הנכות שהותאמה לפי פריט 34(א)(3) הקובע כך:

"רמיסיה, סימנים קליניים אפקטיביים קלים, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה".

1. פריט הליקוי הבא, פריט 34(א)(4) לתקנות המעניק נכות בשיעור 30%, מתייחס למצב המוגדר כך:

"רמיסיה חלקית, עם סימנים קליניים אפקטיביים בחומרה בינונית, קיים צורך בטיפול תרופתי קבוע, קיימת הפרעה ניכרת בתפקוד הנפשי והחברתי, קיימת הגבלה ניכרת של כושר העבודה".

1. כפי שצוין בהחלטת הוועדה, המערערת עובדת 5 ימים בשבוע בטיפול בקשישים. מכאן, כי ברורה המסקנה להתאים את הפריט המתייחס למצב של "הגבלה בינונית של כושר העבודה" ולא את הפריט שמתייחס ל"הגבלה ניכרת של כושר העבודה". בנוסף, הוועדה ציינה כי הפריט שנקבע תואם גם את התמונה הקלינית העולה מתיעוד רפואי רציף שהוצג, ומשכך ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה בעת קביעת הנכות. די בכך על מנת לקבוע שלא נפלה בהחלטה טעות משפטית.
2. למעלה מהדרוש אוסיף, כי המערערת לא הציגה מסמכים רפואיים לתמוך בטענתה בכתב הערעור לפיה הפריט שהותאם אינו הולם את המצב. בדיון הערכה מוקדמת שהתקיים נטען מפי ב"כ המערערת, כי בעבר נקבעה לה נכות בשיעור 40% בגין ליקוי נפשי. טענה זו לא נזכרה בכתב הערעור שהוגש לאחר הדיון, ומסמכים בקשר לכך לא הוצגו.
3. סוף דבר, משלא הצביעה המערערת על טעות משפטית שנפלה בהחלטה, הערעור נדחה.
4. כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"ז, (14 אוקטובר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.