ב"כ התובעת: עו"ד ע. פאר

ב"כ הנתבעת 2: שוש אלעזרא

ב"כ הנתבע 3: שאפיק אבו האני

מבוא

1. בפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בעקבות תאונת דרכים מיום 14.2.13 באתר חירייה (להלן: "התאונה").
2. התובעת, קש חתמים בינלאומיים כללי (2010) בע"מ, היא חברת ביטוח שביטחה רכב מ.ר. 66769 מסוג שופל (להלן: "השופל"), שהיה בבעלות אליקים בן ארי בע"מ.

בשופל נהג מר סייד מוחמד (להלן: "נהג השופל").

1. הנתבעת 1, בחיס נכסים והשקעות בע"מ, היא בעלת משאית מ.ר. 4982873 (להלן: "המשאית") ומעסיקת הנתבע 3 שנהג במשאית בזמן התאונה.
2. הנתבעת 2, הכשרה חברה לביטוח בע"מ, היא חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הכשרה"), אשר נטען כי ביטחה את המשאית בזמנים הרלוונטיים לתביעה ואשר דחתה את הכיסוי הביטוחי בגין חריגה מתנאי הפוליסה.
3. הנתבע 3, יוסף אל סייד, היה נהג המשאית בזמנים הרלוונטיים לתביעה ועובד של הנתבעת 1. הנתבע 3 הגיש גם הודעת צד ג' נגד הנתבעת 1 ואולם הודעה זו נמחקה מחוסר מעש, מבלי שהוגש כתב הגנה להודעה, וזאת בפסק דין מיום 5.4.19.
4. התביעה הינה על סכום של 50,672 ₪, בגין עלויות תיקון הנזקים של השופל, כפי שהוערכו על ידי השמאי מטעם התובעת ושולמו על ידה והחזר שכ"ט השמאי.

כללי

1. על הפרק מחלוקת הן ביחס לחבות לתאונה, הן ביחס לכיסוי הביטוחי לנתבעת 1 אצל הנתבעת 2. טענות אלו יידונו להלן לפי סדרן.
2. כבר בפתח הדברים, יצויין כי הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה לכתב התביעה המתוקן, ככל הנראה מאחר ואינה פעילה עוד ולפיכך בתאריך 16.10.18 ניתן פסק דין נגדה על ידי המותב הקודם שדן בתיק. בשל טעות קולמוס, בתאריך 5.5.19 נחתמה פסיקתא מתוקנת.
3. העידו בפניי נהג השופל ונהג המשאית. כמו כן הוגשו ראיות, לרבות מסמכי האתר שהתקבלו באמצעות צו בית המשפט, אשר סומנו כמוצג נ/1, וכללו תחקיר של האירוע (להלן: "התחקיר") וכן קובץ נהלים של האתר (להלן: "הנהלים").
4. ניכר היה כי הנהלים שהוגשו היו חלקיים. בנוהל מס' 108 הוגש רק העמוד השני מבין שניים והעמוד האחרון לקובץ הנהלים הנוגע לנוהל 107 מופיע אמנם במסמכים שהוגשו בבוקר הדיון באמצעות "נט המשפט" אך לא הופיע בקובץ המסמכים שנמסר ידנית לבית המשפט במהלך הדיון. בנוסף, הנהלים שצורפו נגעו לשלושה בעלי תפקידים הרלוונטיים לעמדת ההעמסה, אך הוזכר בהם בעל תפקיד נוסף- "אחראי מגדל פיקוח", לגביו לא הוגש נוהל כלשהו.
5. המסמכים הוגשו על ידי ב"כ הנתבע 3, בתור המסמכים המלאים שהתקבלו מהאתר. איש מהצדדים לא עמד על חקירת עורכי המסמכים ולפיכך הם התקבלו כראיה כמות שהם.

שאלת החבות

טענות הצדדים

1. אין מחלוקת כי התאונה התרחשה בעמדת העמסת אשפה (להלן: "העמדה") באתר חירייה (להלן: "האתר"). העמדה תחומה בשני קירות בצורת "ר". לעמדה נכנסות משאיות לצורך העמסת אשפה בהן. המשאיות נכנסות לעמדה בנסיעה לאחור ויוצאות ממנה בנסיעה קדימה. לאחר שמשאית יוצאת מהעמדה, נכנס אליה שופל ומנקה בה את האשפה שהתפזרה במהלך ההעמסה.
2. נהג השופל העיד כי בזמן התאונה, רק הוא ונהג המשאית נכחו בעמדה. נהג המשאית היה בעמדה ונהג השופל טרם נכנס לעמדה והמתין במרחק מה ממנה. משאית הנתבעת סיימה העמסת אשפה בעמדה, החלה בנסיעה קדימה כדי לצאת מהעמדה ונעצרה, כשנהג המשאית יצא מתא הנהג ועלה על ארגז המשאית כדי לכסותו. נהג השופל, שסבר כי העמסת המשאית הסתיימה, נכנס בנסיעה קדימה עם השופל אל העמדה מאחורי המשאית, שטרם יצאה מהעמדה, והחל לנקות את העמדה. לפתע נסעה המשאית לאחור ופגעה בשופל.
3. נהג המשאית העיד מצדו, כי לאחר שהסתיימה העמסת המשאית, הוא היה צריך לנסוע קדימה כדי להוציא את המשאית מהעמדה. לטענתו, מעל שטח ההעמסה, במקום גבוה מהמשאית, ישב מפעיל/אחראי (להלן: "המפעיל"), שהיה לו שדה ראייה מלא לראות את כל המתרחש בעמדה והוא נתן לנהג המשאית הוראות והכוונה. מעל המשאית היה מקובע לעמדה מעין מוט שהפריע ליציאת המשאית מהעמדה. לכן ביקש המפעיל מנהג המשאית לנסוע מעט לאחור וכך הוא עשה. לפתע, נהג השופל שהיה מאחורי המשאית דפק על חלון נהג המשאית וטען שהמשאית פגעה בשופל. נהג המשאית טען כי הוא לא ראה את נהג השופל נכנס לעמדה לאזור שמאחורי המשאית, שכן מדובר במשאית פול-טריילר באורך של כחמישה-עשר מטרים, הכוללת גורר ונגרר. בנוסף, נהג המשאית טען כי הוא לא היה יכול לצפות שנהג השופל ייכנס לעמדה מאחוריו, שכן המשאית לא יצאה עדיין מהעמדה. לטענתו, על פי נהלי הבטיחות של האתר, כל עוד המשאית לא יוצא מן העמדה, לנהג השופל אסור להיכנס אליה.
4. נהג המשאית העיד כי כיסוי המשאית נעשה על ידי צוות של שני אנשים שהיו על הנגרר וגם הם ראו את התאונה.

דיון והכרעה

1. נוכחות מפעיל בעמדה
2. טענה עובדתית מהותית שהייתה שנויה במחלוקת היא האם היה נוכח בזירת התאונה מפעיל ושני אנשי צוות שכיסו את המשאית, כטענת נהג המשאית. כאמור, עדויות הנהגים סתרו זו את זו ביחס לכך.
3. בתחקיר שנערך על ידי גורם מטעם האתר לאחר התאונה, לא נכתב שנכח מפעיל בעמדה, לא כעד לתאונה ולא כמי שנתן לנהג המשאית את ההוראה לחזור לעמדה בנסיעה לאחור. אמנם בסוף התחקיר, מצויינים שמותיהם של הנהגים וגם שמו של מנהל תפעול, ככל הנראה בשם עודד (הכתב אינו ברור). עם זאת, לא ברור מהתחקיר מדוע מוזכר בו שמו של המפעיל- האם בגלל שהיה האחראי על הנהגים, האם בגלל שהיה עד לתאונה או אולי משום שהוא נציג האתר שהיה שותף בביצוע התחקיר, ולא ניתן לקבוע כי מנהל התפעול המוזכר בתחקיר הוא אותו "מפעיל" עליו העיד נהג המשאית. כאמור, בתחקיר עצמו לא נאמר שהיה מפעיל במקום ולא הופיעה עדותו של אדם כזה.
4. גם בטופסי ההודעה לביטוח- הן מטעם מבוטחת התובעת (שצורף לכתב התביעה), הן מטעם הנתבעת 1 לנתבעת 2 (שצורף להגנת הכשרה), אין מילה לגבי נוכחות מפעיל או עובדים אחרים בעמדה.
5. בנוהל 105 של האתר, סעיף 3.1, נקבע כי על האחראי על משטח השפיכה לכוון את הנהגים אל עמדות השפיכה, אך לא נקבע כי על האחראי לכוון את המשאיות גם בזמן יציאתן מהעמדה, כאשר הן נוסעות קדימה. אין לשלול, על כן, כי לא היה מפעיל במקום וגם אם היה, הרי שלאחר שנכנסה המשאית לעמדה, הוא עזב את המקום.
6. למעשה, הטענה כי בזמן התאונה נכח מפעיל בעמדה והמפעיל הוא שכיוון את המשאית בנסיעתה לאחור נטענה אך ורק על ידי נהג המשאית ולא הייתה לה כל תמיכה.
7. נהג המשאית לא זימן לעדות את המפעיל שטען שהיה במקום ולא אף אחד מבעלי התפקידים המוזכרים בנהלים. הוא אף לא זימן לעדות את מעסיקו או את מי מאנשי הצוות שטען שנכחו בעמדה בזמן התאונה. טענתו לנוכחות מפעיל ועדים לתאונה- לא הוכחה אפוא, והנטל להוכחת טענה זו היה מוטל עליו, כצד היחיד הטוען לה וכמי שהיה ביכולתו להזמינם. הימנעות מהבאת עד או ראיה שהיה בה כדי לתמוך בטענה- פועלת לחובת הצד הטוען לה, ויוצרת את החזקה כי אם הייתה מובאת אותה ראיה, כנראה הייתה פועלת נגדו ולכן לא הובאה (ראה לעניין זה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו סלימה פד"י מה (4) עמ' 651- 658 וכן ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר בע"מ פד"י מד (4) 595 – 602).
8. לאור האמור, אני מקבלת את טענת נהג השופל לפיה לא היה מפעיל שכיוון את נסיעת נהג המשאית ולא נכחו עדים לתאונה.
9. נסיבות התאונה
10. הן טופסי ההודעה לתובעת ולהכשרה, הן התחקיר, מעלים נסיבות זהות לתאונה, המתיישבות היטב עם עדותו של נהג השופל ולפיהן נהג השופל נכנס לעמדה מאחורי המשאית עוד לפני שהמשאית יצאה מהעמדה, ואז המשאית נסעה לאחור ללא הנחיית מפעיל ופגעה בשופל.
11. נהג המשאית העיד עדות רצופת סתירות לעומת גרסתו לתאונה כפי שתוארה בכתב ההגנה מטעמו ובתצהיר מטעמו שצורף לו: בניגוד לעדותו, בה טען נהג המשאית כי שני אנשי צוות כיסו את המשאית, טען נהג המשאית בכתב ההגנה מטעמו כי המפעיל הוא שכיסה את המשאית. כמו כן, בניגוד לעדותו, בה אמר נהג המשאית כי הוא נסע לאחור בהוראת המפעיל, נכתב בכתב ההגנה מטעמו כי המשאית עמדה. בעדותו, גם טען נהג המשאית כי לאחר שנסע לאחור, החל כבר בנסיעה קדימה. לטענה זו אין זכר בכתב ההגנה.
12. סתירות אלו פגעו בגרסת נהג המשאית ובאמינותה.
13. לאור האמור, הן הסתירות, הן אי הבאת המפעיל הנטען, הן אי הזכרת נוכחות המפעיל בתחקיר והן אי הוכחת קיומו, אני מקבלת את גרסת נהג השופל לתאונה וקובעת כי היא התרחשה כתוצאה מנסיעת נהג המשאית לאחור, ללא הוראה או הכוונה של מפעיל.
14. אחריות הנהגים
15. בנהלים שהוגשו, לא נכתב כי כל עוד המשאית בעמדה, נאסרת נסיעת השופל במקום. ההפך, בנוהל 111, סעיף 6.1, נקבע כי על השופל לנהוג בזהירות מיוחדת בקרבת משאית. עם זאת, כאמור, הוגשו נהלים חלקיים בלבד.
16. בתחקיר שביצע האתר, נקבע כי נהג השופל נכנס לעמדה לפני שהמשאית יצאה ממנה ולפיכך הפר את נהלי העבודה במקום. קביעה דומה עולה גם בטופס ההודעה של הנתבעת 1 - להכשרה. בטופס ההודעה של בעלת השופל שנמסר לתובעת, נכתב באופן דומה כי כניסת נהג השופל לעמדה בוצעה לפני שהמשאית יצאה ממנה, אך התווסף הסבר לפיו נהג השופל חשב שההעמסה הסתיימה.
17. נהג השופל העיד כי הוא לא היה מודע לקיומם של נהלי עבודה האוסרים כניסה של השופל לעמדה קודם ליציאת המשאית ממנה, וכי עבד באתר כשלושה- ארבעה חודשים בלבד בזמן התאונה. ניתן לקבוע לפיכך כי אכן נהג השופל חרג מנהלי העבודה.
18. לאור האמור, אני מקבלת את הטענה כי נהג השופל פעל בניגוד לנהלי האתר כאשר נכנס לעמדה בזמן שהמשאית עדיין שהתה בה.
19. גם נהג המשאית אחראי לתאונה. בנהלים שצורפו נאמר כי מתחייב פיקוחו של אחראי בנסיעת המשאית לעמדה. לא נכתב כי מתחייב פיקוחו בזמן יציאת המשאית מהעמדה ויתכן כי מטעם זה, לא נכתב כי הנתבע 3 הפר נוהל ספציפי של האתר. עם זאת, משלא הוכח כי בעמדה שהה אותה עת מפעיל, הרי שנהג המשאית פעל על דעת עצמו כאשר נסע לאחור ללא הכוונה וללא שבדק קודם לכן כי העמדה מאחוריו פנוייה ובטוחה לנסיעה.
20. גם אלמלא הנהלים, תקנה 45 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 קובעת חובת זהירות בסיסית של כל נוהג ברכב, על אחת כמה וכמה משאית, לוודא כי אין אדם או רכב מאחורי המשאית קודם לנסיעתו לאחור וכי בנסיעה לאחור לא ייגרמו סיכון או פגיעה. במקרה דנן, אין מחלוקת כי הדבר לא נעשה. אם היה עושה כן, התאונה גם הייתה נמנעת.
21. חלוקת האחריות בין הנהגים
22. לאור האמור, אני קובעת כי שני הנהגים פעלו בניגוד לנהלים ושניהם אחראים לתאונה, וכי אחריות נהג השופל שווה לאחריות נהג המשאית לתאונה, דהיינו אחריותו של כל אחד מהנהגים היא בשיעור של 50%.
23. נהג המשאית - הנתבע 3 - טען כי אין מקום לחייבו באופן אישי בנזקי התובעת, בהיותו עובד של הנתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים לתאונה. יצויין כי בהודעה לצד ג' שהגיש נגד הנתבעת 1, טען נהג המשאית כי הוא הועסק אצל הנתבעת 1 כנהג ונסע במשאית שניתנה לו על ידי הנתבעת 1 ולכן, על הנתבעת 1 לשאת באחריות של עובדיה בהתאם לסעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ולשפות אותו בגין כל סכום בו יחוב כלפי התובעת, בין היתר בגין חובתה לבטח אותו כנדרש. אלא שההודעה לצד ג' נמחקה.
24. אינני מקבלת את טענת נהג המשאית בעניין אחריות המעבידה. בפסק הדין נקבעת אחריותו האישית. כמו כן, נהג המשאית העיד כי הוא עובד אצל הנתבעת 4 שנים. מכאן שהוא אמור להכיר היטב את הנהלים באתר. הוא גם לא זימן לעדות איש מטעם הנתבעת 1. לא את מעסיקו הישיר, לא את מנהל החברה, לא את המפעיל שטען לו ולא אף גורם אחר. כן היה לו רישיון נהיגה מתאים במשך שנה וחצי והוא אמור היה לדעת כיצד לנסוע לאחור מבלי לפגוע במי שמאחוריו.

שאלת הכיסוי הביטוחי

1. לטענת התובעת, הנתבעת 2- חברת הכשרה, ביטחה את הנתבעת 1 בפוליסה לכיסוי נזקי צד ג' ו/או מקיף ולכן עליה לשאת בנזקים שנגרמו על ידי נהג המשאית בתאונה נשוא התביעה.
2. מנגד, טענה הכשרה כי אחד מתנאי הפוליסה הוא שלנהג המשאית יהיה רישיון נהיגה בעל ותק של שנתיים במועד התאונה. מאחר ולנתבע 3 היה ותק של שנה וחצי בלבד, התנאי לא התקיים ואין כיסוי ביטוחי לנזקי התאונה נשוא התביעה.
3. בישיבת ההוכחות האחרונה, טענה התובעת כי הכשרה לא טענה לחריג הנ"ל בפוליסה במכתב הדחייה מטעמה. אלא שמכתב דחייה לא הוגש. בהודעה מטעמה טענה התובעת כי יש לראות בכתב ההגנה שהגישה הכשרה בהליך אחר בבית המשפט באשדוד כמכתב דחייה מטעמה ומאחר והכשרה לא טענה באותו כתב ההגנה באשדוד לחריג בפוליסה, מנועה הכשרה מלהעלות טענה זו בהליך דנן.
4. דין טענה זו של התובעת להידחות. כתב הגנה אינו מכתב דחייה וכתב הגנה שהוגש בהליך אחר אינו יכול להוות מניעה להעלאת טענות בהליך הנוכחי.
5. כמו כן, טענת התובעת נטענה לראשונה על ידה רק בישיבת ההוכחות האחרונה. מדובר בשיהוי בלתי סביר אשר מנע מהכשרה לשקלל צעדיה בניהול הגנתה במהלך ההליך. שתיקת התובעת עד לסוף ההליך יש בה משום חוסר תום לב, ודאי לאחר שהתובעת הסכימה כבר בדיון הקודם למחיקת הכשרה מההליך דנן.
6. בכל מקרה, אין התובעת יכולה לחסום את הכשרה מלטעון טענותיה הנוגעות לעצם קיומו של כיסוי ביטוחי ולאי התממשות תנאי הפוליסה במלואם, שכן יש בכך כדי להרחיב את מסגרת הכיסוי הביטוחי גם על סיכונים שלכתחילה לא היו מבוטחים (ראו בש"א (מחוזי חיפה) 12838/02, הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' גידולי שדה נטופה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (פורסם בנבו, 15.12.2002)).
7. לאור האמור, טענות הכשרה עומדות בעינן.
8. הנתבע בכתב הגנתו ובהודעתו לצד ג' נגד הנתבעת 1 לא הכחיש כי רישיון הנהיגה שברשותו עבור המשאית היה בעל ותק של שנה וחצי בלבד.
9. בנסיבות אלו, חל החריג בפוליסת הביטוח, טענות הכשרה מתקבלות במלואן והתביעה נגדה נדחית.

הנזק

1. סכום התביעה הכולל עומד על 50,672 ₪ בגין נזקי השופל כפי שנקבעו על ידי שמאי מטעם התובעת וכן שכר טרחת השמאי.
2. הנתבעים לא הגישו חוות דעת שמאי נגדית ולא טענו טענות כלשהן לסתירת טענות התובעת ביחס לנזק.
3. לפיכך, גובה הנזק כפי שנקבע בכתב התביעה לא נסתר והוא מתקבל כמות שהוא.

סוף דבר

1. התביעה נגד הנתבעת 1 התקבלה במלואה על פי פסק דין מיום 5.5.19.
2. התביעה נגד הנתבע 3 מתקבלת בשיעור של 50% בהתאם לחלקו באחריות של הנתבע 3 כפי שנקבע בפסק הדין.
3. אני ערה לכך שפסק הדין נגד הנתבעת 1 ניתן על מלוא סכום פסק הדין ואילו חבותו של הנתבע 3 הינה בשיעור של 50% בלבד. אין בנימוקים שבפסק דין זה, העוסק בחבות הנתבע 3, כדי לשנות מפסק הדין שניתן נגד הנתבעת 1 בשל אי התגוננותה והוא עומד על כנו. למותר לציין כי התובעת לא תוכל לגבות מהנתבעים 1 ו- 3 יותר מסכום התביעה, וכי החזרי האגרה ושכר הטרחה הינם ביחד ולחוד.
4. התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית.
5. בהתאם לתוצאה האמורה, אני מורה כדלקמן:
6. הנתבעת 1, בחיס נכסים והשקעות בע"מ, תשלם לתובעת, קש חתמים בינלאומיים כללי (2010) בע"מ, את מלוא סכום התביעה בסך של 50,672 ₪, לרבות החזר אגרה, החזר עלות מסירה ושכ"ט, הכל כפי שנקבע בפסק הדין בעניינה מיום 5.5.19.
7. הנתבע 3, יוסף אל סייד, ישלם לתובעת את הסכומים הבאים:
8. סכום של 25,336 ₪, 50% מהתביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד 17.5.13 (מועד ההוצאה) ועד למועד התשלום בפועל.
9. החזר אגרה בסכום של 374 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (8.1.15) ועד למועד התשלום בפועל.
10. החזר שכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק במהלך הדיון מיום 27.5.19, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הדיון ועד למועד התשלום בפועל.
11. שכ"ט עו"ד בסך של 5,979 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
12. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת 2, הכשרה, בסכום של 3,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
13. בפסיקת שכר הטירחה בו חוייב הנתבע 3 וההוצאות שנפסקו לטובת הנתבעת 2 נלקחה בחשבון התנהלות הצדדים, שהביאה לתיקון כתב התביעה מספר פעמים, ריבוי הדיונים ואי התייצבות לחלקם וההליכים הממושכים, הכל כאשר עסקינן בתביעה בהליך של סדר דין מהיר שחייב התנהלות מהירה ויעילה יותר.
14. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ט, 18 יולי 2019, בהעדר הצדדים.