לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 18,457 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 24.3.14 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בשעות הצהריים, ביציאה מתחנת דלק "סונול" בנחלים (להלן: "תחנת הדלק"), והיו מעורבים בה, רכב התובעת, בו נהגה גב' דיין אלבינה (להלן גם: "נהגת התובעת") ומשאית הנתבעת, בה נהג מר מוחמד אלעובדי (להלן גם: "נהג משאית הנתבעת"). התקיימה לפניי ישיבה מקדמית אחת, בה נשמעו עדויות הנהגים המעורבים, גב' דיין אלבינה ומר מוחמד אלעובדי. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. למען הסדר הטוב וכדי למנוע הכברת מלל מיותר, אציין, כי כל ההדגשות שתובאנה בציטוטים השונים בפסק דין זה, הן שלי, אלא אם כן ייאמר במפורש אחרת.

כיצד התרחשה התאונה? הצגת גרסאות הצדדים

נהגת התובעת טוענת, כי כאשר רכבה הוסע בנתיב הימני ביציאה מתחנת הדלק, והחל בביצוע פניה ימינה, משאית הנתבעת, אשר נסעה בנתיב השמאלי, סטתה לנתבי הימני, ללא איתות, ותוך כדי כך פגעה ברכב התובעת לאורך צדו השמאלי. וזהו הדיווח המפורט שמסרה נהגת התובעת לתובעת ביום 25.3.14:

"ביציאה מתחנת דלק נחלים, עמדתי אחרי מספר מכוניות שפונות ימינה – תמרור עצור. נהג משאית שהגיע משמאל ניסה לעקוף בכדי להגיע לרמזור ופגע בי בצד שמאל כשאני תוך כדי נסיעה. ראיתי אותו מאחורי והוא בא לנתיב השמאל, חשבתי שהוא פונה שמאלה, הוא לא הפעיל וינקר".

בחקירתה הראשית בבית המשפט, חזרה נהגה התובעת על גרסתה הראשונית, כדלקמן (עמ' 1 ו-2 לפרוטוקול):

"באותו יום מילאתי דלק. כדי להגיע לתחנת התדלוק אני צריכה לעקוף את כל התחנה ולהיכנס לתור. סיימתי את התדלוק, התקדמתי לעבר השילוט היו שתי מכוניות לפני, עצרתי וחיכיתי שהם ייסעו. הסתכלתי מצד שמאל אני רואה את נהג המשאית מהפנצ'רייה עושה רברס.

ברגע שהתחלתי לנסוע הוא הגיח מצד שמאל ואני מניחה. הנתיב משמאלי הוא מיועד לנסיעה שמאלה והנתיב שאני רציתי לנסוע מיועד לימין. עצרתי. מתחילה לנסוע ממש לאט ראיתי שהוא חותך אותי, הוא היה אמור לנסוע שמאלה. שם קרתה התאונה. ... אני רציתי להמשיך ימינה והוא שמאלה. במקום לבוא מהנתיב השמאלי הוא נדחף לימיני. התחלתי לנסוע ממש לאט והוא היה צריך לפנות שמאלה, אני בטוחה שהוא פנה שמאלה ופתאום הוא חתך אותי. רואים בתמונה גם את מיקום הפגיעה במשאית ואת מיקום הפגיעה ברכב שלי".

במסגרת החקירה הנגדית, חזרה והעידה נהגת התובעת, כי רכבה הוסע בנתיב הימני ואילו משאית הנתבעת נסעה בנתיב השמאלי. נהגת התובעת העידה עוד, כי רכבה החל בביצוע פניה ימינה מן הנתיב הימני וכי לא ציפתה שמשאית הנתבעת תעבור לפתע מן הנתיב השמאלי אל נתיב הנסיעה הימני. וזה קטע רלבנטי מחקירתה הנגדית של נהגת התובעת (פרוטוקול עמ' 3):

"ש. את ראית שהמשאית עוברת מולך?

ת. ראיתי אותה.

ש. למה לא בלמת?

ת. הוא היה אמור לפנות שמאלה, הוא אותת. הוא היה צריך לבוא אחרי משום שהוא היה צריך לצאת מהתחנה ולעמוד אחרי.

ש. למה הוא היה צריך לעמוד אחריך אם את טוענת שהוא עמד בנתיב השמאלי?

ת. היה צריך לעקוף את התחנה ולעמוד אחרי.

ש. האם הוא היה בנתיב הימני ?

ת. לא, הוא חתך אותי".

גרסתו של נהג משאית הנתבעת בעניין נסיבות התרחשות התאונה שונה. לטענת נהג משאית הנתבעת, בעת שהמשאית החלה לפנות ימינה בקשת רחבה מן הנתיב השמאלי, לא התאזרה נהגת התובעת בסבלנות, והחלה בנסיעה, מבלי לתת למשאית להשלים את הפנייה ומבלי לציית לתמרור עצור. כתוצאה מכך, פגע רכב התובעת במרכז המשאית מצד ימין. וכה העיד נהג משאית הנתבעת, בחקירתו הראשית בבית המשפט (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 17-25):

"אני יצאתי מתחנת הדלק עם המשאית. רוצה להדגיש שהמשאית ארוכה בערך 10 מטר. הייתי צריך לפנות בצומת ימינה בגלל שהמשאית כל כך ארוכה צריך להיצמד לקחת את הצד השמאלי של המסלול ולעשות קשת רחבה שאני לא יעלה על המדרכה. בגלל זה עושים נתיבים רחבים כאלה. ביום התאונה לקחתי את הסיבוב, לקחתי ימינה ובגלל שיש שלט עצור להסתכל ימינה, שמאלה כשאני עובר לאט, מתחיל להאיט מסתכל שמאלה כי אין ישר, מכוניות מצד שמאל ואני מרגיש רעידה מסתכל ירדתי מהמשאית, מסתכל תאונה. היא עשתה בשביל לחלץ את הרכב עשתה רברס. אני נעמדתי במקום לא זזתי. החלפנו פרטים אחרי זה. היה ביננו דין ודברים. קודם כל רציתי לדעת שהכל בסדר איתה. ראיתי שהיא מאוד לחוצה. חשבתי שאתה בכלל פונה... אני רציתי לפנות ימינה וימינה. היא חשבה שאני פונה ימינה ושמאלה.

וזה קטע רלבנטי מחקירתו הנגדית של נהג משאית הנתבעת, בבית המשפט (עמ' 5-6 לפרוטוקול):

"ש. כשאתה רוצה לצאת משטח התחנה אתה עושה את הסיבוב?

ת. כן.

ש. אם הנהגת אומרת שבזמן שהיא עומדת שיש שני מכוניות לפניך, רואה אותך ליד הפנצ'ריה והרחיצה?

ת. מאיפה אני יודע מה היא ראתה. אני עמדתי בנתיב הימני.

ש. אתה משאית גדולה כשאתה עומד בנתיב הימני אתה חוסם את כל הנתיב?

ת. כן.

ש. כשאתה מתקדם החלק האחורי שלך נשאר בנתיב האחורי כי אתה עושה תמרון עם החלק הקדמי שלך?

ת. המשאית היא 10 מטר. מהגלגל האחורי עד סוף המשאית יש עוד 2 מטר וחצי שזה עושה תנועת מניפה.

ש. עוד לא סיימת את הפניה שלך, הסרן כמו שאתה מתאר עוד נמצא בנתיב הימני?

ת. מה רוחב הנתיב?

ש. אתה תגיד לי, אני אומר לך שזה נתיב סטנדרטי מה אתה אומר?

ת. זה נתיב רחב. זה נתיב יכול להיות 4 מטר ובהמשך לצומת זה נהיה 7-8 מטר.

ש. הנתיב עצמו לפני הצומת זה נתיב רחב?

ת. יכולים לעמוד 2-3 רכבים.

ש. האם יכול לעמוד 2 רכבים ואז המשאית?

ת. לא, רכבים רגילים זה שניים.

ש. המשאית שלך יכולה לעמוד?

ת. לא.

...

ש. מה שאתה למעשה רוצה להגיד לנו שהגב' ראתה אותך פונה ימינה והחליטה לפגוע בך?

ת. מה שהיא אמרה לי באותו רגע. יש פה שמאלה, יש פה ימינה אני צריך לעשות ימינה. בשביל לעשות את זה אני צריך להתרחק מהמדרכה בשביל לא לעלות עליה. כשאני נסעתי צריך לקחת את כל הסיבוב. אין פה 2 מטר וחצי. מה שהיא אמרה שאתה היית צריך לפנות.

ש. רואים פה בתמונות ת/2 את המשאית שלך לא כמו שאתה מנסה לתאר את זה כאילו אתה צמוד כשהיא בנתיב השמאלי בכלל, רואים בתמונה שכל המשאית נמצאת בכלל בנתיב הימני ולא בשמאלי כמו שאתה טוען?

ת. לא רואים את זה.

ש. אתה ראית את הרכב שלה לפני?

ת. לא אני לא יודע מאיפה היא הגיעה".

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה, עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט, ובכלל זה בחוות דעת שמאי התובעת, מר אשר גואטה, מיום 16.4.14, בתמונות הנזק לרכב התובעת (ת/2) ובתמונות של הרכבים ממקום התרחשות התאונה (ת/1/2, ת/2/2) וביתר הראיות, אני סבורה, כי יש לחלק את האחריות לגרם התאונה בין שני הנהגים המעורבים, באופן בו נהג משאית הנתבעת יישא ב 60% מהאחריות ונהגת התובעת תישא ב- 40% ממנה. להלן תמצית טעמיי לקביעה זו.

ניתוח מארג הראיות מלמד, כי שני הנהגים המעורבים ביקשו לצאת מתחנת הדלק בצומת T בה ישנה אפשרות הן לפניה ימינה הן לפניה שמאלה. ממוצג ת/1/2 עולה כי לפני הכניסה לצומת T, מוצב בצד ימין תמרור "עצור" ובקו הצומת מסומן פס עצירה רחב. על יסוד האמור, ניתן לקבוע כי חובת הזהירות בעת הכניסה לצומת מוטלת על שני הנהגים, זאת בהתאם לתקנה 64 (ב) (2) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), הקובעת לאמור:

"נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי-רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה –

(2) יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש".

וכן בהתאם לתקנה 64 (ד) לתקנות התעבורה:

"נוהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה - לפני קו העצירה, ויתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר".

לאחר שמיעת העדויות ועיון בתמונות ת/1/2 ו- ת/2/2 ראיתי לקבל את גרסת נהגת רכב התובעת בנוגע לאופן קרות התאונה. לפי גרסה זו, התאונה התרחשה בצומת T ביציאה מתחנת הדלק, עת נהג משאית הנתבעת ביצע פנייה ימינה מנתיב הנסיעה השמאלי, תוך עקיפה של רכב התובעת. אני מבכרת את עדותה של נהגת התובעת על פני עדותו של נהג משאית הנתבעת. עדותה של נהגת התובעת הייתה סדורה, ברורה, רציפה ומדויקת ומצאתי אותה אמינה ומהימנה. למעשה, חזרה נהגת התובעת, בעדותה בבית המשפט, על גרסתה הראשונית, אשר נמסרה לתובעת יום למחרת התאונה. אציין, כי גרסתה של נהגת התובעת נותרה יציבה גם במהלך חקירתה הנגדית בבית המשפט, ולטעמי היא לא קועקעה או נסתרה, כהוא זה.

לא ראיתי לקבל את עדותו של נהג משאית הנתבעת, לפיה ביצע פנייה ימינה בקשת רחבה מהנתיב הימני, והייתה זאת נהגת התובעת, אשר ניסתה לפנות ימינה ולהשתחל לנתיב הנסיעה של המשאית, מבלי לאפשר למשאית להשלים את הפנייה ומבלי לציית לתמרור עצור. גרסה זאת לא נתמכה בראייה חיצונית כלשהי מזמן אמת. לא שוכנעתי מעיון בת/2/2 כי היה על נהג המשאית לבצע את הפנייה ימינה בקשת רחבה, עד כדי זליגה אל הנתיב השמאלי. יותר סביר בעיני לקבוע כי נהג המשאית ניסה לעקוף את הרכבים שעמדו בנתיב הימני בקו העצירה, וביניהם, רכב התובעת, וזאת תוך כדי ביצוע פנייה ימינה בקשת רחבה מהנתיב השמאלי, המיועד לפנייה שמאלה בלבד. מכאן אני קובעת כי נהג המשאית נהג בחוסר זהירות ובניגוד לתקנות 64 (ב) (2) ו 64 (ד) לתקנות התעבורה וכן בניגוד לתקנה 40 (א), לתקנות אלה, הקובעת כי : "לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". מכאן קמה אחריותו העיקרית של נהג המשאית לגרם התאונה.

יחד עם זאת, אני סבורה כי גם לנהגת התובעת יש אחריות בגרם התאונה, זאת משום חובת הזהירות המוגברת המוטלת עליה, בעת הכניסה לצומת. מעדותה של נהגת התובעת עולה כי כאשר רכבה עמד בנתיב הימני, בקו העצירה בצומת, על מנת לפנות ימינה, החלה להתקדם בנסיעה לתוך הצומת, תוך שהיא מבחינה במשאית התובעת מגיעה מצידה השמאלי. דא עקא, נהגת התובעת סברה, בטעות, כי בכוונת נהג המשאית היה לפנות שמאלה (כך הצהירה בטופס ההודעה ובעדותה בדיון לפניי), זאת לאור העובדה כי משאית הנתבעת התקדמה מנתיב הנסיעה השמאלי המיועד לפנייה שמאלה. חרף כל אלה, המשיך רכב התובעת להתקדם בנסיעה מעבר לקו העצירה ועד לפגיעת המשאית ברכב.

בנסיבות המקרה ניתן לקבוע כי נהגת התובעת נכנסה אל הצומת, מתוך מחשבה מוטעית כי נהג המשאית עומד לפנות שמאלה בצומת, ולכן היא יכולה להמשיך ולהתקדם בנסיעתה ללא הפרעה. אולם, אף אם זו הייתה מחשבתה באותה העת, הרי שבראותה את המשאית מתקרבת לכיוונה היה עליה לנהוג במשנה זהירות, עד לכדי עצירת רכבה, על מנת למנוע את התנגשות משאית הנתבעת ברכבה. לנהגת רכב התובעת ישנה אחריות מוגברת בכניסתה לצומת לאור תמרור "עצור" המוצב בנתיב נסיעתה. העובדה כי נהגת התובעת עצרה כחוק בקו העצירה, איננה מבטלת את אחריותה לוודא כי היא יכולה להיכנס אל הצומת ולהשלים את פנייתה, כאשר הצומת פנויה ומבלי לחסום או להפריע לתנועת הרכבים הנמצאים בתוך הצומת.

אף מוקד הנזק ברכב התובעת, בחזית ימנית קדמית וכן מוקד הנזק בדופן ימין של המשאית בדלת ארגז ברזל בתחתית גוף המשאית, מחזקים את קביעתי לפיה יש לחלק את האחריות לגרם התאונה בין שני הנהגים.

התוצאה

לאור קביעותיי דלעיל בשאלת האחריות, בהיעדר כל מחלוקת בשאלת הנזק ושיעורו, ובשים לב לכך שחוות דעת השמאי גואטה אותה מצאתי כסבירה וראויה, לא נסתרה באמצעות הגשת חוות דעת נגדית או באמצעות חקירה נגדית של השמאי גואטה בבית המשפט, אני מקבלת את התביעה בחלקה. אני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובעת סכום של 11,074 ש"ח , בתוספת הפרשי הצמדה מיום 1.1.15 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כן תישא הנתבעת, באגרת בית המשפט (60% חלק יחסי), בשכר עדת התובעת כפי שנפסק בדיון ובשכר טרחת עו"ד בשיעור של 17.55%. הסכום הכולל ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תואיל לשלוח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום + אישור מסירה

ניתן היום, י"ג טבת תשע"ו, 25 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.