בפני

כבוד השופטת נועה חקלאי

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשם

מרדכי סמייה

החלטה

כתב האישום

1. הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן המייחס לו שתי עבירות של איומים בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז 1977.

על פי עובדות כתב האישום, בין הנאשם לשכנו קיים סכסוך. ביום 29.9.14 פגש הנאשם בבנו של השכן (ויטלי) ודיבר איתו על רקע חשדו כי השכן מחזיק במחסן שברשותו כסא ו"מנגל" השייכים למשפחת הנאשם.

בהמשך איים על הנאשם על ויטלי באומרו "תחזיר את הכסא או 120 ₪. אם אתם לא מחזירים אני אשרוף את המחסן" וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו.

ביום 1.10.14 ניטש ויכוח בין הנאשם לשכן בעקבותיו איים הנאשם על השכן בכך שאמר לו שהוא רוצה 120 ₪ עד ליום שישי, אחרת יטפל בו.

הסדר הטיעון

1. הצדדים הציגו הסדר לפיו הנאשם יודה בכתב אישום מתוקן, יישלח לשירות המבחן על מנת שיתקבל תסקיר אשר יבחן את שאלת ההרשעה. בשלב זה עמדת המאשימה היא להרשעה והצדדים ישובו להידבר לאחר קבלת תסקיר.

בשלב הצגת ההסדר ביהמ"ש הכריע את דינו של הנאשם מבלי להרשיעו.

תסקיר שירות המבחן

1. בתסקיר מיום 5.7.16 שירות המבחן סקר את הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם. הנאשם גדל במשפחה נורמטיבית ומתפקדת וחונך לערכים של כיבוד החוק, דרך ארץ ומוסר עבודה, סיים 12 שנות לימוד, שירת בצבא, למד במכללה והוא הנדסאי רכב מוסמך.

הנאשם נדון בעברו פעמיים ללא הרשעה בגין מכירת משקה משכר לקטין ובגין ניהול עסק ללא רישיון.

ביחס לאירוע, הנאשם לוקח אחריות, העבירה בוצעה על רקע סכסוך שכנים, היו תביעות אזרחיות בין הנאשם לבין המתלוננים והמתלוננים הפסידו בתביעה. לדבריו, המתלונן ובנו נקטו אלימות כלפי אימו ולקחו רכוש השייך להם והוא אמר את הדברים מתוך הצורך להחזיר את הציוד להוריו. הנאשם הביע בושה וחשש מפני ההליך הפלילי שמתנהל נגדו. שירות המבחן התרשם כי לנאשם תפיסה עצמית מגובשת ונוקשה, בעל צרכי שליטה מוגברים, עמדות נוקשות וגישה צינית ושיפוטית כלפי אחרים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם אינו בעל דפוסי התנהגות עברייניים ולרוב מנהל אורח חיים נורמטיבי. הנאשם הביע חשש מפני הרשעה בשל אפשרות שבעתיד יהיה מעוניין ללמוד לימודים גבוהים או לחזור להתפרנס כנהג מונית כפי שעבד בעבר. שירות המבחן התרשם כי עיקר הפגיעה האפשרית מהרשעה היא פגיעה הקשורה בתדמיתו העצמית ולא מצא פגיעה ממשית בשיקומו. באשר לשל"צ, הנאשם ביטא התלבטות בדבר המוכנות לעמוד בעונש זה ושירות המבחן הבין כי אי הרשעה ידרבנו לבצע של"צ.

1. בתסקיר מיום 9.5.17 ציין שירות המבחן כי הנאשם טען שבוחן אפשרות להתגייס לשורות המשטרה אך לא הציג כל מסמך בעניין זה ואף לא הציג מסמכים אחרים אשר יהיה בהם להציג פגיעה בעתידו התעסוקתי במידה ויורשע. לפיכך, חזר שירות המבחן על עמדותיו מהתסקיר הקודם.

טיעוני הצדדים לעונש

1. ב"כ המאשימה הגישה את הרישום הפלילי של הנאשם, הצביעה על הערכים שנפגעו כתוצאה מהעבירה שביצע הנאשם, על חומרת הנסיבות בשים לב שאין מדובר במקרה יחיד אלא בשניים, על עמדותיו הנוקשות של הנאשם. לדבריה, לא הוכח כי ייגרם נזק קונקרטי לנאשם ולפיכך, לא ניתן להימנע מהרשעתו. לדבריה, הנאשם לא עומד ב"הלכת כתב". על כן, עותרת המאשימה להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו של"צ, התחייבות, קנס ופיצוי.
2. ב"כ הנאשם הפנתה לתיקון המשמעותי שבוצע בכתב האישום, לכך שהאיומים אינם בעלי חומרה, לכך שלא הייתה פגיעה פיזית במתלוננים, לכך שהעבירה בוצעה בשל דאגתו של הנאשם להוריו. ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם נורמטיבי, ללא הרשעות קודמות, מנהל אורח חיים נורמטיבי, לוקח אחריות מלאה, מביע תחושות בושה, המדובר בבחור צעיר והרשעה תסגור בפניו דלתות. לדבריה הנאשם שיתף פעולה עם שירות המבחן ולפיכך עותרת להימנע מהרשעתו.
3. הנאשם עצמו ביקש לומר דברים. לדבריו, הוא מעוניין להמשיך בחייו, הרשעה תפגע בו, הוא מנסה למכור את העסק שלו ולהתגייס למשטרה. הוא התחתן לפני כחצי שנה.

דיון

מתחם העונש ההולם

1. הערך המוגן הנפגע בעבירה של איומים הוא הזכות לשלוות נפשו של אדם.

עבירת האיומים הינה עבירה חמורה, בהיותה ביטוי מילולי לאלימות המשליטה טרור על מושאה.

בתי המשפט עמדו על החומרה הנובעת מעבירת האיומים בשל המסוכנות הטבועה בה, בהתייחס לאפשרות הוצאת דברי האיום מן הכוח אל הפועל ולהיותם מעשי בריונות לשמה.

עמד על כך כב' הש' גולדברג בע"פ 103/88 ליכטמן נ' מ"י (פורסם בנבו, 16.9.89):

"מניעת ההפחדה וההקנטה לשמן היא שעומדת ביסוד האינטרס החברתי המוגן בעבירת האיומים שבסעיף 192. רוצה לומר, אינטרס החברה להגן על שלוות נפשו של הפרט מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין".

יפים לעניין זה גם הדברים שנאמרו בבית המשפט העליון מפי כב' הש' בייניש ברע"פ 2038/04 לם נ' מ"י, פ"ד ס(4) 96, 105 (2006):

"האיום הוא אפוא ביטוי שהמשפט מטיל עליו מגבלות תוך פגיעה בחופש הביטוי, וזאת כדי להגן על ערכים אחרים ובהם שלוות נפשו, ביטחונו וחירות פעולתו של הפרט. האיום מסכן את חירות פעולתו של הפרט שכן פעמים רבות כרוך האיום גם בציפייה להתנהגות מסויימת מצד המאויים שהמאיים מבקש להשיג באמצעות השמעת האיום".

1. מידת הפגיעה בערך המוגן בכל אחת מעבירות האיומים שביצע הנאשם אינה ברף הגבוה בשים לב לתוכן האיומים.
2. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב, החל ממאסר מותנה ועד שנת מאסר כמפורט להלן:

רע"פ 3364/14 מנצור ואח' נ' מדינת ישראל (6 ח' מאסר בפועל); ברע"פ 4719/13 צוקרמן נ' מ"י 4 חודשי מאסר, כאשר 3 חודשים מתוכם ירוצו בחופף למאסר על תנאי בן 7 חודשים שהופעל, לצד מאסר על תנאי ופיצוי; רע"פ 8062/13 מרזק נ' מדינת ישראל (3 ח' ע"ש); רע"פ 9057/12 בלאל מצרי נ' מדינת ישראל (4 ח' מאסר בפועל); ע"פ (מרכז) 30868-08-13 רפאל חג'אג נ' מדינת ישראל (4 ח' ע"ש);ע"פ ( ב"ש) 38759-05-14 זגורי נ' מדינת ישראל (6 ח' מאסר מתוכם 2 ח' במצטבר למאסר שמרצה); עפ"ג (ב"ש) 16642-09-14 יצחק נ' מדינת ישראל (6 ח' מאסר במצטבר למאסר אחר) בעפ"ג 45101-06-14 פלוני נ' מ"י (מע"ת ומבחן);ת"פ (פ"ת) 25356-07-12 מדינת ישראל נ' משה תם (3 ח' מאסר בפועל);תפ (רמלה) 49360-01-16 – מדינת ישראל נ' ויקטור יקיר ברדה (15 ימי מאסר);ת"פ (ב"ש) 20667-02-15 מדינת ישראל נ' אלטורה (30 ימי מאסר בע"ש);ת"פ (רמ') 2727-06-15 מדינת ישראל נ' כהן (2 עבירות איומים– מע"ת); ת"פ 10504-03-13 מ"י נ' א' צ' 3 חודשי מאסר בפועל, שירוצו במצטבר ל–6 חודשי מאסר על תנאי שהופעל, לצד מאסר על תנאי; ת"פ 25356-07-12 מ"י נ' תם 3 חודשי מאסר בפועל, שירוצו במצטבר ל–6 חודשי מאסר על תנאי שהופעל, לצד מאסר על תנאי ופיצוי.

1. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, יש לתת את הדעת שהעבירות בוצעו ללא תחכום וללא תכנון מוקדם. עוד יש ליתן הדעת כי הרקע לאיומים הוא סכסוך מתמשך בין משפחת הנאשם לבין המתלוננים וחשדו של הנאשם כי המתלוננים לקחו רכוש השייך למשפחתו.
2. לאור כל האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בגין כל אחת מעבירות האיומים נע ממאסר מותנה ועד למאסר קצר.

הימנעות מהרשעה

1. הכלל הוא כי מי שהוכחה אשמתו, יש להרשיעו בדין.

עם זאת קיימים מקרים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן בהם קיימת הצדקה להימנע מהרשעה (ע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל) וזאת כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי.

בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 נקבע כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים מרכזיים: ראשית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים, ושנית ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם.

1. יישום המבחנים האמורים במקרה דנן, מעלה כי לא ניתן להימנע מהרשעת הנאשם בדין.

מצד אחד, נסיבות ביצוע העבירה אינן במדרג חומרה גבוה והנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי.

מהצד האחר, לנאשם שני רישומים קודמים, הגם שללא הרשעה, הנאשם נותן היום את הדין בגין שתי עבירות, לא הוכח נזק קונקרטי כתוצאה מהרשעת הנאשם, אין מדובר באדם שהוא צעיר ובראשית חייו הבגירים אלא בנאשם שהוא כבן 36.

בניגוד לאמור בטיעוני ב"כ הנאשם, אף שירות המבחן לא המליץ להימנע מהרשעת הנאשם לאחר שלא מצא פגיעה ממשית בשיקומו.

בנסיבות אלו, משלא הוכח כי הרשעה תפגע בהליך שיקומו של הנאשם, משלא הוכח נזק קונקרטי מהרשעת הנאשם ובשים לב שאין מדובר בעבירה ראשונה שביצע הנאשם וכי לחובתו רישום קודם, לא מצאתי כי יווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי חברתי כללי.

לא מצאתי כי מתקיים החריג שבחריגים אשר מאפשר הימנעות מהרשעה, בוודאי למי שכבר ביהמ"ש נמנע פעמיים בעבר מלהרשיעו בגין עבירות קודמות.

1. לאור האמור, משלא מצאתי כי מתקיים החריג המאפשר הימנעות מהרשעה, אני מרשיעה את הנאשם בדין.

<#3

ניתנה והודעה היום י"ח סיוון תשע"ז, 12/06/2017 במעמד הנוכחים.

<#4#>

הכרעת דין

לאור הודאת הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, אני מרשיעה אותו בשתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"ח סיוון תשע"ז, 12/06/2017 במעמד הנוכחים.

<#6#>

גזר דין

בבואי לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם:

• לקחתי בחשבון את העובדה כי הנאשם נותן את הדין בגין שתי עבירות.
• זקפתי לזכותו של הנאשם את העובדה שבחר להודות ולקחת אחריות על מעשיו בהזדמנות ראשונה.
• לקחתי בחשבון את רישומיו הקודמים: שתי עבירות קודמות- מכירת משקה משכר לקטין וניהול עסק ללא רישיון, רישומים שהסתיימו ללא הרשעה.
• לקחתי בחשבון את השפעת העונש על הנאשם ומשפחתו. את האפשרות שיהיה בהרשעה כדי להגבילו בעתיד במישור התעסוקתי.
• לקחתי בחשבון את הערכת שירות המבחן כי הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי בדרך כלל ואת המלצת שירות המבחן להטיל על הנאשם ענישה חינוכית בדמות של"צ.
• לקחתי בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שעולות מתסקיר שירות המבחן ומטיעוני הצדדים.
• לקחתי בחשבון את שיקולי הרתעת היחיד בגדרו של המתחם.
• לקחתי בחשבון את טיעוני הצדדים לעונש לרבות עמדתה העונשית של המאשימה אשר לא ביקשה להטיל על הנאשם רכיב של מאסר, אף לא מאסר מותנה.

לאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל, מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 3,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות בהן הורשע והכל תוך שנתיים מהיום.

ההתחייבות תחתם במזכירות בית משפט עוד היום. לא יחתום הנאשם כאמור, יאסר למשך 15 יום.

2. הנני מטילה על הנאשם צו לביצוע 140 שעות שירות לתועלת הציבור וזאת במשך שנה.

השל"צ יבוצע בבית אבות הלפרין באשקלון בתפקידי גינון ואחזקה בהתאם לתכנית שגובשה על ידי שירות המבחן ובפיקוח שרות המבחן.

אם יתעורר צורך בשינוי מקום ההשמה, שרות המבחן יעשה כן וידווח לבית המשפט.

הנאשם מוזהר כי אם לא ימולאו תנאי הצו במלואם, ניתן יהיה לבטלו ולהטיל עליו עונש נוסף, בגין העבירות בהן הורשע, במקום צו השל"צ.

3. פיצוי בסך 500 שח לכל אחד מהמתלוננים: ולדימיר אנדריושצ'נקו וויטלי רובינשטיין (עת/1 ועת/3 (בסך הכל 1,000 ₪).

הפיצוי ישולם תוך 90 יום מהיום.

ככל שיש מוצגים יושמדו.

זכות ערעור כחוק.

<#7#>

ניתנה והודעה היום י"ח סיוון תשע"ז, 12/06/2017 במעמד הנוכחים.