אין חולק כי בתאריך 5.1.14, הפקיד התובע בחשבונו, המתנהל אצל הנתבעת, שיק על סך של 10,152.10 ₪, למוטב בלבד, שנחתם על ידי חב' או.אר.אס ומשוך על בנק לאומי (להלן: "השיק").

הסתבר כי שמו של הנפרע בשיק לא תאם את שמו של התובע, כך שלא ניתן היה לכבד את השיק.

הנתבעת לא הודיעה על כך לתובע ומשזה הגיע כעבור ימים מספר לסניף של הנתבעת, שבו מתנהל חשבונו, כדי למשוך את סכום השיק – הסתבר לו כי הנתבעת לא כיבדה את השיק והחזירה אותו לבנק לאומי, הימנו נמשך השיק.

לטענת התובע, הבטיחה לו הנתבעת מידי פעם כי תעשה להחזרת השיק אליה, אך לא עשתה כן והשיק הוחזר לתובע על ידי הנתבעת רק בתאריך 22.2.15, לאחר הגשת התביעה.

התובע פירט בכתב תביעתו את הנזקים שנגרמו לו עקב העיכוב שבקבלת השיק לרשותו.

בכתב ההגנה, אישרה הנתבעת את טענותיו של התובע בדבר הפקדת השיק על ידו, אי התאמת המוטב שבשיק לשמו של התובע וביטול הזיכוי בגין השיק, כפי שנרשם בחשבונו של התובע.

כן טענה הנתבעת בכתב הגנתה כי פתחה "פניה לבנק הנגדי, דהיינו בנק לאומי בבקשה להחזיר את השיק" (סע' 9 לכתב ההגנה) וכי בעשותה כך פעלה כדין.

הנתבעת הכחישה את טענות התובע בדבר נזקים שנגרמו לו.

לאחר שנשמעו מלוא הראיות, הנני קובעת כי הנתבעת פעלה כדין כאשר לא זיכתה את התובע בסכום השיק וזאת מחמת ששם הנפרע שבשיק לא תאם את שמו של התובע.

באשר להחזרת השיק לבנק לאומי, למרות שהנתבעת קיבלה את השיק מהתובע וכאשר לא ניתן לביהמ"ש כל הסבר מדוע זה סברה הנתבעת כי עליה להחזיר את השיק לבנק לאומי ולא ישירות לתובע, אך, בפועל, אכן החזירה את השיק לתובע, אך זאת באיחור ניכר – הנני קובעת כי הנתבעת פעלה שלא כדין וכי עליה לפצות את התובע בגין נזקיו, כפי שייקבעו.

התובע, כאמור, פירט בכתב תביעתו את נזקיו, אך בטענות מעבידו בביהמ"ש, אין חזרה על הנטען בכתב התביעה לעניין הנזקים שנגרמו לתובע.

בביהמ"ש גרס מעבידו של התובע כי התובע לקח הלוואה על סך של 10,000 ₪ ושילם בגינה ריבית בסך של 360$.

כן נסע התובע 5 פעמים לחיפה, לסניף בנק הדואר, כדי לקבל את השיק והפסיד בכל אחת מנסיעותיו סך של 250 ₪ שהיה מקבל עבור עבודתו, אלמלא נסע לחיפה.

התובע לא המציא כל תיעוד לגבי ההלוואה שלקח והריבית שנדרש לשלם ואף לא המציא פירוט של המועדים שבהם נסע לחיפה ומדוע זה נדרש לצאת לחיפה כבר ביום שבת, כדי להגיע לחיפה ביום א' בשבוע.

כל זאת, כדי לברר אם השיק כבר הגיע לסניף הנתבעת, אם לאו.

נראה הוא כי ניתן היה להסתפק בשיחת טלפון כדי להבהיר זאת.

על בסיס כל הנ"ל, הנני קובעת את נזקיו של התובע, על דרך האומדנה, בסך של 1,000 ₪.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 1,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 250 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה.

אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה.

מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' סיוון תשע"ה, 27 מאי 2015, בהעדר הצדדים.