רקע

1. הנאשמת הורשעה על פי הודאתה ב-2 כתבי אישום כדלקמן:
2. בתיק 30494-02-15 הורשעה הנאשמת בכתב אישום מתוקן בעבירות של תקיפת סתם ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בניגוד לסעיפים 379 ו- 380 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום ביום 11.11.14 על רקע וויכוח תקפה הנאשמת את אחיה הקטין בן ה- 11 באמצעות אגרופים ובעיטות בכל חלקי גופו. כאשר אימה ניסתה להפריד בין השניים תקפה הנאשמת את אימה בכך שהכתה אותה בידה וגרמה לה חבלה של ממש בדמות סימן כחול ביד.

1. בתיק 4059-01-15 הורשעה הנאשמת בכתב אישום מתוקן המייחס לה עבירות של איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בניגוד לסעיפים 192 ו- 380 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום ביום 27.11.14 על רקע ויכוח בין הנאשמת לחברתה עימה תכננה להשכיר דירה, איימה הנאשמת על חברתה: "אפוצץ אותך מכות" בהמשך, בעוד שתיהן נוסעות ברכב שנהוג על ידי שמעון, תקפה הנאשמת את המתלוננת מספר פעמים, משכה בשערות ראשה, כתוצאה מכך נתלשו שיערותיה של המתלוננת, בהמשך שוב משכה בשערות ראשה של המתלוננת ונשכה אותה בכתפה, וגרמה לה חבלה בדמות סימן נשיכה, ובהמשך, כשיצאו מהרכב, הטיחה את ראשה של המתלוננת בשער וגרמה לה חבלות של ממש בדמות כאבים בראש.

הסדר הטיעון

1. ביום 5.7.16 הציגו הצדדים הסדר טיעון בתיק 4059-01-15 לפיו הנאשמת תודה בכתב האישום, תורשע, תופנה לשירות המבחן על מנת שתיבחן שאלת ביטול ההרשעה. עוד הוצג כי עמדת המאשימה היא להרשעה וענישה נלווית ואילו עמדת ההגנה להימנע מהרשעה.

ביום 1.2.17 צורף תיק 30494-02-15, הנאשמת הודתה והורשעה בעבירות שיוחסו בתיק זה והופנתה בשנית לשירות המבחן.

בסופו של יום הצדדים טענו לעונש ללא הסכמה עונשית.

תסקירי שירות המבחן וחוות דעת הממונה

1. בתסקיר מיום 6.4.17 סקר שירות המבחן את הרקע האישי והמשפחתי של הנאשמת. הנאשמת בת 21, רווקה, בוגרת 10 שנות לימוד, מתגוררת בדירת הוריו של בן זוגה. שירות המבחן סקר את הרקע הרפואי נפשי של הנאשמת, הנאשמת אינה עובדת, נמצאת בהליך של פשיטת רגל, מתקיימת מקצבאות ביטוח לאומי. הנאשמת הודתה בביצוע העבירות. ביחס לתקיפת חברתה ציינה כי החברה קיללה אותה וחשה מושפלת ולכן תקפה. לא הביעה צער או חרטה על התנהגותה. לגבי תקיפת לגבי תקיפת הקטין והאם, לא זכרה את הרקע לאירוע, אך זכרה שאימה התערבה לטובת הקטין. שירות המבחן שוחח עם אימה של הנאשמת אשר ציינה כי אוהבת אותה, סולחת לה ומעוניינת לשקם היחסים עימה. הנאשמת לא הגיעה למסירת בדיקות לאיתור שרידי סם. שירות המבחן התרשם כי הנאשמת סובלת מקשיים רגשיים מורכבים מילדות, וקשיים התנהגותיים, אינה נוטלת טיפול תרופתי. שירות המבחן התרשם כי קיימים קשיים משמעותיים בוויסות דחפים ושליטה על כעסים, קשיים שבאו לידי ביטוי גם בקשר מול שירות המבחן. שירות המבחן העריך כי בהעדר טיפול תרופתי הנאשמת תתקשה לשקם את חייה וכי קיים סיכון להישנות עבירות. שירות המבחן התרשם כי הנאשמת מבטאת רצון לנהל אורח חיים עמלני ונורמטיבי. לאור עמדת הנאשמת וחוסר שיתוף הפעולה נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינה של הנאשמת. שרות המבחן לא התרשם כי קיימת פגיעה מוחשית בתעסוקה ובעתידה ולאור קשייה בלקיחת האחריות על חייה נמנע מלהמליץ על אי הרשעתה.
2. בתסקיר מיום 31.10.17 ציין שירות המבחן כי לדברי הנאשמת, עזבה את בן זוגה לאחר שנקט כלפיה אלימות, חזרה לגור בבית אימה, בהמשך עזבה את בית אימה לאחר ששוב הגיעו יחסיהן לידי קונפליקט, שהסתיים באלימות מצד הנאשמת, לאחר מכן עברה לגור בבית סבה וסבתה ולעבוד בחנות של הדוד ולאחר מכן עזבה את בית הסבים, שכרה דירה והחלה לעבוד בסופר. הנאשמת זומנה ל-3 מועדים למסירת דגימות לאיתור שרידי סם, הגיעה לבדיקה יחידה אשר העידה על שימוש בסמים מסוג קנבינואידים. הנאשמת מסרה כי מוכנה לשתף פעולה בהליך טיפולי, אך בפועל כל הצעה טיפולית שהוצעה לה נדחתה על ידה. הנאשמת ניתקה קשר עם שירות המבחן. בהעדר שיתוף פעולה, נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינה.
3. בחוות דעת הממונה על עבודות השירות מיום 5.11.18 נמצאה הנאשמת מתאימה לעבודות שירות.

טיעוני הצדדים לעונש

1. ב"כ המאשימה הגיש את הרישום הפלילי של הנאשמת, הפנה לחומרת העבירות, לערכים המוגנים שנפגעו, טען כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא משמעותית בשים לב לאלימות החמורה מצד הנאשמת ובפרט שהתקיפה היתה בתוך התא המשפחתי, הפנה לאמור בתסקירי שירות המבחן. לדבריו מתחם העונש ההולם נע בין 6-12 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית. לאור כל האמור עתר להשית על הנאשמת 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שרות, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננים.
2. ב"כ הנאשמת ביקשה להשית על הנאשמת עונש של מאסר מותנה בלבד, הגישה פסיקה, ציינה כי מדובר בתיקים ישנים, מאז לא נפתחו תיקים נוספים נגד הנאשמת. ציינה כי כיום הנאשמת מקבלת אחריות מלאה על מעשיה , הביעה חרטה, ציינה כי עברה שינוי, הפנתה לנסיבות חייה כפי שנלמדות מתסקיר שירות המבחן. ציינה כי הנאשמת מתגוררת לבד, מפרנסת את עצמה בקושי רב ועושה כל אשר לאל ידה כדי לשקם את עצמה.
3. הנאשמת ציינה כי עובדת בעבודות מזדמנות, משכירה דירה, עושה מאמצים לשיקום חייה, מבקרת אצל פסיכולוג פעם ב- 3 חודשים, אינה בקשר עם האם, הביעה חרטה ציינה כי היום היא לא תוקפת כמו בעבר אלא עוצרת את עצמה. התחילה לעסוק בספורט כדי לשחרר לחצים. ציינה כי היא נמצאת בפשיטת רגל.

דיון

מתחם העונש ההולם

1. הנאשמת נותנת את הדין על שני אירועים שונים, בגין עבירות שנעברו כלפי מתלוננים שונים ובנסיבות שונות. עסקינן במסכת עבריינית נפרדת לכל אירוע, הגם שנעברו יחסית באותה תקופת זמן. לפיכך יקבע מתחם עונש הולם בנפרד לכל אחד מהאירועים.
2. הערכים המוגנים שנפגעו בעבירות שביצעה הנאשמת הם הזכות לשלוות נפשו של אדם, זכותו של אדם לשמירה על בטחונו האישי ועל שלמות גופו, ובפרט זכותם של אמה ואחיה הקטין להרגיש מוגנים בביתם, מבצרם.

ראו דברי כב' הש' גובראן בע"פ 7878/09 מדינת ישראל נ' פלוני:

"האלימות מכרסמת ביסודות חברתנו, ועלינו להשיב מלחמה כנגד אלו הנוטלים חרות לפעול באלימות כלפי הזולת. במסגרת מלחמה זו שומה על בתי המשפט להכביד את הענישה על עבריינים אלו. 'חברתנו הפכה להיות חברה אלימה, ותרומתו של בית-המשפט למלחמה באלימות היא בהטלת עונשים ראויים'... שישקפו ערכים של גמול והרתעה."

ראו דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (11.10.07) [פורסם בנבו]:

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג... גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפיצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה".

1. מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא משמעותית, הנאשמת איימה על חברתה שתפוצץ אותה במכות ומיד מימשה את האיום. האלימות שנקטה כלפי חברתה, אחיה ואימה אף היא משמעותית, תוך שגרמה חבלות של ממש לחברתה ולאימה.
2. באשר לנסיבות ביצוע העבירות, נתתי דעתי לכך שלא היה תכנון מוקדם לביצוע העבירות ולא היה תחכום בביצוען. העבירות בוצעו על רקע ויכוח שהיה לנאשמת עם אחיה הקטין ועם חברתה. לא היה שימוש בנשק חם או קר, ועם זאת עסקינן באלימות בעוצמה לא מבוטלת. כמפורט לעיל, הנאשמת משכה לחברתה בשערות ראשה, תלשה את שערותיה, נשכה אותה בכתפה והטיחה ראשה בשער, ובתוך כך גרמה לה חבלות של ממש. הנאשמת בעטה באחיה הקטין, הכתה את אימה שהפרידה בין השניים, וגרמה לה סימן כחול בזרוע. נתתי דעתי לכך שתקיפת הקטין והאם היתה בבית מגוריהם.
3. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב, החל ממאסר מותנה ועד שנת מאסר כמפורט להלן:

• רעפ 297/15 דניאל ברנסון נ' מדינת ישראל: עבירות של ניסיון תקיפה סתם ותקיפה הגורמת חבלה של ממש: המבקש דחף את אימו, היכה אותה בפניה וירק עליה. בתגובה, ניסתה האחות להרחיק את המבקש מאמו, אך המבקש אחז בחוזקה בשערה של האם, דחף אותה לעבר הקיר, לחץ על פניה ועל משקפיה, וגרם לה לחבלה בעינה. בהמשך ולאחר שלא חדל המבקש ממעשיו, ריססה האם גז פלפל לכיוונו, וכתגובה, הפיל אותה ארצה, ומרח את נוזל הגז על פניה. משראתה זאת האחות, ריססה את פני המבקש בגז, עד שחדל ממעשיו, והלך לשטוף את פניו. בית משפט קמא גזר על המבקש מאסר מותנה וקנס, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה וגזר על המבקש 5 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בקשת רשות ערעור נדחתה.
• רע"פ 6756/14 יצחק בן חמו נ' מדינת ישראל (15.1.15); תקיפה הגורמת חבלה ממש. בעקבות ויכוח המבקש תקף את אחותו בכך שסטר לה בפניה, בעט ברגליה הכה אותה באמצעות מקל וגרם לה המטומה בירך ונפיחות באצבע שמאל. בית משפט קמא הרשיע המבקש על פי הודאתו וגזר עליו מאסר מותנה וקנס. ערעורו בבית המשפט המחוזי נדחה בקשת רשות ערעור נדחתה.
• רע"פ 8820/13 אליהו קשת נ' מדינת ישראל (12.2.14); המבקש הורשע לאחר שמיעת הוכחות בשלוש עבירות איומים וכן בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש, היזק לרכוש במזיד וחבלה במזיד ברכב. המבקש שהה בביתם של המתלוננים (אם ובנה) מגיל צעיר במסגרת של אומנה. בהמשך, בין הצדדים התגלע סכסוך שעיקרו דרישת המתלוננים מהמבקש לעזוב את ביתם לאחר שחרורו משירותו הצבאי. המבקש תקף את המתלונן, בעט בו, הכה אותו באגרופו, הפילו ארצה, המשיך לבעוט בו כשהוא שכוב, וגרם לו לחבלות של ממש (דימום מהשפה, נפיחות ושבירת משקפיים) לאחר מכן בעט במכוניתו וגרם לה נזק. באירוע אחר המבקש איים על המתלוננים בתנועת שיסוף גרון מול פניהם. בית משפט קמא גזר על המבקש מאסרים מותנים. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין. נדחתה בקשת רשות הערעור.
• ע"פ (מחוזי נצרת) 47731-04-14 עראזק שתיוי נ' מדינת ישראל (18.6.14), תקיפה ואיומים, המערער נכנס למסעדה בעקבות המתלונן, תקף את המתלונן בכך שאחז בחולצתו, סטר לו וניסה לגרור אותו אל מחוץ למסעדה ואיים עליו שיפגע בו. בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 2-8 חודשי מאסר וגזר על המערער 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. ערעורו נדחה.
• ת"פ (פ"ת) 31930-01-14 מדינת ישראל נ' פרידמן (28.2.14), הורשע נאשם בהפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם, איומים ושימוש בכוח או באיומים כדי למנוע מעצר. הנאשם דרש מאימו כסף ומשסירבה איים עליה. בהמשך הפר צו והגיע לבית אימו ומשהגיעו השוטרים השתמש בכוח כדי להכשיל המעצר. הנאשם ללא עבר פלילי, לוקה בהפרעת אישיות גבולית. נידון לחודש וחצי מאסר בפועל ועונשים נלווים.
• ת"פ (נתניה) 4328-06-13 מדינת ישראל נ' פלוני (19.6.13), הורשע הנאשם בביצוע עבירה של תקיפה, כאשר תפס בגרונה של סבתו כתגובה על כך שסטרה לו, (לאחר שביקשה ממנו להפסיק לעשן והוא נשף אף עשן הסיגריות לתוך פניה), נדון למאסר בפועל למשך 3 חודשים.
• ת"פ (רחובות) 60585-01-13 מדינת ישראל נ' פלוני (3.3.14), הורשע נעשם בעבירות של איומים ותקיפה כלפי הוריו, הנאשם איים על אימו ודחף את אביו והפילו לקרקע. הנאשם נעדר עבר פלילי, סבל ממצוקה נפשית, נידון ל- 6 חודשי מאסר על תנאי ועונשים נלווים.
• ת"פ (ק"ג) 41989-09-12 מדינת ישראל נ' באיץ (11.12.13), הורשע הנאשם בביצוע עבירה של תקיפה, כאשר תקף את אביו, המתלונן, בכך שחטף מידיו את מכשיר הטלפון, הכה אותו בראשו, החזיק בגרונו והחל לחנוק אותו. על הנאשם הוטל מאסר מותנה
• ת"פ (פ"ת) 44254-01-11 מדינת ישראל נ' כהן (19.6.11), הורשע נאשם בהתאם להודאתו, בביצוע עבירות של איומים, היזק לרכוש במזיד ועוד. הנאשם ביצע את העבירות כלפי הוריו, כאשר היה שרוי בגילופין. כתוצאה מן העבירות נחבל אביו של הנאשם, וכן נשברו מכשירים השייכים למתלוננים. נידון ל- 6 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלת מאסר על תנאי של 4 חודשים בחופף, לצד עונשים נלווים.

1. לאור כל האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בכל אחד מכתבי האישום שבפני, נע ממאסר מותנה ועד שנת מאסר.
2. עיינתי בפסיקה שהציגה ב"כ הנאשמת:

ת"פ (קג"ת) 11877-01-15) מדינת ישראל נ' חסן. שם הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. שם בית המשפט קבע שמתחם העונש ההולם נע ממאסר מותנה ועד 18 חודשי מאסר, תוך שלקח בחשבון כי מחד תוצאות התקיפה חמורות – למתלונן נגרם שבר בכתף, מאידך חלפו 4 שנים ממועד ביצוע העבירה ואף נלקח בחשבון כי המתלונן הוא שדחף ראשון את הנאשם. שירות המבחן ציין שם כי הנאשם בן 59, נעדר הרשעות, מנהל אורח חיים נורמטיבי ואינו זקוק להליך טיפולי והמליץ על ענישה בדמות של"צ. בית המשפט גזר על הנאשם, מאסר מותנה, קנס של"צ ופיצוי למתלונן.

כאמור, אף בעניינה של הנאשמת קבעתי כי מתחם העונש ההולם לכל אחד מהתיקים שבפני מתחיל ממאסר מותנה.

שיקולים לגזירת עונשה של הנאשמת בתוך מתחם העונש ההולם.

1. בעת הצגת ההסדר ביחס לתיק 4059-01-15, ביקשה ב"כ הנאשמת כי שירות המבחן יתייחס לשאלת ביטול ההרשעה. בעת טיעוניה לעונש, לא עמדה ב"כ הנאשמת על עתירתה הראשונית לבטל ההרשעה, ובצדק רב.

די בכך שאציין כי מאז הוצג אותו ההסדר כבר הורשעה הנאשמת בעבירה קודמת, כך ששאלת ביטול ההרשעה כבר אינה רלוונטית.

זאת ועוד, בעניינה של הנאשמת ממילא לא מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה המצדיקים ביטול הרשעה: הנאשמת לא עברה הליך שיקומי, ולא הוכח כי הרשעה תפגע בשיקומה, הנאשמת לא הוכיחה כל פגיעה קונקרטית, שירות המבחן אף הוא לא מצא לנכון להמליץ על ביטול הרשעתה.

1. בעניינה של הנאשמת אין הצדקה לחרוג לחומרה או לקולה ממתחם העונש ההולם.
2. בבואי לגזור את עונשה של הנאשמת בתוך מתחם העונש ההולם לקחתי בחשבון את השיקולים הבאים:

• לקחתי בחשבון שהנאשמת נותנת את הדין בגין שני אירועים נפרדים.
• זקפתי לחובת הנאשמת את הרשעתה הקודמת. לנאשמת הרשעה קודמת משנת 2017 (מאוחרת למועד ביצוע העבירות שבפני) בגין עבירות של איומים ותקיפה סתם על ידי שניים או יותר, (עבירות משנת 2013) עסקינן בהרשעה מבית משפט לנוער בגינה הוטלו על הנאשמת מאסר מותנה ופיצוי.
• זקפתי לזכותה של הנאשמת את נטילת האחריות על מעשיה. הנאשמת הודתה ולקחה אחריות בהזדמנות הראשונה.
• נתתי דעתי לכך שחלפו למעלה מ- 4 שנים ממועד ביצוע העבירות. (ההליך המשפט נמשך מספר שנים, הן בשל העובדה שלחלק מהדיונים הנאשמת לא התייצבה, הן על מנת לאפשר לנאשמת לנסות להשתלב בהליך טיפולי, והן על מנת לאפשר לנאשמת להציג לממונה על עבודות השירות את כל המסמכים הדרושים לו לצורך הכנת חוות דעת בעניינה). בנסיבות אלו לא מצאתי ליתן משקל רב לחלוף הזמן, עם זאת, כן לקחתי בחשבון כי במשך השנים הללו לא נפתחו תיקים חדשים.
• לקחתי בחשבון את גילה הצעיר של הנאשמת. הנאשמת היתה בת 18.9 שנים בעת ביצוע העבירות, וכיום כמעט בת 23.
• לקחתי בחשבון את נסיבותיה האישיות של הנאשמת כפי שעולות מתסקירי שירות המבחן ומטיעוני ההגנה. הנאשמת מתגוררת בגפה, ללא תמיכה משפחתית, ללא מסגרת תעסוקתית יציבה, מתמודדת עם קשיים רבים, מצב רפואי נפשי לא פשוט כפי שמפורט בתסקירי שירות המבחן, מצב כלכלי קשה, הנאשמת לדבריה הוכרזה פושטת רגל.
• לקחתי בחשבון את העובדה שהנאשמת לא שיתפה פעולה עם שירות המבחן, סירבה להשתלב בכל הליך טיפולי שהוצע לה ולפיכך נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינה.
• לקחתי בחשבון את הערכת שירות המבחן כי הנאשמת מגלה רצון לנהל אורח חיים עמלני ונורמטיבי, ועם זאת להערכת שירות המבחן בהעדר טיפול נפשי תתקשה הנאשמת לבסס יציבות בחייה, וקיים סיכון להישנות עבירות.
• לקחתי בחשבון את שיקול הרתעת היחיד והרבים בגדרו של המתחם.

1. לאחר שלקחתי בחשבון כל אלה, לאור ריבוי עבירות האלימות, לאור חומרת נסיבות העבירות שבפני, ובהעדר הליך שיקומי, אני סבורה כי אין הצדקה לגזור את עונשה של הנאשמת ברף התחתון של מתחם העונש ההולם.

ועם זאת, בשים לב לגילה הצעיר במועד ביצוע העבירות, לחלוף הזמן, ולכך שלא נפתחו תיקים חדשים מזה 4 שנים, יגזר עונשה של הנאשמת בסמוך לרף התחתון של המתחם.

עונשה של הנאשמת

1. לפיכך, מצאתי לנכון ולמידתי לגזור על הנאשמת את העונשים הבאים:

א. הנני מטילה על הנאשמת מאסר לתקופה של חודשיים, שירוצה בדרך של עבודות שירות, בכפר הנופש אשקלון ברחוב עמר 1 אשקלון.

הנאשמת תועסק 5 ימים בשבוע, 7 שעות עבודה יומיות.

הנאשמת הביעה את הסכמתה לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות.

על הנאשמת להתייצב לתחילת ריצוי המאסר ביום 31.12.18 בשעה 08:30 במשרדי הממונה על עבודות השירות במפקדת מחוז דרום, יחידת עבודות שירות ב"ש.

מוסבר לנאשמת כי עליה לבצע כל עבודות שמוטלות עליה במסגרת עבודות השירות על פי ההנחיות שתינתנה לה מעת לעת על ידי הממונה במקום וכל הפרה של עבודות שירות תגרום להפסקה מנהלית של עבודות השירות וריצוי עונש המאסר בפועל.

ב. 3 חודשי מאסר על תנאי, לבל תעבור הנאשמת במשך שלוש שנים מהיום כל עבירת אלימות

ג. הנאשמת תחתום על התחייבות כספית בסך 3,000 ₪ להימנע מביצוע כל עבירות אלימות תוך 3 שנים מהיום.

ההתחייבות תחתם במזכירות בית משפט עוד היום. לא תחתום הנאשמת כאמור, תיאסר למשך 15 יום.

ד . פיצוי בסך 1000 ₪ ₪ שישולם למתלוננת, שירן ליבוביץ , ע"ת 3בתיק 4059-01-15 הפיצוי ישולם ב- 4 תשלומים חודשיים רצופים ושווים. תשלום ראשון לא יאוחר מיום 1.3.19

ה. פיצוי בסך 500 ₪ ₪ שישולם למתלוננת, רחל אפריאט , ע"ת 2 בתיק 30494-02-17 הפיצוי ישולם ב- 2 תשלומים חודשיים רצופים ושווים. תשלום ראשון לא יאוחר מיום 1.7.19

ככל שיש מוצגים יושמדו

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום 19.12.18 יא טבת תשע"ט במעמד הצדדים.