לפני בקשה לביטול פסק דין ולעיכוב הליכי גבייה בעניין דוח חנייה מטעם המשיבה. עניינים מסוג זה מתבררים, ככלל, בבתי המשפט לעניינים מנהליים, אולם כיוון שענייני המשיבה אינם מתבררים בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, התברר ההליך בבית משפט השלום, בהתאם לסעיף 58 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984.

1. לטענת המבקש, ביום 16.11.14 נודע לו כי הוטל עיקול על חשבונו בגין חוב דוח חנייה מתאריך 4.8.11. לטענת המבקש, היה על המשיבה למסור לידיו הודעת קנס בתוך שנה מיום הדו"ח, ומשלא עשתה כן, עבירת החנייה שיוחסה לו התיישנה וגזר הדין שהתהווה משהפך קנס החנייה לחלוט, דינו ביטול. במקביל, מתבקש עיכוב הליכי הגבייה שבהם החלה המשיבה בגין אי תשלום הקנס.

2. לטענת המבקש, בנתוני המחשב של המשיבה אמנם מופיעה הוראת שליחת הודעת קנס ביום 27.3.12, אולם מבירור מדואר ישראל עולה כי אין נתונים אודות משלוח בפועל של ההודעה. בהעדר אישור עצמאי מטעם חברת הדואר, מבקש התובע לקבוע כי הודעת הקנס לא נשלחה בפועל, וממילא לא הגיעה לידיו. המבקש טוען כי אין לראות ברישומי המחשב מטעם המשיבה רשומה קבילה ואף לא ראשית ראייה לעניין מסירת הקנס ובהעדר אישור הדואר לא חלה על המשלוח חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד – 1974. מטעם זה, לשיטתו, יש לראות את המשיבה כאילו לא שלחה הודעת קנס בתוך תקופת ההתיישנות ומשכך, חלה על התיישנות על העבירה.

3. המבקש מוסיף וטוען, כי משלוח הודעת הקנס מיום 27.3.12 אף אינו מופיע בדוח פירוט הוצאות מטעם המשיבה, שבו מפורטות ההוצאות בתיק האכיפה.

4. המבקש אינו טוען כי מען הודעת התשלום היה שגוי או לא התאים למקום מגוריו באותה עת.

5. המשיבה מצדה טוענת, כי המבקש לא עמד בתנאי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, המסדיר ביטולו של פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם וכי המבקש לא גילה את כל הנתונים הרלוונטיים בבקשתו והציג בפני בית המשפט מצג שגוי ואף מטעה.

6. לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי שלחה את הודעת הקנס בדואר רשום בתוך תקופת ההתיישנות. לטענתה, רישומיה מראים לא רק על משלוח ההודעה אלא גם על קליטתה החוזרת אצל המשיבה כדואר שלא נדרש על ידי המבקש. לטענת המשיבה, העובדה שהתובע בחר שלא לאסוף את דבר הדואר הרשום נזקפת לחובתו ואינה פוטרת אותו מאחריות לעבירת החנייה.

7. באשר לטענה כי משלוח הודעת הקנס אינו מופיע ברישומי הדואר, מפנה המשיבה להסבר המופיע באתר הדואר ממנו עולה כי ניתן לקבל מידע אודות דואר רשום רק תוך שנה מיום שנשלח. לטענתה, העובדה כי המבקש לא מצא באתר הדואר מידע אודות הודעת הקנס, כעבור למעלה משנתיים מיום המשלוח, אינה מצביעה על כך שהמשיבה לא שלחה את הודעת הקנס למבקש, כיוון שמידע זה, כאמור, לא נשמר למעלה משנה אחת.

8. באשר לטענה כי ברישומי ההוצאות של המשיבה עצמה לא מופיע תיעוד הוצאות משלוח הודעת הקנס, עונה המשיבה כי משלוח הודעת הקנס אינו אמור כלל להופיע בתיעוד ההוצאות של הליך הגבייה אצל המשיבה, כיוון שמשלוח הודעת קנס ראשונה מוטל על כתפי הרשות ולא נגבות בגינו הוצאות גבייה.

דיון והכרעה

9. בקשתו של המבקש נסמכת על טענות משפטיות בלבד. הבסיס העובדתי לבקשה, רישומי המשיבה, אינו שנוי במחלוקת כשלעצמו. המחלוקת בין הצדדים סבה אך ורק על תוקפו המשפטי של מידע זה.

10. טענה להתיישנות עבירת חנייה יכולה להישמע רק לאחר ביטול ההרשעה בהתאם לסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 הקובע:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע."

לטענת המשיבה, מעבר להודעת הקנס, נשלחו למבקש דרישות תשלום נוספות, האחרונה בהן מחודש מאי 2014, כשמונה חודשים לפני שהמבקש פנה לבית המשפט. אלא, שטענת המשיבה מתבססת, גם כאן, על רישומים פנימיים של המשיבה עצמה, בעוד שהמבקש טוען כי נודע לו לראשונה על עבירת החנייה בחודש נובמבר 2011. לא ניתן להכריע בטענת המשיבה כי המבקש התמהמה שלא בצדק בהגשת בקשתו, בלא לקבוע עמדה ביחס לקבילותן של רשומות המשיבה בעניין משלוח המסמכים השונים בדואר רשום.

אם יש מקום לקבל את טענתו המשפטית של המערער לעניין אי קבילות רישומי המשיבה המתעדים את משלוח הודעת הקנס, כי אז ניתן לראות בכך גם סיבה מוצדקת לביטול פסק הדין כנדרש בסעיף 130(ח), וממילא, ביטול פסק הדין יתחייב כדי למנוע עיוות דין. אם טענתו המשפטית של המבקש תידחה, הרי שלא תהיה סיבה מוצדקת לביטול פסק הדין ויישמט גם הבסיס לטענתו להתיישנות העבירה.

11. אינני מקבל את טענת המבקש לאי קבילותם הראייתית של רישומי המשיבה לעניין משלוח הודעת הקנס (והודעות נוספות לאחר מכן) ומכאן, שלא מצאתי הצדקה לבטל את הרשעתו, והכל כמפורט להלן.

טענת התיישנות עבירת החנייה

12. כאמור לעיל, למבקש מיוחסת עבירת חנייה מתאריך 4.8.11. המשיבה מצביעה על היסטוריית דו"ח החנייה הרלוונטי, שהיא מסמך הערוך על ידי המשיבה, ובו רשימת פעולות הנוגעות לדו"ח. ממסמך זה עולה כי ביום העבירה ניתנה "הודעת חלון" וכי ביום 18.3.12 נערכה הודעת תשלום קנס וביום 27.3.12 נשלחה בדואר רשום. יוער, כי ברישומי המשיבה מופיע גם מספר דבר הדואר אשר הוציאה חברת הדואר (RR004000553E8). מאותו מסמך עולה גם כי בצמוד לשורת הפעולה שעניינה משלוח ההודעה נמצאת שורת פעולה שעניינה "קליטת דואר חוזר – לא נדרש", מיום 9.5.2012. הנה כי כן, מרישומי המשיבה עולה כי הודעת קנס אכן נשלחה במועדה, קיבלה מספר פנימי של חברת הדואר, ואף חזרה למשיבה בהעדר דרישה כעבור מספר שבועות.

13. טענות המבקש כי אין תיעוד למשלוח ההודעה באתר הדואר, נענתה על ידי המשיבה בכך שחברת הדואר אינה מספקת מידע על אודות דבר דואר רשום כעבור למעלה מיום שליחתו. טענה זו, המגובה בראייה מתוך אתר רשות הדואר, מקובלת עלי. מקובל עלי אף הסברה של המשיבה שהוצאות משלוח הודעת הקנס הראשונה אינן מופיעות בדוח הוצאותיה כיוון שאין מדובר בהליך גבייה. נותר אפוא לבחון את משמעות רישומי המשיבה אודות משלוח הודעת הקנס ואודות חזרתו בהעדר דרישה מטעם המבקש.

14. תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד – 1974, קובעת:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן."

משמעותה של החזקה היא ייחוס ידיעה קונסטרוקטיבית לנאשם על אודות ההליכים המתנהלים נגדו וטעמה הוא בנסיון החיים והשכל הישר, המלמדים כי מסמך שנשלח בדואר מגיע ליעדו ברוב רובם של המקרים (רע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' כרם, פסקה 20 לפסק דינו של כב' השופט פוגלמן). הלכה למעשה, מעבירה חזקת המסירה אל כתפי הנמען את הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן (רע"פ 106/15 קריב נ' מדינת ישראל, מפי כב' השופט שהם). לא נעלם מעיני הפסיקה, כי, ככלל, בעבירות מסוג זה הנאשם אינו מעוניין להישפט בגין מעשיו (כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 329/10 סדגר נ' מדינת ישראל). כדברי כב' השופט פוגלמן בעניין כרם הנ"ל, חזקת המסירה הינה "קביעה נורמטיבית הזוקפת לחובת הנמען אי קיום חובות המוטלות עליו מכח הדין לעדכן כתובת ולדרוש דואר רשום ששלחה אליו רשות מוסמכת".

15. כאמור לעיל, בענייננו המבקש אינו טוען כי הודעת הקנס נשלחה לכתובת שאינה כתובתו. מהיסטורית דוח החנייה עולה כי הודעת הקנס נשלחה אל המבקש וחזרה אל המשיבה לאחר שלא נדרשה על ידיו בתוך תקופת ההתיישנות. המבקש לא העלה כל טענה או הסבר לעניין אי קבלת הודעת הקנס ולא טען במפורש כי לא קיבל הודעת על דבר דואר רשום שיש לאספו. המבקש מיקד טענותיו באי קבילותן של ראיות המשיבה.

המבקש טוען, כי רשומות המשיבה אינן קבילות וכי היה על המשיבה להציג אישור מסירה מטעם הדואר. המבקש מבסס טענתו על סעיף 36(ג) לפקודת הראיות.

16. כך קובעת פקודת הראיות בסעיפים 36 ו- 39ב' :

36(א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה –

(1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;

(2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה;

(3) היתה הרשומה פלט - הוכח בנוסף, כי –

(א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה;

(ב) המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב.

(ב) היתה הרשומה פלט, יראו לענין סעיף קטן (א)(1) את מועד עריכת הנתונים המהווים יסוד לפלט, כמועד עריכתה של הרשומה.

(ג) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על רשומה אשר נערכה על ידי רשות מרשויות החקירה או התביעה הפלילית והמוגשת בהליך פלילי על ידי רשות כאמור. אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לפסול או להגביל הגשת רשומה כאמור, אם ניתן להגישה בהתאם להוראות סעיף 39ב.

...מיום 25.10.1995

תיקון מס' 11

ס"ח תשנ"ה מס' 1534 מיום 25.7.1995 עמ' 369 (ה"ח 2278)

רשות לעיין בספר בנקאי ולהעתיק ממנו רשות עיון ברשומה מוסדית של תאגיד בנקאי

39. (א) בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל דין בהליך משפטי, לצוות שהמבקש יהא רשאי, לצורך אותו הליך, לבדוק ולהעתיק כל רישום שבספר בנקאי שברשומה מוסדית של תאגיד בנקאי.

.....מיום 25.10.1995

תיקון מס' 11

ס"ח תשנ"ה מס' 1534 מיום 25.7.1995 עמ' 369 (ה"ח 2278)

הוספת סעיף 39א

39ב. (א) הוראות סימן זה לא יהיה בהן כדי להכשיר ראיה שאינה קבילה מחמת טעם אחר, שאינו הכלל האוסר עדות שמיעה, ולא יהיה בהן כדי לפסול או להגביל הגשת ראיה שהיא כשרה לפי הכללים האמורים או לפי דין אחר.

(ב) בסעיף זה ובסעיף 39א, "דין" - לרבות הלכה פסוקה."

17. סעיף 35 לפקודת הראיות מגדיר רשומה מוסדית כ- "מסמך, לרבות פלט, אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסד". סעיף 36 לפקודה קובע כי רשומה מוסדית תהא ראייה קבילה להוכחת אמינות תוכנה בכל הליך משפטי, אם התמלאו בה התנאים המפורטים בסעיף.

מסמך ההיסטוריה של דוח החנייה שנערך על ידי המשיבה הוא רשומה מוסדית (ר' עפ"א 8329/05 גל; עפ"א 80201/07 חגי; עפ"א 159/08 דורון ועוד). הוא חובר ונערך על ידי רשות מקומית, הנכללת במפורש בהגדרת "מוסד" בסעיף 35 לפקודה. המשיבה, ככל רשות מקומית, מופקדת על הסדרת ענייני החנייה ומשכך מוטלת עליה החובה לרשום ולתעד את האירועים הרלוונטיים במהלך ההתנהלות הרגילה ובסמוך להתרחשות האירוע הנרשם. המשיבה מוחזקת כמי שנהגה כך, הן מכח חזקת התקינות של רשות מנהלית והן מכח השכל הישר ונסיון החיים, ובמיוחד, בהעדר כל ראייה לסתור הנחות אלה במקרה הנוכחי. דברים אלה אמורים גם ביחס ליתר התנאים המפורטים בסעיף 36(א). כך לעניין דרך איסוף הנתונים ועריכת הרשומה וכך לעניין דרך הפקת הרשומה (שהיא פלט) ונקיטת האמצעים הסבירים להגנה מפני חדירה לחומר מחשבי המשיבה.

18. לטענת המבקש, הוראת סעיף 36(ג) לפקודה מוציאה, הלכה למעשה, את רישומי המשיבה מהגדרת רשומה מוסדית. הפסיקה בעניין אינה אחידה. המבקש ביסס את טענותיו המשפטיות על פסק הדין בעפ"א (תל-אביב) 80059/07 בעניין גנאל, אולם באותו עניין הסיבה העיקרית והראשונה לביטול הודעת הקנס היתה העובדה כי לא היתה אינדיקציה כי נשלחה בדואר רשום, ולו ברישומי הרשות המקומית. סעיף 36(ג) לפקודת הראיות לא עמד במוקד פסק הדין אלא נזכר בשוליו. באשר לע"פ (י-ם) 30201/06 שפריר, שאליו הפנה המבקש, הרי באותו עניין בית המשפט לא נדרש כלל לסעיף 36(ג) ומכל מקום, עמדה שונה הובעה בפסקי דין אחרים (ר' עפ"א 33907-10-10 רובין). אכן ברע"פ 5169/11 רובין נ' מדינת ישראל נתן בית המשפט העליון דעתו על הגישות השונות בשאלה זו ונמנע מלהכריע ביניהן (החלטת כב' השופט רובינשטיין מיום 26.7.2011).

19. בעניין זה דעתי כי סעיף 36(ג) לפקודת הראיות אינו מוציא את רישומי המשיבה לעניין משלוח הודעות הקנס מכלל רשומה מוסדית ואין מניעה מלהשתמש ברישומים אלה להוכחת תוכנם.

20. למיטב הבנתי, תכליתו של סעיף קטן (ג) אינה להוציא רשומות מוסדיות מובהקות כגון אלה שלפנינו מתחולת סעיף 35(א). תכליתה להוציא מתחולת ההסדר בעניין רשומה מנהלית את אותם מסמכי חקירה ותביעה מובהקים, כגון הודעות, הודיות חוץ וזכרונות דברים, המוגשים כראייה בהתאם לכללים פרטניים, ומכאן גם הוראת סיפא הסעיף, המפנה לסעיף 39ב' לחוק. נוכח קיומם של הסדרים ספציפיים ביחס לאותם מסמכים הוחרגו מסמכים אלה מתחולת סעיף 35 לפקודה (ראו והשוו י' קדמי, על הראיות, 2009, בעמ' 986).

21. הרשויות המקומיות ממלאות אמנם תפקיד אכיפתי בכל הנוגע לחוקי העזר שלהן. אכן, פקח המשיבה ממלא תפקיד חקירתי ומחלקת החנייה, בהוציאה את הודעות הקנס, ממלאת תפקיד של תובעת ביחס לנאשם בעבירת החנייה. עם זאת, אין משמעות הדבר כי יש לראות במשיבה "רשות חקירה או תביעה פלילית" לעניין החלת סעיף 36(ג) על רישומיה בעניין משלוח הודעות קנס. בשונה מן המשטרה או מן התביעה הכללית, המשיבה, ככל רשות מקומית, אינה גוף שכל תכליתו או שעיקר תכליתו חקירה או תביעה. המשיבה פועלת להסדרת ענייני תושבי המועצה בקשת רחבה של עניינים, ובין היתר, פועלת גם להסדרת ענייני החנייה בתחומי המועצה. פעילות האכיפה של המועצה המקומית בתחום החנייה אינה תפקיד העיקרי של המועצה אלא סמכות הנדרשת מכח חובתה של הרשות המקומית להסדיר ענייני החנייה.

22. בשונה מהודעות, אמרות חוץ, זכרונות דברים וכיו"ב, המצויים בלב הליך החקירה או התביעה, רישום משלוח הודעת הקנס הינו חלק ממערך רישומים מנהלי במהותו, המתחייב מחובת התיעוד החלה על רשות מקומית במילוי תפקידה. רישום זה אינו שונה מהותית מרישומים אחרים שהרשות המקומית מנהלת כחלק מתפקידה ובכלל זה מעקב אחר דברי דואר שהומצאו על ידיה בעניינים אחרים, כגון ארנונה. מי שמבצע את הרישום בפועל אינו חוקר או איש תביעה כי אם פקיד הרשות המקומית או עובד בגוף חיצוני הנותן לרשות המקומית שירותים אלה. לא למותר להזכיר כי בעבירות מסוג זה רישומי המשיבה אינם משמשים להוכחת עבירת החנייה עצמה, אלא להוכחת רכיב מרכיבי הליך האכיפה.

23. מעבר לכך, יש לבחון את תחולת סעיף 36(ג) בהתחשב במהות העבירות שעל אכיפתן מופקדת המשיבה. פרשנות דווקנית של הוראת הסעיף תסרבל ותקשה שלא לצורך על אכיפת הדין ולא תשרת את אינטרס הציבור.

24. עמד על כך בית המשפט העליון בעניין כרם הנ"ל:

"כשמדובר בהליכי גבייה, היידוע נועד להתריע בפני החייב כי הוא חשוף להליכי גבייה שעלולים להיות פוגעניים ולהסב לו הוצאות, במטרה לגרום לו לשלם את החוב ולהימנע מכך או לפעול באפיקים המתאימים לביטולו. נטל היידוע מוטל על הצד שפותח בהליך והיקפו משתנה בהתאם לאופי ההליך ולמידת הפגיעה הפוטנציאלית שההליך עלול להסב לצד שכנגד. ככל שהפגיעה שעלולה להיגרם גדולה יותר, כך מוצדק להטיל על הפותח בהליך נטל גדול יותר לוודא כי מי שההליך ינוהל מגדו, מודע להשלכותיו וכי נמסר לו מידע מספיק כדי לכלכל את צעדיו. אופן היידוע נדרש לשקף איזון מיטבי בין האינטרס למסור את מירב המידע לבין היקף המאמצים ששני הצדדים להליך נדרשים להשקיע בכך. כללי המצאת המסמכים שמטרתם ליידע את הנמען בדבר ההליכים המתנהלים נגדו – משקפים את האיזון שקבע המחוקק בין האינטרסים הללו. גם בענייננו – כמו בכל עניין אחר- משקפים הכללים את מהותו הפרטיקולארית של ההליך". (פסקה 18 לפסק דינו של כב' השופט פוגלמן, הדגשה הוספה. כן ראו הדיון בפסקה 21 לאותו פסק דין).

איזון זה בין יידוע הנאשם בדבר ההליך שנפתח נגדו לבין השקעת מאמצים סבירה, שלא תהפוך את הליכי הגבייה יקרים ובלתי ניתנים לביצוע, בהתחשב בהליך הפרטיקולרי, הליך אכיפת עבירת חנייה, חייב להנחותינו גם בפרשנות סעיף 36(ג) לפקודת הראיות באופן המקל עם הרשות המקומית.

סיכום

25. אני קובע כי בנסיבות העניין ניתן להסתמך על רישומי המשיבה כראיות לאמיתות תוכנן בכל הנוגע למשלוח הודעת הקנס בדואר רשום ולביסוס חזקת המסירה לפי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי. הדברים עולים הן מרישומי המשיבה אודות משלוח ההודעה, הן מקיומו של מספר פנימי של הודעת הדואר שהוציאה חברת הדואר והן מתיעוד החזרת דבר הדואר למשיבה בהעדר דרישה. העובדה כי המבקש לא דרש את דבר הדואר הרשום אינה פוגעת בתוקפה של חזקה זו. יש לראות אפוא את הודעת הקנס כאילו הגיעה לידי המבקש בתוך תקופת ההתיישנות. לפיכך, טענת ההתיישנות נדחית לגופה וממילא אין להיענות גם לבקשה לביטול פסק הדין או לבקשה לעיכוב הליכי הגבייה.

הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתן היום, ג' אדר תשע"ה, 22 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.