1. בפניי תביעת התובעת בהליך של סדר דין מהיר, על נזקים שנגרמו לרכב המבוטח על ידה, בשל פגיעה נטענת של אוטובוס בבעלות הנתבעת 2, בו נהג הנתבע 1.

2. לטענת נהגת התובעת, עת נסעה בנתיב הימני ביותר מבין 3 נתיבים הממשיכים ישר ברחוב ירמיהו (בצומת עם רחוב יפו), החל האוטובוס שנסע בנתיב האמצעי לסטות ימינה. לטענתה ניסתה להימנע מהתאונה ולכן הסיטה את רכב ימינה ועלתה על אי התנועה הבנוי שמימינה.

מנגד טען נהג האוטובוס כי עת היה בעמידה בנתיב הימני, כשחלקו הקדמי של האוטובוס, שהוא אוטובוס מפרקי, כבר מעבר למקום התאונה בהמתנה לרמזור ירוק לצורך פנייה שמאלה וסוף האוטובוס במקום בו קרתה התאונה, שמע לפתע רעש מצד ימין וראה את רכב התובעת כשהוא צמוד לאוטובוס.

3. בפניי העידו נהגת התובעת - הגב' בתיה שרייבר, נוסעת שהיתה איתה ברכב - הגב' יעל כהן והנתבע 1 שנהג באוטובוס.

על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

4. לאחר ששמעתי העדויות והובאו בפניי הנתונים השונים אני מוצא לדחות את התביעה. אבהיר המסקנה.

במקום התאונה 3 נתיבים הממשיכים ישר ומימינם אי תנועה בנוי המפריד בינם ובין נתיב הפונה ימינה לנוסעים לתל אביב.

בהתאם לעדות נהג האוטובוס בשעת התאונה היה בנסיעה בקו 59 (כך עולה גם מתמונה נ/4). בהתאם למסלול הקו שתואר, הגיע האוטובוס מרחוב המ"ג, פנה ימינה לירמיהו והתכוון לפנות שמאלה לצורך עצירה בתחנה הנמצאית לאחר הפנייה. על-פי מסלול הקו המסקנה היא שעל האוטובוס להישאר לאורך כל מקטע הדרך שתואר בנתיב הימני בלבד. מכאן שגם את הפנייה שמאלה הוא צריך לבצע מהנתיב הימני מבין ה- 3 הפונים שמאלה וכי משהגיע מרחוב המ"ג ממילא הוא פנה ימינה לנתיב הימני ביותר. הנהג הסביר כי מאחר שמדובר באוטובוס מפרקי, חלק הקדמי כבר נמצא בנתיב לאחר הפנייה ימינה וחלקו האחורי מעט בנתיב האמצעי מאחר שהאוטובוס נדרש ל'קשת רחבה' בפנייה מרחוב המ"ג לרחוב ירמיהו (עמ' 8, ש' 15).

5. עיון בתמונות שהוצגו מעלה שהאוטובוס אכן נמצא בנתיב הימני הן בחלקו הקדמי (ראו תמונה נ/4) והן בחלקו האחורי (ראו תמונה נ/2).

על-פי התמונות שהוצגו מוקדי התאונה בין כלי הרכב הם החלק הקדמי של דופן שמאל ברכב התובעת וחלק אחורי של דופן ימין של האוטובוס שהוא אוטובוס מפרקי. יוצא איפוא שאם מתקבלת גירסת נהגת התובעת, ולפיה האוטובוס סטה מנתיב אמצעי לנתיב ימני, הרי שרוב רובו של האוטובוס חלף על פני רכב התובעת מבלי שפגע בו ורק החלק האחורי פגע ברכב התובעת. בנסיבות אלה היינו מצפים לפגיעה של האוטובוס כבר עם חלקים קדמיים שלו. זאת ועוד לאור עדות נהגת התובעת ולפיה התנועה לפניה לא היתה דלילה (עמ' 3, ש' 12) ועדות הנוסעת כי היו כלי רכב לפניהם (עמ' 5, ש' 17), הרי שאם היה האוטובוס סוטה מהנתיב האמצעי לנתיב הימני, בשל אורכו של האוטובוס, היה צריך לפגוע בכלי הרכב שנסעו לפני רכב התובעת. ולא כך הוא.

6. מבחינת מיקום התאונה ביחס לדרך, עיון בתמונות מעלה שנקודת המפגש היא בתחילת אי התנועה הבנוי. כלומר נהגת התובעת טרם היתה באופן מלא בנתיב ולא מן הנמנע שביקשה לסטות מהנתיב הימני ביותר, שלכאורה ממשיך לת"א אל הנתיב שמשמאלו וסברה שיהיה לה די מקום להידחק באותו נתיב לצד האוטובוס, אלא שלא היה די באותו מקום ונהג האוטובוס בינתיים המשיך בנסיעה ישר וזאת באופן שצימצם את המרווח בינו לבין אי התנועה.

7. עוד יצויין כי נהגת התובעת לא ידעה להסביר בעדותה כמה זמן לפני התאונה ראתה את האוטובוס ומה היה מנח כלי הרכב לפני התאונה. בחלק מהשאלות אף התמהמה במתן תשובה כפי שמפורט בפרוטוקול הדיון. זאת למרות שהעידה כי ראתה את האוטובוס לפני התאונה ולכאורה היתה צריכה לדעת אותם פרטים.

לאור האמור אני מוצא שהתובעת לא הוכיחה את תביעתה.

התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט אדר א' תשע"ו, 09 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.