1. שלוש בקשות לאישור תובענה ייצוגית הוגשו בנושא אחד, כלפי שלוש קופות חולים ומכון מור, כאמור בכותרת (להלן "כללית", "מור", "מכבי", ו"לאומית", ויחדו: "קופות החולים"). פסק הדין יעסוק בהן יחדו.

הנושא המשותף הוא גביית תשלום עבור איתור תיקים רפואיים והעתקתם, שלא בסמוך למתן הטפול הרפואי. לטענת המבקשים, המשיבות כולן גובות סכומים העולים על התעריף הקבוע בצו הפיקוח על המצרכים והשירותים, כפי שהוא מתעדכן מעת לעת, וכפי ביטויו במחירון שמפרסם משרד הבריאות ("המחירון"). התעריף שהמשיבות גובות הוא לפי התעריף שבמחירון עבור איתור והעתקה. ואולם הן מחשבות את התעריף הבסיסי לכל "תיק" בנפרד, ולא תשלום אחד עבור כל התיקים הרפואיים של המבוטח. המבקשים טוענים כי החלוקה ל"תיקים" שונים של אותו מטופל מביאה לגבייה כפולה עד פי חמישה מן התשלום הבסיסי עבור האיתור, בניגוד לקבוע במחירון. המבוטחים נדרשים לשלם גם עבור כל דף מעבר ל-10 דפים ראשונים, אך על כך אין המבקשים מלינים.

1. אין מחלוקת בקשר לעובדות העיקריות. השוני בין המשיבים מתבטא בתקרת התשלום שקבעו לעצמם, אך כולם גובים מעבר לסכום הבסיס שבמחירון. לפיכך לא היה צורך בשמיעת עדים, אך נתבקשה ונתקבלה עמדת משרד הבריאות.

עיקר טענות המבקשים

1. הטענה העיקרית שבפי המבקשים היא כי המחירון משקף מחירים מפוקחים לפי חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, תשנ"ו-1996 ("חוק הפיקוח"), ועל כן מחייב את המשיבים.

סעיף 42 בחוק הפיקוח קובע הוראת מעבר, שלפיה מצרך או שירות שמחירו היה נתון בפיקוח לפני תחילת החוק, שנקבע לו מחיר או ניתן היתר להעלאת מחירו - יוותר בפיקוח. רשימת השירותים שבפיקוח פורסמה ברשומות (יה"פ 4397 מיום 11.4.1996). קופות החולים קבלו היתרים שונים להעלאת מחירים מעבר ל"מחיר הקובע", שהאחרון שבהם לפני חקיקת חוק הפיקוח ניתן ביום 2.1.1996 (היתר להעלאת מחירי אשפוז ושירותים אמבולטוריים, יה"פ 4378 עמ' 1533). על כן, חוק הפיקוח חל על שירותי העתקת תיעוד רפואי.

הואיל וחוק הפיקוח חל מכח סעיף 42 וההיתר שניתן לפיו - אין צורך בצו מפורש שיחיל את חוק הפיקוח על השירות. משרד הבריאות איגד את המחירים המותרים למחירון שהוא מפרסם.

סעיף 11 בחוק הפיקוח אוסר על מתן שירות במחיר גבוה מן המחיר הקובע. הפרת סעיפי חוק הפיקוח מקימה עוולה בנזיקין.

1. גם משרד הבריאות סבור שהמחירון שהוא מפרסם משקף תעריף מחייב. אך עמדתו בבקשות אלו, שלפיה המחירון מחייב את קופות החולים ביחסיהן עם בתי החולים אך לא ביחסים עם המבוטחים – שגויה. עמדת משרד הבריאות אינה נתמכת בכל הוראה בדין, בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994 ("חוק ביטוח בריאות") או בחוק הפיקוח. המחירון אינו מחריג את היחסים שבין הקופות לבין המבוטחים. יתרה מזו, כל הקופות מציגות כאילו המחירון מחייב אותן, ועל כן הן מנועות מלטעון אחרת.
2. הצעת תקנות זכויות החולה (תשלום מרבי למסירת העתק רשומה רפואית ועיון בה), התשע"ד-2014, ("הצעת תקנות תשלום מרבי") מגדירה "רשומה רפואית" ככלל החומר הממוחשב המצוי בידי הקופה אודות אותו אדם. גם לכן פרשנות המבקשים סבירה מזו של המשיבות.

1. המבקשים טוענים כי הקופות נוקטות שיטות שונות לגביה: הכללית גובה תשלום עבור פעולת איתור של כל תיק ממוחשב, אך מתייחסת לתיק ארכיון כאל תיק אחד, ומגבילה את הגביה ל-2 תיקים. מכבי רואה בכל תיק ממוחשב או ידני תיק נפרד, ומגבילה את הגביה ל-5 תיקים. עם זאת, כל התיקים באותו מקצוע רפואי באותה מרפאה נחשבים תיק אחד. ואילו לאומית מחייבת בנפרד עבור כל תיק ידני או ממוחשב, אך גם היא קבעה תקרת תשלום עבור חמישה תיקים.
2. המבקשים סבורים כי יש לאשר את בקשת האישור, שמבוססת על פרט 1 בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 ("חוק תובענות ייצוגיות"). קופ"ח היא "עוסק" והמבוטח הוא "לקוח", ובענייננו מדובר בשירות מסחרי. לחלופין, כי קופ"ח היא גם "רשות", ועל כן ניתן להגיש נגדה בקשה לאישור גם מכח פרט 11 בתוספת השניה. הטענה שאינן חבות בתעריף של משרד הבריאות מלמדת כי המשיבות עצמן אינן רואות עצמן רשות לצורך ענייננו. עם זאת, ככל שרשות היא קופ"ח – אזי התשלום הוא אגרה שיש להשיב מכח סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, לאחר שהדיון יועבר לבית משפט לעניינים מנהליים.

עיקר טענות הקופות

1. כל הקופות מבהירות כי המטופלים מקבלים העתקי המסמכים הקשורים בטפול שלהם חינם אין כסף. ענייננו ברשומות רפואיות שנדרשות שלא לצורך הטפול השוטף, ובד"כ לצרכים משפטיים כגון איסוף תיעוד רפואי לצורך תביעה אזרחית. התיק הרפואי אינו תיק אחד, כי אם תיקים שונים במקצועות רפואיים שונים, במרפאות שונות, ולעתים תיקי העבר הם תיקים ידניים, שיש לחפש אותם בנפרד. לכן, הפרשנות המבחינה בין תיק לתיק עניינית וראויה.
2. הקופות טוענות כי אין בסיס נורמטיבי לטענות המבקשים:

חוק הפיקוח חל על שירות אם נקבע כך בצו (סעיפים 6-8 בחוק) או אם החוק חל מכח הוראת מעבר, כלומר הוראת מנכ"ל משרד האוצר ביחס למצרך או שירות (סעיף 42 בחוק הפיקוח).

חוק הפיקוח אינו חל על ענייננו: לא הוצג שום צו או מקור חוקי אחר מכח חוק הפיקוח שקובע את הגדרת השירות של "איתור והעתק מסמכים עד 10 עמודים". ההגדרה השתנתה עם השנים, וההגדרה הנוכחית לא היתה מלווה בצו מכח חוק הפיקוח. בחוזר משרד הבריאות מס' 78/95 משנת 1995 נוסח קוד 0268L : "התעריף לחיפוש, איתור והעתקה של רשומה רפואית אחת, כולל העתקת 10 עמודים בלבד הינו: 45 ₪ (קוד משרד הבריאות 00268)". שינוי ההגדרה בקוד מאז ואילך לא לווה בצו מכח חוק הפיקוח. כלומר, תעריף משרד הבריאות אינו משקף נכונה את הוראות חוק הפיקוח.

1. סעיף 42 בחוק הפיקוח הוא הוראת מעבר, שלפיה חל החוק על מצרכים ושירותים שחוק יציבות מחירים במצרכים ובשירותים (הוראת שעה), תשמ"ו-1985 ("חוק היציבות") חל עליהם ערב תחילתו של חוק הפיקוח, ושלגביהם נקבע או הותר מחיר לפי סעיף 7 בחוק היציבות. רשימת המצרכים והשירותים האמורה פורסמה, כאמור לפי סעיף 42 בחוק, ואין בה התיחסות לעניננו: פרט 17 בהודעת מנכ"ל משרד האוצר מכליל בגדר הפיקוח "שירותי רפואה דיפרנציאליים ושירותי רפואה אמבולטוריים המפורטים בהיתר". השירות בו עסקינן אינו שירות רפואה, שכן על פי הגדרתו לא ניתן לצורך רפואי. המבקשת מסכימה שהשירות אינו בא בגדר סל הבריאות (סעיף 8.1 בסיכומיה).

בהעדר בסיס נורמטיבי לטענות המבקש, חוק הפיקוח אינו חל, והמחירון של משרד הבריאות אינו צו מחייב לפיו. מכל מקום, לא הוכח כי הגביה בלתי סבירה.

1. שירות העתקת מסמכים הוצא מפיקוח בשנת 1986, ע"י צו יציבות מחירים במצרכים ובשירותים (הוראת שעה) (שינוי התוספת השלישית לחוק) (מס' 18), תשמ"ו-1986 (ק"ת 4946). פרט 1(73) הוסיף לתוספת השלישית (שהיא השירותים שעליהם לא יחול חוק היציבות) "שירותי העתקת מסמכים". כלומר, שאלו הוצאו מגדר הפיקוח. המינוח כללי, ואינו מתיחס דוקא לקופ"ח או לסוג המסמכים הנדון, אך כיוון שהעתקת תיק רפואי בקופ"ח לא הוצאה ממנו – לטענת הקופות היא כוללת אותו. ואם בהעתקה עסקינן, ברור שהיא לאחר איתור. אחרת אין משמעות לפעולת ההעתקה.
2. חוק ביטוח בריאות ממלכתי יצר מערכת מיוחדת של יחסים והתחייבויות בין המבוטח לקופת החולים. גם אם חוק היציבות ולאחריו חוק הפיקוח חלו על קופות החולים – עצם חקיקת חוק ביטוח בריאות, הכולל תעריפים עדכניים ומערכת גביה חדשה – הוציאה את קופות החולים מתחולת חוק הפיקוח.
3. אפילו חל חוק הפיקוח, פרשנות נכונה של העתקת "תיק רפואי" או "רשומה רפואית" אינה דוקא איחוד כל התיקים של אותו מבוטח, כי אם בפשטות תשלום עבור כל תיק ותיק. אין ללמוד מקוד 0268L שהוא מתייחס לכל תיקי המטופל. הגדרת השירות קובעת "איתור והעתקת מסמכים עד 10 עמודים". לא נאמר שמדובר בכל המסמכים הרלוונטיים של אותו אדם. בניגוד לטענות המבקשים, אין מדובר במסמכים שמצויים על מסד נתונים אחד, שכן קיימים מסמכים ידניים, למשל. גם בתי החולים גובים את התעריף עבור כל תיק רפואי בנפרד.

1. סעיף 32(3) בחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 ("חוק זכויות החולה") מסמיך את שר הבריאות להתקין תקנות הנוגעות לביצוע החוק, ולקבוע "תשלום מרבי תמורת מסירת העתק של רשומה רפואית לסוגיה או חלקים ממנה, או עיון בה או בחלקים ממנה". התקנות אמנם לא הותקנו עדיין, אך יש לראות בכך משום גילוי דעתו של המחוקק כי חוק הפיקוח אינו חל על הנושא.

מכל מקום, הקופות פועלות לפי עמדת משרד הבריאות (בסעיף 5 לעמדה) שלפיה "...אין לראות בתעריפון משרד הבריאות כחל על תשלומים של מבוטחי קופות חולים בגין העתקי רשומות רפואיות".

1. באשר להתאמת בקשת האישור לתובענה ייצוגית טוענות הקופות כי בקשות האישור אינן באות בגדר פרט 1 בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, כיוון שאינן "עוסק". הקופות טענו למעמד של "רשות" עפ"י הפסיקה הרלוונטית, וכי בניגוד לדין, המבקשים לא פנו אליהן בפניה מוקדמת.
2. כללית ולאומית טוענות כי הסמכות לדון בבקשת האישור היא לבית הדין לעבודה. מכבי טענה כי לבית משפט זה הסמכות לדון, כפי שטענו המבקשים.

בנוסף לטענות כלל הקופות טוענת כללית כי מור היא חברה בבעלות מלאה של כללית, וכי פעילותה כפופה להוראות חוק הבריאות (סעיף 29). היא אמנם אוחזת ברוב המידע, אך כללית היא הבעלים של המידע. העובדה שהקופה בחרה לפעול באמצעות חברת בת אינה יוצרת מערכת זכויות וחובות חדשה.

גם הטענה העובדתית שבמחוזות שונים של כללית חלים כללים שונים לגביה, אינה מלמדת כי חוק הפיקוח חל, אלא לכל היותר כי קיימת טעות שיש לתקנה.

כללית מוסיפה לטעון כי המבקשים לא הוכיחו שהגביה בלתי סבירה.

מכבי מוסיפה על הטענות בקשר לחלות חוק הפיקוח, כי לאורך השנים שינה משרד הבריאות את הגדרת השירות בקוד 02688L, ללא צו לפי חוק הפיקוח; וכי הפיצול בשנת 2004 לשני קודים 0268L ו-0269L לא לווה בצו מתאים לפי חוק הפיקוח. גם אלו מוכיחים את טענות הקופות כי חוק הפיקוח לא חל על שירות העתקת מסמכים.

מכבי הוסיפה כי לחלק גדול מחברי הקבוצה לא נגרם נזק: הוצאות העתקת התיק הרפואי הן מן ההוצאות בהליך נזיקי, למשל, שהמבוטח מקבל בעבורן פיצוי.

עוד נטען להסתמכות ממושכת ומשמעותית על פרשנות סבירה של המצב המשפטי – ועל כן אין להשיב את הכספים שנגבו. מכבי פעלה בזמן אמת בתום לב.

עמדת משרד הבריאות

1. לאחר הבהרת השאלות העובדתיות והמשפטיות שעולות מן הבקשות, בקשתי התיחסות משרד הבריאות אליהן.

עמדת משרד הבריאות היא כי המחירון המתפרסם מטעמו חל על כל המוסדות הרפואיים הציבוריים בישראל, ומבטא את המחיר המרבי לפי חוק הפיקוח לשירותים המפורטים בו, בהם גם שירות "איתור והעתקת מסמכים" שביטויו בקוד 0268L ו0269L.

עם זאת, משרד הבריאות סבור שהמחירון אינו חל על תשלומים של מבוטחי קופות חולים בגין העתקת רשומות רפואיות. הנמוקים הרלוונטיים יפורטו בהמשך.

1. בהעדר מחלוקות עובדתיות בין הצדדים, לא נשמעו עדים, והוגשו סיכומים בכתב.

דיון

1. לאחר שעיינתי בכל בקשות האישור, בתשובות להן, ובתגובות לתשובות, ושמעתי דברי ב"כ הצדדים בשתי ישיבות של בית המשפט, והוספתי ועיינתי בסיכומים שכתבו ובעמדת משרד הבריאות – אני סבורה כי דין בקשת האישור להידחות. לא ראיתי תמיכה בעמדת המבקשים, שלפיה התשלום הקבוע במחירון משרד הבריאות הוא תשלום עבור כל ומלוא התיק הרפואי של המטופל. זו אינה הפרשנות היחידה האפשרית, ובהעדר תמיכה כלשהיא בה – אין היא סבירה יותר מפרשנות אחרת, ועל כן לא אקבלנה.

יתרה מזו, לא הוכח במידה הדרושה להליך אזרחי כי מחירון משרד הבריאות, שהוא הבסיס לבקשת האישור, הוא מחירון מחייב מכח חוק הפיקוח. זו הטענה שבבסיס בקשת האישור, ומשזו אינה עומדת במבחן המשפטי – אין תקומה לעילת התביעה.

1. הגם שבשלב בקשת האישור אין צורך להכריע אלא לכאורה בקיומה של עילה, סבורני כי במקום שמדובר בטענה משפטית, שכל הנתונים הצריכים לה הובאו על ידי הצדדים, שורת ההגיון ושיקולים של יעילות דיונית דורשים הכרעה כבר בשלב זה, על מנת שלא להאריך את הדיון שלא לצורך. בענין זה אפנה לדברים שכתבתי במקום אחר:

"בשלב זה של הדיון בית המשפט אינו נדרש לקבוע עמדה ברורה ביחס לעילת התביעה. כאמור בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגית תשס"ו-2006, נדרש רק לקבוע ש"התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;" (רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' רחמים עמוסי, פסקה 16 (5.7.2012) עתירה לדיון נוסף בפסק הדין נדחתה בדנ"א 5666/12, ובהדגש אחר: רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ, פסקה 41 בפסק הדין של כב' השופטת ד ברק ארז, (11.4.2013)).

אך ענייננו נמנה עם אותם מקרים, שבהם השאלה העובדתית התבררה במלואה (למעשה ללא מחלוקת בין הצדדים), והשאלה המשפטית הנובעת ממנה היא אותה שאלה שתעמוד לבחינה גם בשלב הבא של הדיון. בנסיבות אלו סבורני שניהול ראוי ויעיל של התובענה הייצוגית מורה דוקא להחליט בשאלה המשפטית כבר בשלב המוקדם יחסית של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית (ת"א (מחוזי ת"א) 1327/04 יעקב בלום נ' מקורות חברת המים בע"מ פסקה 16 (3.1.13, כב' ד ע' ברון). על פסק הדין הוגש ערעור ב- ע"א 2038/13; ת"צ (מחוזי מרכז) 21241-04-11 אבינועם פתל נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 14 (26.6.2013); ת"צ (מחוזי מרכז) 14631-09-11 פרנסיסקו שור נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה ,8 (16.8.2015))".

ת"צ (מחוזי מרכז) 19113-01-14 אוריאל פישר נ' מכבידנט בע"מ, פסקה 12 (1.11.2015)). (ראה גם ת"צ 14796-01-14 מאדי סטמטי ואח' נ' סטודיו סי בע"מ, פסקה 52, (10.07.2017)).

סמכות עניינית

1. השאלה הראשונה שלדיון היא שאלת הסמכות: אם לבית הדין לעבודה היא או לבית משפט זה. כאמור, כללית ולאומית סבורות כי הסמכות היא לבית הדין לעבודה, ואילו מכבי סבורה כי הסמכות היא לבית משפט זה. בסיכומים שוב לא התייחסו כללית ולאומית לשאלה זו, אך ראוי להכריע גם בה.

סעיף 54 (ב) בחוק ביטוח בריאות קובע:

"לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בכל תובענה למעט תביעת נזיקין, שבין מבוטח או מי שהוא טוען שהוא מבוטח לבין שר הבריאות, המנהל, המוסד קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה או הועדה שהוקמה לפי סעיף 3א, או שבין המוסד לבין קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות".

העילה העיקרית בבקשת האישור היא הפרת סעיף 11 בחוק הפיקוח, הקובע:

"(א)(1) לא ימכור אדם במהלך עסקו מצרך ולא יעשה במהלך עסקו שירות במחיר העולה על המחיר הקובע; נקבע למצרך או לשירות מחיר קובע שאינו מחיר מרבי, לא ימכור אדם במהלך עסקו את המצרך ולא יעשה אדם במהלך עסקו את השירות, אלא באותו מחיר;

..."

סעיף 39 בחוק הפיקוח קובע:

"דין מעשה בניגוד לסעיף 11 כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] והוראות סעיף 31(ב) ו-(ג) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, יחולו עליו".

במלים אחרות, ענין לנו בעוולה בנזיקין. ושילוב ההוראות הנ"ל מקים את סמכות בית המשפט המחוזי. הואיל ועיקר הבקשה בהפרת חוק הפיקוח, אני דוחה את טענות המשיבות כללית ולאומית, כי המבקשים הלבישו את תביעתם במחלצות נזיקיות כדי להיכנס בגדר סמכותו של בית המשפט. זאת, בניגוד לנושא דומה שהתברר בת"צ (ת"א) 53786-04-13 ארז שמאי נ' קופת חולים כללית (21.7.2014), שעסק בטענה של גביית יתר עבור שירותי בריאות ותרופות. בית המשפט שם קבע כי הטענה העיקרית היא להפרת סעיף 8(ח( בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, וכי עיון בה בגדר עוולות נזיקיות כגון רשלנות והפרת חובה חקוקה ירוקן מתוכן את סעיף 54(ב) בחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

ברע"א  363/08 מתן-חיים פרפרה נ' קופת חולים מאוחדת (23.11.2009), קבע כב' השופט (כתארו אז) גרוניס, כי תביעה להחזר תשלומים ששלם נפגע בתאונת דרכים, מעבר לסכומים ששולמו ע"י קופ"ח, היא תביעה לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, והסמכות לדון בה היא לבית הדין לעבודה. לעומת זאת, תביעה לנזקים תוצאתיים היא תביעה בנזיקין, שהסמכות לדון בה של בית המשפט המחוזי. באותו ענין הוביל התיחום המשפטי לפיצול התביעה בין בתי המשפט.

המבקשים טענו לעילות נוספות בנזיקין, כגון הפרת חובה חקוקה, רשלנות, או תרמית – אך אין מקום לדון באלו לצד העילה העיקרית, ולענין הסמכות - המסקנה זהה.

יתרה מזו: אין מקום להעניק איצטלה של עוולה נזיקית לתביעה שתכנה אחר, כפי שקבע הנשיא (כתארו אז) גרוניס בענין פרפרה (פסקה 5).

1. המבקשים טענו גם לעשיית עושר ולא במשפט, שאינה עילה בנזיקין, ולכן הסמכות לדון בה ביחסי קופ"ח – מבוטח היא לבית הדין לעבודה. ממילא עילה זו לא פורטה כנדרש בבקשת האישור, וגם מסיבה זו לא אדון בעילת עשיית העושר.

תנאי להגשת תובענה ייצוגית

1. סעיף 3 בחוק תובענות ייצוגיות קובע לענייננו, כי לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעות המפורטות בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות.

פרט 1 בתוספת השניה קובע:

"תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו".

קופות החולים טוענות כי אינן "עוסק", ועל כן לא ניתן להגיש נגדן תובענה ייצוגית. מנגד טוענות הן כי יש לראות בהן "רשות", כך שעקרונית ניתן היה להגיש נגדן תובענה ייצוגית בגדר פרט 11 בתוספת השניה, הקובע:

"תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר".

1. השאלה אם קופ"ח היא בבחינת "רשות" טרם הוכרעה בפסיקה. לא פעם נאמר כי מדובר ב"גוף ציבורי במלוא משמעותו של המושג (מבחינה חברתית ולאומית)", "הרשות הציבורית עליה מטיל המחוקק לבצע את המשימה הלאומית של מתן שירותי בריאות לכל תושבי המדינה" "גוף דו-מהותי הכפוף במידה כזו או אחרת לעקרונות המשפט המנהלי" (רעא 4958/15 שירותי בריאות כללית נ' יריב אהרון פסקה 20 (23.10.2017), וכי הקופות נהנות ממעמד מעין ציבורי (שם, בפסקה 27). אך לעניין החלת סעיף 11 בחוק תובענות ייצוגיות מעמדן של קופות החולים עדיין לא הוכרע.

בחב"ר (אזורי ת"א) 35534-06-11 אייל קוצ'ינסקי נ' שרותי בריאות כללית (03.08.2015) קבל ההרכב את עמדת היועץ המשפטי לממשלה בתביעה אחרת, וקבע כי אינה רשות. ערעור על פסק הדין תלוי ועומד (ע"ע 20139-09-15). ראה גם ת"צ (מרכז) 16584-10-11 רונית פלג נ' פריגו ישראל פסקאות 122-123(17.5.2015).

1. לא ראיתי מקום להכריע בשאלת היותה של קופ"ח "רשות", משום שלדעתי ענייננו לא בא בגדר פרט 11 בתוספת השניה, כיוון שהתשלום עבור התיק הרפואי אינו בבחינת מס, אגרה או תשלום חובה אחר.

בתצ (מרכז) 56967-05-13 לאוניד קפלן נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (31.1.2015) קבעה כב' השופטת מ' נד"ב, ופסיקתה אושרה ע"י בית המשפט העליון בעע"מ 1859/15 לאוניד קפלן נ' משרד הבריאות פסקה 6 (9.8.2016), כי תשלום עבור צילום תיק רפואי בבי"ח של משרד הבריאות או בצה"ל הוא מחיר, ואינו מס, אגרה או תשלום חובה אחר. משום כך נדחתה ההסתמכות על סעיף 11 בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות.

1. השאלה אם ניתן לראות בקופות החולים "עוסק" קבלה תשובה מעורבת:

בתל"א (ירושלים) 1459/09, תל"א 11480/09, תל"א 1481/09 ב' ק' נ' מכבי שירוי בריאות בע"מ (9.1.2012) הוחל פרט 1 בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות על קופות החולים, ונקבע כי קופות החולים "עוסק" תחשבנה. בערעור שהוגש לבית הדין הארצי לעבודה בע"ע (ארצי) 39413-01-12 מכבי שירותי בריאות נ' ק.ב. (קטינה) (10.3.2013) לא הוכרעה השאלה, לפי הסכמת הצדדים, והכרעת בית הדין האזורי בוטלה. לא מיותר לציין כי בית הדין הארצי בקש את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, שסבר כי באופן רגיל ניתן להגיש תביעה ייצוגית נגד קופת חולים בהיותה "עוסק".

לעומת זאת נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בתצ (אזורי ת"א) 28120-06-13 אמיר יפת נ' קופת חולים לאומית, פסקאות 1-15 (30.8.2016) – שבה נדונה גביית דמי השתתפות עצמית ממבוטחים של קופות החולים שהיו מעורבים בתאונות דרכים, תוך שנקבע כי קופת חולים אינה עוסק לצורך פרט 1 בתוספת השניה. גם החלטה זו עומדת לערעור (ע"ע (ארצי) 71026-09-16).

לצורך ענייננו, מקום שהרשומה הרפואית מתבקשת לצרכים שאינם צרכים רפואיים, יש לראות בקופות החולים משום עוסק, שמוכר שירות תמורת תשלום. על כן לא ראיתי מניעה לסמוך את בקשת האישור על סעיף 1 בתוספת השלישית לחוק תובענות ייצוגיות.

העתק הרשומה הרפואית – הזכות לקבלו והחובה לשלם עבורו

1. זכותו של מבוטח לקבל עותק מן הרשומה הרפואית שלו מעוגנת בסעיף 18(א) בחוק זכויות החולה. הרשומה הרפואית היא מידע מתועד, לרבות התיק הרפואי של המטופל (הגדרת "רשומה רפואית" בחוק זכויות החולה). מטפל חייב בתיעוד הטיפול הרפואי ברשומה הרפואית (סעיף 17(א) בחוק.

המבקשים ציטטו את סעיף 2.15 בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות 9/06 ,שקובע:

"חובה על כל מטפל ועל מוסד רפואי למסור למטופל, לבקשתו, מידע רפואי מן הרשומה הרפואית המתייחסת אליו, ולאפשר למטופל לקבל את העתק הרשומה. מותר לגבות תשלום בעד קבלת העתק. התשלום יהיה סביר, לכיסוי הוצאות האיתור וההעתקה, או לפי תעריפון משרד הבריאות" (ההדגשה שלי – א"ש).

כבר מכאן ניתן ללמוד כי מנכ"ל משרד הבריאות לא ראה במחירון ("התעריפון") משום מחירון מחייב שחובה לגבות לפיו.

בתא (ת"א) 2179/01 גבאי משה נ' קופת החולים הכללית פסקה 8 ואילך (9.12.2002) נדונה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות שלפניי (למעט "מור") שעניינה גביית תשלום עבור תיעוד רפואי. כב' השופטת (כתארה אז) א' חיות פסקה כי הזכות לקבל את הרשומה אינה כוללת זכות לקבלתה חינם אין כסף. הדיון שם כלל התייחסות לתקנות שטרם הותקנו, כדלקמן:

"אדרבא, מהוראת סעיף 32 לחוק זכויות החולה, ניתן ללמוד כי לא זו היתה התכלית המונחת ביסוד החוק, שכן בסעיף 32(3) נקבע כי השר הממונה, דהיינו שר הבריאות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, רשאי להתקין תקנות בענין התשלום המירבי, תמורת מסירת העתק של רשומה רפואית לסוגיה, או חלקים ממנה, או עיון בה, או בחלקים ממנה.

הוראה זו מלמדת, כי המחוקק לא התכוון ששירות ההעתקה של מסמכים ורשומות רפואיות יוענק למטופלים ללא תשלום, אם כי ניתנה לשר הממונה, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, הסמכות לקבוע את התעריפים המירביים, על מנת שהתשלום שיידרש לא יחרוג מן הסביר.

...

על מנת לאפשר למטופלים לממש את הזכות הנתונה להם בסעיף 18(א) לחוק זכויות החולה, להעתיק מסמכים, גם בטרם הותקנו התקנות הקובעות את הסכום המירבי, מן הראוי, איפוא, לאפשר למשיבים ולמוסדות רפואיים אחרים הנוגעים בדבר, לגבות מידי המטופלים תשלום סביר עבור שירות העתקת המסמכים הניתן על ידם, ובינתיים, כל עוד לא קיים השר הממונה את חובתו ולא התקין את התקנות, אין מנוס מכך שבתי המשפט הם שיפעילו מנגנון בקרה ופיקוח, בכל הנוגע לסבירותו של התשלום הנדרש.

לענין זה כבר נפסק, כי אי התקנת תקנות, אינה שוללת בהכרח את יישומו של החוק, ושאלת יישומו במקרה כזה, תגזר מלשונו של החוק, מבנהו, מטרתו והמכשלה הצפויה לציבור מאי התקנת התקנות [ר' בג"צ 28/94 בצלאל צרפתי נ' שר הבריאות, פ"ד מט (3) 804, בעמ' 815].

אשר למועד הצפוי להתקנת התקנות בנדון, נראה כי יש מקום לתקווה, שכן במכתבה של עו"ד טליה אדרי, מנהלת מדור (בפועל) גריאטריה וזכויות החולה, נספח ד' לכתב התביעה, הנושא תאריך 22.7.01, צויין בסעיף 4 כי משרד הבריאות מכין "בימים אלה" תקנות שיקבעו את המחיר המירבי, כאמור בסעיף 32(3) לחוק זכויות החולה.

מאז נחקק חוק זכויות החולה, חלפו כשש שנים וגם מאז נכתב נספח ד', כבר חלפה שנה ויותר, אך לנוכח האמור בו, ניתן לקוות כי השר הממונה לא יתמהמה עוד בהתקנת התקנות כנדרש."

1. התקווה שהביעה השופטת חיות נכזבה, במובן שעד עצם היום הזה לא הותקנו תקנות לענין תשלום מרבי להעתקת רשומה רפואית. ביום 5.2.2014 אמנם הותקנה הצעת תקנות זכויות החולה (תשלום מרבי למסירת העתק רשומה רפואית ועיון בה), תשע"ד-2014, ופורסמה ברשומות ביום 5.2.2014, אך חקיקתן טרם הושלמה.
2. בנסיבות אלו, למרות שהצדדים טענו זה בכה וזה בכה לגבי מה שניתן ללמוד מטיוטת התקנות, סבורני שאין ללמוד ממנה דבר. תקנות שטרם הותקנו אינן דבר חקיקה. אך ניתן בהחלט ללמוד מסעיף 32(3) בחוק זכויות החולה, המסמיך את השר להתקין תקנות בדבר גביית תשלום מרבי תמורת מסירת העתק של רשומה רפואית, כי הסמכות לעשות כן נובעת מחוק זכויות החולה, ולא מחוק הפיקוח.

פרשנות ההוראות במחירון

1. גם בהנחה שהמחירון חל, בין מכח חוק הפיקוח בין מכח כל עילה נזיקית שלבית משפט זה סמכות לדון בה, כך שבהעדר תקנות ייעודיות המחירון מלמד על סבירות המחירים הקבועים בו – סבורני שיש לדחות את הפרשנות המוצעת על ידי המבקשים, שאינה סבירה יותר מפרשנות אחרת:

הקורא את תיאור השירות בקודים הרלוונטיים יבחין מיד בכך שהמחירון אינו מגביל את גביית התשלום הראשוני עבור כל התיק הרפואי של המבוטח. למעשה, המחירון שותק בעניין זה, וקוד 0268L בו קובע רק: "איתור והעתקת מסמכים עד 10 עמודים". אין כל התייחסות לשאלה אם מדובר במלוא המידע הרפואי אודות מבוטח, בין שהוא מרוכז בתיק רפואי אחד ובין שהוא מפוזר בין תיקים מקצועיים שונים. יתכן שהכוונה היתה כזו או אחרת, אך לא הובאו שום ראיות לכך. המבקשים מניחים כי פרשנותם היא היחידה האפשרית, ואין הדבר כן: כל המשיבות טענו כי החלוקה לתיקים שונים משרתת מטרות טיפוליות ומטרות של הגנה על פרטיות החולה, והן הכרחיות למתן שירות יעיל וטוב למבוטחים. כללית הגדילה לעשות בתאור המלאכה המוטלת עליה בחיפוש התיקים (סעיף 7 וסעיף 30 בתגובתה לבקשת האישור).

מכבי הביאה ראיה מחוזר מנכ"ל משרד הבריאות מס' 78/95 משנת 1995, שם נכתב "התעריף לחיפוש, איתור והעתקה של רשומה רפואית אחת, כולל העתקת 10 עמודים בלבד הינו: 45 ₪ (קוד משרד הבריאות (00268)", והדגישה כי רשומה רפואית אחת אינה כלל התיק הרפואי של המטופל.

אגב, המבקשים עצמם סבורים כי אם מדובר במידע שאינו שמור במקום אחד, ולא ניתן לגשת אליו במאוחד ללא מאמץ – כנראה שאין מדובר ברשומה רפואית אחת (כך ניתן להבין, לדוגמא, סעיף 68 בכתב התשובה של המבקשת לתגובת מכבי).

המחיר שגובות הקופות בפועל מבוסס על המחירים הנקובים במחירון משרד הבריאות, אך כל אחת מהן מבצעת אותו באופן שונה, כיוון שהחילה אותו על עצמה בהגבלות שקבעה בעצמה: סוג התיקים הנחשבים רשומה אחת; ותקרת תשלום. בהעדר ראיה כי כוונת מתקין המחירון היתה כדברי המבקשים; ובהעדר ראיות אחרות – לא ראיתי כי פרשנות המבקשים סבירה מזו של המשיבות, ועל כן אני דוחה אותה.

חלות חוק הפיקוח על תשלום עבור איתור מסמכים רפואיים והעתקתם

1. מחירון משרד הבריאות הוא הבסיס לבקשות האישור. לטענת המבקשים המחירים הנקובים בו מחייבים מכח חוק הפיקוח. האמנם?

פיקוח על מצרכים ושירותים חל מכח חוק הפיקוח. חוק הפיקוח התיר לפקח על מצרכים ושירותים שלגביהם הוצא צו לפי סעיף 6 באותו חוק, או על מצרכים ושירותים שהיו בפיקוח מכח חוק הוראת שעה, לפי סעיף 42 בחוק הפיקוח (רעא 6849-16 תחנת שירות רמת גן בע"מ נ' יצחק כהן, פסקה 1 (29.01.17)).

1. סעיף 42 בחוק הפיקוח, שכותרתו "הוראות מעבר", קובע כי מחירי מצרכים ושירותים שחוק היציבות חל עליהם ימשיכו לחול, ותפורסם על כך הודעה של מנכ"ל משרד האוצר. בהודעה בדבר המצרכים והשירותים שעליהם חל פרק ה' (יה"פ 4397 כב בניסן תשנ"ו, 11.4.1996) נכללו לענייננו רק "שירותי רפואה דיפרנציאליים ושירותי רפואה אמבולטוריים המפורטים בהיתר". ההיתר המדובר הוא היתר להעלאת מחירי אשפוז ושירותים אמבולטוריים שפורסם לפי חוק היציבות, שפורסם ביה"פ 4378 י"א בשבט תשנ"ו, 1.2.1996, ולפיו הותר להעלות מחירים, בין השאר:

"2. השירותים הדיפרנציאליים המפורטים בצו יציבות מחירים במצרכים ובשירותים (הוראת שעה) (מחירים מרביים לשירותים רפואיים), התשנ"ג-1993 (להלן – שירותים דיפרנציאליים) –

...

"(6) שירותים אמבולטוריים הניתנים במערכת הבריאות הציבורית מחוץ לבתי החולים".

צו היציבות שבו מדובר, הוא צו יציבות מחירים במצרכים ובשירותים (הוראת שעה) (מחירים מרביים לשירותים רפואיים), תשנ"ג-1993, שפורסם בקובץ התקנות 5526 י"ט בסיון תשנ"ג, 8.6.1993. הצו כולל פרוצדורות רפואיות שונות, אך אינו כולל שירות העתקת מסמכים.

1. ההנחה כי שרות העתקה נכלל בגדר שרותים רפואיים גלומה לכל אורך בקשת האישור. לא מצאתי סימוכין בחוק הפיקוח או בצוים לפיו להנחה זו. על פני הדברים קשה להכליל שירות העתקת מסמכים רפואיים בגדר "שירותי רפואה" בכלל, או "שירותים אמבולטוריים" בפרט.
2. עם זאת ראוי לציין, כי מחירון משרד הבריאות, שבעצמו נקרא "מחירון משרד הבריאות לשירותים אמבולטוריים ולשירותי אשפוז" כולל קוד ייעודי להעתקת מסמכים (0268L "איתור והעתקת מסמכים עד 10 עמודים"; 0269L ל"העתקת מסמכים כל 2 עמודים נוספים"). בעמדת משרד הבריאות גם נאמר מפורשות כי המחיר המרבי במחירון הוא מכח חוק הפיקוח. אך סבורני כי אם שירות העתקת המסמכים לא היה בגדר ההיתר שניתן לפי הודעת המנכ"ל לפי סעיף 42 בחוק הפיקוח – לא ניתן להחיל את המחירון על שירות העתקת המסמכים לפי ההיתר או לפי חוק הפיקוח, בדיעבד.
3. לנוכח העדרו של פרט העתקת רשומה רפואית מצו יציבות מחירים במצרכים ובשירותים (הוראת שעה) (מחירים מרביים לשירותים רפואיים), התשנ"ג-1993, ולנוכח היעדר הוראה מפורשת כי העתקת מסמכים באה בגדר "שירותי רפואה" או "שירותים אמבולטוריים" – לא ראיתי להחיל את חוק הפיקוח על המחירון מכח סעיף 42 בחוק הפיקוח.
4. דרך המלך להחלת החוק היא הוצאת צוים לפיו. חוק הפיקוח מאפשר לשר האוצר ולשר הבריאות לקבוע בצו מחירו של שירות, מחיר מירבי לשירות, וגם שיעור שבו מותר להעלות את מחיר השירות (סעיף 12(א) בחוק, שבפרק ה). סעיף 10 מגדיר מצרך ושירות לצורך פרק ד-ח בחוק, "מצרך ושירות שחוק זה הוחל עליהם לפי סעיף 6".

סעיף 6 קובע את "התנאים להחלת החוק על מצרך או שירות". חוליה זו חסרה בענייננו: המבקשים לא הראו כי השרים החילו, בצו, את החוק על השירות להעתקת תיק רפואי.

המבקשים טוענים כי עצם הוצאת צוים מכח חוק הפיקוח מלמדת כי החוק הוחל, אלא שסעיף 6 בחוק קובע תנאים להחלתו על שירות מסוים, ואם השרים לא עמדו בתנאים אלו, ולא הוציאו צו שמחיל את החוק על אותו שירות – התוצאה היא שהחוק אינו חל על אותו מצרך או שירות. גם אם הוצאו במהלך השנים צוים מעדכנים, ככל שהחוק לא הוחל על נושאים אלו – אין הצוים מועילים (סעיף 10 בחוק הפיקוח). אין ליצור פיקוח חדש באמצעות פרשנות יצירתית למונחים "שירותים רפואיים".

1. המבקשים נסמכים, בין השאר, על עמדת משרד הבריאות, כפי שצוטטה בפסקה 19 בענין קפלן. אלא שבית המשפט שם לא נזקק לנושא זה. גם בבקשות האישור שלפניי חזר משרד הבריאות על עמדתו שלפיה המחירון מחייב מכח סעיף 42(א) בחוק הפיקוח. עם זאת, לדעת משרד הבריאות, המחירון לא חל על תשלומי מבוטחי קופות החולים בגין העתקת הרשומות הרפואיות. מסקנת העמדה שהגיש משרד הבריאות מקובלת עלי, אך לא מטעמיה, כפי שפורט לעיל.
2. מכבי מוסיפה וטוענת כי אין התאמה בין שיעורי ההעלאה וההפחתה בצווי העלאת מחירים של שירותי אשפוז ושירותים אמבולטוריים לבין העדכון בפועל של תעריף שירות איתור והעתקת מסמכים בתעריפון משרד הבריאות (קוד 0268(L. לטענתה המבקש לא חלק על הדוגמאות שנתנה בסעיפים 42.2.1 ו 42.2.2 בתשובתה. ואולם, בעמדת משרד הבריאות הוסבר כי קוד 0268L מעודכן לפי חוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים. ואילו קוד – 0269L מראש סווג כקוד שאינו מתעדכן לפי צווי העדכון העיתיים. נושא זה לא הוברר עובדתית, ולא ראיתי מקום לבסס הכרעתי עליו.

מכבי טוענת עוד כי עדכון קוד 0268L במהלך השנים שעד 2004 נעשה תוך שינוי הגדרת השירות, מ"העתקת מסמכים לרשומה רפואית" ל"העתקת מסמכים מרשומה רפואית", ומאז 2004: "איתור והעתקת מסמכים עד 10 עמודים". בשנת 2004 נוסף קוד 0269L אשר התיחס לתעריף העתק של העמודים 11 ואילך. בהנחה שקוד 0268L עודכן כדין, כעמדת משרד הבריאות, לדעתי השוני המינימלי במינוח לא יביא לשוני משמעותי בפרשנות המונחים.

1. בעמדת משרד הבריאות מוצע אופן אחר להבנת חוק הפיקוח: מהגדרת "מחיר", מכירה", "מצרך" "שירות", "עושה שירות" ו"שכר" בחוק הפיקוח עולה כי הוא חל על מתן מצרך או שירות בתמורת למחיר או שכר. העתקת רשומות רפואיות היא שרות נלווה לשירות הליבה של קופות החולים, שהוא הענקת שרותי בריאות בהתאם לסל הבריאות (סעיף 21 בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994), ואינה עומדת בנפרד ממנו. השירותים אינם ניתנים תמורת תשלום או שכר, כי אם בתשלום ממקורות המימון של קופת החולים, שאינם תשלומים ישירים של המבוטחים. זאת להבדיל מהכנסות בתי החולים הממשלתיים, שהכנסותיו ממכירת שירותים. היחסים בין המבוטח לקופת חולים אינם היחסים שבין מטופל לבית החולים. מתן שירות רפואי ע"י קופות חולים למבוטחיהן נשלט על ידי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. העתקת התיעוד הרפואי נלווית למתן השירות הרפואי, ואינה עומדת ברשות עצמה, ועל כן לא נכון להפריד את התשלום בעבורה מן היחסים השוררים בין מבוטח לבין קופ"ח.

אמנם מתן התיעוד הרפואי בידי המטופל סמוך לטיפול הוא נלווה לטפול, והעתקה מאוחרת יותר פחות "נלווית" – אך ספק אם רצוי להפריד במשטר הפיקוח על התמורה בין המקרים.

לדעת משרד הבריאות, כל עוד לא הותקנו תקנות לפי סעיף 32(3) בחוק זכויות החולה, ובהסתמך על פס"ד גבאי, כי נדרש פיקוח של בית המשפט על המחירים - המחירון מהווה בסיס לבחינת סבירות התשלום.

המבקשים לא טענו לסבירות המחיר, אלא בתשובה לתגובת המשיבות. המשיבות טענו כי מדובר בהרחבת חזית (עמ' 12 בפרוטוקול שורה 22), ועל כן אין לבחון את טענת הסבירות. ממילא אין בה כדי לשנות מן התוצאה, כיוון שהטענה נסמכת על הוראת הרשיון, וככל שאין בו דרישה לתשלום עבור תיק אחד בלבד – כפי שנקבע לעיל – תידחה גם טענת הסבירות.

1. כזכור, המשיבות טענו, בין יתר טענותיהן, כי למעשה הוצא שירות העתקת מסמכים מגדר צווי הפיקוח עוד בשנת 1986, ע"י צו יציבות מחירים במצרכים ובשירותים (הוראת שעה) (שינוי התוספת השלישית לחוק) (מס' 18), תשמ"ו-1986 (ק"ת 4946). התוספת השלישית דנה בשירותים שהוצאו מחוק הפיקוח, ובצו הנדון נכלל פרט 1(73) שהוסיף לתוספת השלישית "שירותי העתקת מסמכים והעתקת אור". כאן עומדת ההגדרה על רגליה היא, ואינה נסמכת לשרותים רפואיים דוקא. ניתן אפילו לסבור כי כוונת מתקין הצו היתה לשירותים ה"פרטיים" של העתקת מסמכים. עם זאת, ככל ששירותי ההעתקה אינם נכללים בגדר שרותי רפואה למיניהם, יתכן שהוצאו אל מחוץ לתחום הפיקוח גם על ידי צו היציבות הנ"ל. לנוכח ההכרעה לעיל, אין צורך להכריע בטענה רחבה זו, שלא זכתה לדיון מעמיק בסיכומים.

עילות נוספות

1. המבקשים טוענים גם להפרת חובה חקוקה; רשלנות; ותרמית. פרטי התרמית לא פורטו במפורש בבקשת האישור, וכבר משום כך יש לדחות עילה זו (ע"א 8308/00 כור מתכות בע"מ נ' מי גולן אנרגיות רוח בע"מ, פ"ד נז(5) 721, 729 (2003)). ואשר להפרת חובה חקוקה ולרשלנות – אלו נובעות מן העילה העיקרית של החובה לפעול לפי מחירון משרד הבריאות לפי חוק הפיקוח. משנדחתה העילה העיקרית הנסמכת על חוק הפיקוח – אין מקום לדון בעילות הנובעות ממנה (ע"א 2505/06 ענת בקר נ' סלקום ישראל בע"מ פסקה 14 (9.12.2008); וכן ת"צ (מחוזי מרכז) 49683-08-10 אלדד צרשניה נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט (14.2.2013). בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה ברע"א 2123/13 המועצה להסדר ההימורים בספורט נ' אלדד צרשניה (29.9.2013).

ראוי להבהיר כי ענייננו שונה מזה שנדון בעא 7142/15 פמה סוכנויות בע"מ נ' משה רון פסקה 9 (24.1.2016), כיוון שמדובר בעילות בנזיקין, שהסעד שנדרש עבורן זהה.

המבקשים אזכרו את עילת עשיית עושר ולא במשפט, אך לא פירטו מדוע היא מתקיימת בענייננו. ממילא שאלה היא אם עילה זו נכללת בסמכות בית משפט זה, לאור האמור לעיל בדבר סמכות בית הדין לעבודה. משום כך יש לדחות גם טענה זו.

סיכום

1. לאחר שנדחתה העילה העיקרית של בקשות האישור, ודחייתה משפיעה גם על שאר העילות כאמור לעיל – אני דוחה את הבקשות לאישור תובענה ייצוגית.
2. כל אחד מן המבקשים ישלם למשיבה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש את הוצאות המשפט, בסכום כולל של 25,000 ₪.

ניתן היום, כה' כסלו תשע"ח, 13 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.