ביום 25.10.16 ניתנה על ידי החלטה, בה התרתי לתובעת לתקן את כתב התביעה בפעם השלישית. בגוף ההחלטה קבעתי כי מאחר ופני הצדדים לגישור איני פוסק כרגע בשאלת ההוצאות עליהן עמדה הנתבעת בתגובה לבקשת התיקון, וזאת כדי לא לסכל את ניסיונות הצדדים להגיע לפשרה.

הליכי הגישור לא התקיימו לאחר שהתובעת הודיעה כי שקלה והחליטה שלא לפנות לאפיק זה.

בישיבה המקדמית האחרונה, שהתקיימה ביום 1.3.17 ביקשה ב"כ הנתבעת לעמוד על עניין ההוצאות, לאור האמור בהחלטה האחרונה. באי כוח הצדדים טענות לעניין, ולהלן החלטתי.

כתב התביעה הוגש ביום 8.1.15. נתבעו בו נזקים נטענים שהתגבשו עד ליום 31.12.14, בגין: הפסד שכר דירה של דיירים שעזבו, עבודות שיקום, שכ"ט עו"ד, פרסום מודעות, ארנונה, מים, חשמל, נסיעות ועוגמת נפש). במועד הגשתו היתה התובעת מיוצגת (ע"י עו"ד טלמור).

בקשת תיקון ראשונה הוגשה ביום 14.4.15 ובה התבקשה הגדלת סכומים בגין נזקים שהתגבשו מיום 1.1.5 (לפי אותם ראשי נזק כמפורט לעיל) וסכום נוסף בעבור עוגמת נפש. כן התבקש סעד של "צו עשה" כדי למנוע גרימת נזקים נוספים.

ביום 19.5.15 נעתרתי לבקשת התיקון, אך קבעתי כי איני פוסק הוצאות. על החלטה זו לא הוגש ערעור ועל כן היא חלוטה.

כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 31.5.15.

ביום 15.7.15 התקיימה ישיבה מקדמית והתיק נקבע להוכחות ליום 10.1.16. מאחר ואימה של התובעת נפטרה (המנוחה היתה תובעת בכתב התביעה הראשון), לא היה מנוס מדחיית הדיון כדי להסדיר את מעמדם של בעלי הדין החליפיים במקום המנוחה.

ביום 26.5.16 הודיעה של התובעת כי היא תגיש חוות דעת הנדסית לבית המשפט ולצד שכנגד וביום 31.5.16 ניתנה החלטה בה קבעתי כי התובעת אינה יכולה להחליט על דעת עצמה להגיש חוות דעת נוספת מבלי שהיא מקדימה בקשה לתיקון כתב התביעה, כדי שבית המשפט ישקול האם התיקון אכן דרוש להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת. עוד נקבע כי ככל שאכן מבוקש לתקן את כתב התביעה, לרבות תיקון סכום התביעה יש להגיש בקשה כדין, שכן את זאת לא ניתן לעשות ללא נטילת רשות מבית המשפט.

ביום 6.9.16 הודיע ב"כ הנוכחי של התובעת על קבלת ייצוג.

ביום 7.9.16 הוגשה בקשה לחילופי בעלי דין ולתיקון כתב התביעה, בשל פטירת אימה של התובעת, ונטען כי בתחילת חודש מרץ 2016 פנו לתובעת שוכרי הדירה וטענו כי יש נזקי רטיבות חדשים; כי יש בידה חוות דעת מומחה ביחס לאיתור מוקדי הרטיבות, מקורותיה והפעולות שיש לבצע לתיקונן.

לאחר קבלת תגובת הנתבעת ניתנה החלטת יום 25.10.16, המובאת ברישא לעיל.

כתב תביעה מתוקן שלישי הוגש ביום 1.11.16 וכתב הגנה מתוקן שלישי הוגש ביום 14.2.17.

בהתאם להלכה הפסוקה, גישת בתי המשפט בבקשות לתיקון כתבי טענות הינה ליבראלית, כאשר המטרה היא להביא לכך שהשאלות האמתיות שבמחלוקת יבואו לכדי בירור. ככל שיש בכך כדי להכביד על הצד שכנגד התרופה לכך תהיה במישור פסיקת ההוצאות (ראו, לאחרונה, רע"א 1808/16 ‏אהרון אמסלם נ' לאה אלון). בהחלטתי הקודמת כבר נימקתי מדוע יש לאפשר לתובעת לתקן את כתב התביעה, ועל כן נותר לדון ברכיב הנוסף אותו קבעה ההלכה הפסוקה, קרי האם ניתן לרפא את התיקון בפסיקת הוצאות.

אין לשכוח כי מתן רשות לתקן את כתבי הטענות, מצריך את הצד שכנגד לתקן גם הוא את כתבי הטענות מצידו ובמקרים לא מעטים מדובר ב"התנעה מחדש" של ההליך. כך לדוגמה, מקום שבו מבקש התובע לתקן את כתב הטענות על ידי הוספת חוות דעת מטעמו, יבקש גם הנתבע, על דרך הכלל, להוסיף חוות דעת משלו כדי לסתור או להתמודד עם חוות הדעת החדשה של התובע. וכך גם מקום שבו נוספו טענות עובדתיות או חדשות או עילות תביעה חדשות – כל אלו מצריכים את בעל הדין שכנגד לתקן מצידו שלו את כתבי הטענות ודבר זה גוזל זמן, טרחה וכמובן ממון ויש בכל אלו כדי להכביד על הצד שכנגד.

במקרה זה, הוגשה בקשת התיקון ביום 7.9.16 כאשר עוד בינואר 2016 כבר הוגשו תצהירי עדות ראשית של הצדדים, ערב דיון ההוכחות (שנדחה כאמור עקב פטירת אם התובעת, דבר שדרש התארגנות בשל חילופי בעלי דין). בקשת התיקון, שנעתרה, הצריכה גם היא את הנתבעת, בפעם נוספת, לתקן את כתב ההגנה מטעמה לרבות מינוי מהנדס כדי שתוצג חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת. כתב ההגנה המתוקן, השלישי במספר, הצריך את הנתבעת להתמודד עם טענות עובדתיות חדשות שנוספו, לרבות התייחסות לחוות הדעת מטעם התובעת כאמור. שוכנעתי כי הנתבעת ובאת כוחה השקיעו זמן וטרחה לא מבוטלים בהכנת כתב ההגנה המתוקן. זהו המקרה המתאים שבו, על אף הגישה הליברלית לתיקון כתבי טענות כפי ההלכה הפסוקה, יש לאזן את ההכבדה שנגרמה בפסיקת הוצאות לטובת הנתבעת שישקפו את הטרחה, כאמור לעיל.

לאור האמור, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות הבקשה לתיקון כתב התביעה בסך 3,000 ₪ בתוך 30 יום, ללא כל קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

ניתנה היום, ט' אדר תשע"ז, 07 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.