בהתאם להסכמת הצדדים כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 4 בפברואר 2016, ולסמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר ששמעתי את הראיות ועיינתי בחומר שהוגש, החלטתי – לא בלי התלבטות – לקבל את התביעה. אנמק בקצרה: בכתב ההגנה טען הנתבע 1 כי הפגיעה ארעה בעת שהתובע נסע אחורנית. עדותו לפניי הייתה פחות נחרצת: הוא ציין כי בעת שאירעה הפגיעה רכבו כבר עבר את רכב התובע. גרסתו שהנזק נגרם מכך שהתובע נסע אחורנית הייתה מסקנה, ולא עדות עובדתית. מנגד העיד התובע שלא נסע אחורנית, והפגיעה אירעה בעת שהרכב עמד והמנוע היה כבוי. לתובע הייתה גם גרסה באשר לאירועים שקרו לאחר הפגיעה, לרבות התנצלות של הנתבע 1 ואמירה שיוחסה לו שלפיה רכבו יצא מהמוסך באותו יום ולכן הוא "מאוכזב מעצמו". הנתבע לא זכר דברים אלה מפאת חלוף הזמן, אך גם לא הכחיש אותם. אכן, הטריד אותי אופי הנזק ברכב התובע: נזק מסוג מעיכה ולא רק שפשוף, המתיישב לכאורה עם המסקנה שרכב התובע נסע אחורנית ונוצר אימפקט חזק שגרם למעיכה. ברם הפגיעה ברכב הנתבע הסבה לו נזק קל, ואין להוציא מכלל אפשרות שהמעיכה נוצרה כתוצאה מהפעלת לחץ על רכב התובע כתוצאה מהפגיעה אשר גרם למעיכה. במכלול, יוצא שגרסתו של התובע אפשרית והיא לא נסתרה. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 9,524 ש"ח (הנזק הישיר ושכר טרחת שמאי; הנזקים האחרים לא הוכחו) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (5.1.2015) ועד ליום פסק הדין. כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובע בסך של 400 ש"ח. התשלום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ח בשבט התשע"ו, 7 בפברואר 2016, בהעדר הצדדים.