לפני בקשת הנתבעת מס' 43 לביטול פסק דין שניתן ביום 13.4.15 בהעדר הגנה.

הנתבעת טוענת בבקשה כי כתב התביעה מעולם לא נמסר לה, לא ידעה על קיומה של התביעה, אלא לאחר שראתה בלוח המודעות שבבניין בו היא מתגוררת ביום 5.5.15 הודעה כי ניתן פסק דין כנגד דיירי הבית.

הנתבעת טוענת כי עומדת לה הגנה טובה בפני התביעה. הנתבעת מכחישה את האירוע נשוא התביעה. טוענת כי התובע החנה את רכבו בחניה פרטית ללא היתר כדין ועל כן הסיג גבול, כך שלא עומדת אחריות כלפי דיירי הבניין . לטענתה ע"פ התקנון המצוי קיימת הפרדה בין אגפי הבית המשותף באופן המנתק כל זיקה בין האירוע שארע שלא בסמוך לאף בו מתגוררת הנתבעת. לטענת הנתבעת, התובע חשף עצמו לסיכון, שכן מדובר לשיטתו בבניין ישן ומסוכן. כמו כן, נטען כנגד השמאות שצורפה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות אשר הגישו באי כוח הצדדים, אני מורה כדלקמן.

הנתבעת טוענת כי לא קיבלה את כתב התביעה ולא חתמה על אישור המסירה.

פסק הדין ניתן על סמך אישור מסירה שבוצעה באמצעות רשות הדואר במשלוח דואר רשום בכתובת ברח' ברדיצב אבא 2 בת ים. ע"פ אישור המסירה, ההמצאה בוצעה לידי הנמען , היינו לידי הנתבעת אשר נחזית להיות חתומה על אישור המסירה כאשר פקיד רשות הדואר אימת בחתימתו ע"ג אישור המסירה דבר המצאת התביעה לדי הנתבעת עצמה. מעיון באישור המסירה עולה כי ההמצאה בוצעה לנתבעת ביום 13/1/15.

לאור המפורט לעיל, לא מצאתי כי נפל כל פגם כתב התביעה לנתבעת.

אין חולק כי הנתבעת מתגוררת בכתובת בה בוצעה ההמצאה ברח' ברדיצב אבא 2 בת ים. טענת ב"כ הנתבעת לפיה הנתבעת מתגוררת בדירה 7 ולא 4 כפי שצוין באישור המסירה, הינה הרחבת חזית פסולה שכן לא נטענה בבקשה לביטול פסק הדין אלא הועלת ה לראשונה במסגרת התשובה לתגובת בא כוח התובע. יתר על כן, הנתבעת לא הציגה כל ראיה כי כתב התביעה לא הומצא לידה כפי שעולה מאישור המסירה.

אף הטענה כי כתב התביעה התקבל למשלוח ביום 14.1.15 הינה טענה חדשה שעלתה לראשונה בתשובה לתגובה והינה הרחבת חזית שאין להתירה, הגם שעל פניו אינה נכונה שכן החותמת הממוחשבת המופיע בחלקו העליון של אישור המסירה הנושאת תאריך 14.1.15, מוטבעת לאחר שמבוצעת המסירה לנמען, ומעיד על מועד הקלדה של האישור ברשות הדואר. הנתבעת לא צרפה כל ראיה פוזיטיבית המעידה כי דבר הדואר התקבל למשלוח ביום 14.1.15.

לאור כל האמור הבקשה לביטול פס"ד מחובת הצדק נדחית.

הנתבעת עותרת לחילופין לביטול פסק דין משיקול דעת בימ"ש.

אני סבור כי לנוכח טענות ההגנה אותן מעלה הנתבעת בבקשתה, שעיקרן פורט לעיל, הינן טענות הגנה הראויות בירור אשר לא ניתן לומר כי לנתבעת לא עומדת הגנה ולו לכאורית המצדיקה ביטולו של פסק הדין.

אשר על כן, פס"ד מיום 13.4.15 יבוטל כנגד נתבעת 43 משיקול דעת בימ"ש בכפוף לתשלום הוצאות בפועל בסך 1,500 ₪ תוך 30 ימים מהיום.

ב"כ הנתבעת יגיש לתיק העתק קבלה בדבר תשלום ההוצאות תוך 30 ימים מהיום.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ה, 25 יוני 2015, בהעדר הצדדים.