העותר הגיש עתירה המכוונת כנגד החלטת המשיבה 1 ("וועדת הערר") אשר בהחלטה מיום 10.12.14 דחתה את הערר שהגיש על החלטת המשיבה 2 ("הוועדה המקומית") מיום 17.3.14. בהחלטת הוועדה המקומית נדחתה בקשת העותר להיתר ולתוספת קומה חלקית מעל בניין קיים הנמצא ברח' צהיון 3 בחיפה.

בהחלטה מיום 8.1.15 נקבע דיון מוקדם ליום 10.3.15 והמשיבות התבקשו להגיש תגובות מקדמיות לעתירה. מאוחר יותר, ועל פי בקשת העותר ועל רקע עיצומים הננקטים על ידי הפרקליטים בשירות המדינה נדחה הדיון והוא התקיים היום. בתום הדיון הסכימו באי כוח הצדדים שפסק הדין יינתן על יסוד החומר שהוגש והטענות שהושמעו במהלך הדיון.

לאחר עיון בתשובות שהוגשו ושמיעת טענות באי כוח העותר, וועדת הערר והוועדה המקומית (בא כוח המשיבה 3 לא התייצב לדיון), אני מחליט לקבל את העתירה בחלקה, ולהורות על החזרת הדיון לוועדת הערר על מנת שהיא תדון בעניין אחד בלבד, היינו טענת העותר שבמקרה אחר, שנסיבותיו דומות, אישרה הוועדה המקומית היתר בנייה במבנה המצוי ברח' שיבת ציון בחיפה (תיק בניין 357364, בקשה מס' 35/7364/02, החלטה מתאריך 21.11.05) ("המקרה האחר").

בקיצור המתחייב ייאמר כי החלטת וועדת הערר שכלפיה מכוונת העתירה נומקה בכך שלפי הוראות תכנית מתאר חפ/803 ("תכנית המתאר") איננה מקנה זכויות בנייה בלתי מוגבלות, ומשלא עלה בידי העותר להראות מקור לזכויות המבוקשות, לא נותר אלא לדחות את הערר. בנימוק זה אין כל דופי, ובכך צודקות באות כוח וועדת הערר והוועדה המקומית כשהן טוענות, כל אחת בתורה, שהחלטת וועדת הערר היא החלטה תכנונית והיא ממין ההחלטות שערכאה מנהלית לא תתערב בהן (עע"מ 2418/05 צ'רלס מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, פסקה 9 (24.11.05)). העותר טען אמנם כי על פי ההלכה הפסוקה הערכאה המנהלית מוסמכת להתערב בהחלטות של מוסדות תכנון בכל הנוגע לפירוש של הוראה או מונח בתכנית המתאר (עע"מ 8411/07 מעוז דניאל בע"מ נ' אדם טבע ודין (28.1.10)), אולם אין זה המקרה בענייננו, שכן כפי שנאמר בהחלטת וועדת הערר גם בעת הדיון היום התקשה בא כוח העותר להצביע על הוראה בתכנית המתאר שפורשה בידי וועדת הערר באופן המצדיק התערבות בהחלטה. לכן, אם העומד לדיון היה רק השאלה אם יש מקום להתערב בהחלטת וועדת הערר לגופו של עניין, אזי מן הסתם היה צורך לדחות את העתירה.

בצד זאת וועדת הערר דחתה את טענות העותר בנוגע ליחס שונה, שלא לומר אפליה, לעומת המקרה האחר שבו התירה הוועדה המקומית את הבנייה ברח' שיבת ציון 7. בעניין זה ציינה וועדת הערר כי הבקשה הנוגעת למקרה האחר לא הוצגה בפניה, לא הובהר מה נבנה, מה נתבקש והאם הייתה חריגה משטחי בנייה, ולכן לא ניתן לתת משקל להחלטה זו. כשלעצמה, הנמקה זו אינה משוללת יסוד, אולם כעולה מנספחי כתב העתירה ומטענות העותר בדיון היום, בעקבות החלטת וועדת הערר ביום 7.10.14 הגיש העותר טיעון משלים שבו נטענו, בין השאר, טענות העותר בקשר למבנה ברח' שיבת ציון 7, ואף צורף פרוטוקול הוועדה המקומית מיום 21.11.05. במצב דברים זה, נראה לי כי חלק זה של החלטת וועדת הערר לוקה בחסר והיה מקום שהיא תיתן דעתה בנוגע לכל המידע והנתונים שהובאו בפניה בגדר הטיעון המשלים שהוגש ביום 10.11.14. לא מעבר לדרוש אוסיף כי וועדת הערר ציינה אמנם שהחלטת הוועדה המקומית במקרה האחר כשלעצמה איננה מקימה לעותר זכות שבקשתו תאושר, אולם נראה לי שראוי היה שהנמקתה תתייחס למלוא הנתונים והמידע שהובאו בפניה בגדר השלמת הטיעון שהגיש העותר.

סיכומו של דבר, העתירה מתקבלת בחלקה והעניין מוחזר לוועדת הערר על מנת שתדון בטענת העותר המתייחסת למקרה האחר, על יסוד המידע והנתונים שהוגשו לה בהשלמת הטיעון.

וועדת הערר תוכל להחליט בעניין על יסוד החומר שבפניה או על יסוד חומר נוסף שיוגש לה, אם תחליט על הגשתו.

נוכח התוצאה שהגעתי אליה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ה, 04 מאי 2015, בהעדר הצדדים.

חתימה