1. לפני בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על-ידי הרב חננאל מעודה (להלן: "הבורר" או "הרב מעודה") ביום י"ג טבת תשע"ה (4.1.2015), ולהורות כי אין כל הליך בוררות בין הצדדים.

טענות המבקש

2. המבקש, פרץ מדמוני (להלן: "המבקש"), ביקש לרכוש מהמשיב ישעיהו אשואל (להלן: "המשיב"), זכות לרכישת מגרש ברח' הבנים 17 בראש העין, במסגרת תביעה לפירוק שיתוף שהתנהלה בין המשיב לגרושתו, בבית המשפט לענייני משפחה ובעקבות מינוי כונס נכסים למכירת המגרש האמור.

3. המבקש טוען כי התבקש על-ידי המשיב לשלם או לכל הפחות להשאיר שיק בסך 100,000 ₪, אצל עו"ד איתי חבר, ב"כ המשיב, עבור הזכות לרכוש את המגרש וכחלק מתמורת המגרש, אך הוא חשש והתנגד לכך. לטענתו, עו"ד חבר העלה רעיון לפיו השיק יישאר בנאמנות אצל הרב מעודה, והוא הסכים להפקיד את השיק בידי הרב מעודה מתוך היכרות וכבוד שהוא רוכש לו.

4. ביום 18.9.2014, התקיימה פגישה בבית הרב מעודה, במהלכה הופקד בידי הרב מעודה, שיק בסך 100,000 ₪, בהתאם להסכם שנחתם על-ידי הצדדים (נספח ג' לבקשה, להלן: "ההסכם מיום 18.9.2014"). לטענת המבקש, במעמד זה התקשר המשיב לעו"ד חבר אשר שוחח בטלפון עם הרב מעודה, וההסכם מיום 18.9.2014, נוסח לאחר שעו"ד חבר הכתיב בטלפון נוסח חדש של ההסכם לפיו השיק הבנקאי יישאר בידי הרב מעודה, עד להעברת הזכויות על שם המבקש.

המבקש טוען כי לאחר מכן הוציא הרב מעודה מסמך נוסף עליו התבקש לחתום, מבלי שקרא אותו ומבלי שנמסר לו עותק ממנו, ולימים התברר לו כי למעשה חתם על "שטר בוררין" (נספח י"ג לבקשה).

5. המבקש טוען כי הרב מעודה פעל בהתאם להוראות המשיב והוראות עו"ד חבר, וכי בניגוד להסכם מיום 18.9.2014, לפיו השיק יוחזק בידיו הנאמנות, העביר את השיק למשיב ולעו"ד חבר. המבקש מוסיף וטוען כי הרב מעודה הרגיע אותו והבטיח כי הוא אישית ערב לכסף, וכי עליו לפעול לפי הוראותיו, ולאחר מכן דרש כי ימיר את השיק בתשלום במזומן בסך של 35,000 ₪ ולגבי סך של 65,000 ₪ יוציא שיק בנקאי חדש, וכי הוא פעל על פי הוראותיו. לטענת המבקש, בסופו של יום ועל פי החלטת בית המשפט לענייני משפחה, העסקה לא יצאה אל הפועל והמבקש נותר ללא המגרש וללא כספו, ודרישותיו ופניותיו להשבת כספו, לא נענו.

6. המבקש טוען כי הרב מעודה ניסה להחתים אותו על הסכם פשרה (נספח ו' לבקשה), אך הוא סירב לכך, ובסופו של יום, השיב לו הרב מעודה, ביום 25.11.2014, סך של 80,000 ₪, לאחר שאילצו אותו לחתום על מסמך המאשר שקיבל מהרב מעודה "סך של 25,400 + שיק על סך 11,600... + שיק בנקאי על סך 64,000 בהתאם לפסק הבוררות". המבקש טוען כי מעולם לא נמסר לו פסק בוררות, וכי הוא אולץ לחתום על האישור האמור כתנאי לקבלת הסך של 80,000 ₪.

7. ביום 27.11.2014, פנה המבקש באמצעות בא כוחו, למשיב, לעו"ד חבר ולרב מעודה במכתב התראה בו דרש השבת כל הכספים שהופקדו על ידו בידי הרב מעודה (נספח ח' לבקשה).

8. ביום 4.12.2014, נשלח לרב מעודה מכתב התראה בטרם נקיטת הליכים (נספח ט' לבקשה).

9. המבקש הוסיף וציין כי ביום 31.12.2014, בפגישה אקראית בינו לבין הרב מעודה, הודיע לו הרב מעודה כי המשיב הגיש לו, בשבתו כבורר, כתב תביעה נגדו, ומסר לו עותק מכתב התביעה (נספח י' לבקשה).

10. ביום 1.1.2015, שלח המבקש, באמצעות בא כוחו, עו"ד סעאדי-סיוון, מכתב לבורר שהוכתר בכותרת "הודעה והתראה בדבר חוסר סמכות כבורר לדון בתביעה" (נספח י"א לבקשה).

11. ביום 4.1.2015, ניתן פסק הבוררות נושא הבקשה (נספח א' לבקשה, להלן: "פסק הבוררות").

12. המבקש טוען כי חתם על שטר בוררות מבלי לדעת את תוכנו ורק לצורך הפקדת השיק בסך 100,000 ₪, בידיו הנאמנות של הרב מעודה, עד להעברת הזכויות במגרש על שמו, כך שזאת הסמכות היחידה והבלעדית שניתנה לרב מעודה. המבקש טוען כי אין כל הסכם בוררות בין הצדדים שכן לא קרא את "שטר הבוררין" ולא קיבל עותק ממנו. המבקש מוסיף וטוען כי בעת החתימה על ההסכם מיום 18.9.2014, לא הייתה כל מחלוקת בין הצדדים, לא היה כל צורך בבוררות, לא התקיים כל הליך בוררות בין הצדדים ולפיכך אין מדובר בפסק בוררות.

לחלופין וככל שמדובר בפסק בוררות, טוען המבקש כי יש לבטל את פסק הבוררות מכוח עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות" או "החוק"), שכן פסק הבוררות ניתן על-ידי בורר שלא נתמנה כדין (סעיף 24(2) לחוק); בשל חריגה מסמכות (סעיף 24(3) לחוק); העדר הזדמנות נאותה לטעון טענות ולהביא ראיות (סעיף 24(4) לחוק); העדר הכרעה בעניינים שנמסרו להכרעת הבורר (סעיף 24(5) לחוק); פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור (סעיף 24(9) לחוק), וקיומה של עילה לפיה בית משפט היה מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד (סעיף 24(10) לחוק).

טענות המשיב

13. המשיב טוען כי דין הבקשה לביטול פסק הבוררות להידחות.

14. המשיב טוען כי אין לקבל טענת המבקש בדבר העדר הסכם בוררות שכן המבקש אישר חתימתו על שטר הבוררין.

15. המשיב הדגיש כי ביום 25.11.2014, ניתן בהסכמת הצדדים פסק בוררות מכוחו קיבל המבקש סך של 80,000 ₪, מתוך 100,000 ₪ שהופקדו בידי הרב מעודה, כאשר סך של 20,000 ₪, הושארו כפיצוי למשיב, כמפורט במסמך הנושא את הכותרת "פסק דין ביניים" מיום ג' כסלו תשע"ה שצורף לתגובה (להלן: "פסק הבוררות הראשון").

המשיב מציין כי בפסק הבוררות הראשון נקבע כי "הואיל וקיימים איומים על תביעות כנגד המעורבים בעניין זה מובהר בזאת כי פס"ד זה מותנה בכך, שלא יהיו פניות מכל צד שהוא לבתי משפט או לכל גוף שהוא, או לכל מי שיכול לגרום נזק אחד על חברו, או מי שהיה קשור לעסקה זו בכל אופן שהוא.

א. במידה ויהיו פניות, יהיה פס"ד זה נתון לשינויים...".

16. המשיב מציין כי ביום 1.1.2015, המבקש הגיש בקשה לבית המשפט לענייני משפחה, במסגרתה ביקש להשיב לו את הסך של 20,000 ₪ שהבורר פסק נגדו בפסק הבוררות הראשון ולחלופין לרכוש את הנכס בסכום של 700,000 ₪. לטענת המשיב, בקשות אלה הוגשו תוך התעלמות מפסק הבוררות הראשון שניתן על סמך הצהרת המבקש "שאינו ניגש יותר לעסקה".

17. המשיב טוען כי אין לקבל טענת המבקש שלא ידע על פסק הבוררות הראשון שכן הודה ואישר בחתימת ידו קבלת סך של 80,000 ₪ מכוחו של פסק הבוררות הראשון, וכי פסק הבוררות נושא הבקשה הינו המשכו הישיר של פסק הבוררות הראשון שהינו פסק חלוט לפיו הוחזרו למבקש 80,000 ₪, על סמך מצג שהציג לפיו אין בכוונתו לשוב ולרכוש את המקרקעין. המשיב טוען כי נוכח העובדה שפסק הבוררות נושא הבקשה נובע מהוראות פסק הבוררות הראשון שהמבקש לא ביקש את ביטולו ואף קיבל כספים מכוחו, לא ניתן לבטל את פסק הבוררות נושא הבקשה המהווה הפעלת "תניה שיפוטית" בגין הפרת פסק הבוררות הראשון.

18. המשיב מוסיף וטוען כי לא ניתן ליתן אמון בטענת המבקש כי לא ידע על קיומו של שטר הבוררות שהרי שטר הבוררות מיום 18.9.2014, נחתם על-ידי המבקש, וחתימתו על האישור מיום 25.11.2014 (נספח ז' לבקשה), לפיו קיבל סך של 80,000 ₪, בהתאם לפסק הבוררות הראשון, סותרת את טענתו בדבר אי ידיעתו על שטר הבוררות ועל פסק הבוררות הראשון. זאת ועוד, המשיב טוען כי חתימתו של המבקש על מכתב מיום 12.10.2014, המופנה לרב מעודה ובו הוא מאשר קבלת שיק בנקאי בסך 100,000 ₪, וכי "אין לי ולא יהיה לי טענות בנושא זה", סותרת את טענת המבקש כי הבורר חרג מסמכותו עת מסר את השיק למשיב שהרי השיק הוחזר למבקש בעקבות בקשתו להחליפו בכסף מזומן.

19. המשיב טוען כי סמכותו של הבורר נלמדת משטר הבוררות שנחתם על-ידי הצדדים, וכי הבורר פעל בהתאם לשיקול דעתו ולהסכמות שבין הצדדים המגובות בחתימת ידו של המבקש, כך שדין הבקשה לביטול פסק הבוררות להידחות.

לחלופין נטען כי יש להחזיר את הדיון לבורר שמונה כדין ומכוח הסכמת הצדדים כדי שישלים את מלאכתו.

עדות הבורר ופסק הבוררות

20. נוכח הטענות שנטענו כנגד התנהלותו של הבורר, הרב מעודה, התרתי זימון הבורר לעדות. כן הוריתי כי הבקשה כמו גם תמלילי השיחות שצורפו לתצהיר משלים שהוגש על-ידי המבקש, יועברו לעיונו של הרב מעודה אשר ככל שימצא לנכון יוכל להגיב עליהם בכתב (עמ' 6 לפרוטוקול ישיבת 15.4.2015). הבורר לא הגיש תגובה בכתב.

21. בעדותו תיאר הרב מעודה את השתלשלות העניינים וציין כי הצדדים ביקשו להפקיד בידיו סך של 100,000 ₪, והוא הסכים לכך בכפוף לחתימת הצדדים על שטר בוררות.

לשאלת בית המשפט, הכיצד כבורר הוא מקבל מהצדדים כספים לגביהם מתנהל כביכול הליך הבוררות, השיב שזה דבר מקובל בבתי דין וכי "מינו אותי כשליש. זה הושלש בידי. יש מושג בהלכה של שליש שאדם משלישים בידיו כסף ואומרים לו תן את הכסף למי שמגיע. זו הייתה המהות שלי..." (עמ' 8 לפרוטוקול).

22. הרב מעודה תיאר את השתלשלות ההליכים לרבות שיחות שנוהלו עם הצדדים במטרה לסיים את העניין בפשרה.

לשאלת בית המשפט, איזה הליך בוררות קיים בין הצדדים, השיב: "... לא הייתה בוררות, היו פה 100 אלף שקל שהיו צריכים להגיע לצד אחד, ומבחינתי בזה זה נגמר ... לשאלת בית המשפט, לא היה צריך לעשות שום בוררות. אני מחתים על שטר בוררות מדבר אחד: אנחנו מבחינה הלכתית מאוד מפחדים לתת לשני כסף שלא מגיע לו. מה שעושה שטר הבוררות, הוא אומר דבר אחד, מאוד חשוב מבחינתנו בתור דיינים, שאדם מוכן למחול על הכסף שאני אפסוק שמגיע לצד השני אפילו שלא מגיע ... זה שמחתים על שטר בוררות זה לא חייב להיות שמתקיים דיון ..." (עמ' 10 לפרוטוקול).

23. הבורר נשאל על-ידי ב"כ המבקש בכל הנוגע לפסק הבוררות הראשון, מכוחו הוחזרו למבקש 80,000 ₪ מתוך הפיקדון בסך 100,000 ₪.

למען בהירות הדיון, מן הראוי להביא את פסק הבוררות הראשון, שצורף לתגובה, כלשונו:

24. הבורר אישר בעדותו כי לא מסר למבקש עותק מפסק הבוררות הראשון, וכדבריו: "... פרץ היה אצלי בבית, אמרתי לו, פרץ, פסק הדין נמצא אצלי באוטו אתה רוצה אותו שלא נורא? אז הוא אמר שלא נורא. מעבר לזה שבכתב הבוררות כתוב שאני יכול לתת פסקי דין בעל פה. אני הקראתי לו הכל בעל פה. הוא ידע על מה המדובר. זה היה אצלי באוטו ... אני דיברתי איתו בטלפון, אמרתי לו, תשמע זה מה שאני כותב זה וזה וזה, זה בסדר? הוא אמר לי כן. אני ישבתי במחשב אצלי כתבתי את פסק הדין מיום 25.11 והקראתי להם אותו בטלפון.

לשאלת ביהמ"ש, פרץ לא קיבל את פסק הבוררות באותו יום, לגבי המשיב, אני לא זוכר אבל בוודאי שפסק הדין היה מוכן והיה אצלי באוטו" (עמ' 15 לפרוטוקול).

25. ב"כ המבקש הוסיף ושאל את הבורר, בעניין הכספים שהוחזרו על פי פסק הבוררות הראשון. בעניין זה העיד הבורר כי המבקש פנה אליו וסיפר לו שאשתו לא תהיה מוכנה לקבל שוויתר על 20,000 ₪ מתוך הפיקדון של 100,000 ₪ "... ואז אמרתי למר פרץ (המבקש - ב.ט.), אני אחרוג ממנהגי, לכתוב שכאילו הוא קיבל ממני 90 אלף שקל. כאילו. בפועל הוא קיבל ממני 80 אלף שקל. כאילו כביכול שיהיה כתוב שהוא קיבל 90 ... אני מבהיר מה כתוב בפסק דין ביניים מיום ג' כסלו (פסק הבוררות הראשון - ב.ט.) מהמאה אלף שקל כאילו הוא קיבל בחזרה 80 אלף שקל, כתוב פה את האמת לאמיתה "למר פרץ יוחזרו 80 אלף שקל ... ועוד 10 אלפים ₪ שהבורר קיבל במזומן וזה אני החזרתי לו. כדי שכביכול יראה כאילו הוא מקבל ביד 90 אלף ₪, אבל הוא קיבל רק 80 אלף שקל.

לשאלת ביהמ"ש, פרץ בא אלי והביא לי 10 אלפים ₪ במזומן, והחזרתי לו אותם. הוא רצה שאשתו תראה שכאילו יש לו 90 אלף ₪ ביד ולא 80. אני בסה"כ רציתי לעזור לו" (עמ' 16 לפרוטוקול).

26. הבורר הוסיף והעיד כי לאחר שהמבקש הגיש בקשה לבית המשפט לענייני משפחה, המשיב הגיש את כתב התביעה כנגד המבקש (נספח י' לבקשה).

הבורר העיד כי הוא שמר את כתב התביעה ברשותו כמה ימים, כדי לראות אם יצליח להביא את הצדדים לפשרה וכי ביום 31.12.2014, כאשר פגש את המבקש ברחוב, מסר לו את כתב התביעה שהוגש נגדו על-ידי המשיב (עמ' 14 - 13 לפרוטוקול).

27. הבורר אישר כי קיבל את מכתב ב"כ המבקש (נספח י"א לבקשה), בו מתריע ב"כ המבקש כי אין לו סמכות לדון בתביעה כבורר (עמ' 14 לפרוטוקול).

28. ביום 4.1.2015, ניתן על-ידי הבורר פסק הבוררות נושא הבקשה, בו נפסק כדלקמן:

"הואיל והובא לידיעתי שמר פרץ מדמוני הגיש בקשה מחודשת על רצונו ברכישת שליש המגרש האחורי.

הואיל וביום ג' כיסלו הוחזר לו סך 80000 ₪ על סמך הצהרתו שאינו מעוניין ברכישת המגרש ושאין בכוונתו כלל לרוכשו אפי' יקבלו במחצה מהמחיר.

וכיון שהובא לידיעתי שהוגשה בקשה דחופה לביהמ"ש לענייני משפחה בתאריך 1.1.2015 לרכישת הנכס.

והואיל והשתנו העובדות.

לכן הפסק הוא:

על מר פרץ להחזיר תוך ג' ימים לבורר סך 80,000 שניתנו לו על סמך הצהרתו שאינו ניגש יותר לעיסקה, את הסכום ניתן גם להגיש בצ'ק בנקאי (ע"ש פרץ מדמוני ללא קרוס ולא למוטב בלבד עם חתימת הסב).

הואיל ומר פרץ נתבקש על ידי הבורר להגיש בקשה לבית המשפט על זכותו הראשונית והוא שלל זאת, והואיל ועו"ד איתי חבר עשה עבודה זאת לכן אני מחייב את מר פרץ במידה וירכוש ישלם לעו"ד חבר סך 10000 בתוספת מע"מ.

כיון שבסיכום בהחזרת הכסף בתאריך ג' כיסלו סוכם שלא יהיו תלונות או תביעות מכל גוף שהוא לכן במידה ויהיו נזקים בעקבות מעשים שנעשו לאחר ג' כיסלו, יהיה רשאי כל אחד מהצדדים להגיש תביעה על כך והבורר יבחן ויחליט לפי האמת והיושר."

29. ב"כ המבקש שאל את הבורר לגבי ההליך שהתקיים מעת שמסר למבקש את כתב התביעה ומעת שקיבל את המכתב מיום 1.1.2015, המתריע על העדר סמכותו לדון בתביעה כבורר, ועד ליום 4.1.2015, מועד מתן פסק הבוררות נושא הבקשה, והשיב: "לא קרה שום דבר, זה היה עובדות. לא קרה שום דבר. זה היה יום שישי, שבת וראשון. לשאלת ביהמ"ש, אני דיברתי עם כל אחד מהצדדים בנפרד, לכל אורך הדרך עד שיצא פסק הבוררות. לא היה דיון במעמד שני הצדדים יחד ..." (עמ' 14 לפרוטוקול).

בעניין זה הבורר אישר כבר קודם לכן, בתשובה לשאלת בית המשפט, האם פסק הבוררות הוצא לאחר שהתקיים דיון עם שני הצדדים: "אני משיב שהתקיים דיון עם שני הצדדים, לא בנוכחות שני הצדדים. כל אחד דיברתי בפני עצמו ..." (עמ' 10 לפרוטוקול).

דיון והכרעה

30. לאחר ששמעתי עדות הבורר באשר להתנהלות הליך הבוררות ושבתי ועיינתי בטענות הצדדים, סבורה אני כי דין פסק הבוררות נושא הבקשה להתבטל.

31. ראשית אציין כי לא ראיתי לקבל טענת המבקש בדבר העדר הסכם בוררות. המבקש חתם על "שטר בוררין", במעמד הפקדת השיק בסך 100,000 ₪, בידי הרב מעודה (נספח י"ג לבקשה). מדובר במסמך המחזיק עמוד אחד מוכתר בכותרת ברורה ובאותיות מודגשות "שטר בוררין". בנסיבות אלה, כשמדובר במסמך הנושא כותרת ברורה ומודגשת, לא ניתן לקבל טענת המבקש כי לא ידע שחתם על שטר בוררות. גם אם עותק משטר הבוררות לא נמסר למבקש באותו מעמד, אין בכך כדי לגרוע מתוקפו של שטר הבוררות.

32. אשר להליך הבוררות שהתקיים בין הצדדים, מעדויות הצדדים, כמו גם מעדות הבורר עצמו, עולה כי אין מדובר בהליך בוררות על פי הכללים המקובלים.

33. תכליתו של הליך בוררות היא להכריע בסכסוך בין צדדים. בהקשר זה דומה כי יש להבחין בין תפקיד של נאמן המחזיק כספים בנאמנות ומחוייב לנהוג בהם במקרה של מחלוקת, בהתאם להכרעה שיפוטית, לבין בורר שתפקידו להכריע בסכסוך לאחר שמיעת טענות הצדדים תוך הקפדה על קיום הליך בוררות תקין.

נראה כי בענייננו התערבבו להם שני התפקידים באופן שבידי הרב מעודה הופקד סך של 100,000 ₪, בנאמנות, תוך שניתנה לו סמכות, על פי שטר הבוררות, להכריע בעניין הזכאות לכספים ככל שתתעורר מחלוקת בין הצדדים.

34. ואכן, המחלוקת בין הצדדים לא איחרה להגיע אלא שבין התנהלות הרב מעודה - לבין הליך בוררות - רב המרחק.

התנהלות לפיה בורר מקבל לידיו כספים, נוטל חלק בהחלפת שיק בנקאי בכסף מזומן ולאחר מכן, מוסר או מחזיר כספים מתוך הפקדון שהופקד בידו על בסיס פסק בוררות עלום שלא נמסר לידי הצדדים, ואף יוזם מעין עסקה למראית עין לפיה המבקש מסר בידו 10,000 ₪ במזומן, שהוחזרו לו כדי שיוכל להציג מצג בפני אשתו כי כביכול הוחזרו לו 90,000 ₪ מתוך הפקדון ולא 80,000 ₪, כפי המצב בפועל, אינה מתיישבת עם התנהלות ראויה של בורר שעליו להכריע במחלוקות ולא "לרדת לזירה" ולהיות שותף להעברות כספים בין הצדדים.

35. סבורה אני כי מתקיימות בענייננו עילות הביטול הקבועות בסעיף 24(3) ו - 24 (4) לחוק הבוררות - ואפרט.

36. חוק הבוררות מעגן את עקרון סופיות הדיון. סעיף 22 לחוק הבוררות קובע כי לאחר מתן פסק בוררות, רשאי הבורר, לפי פניית בעל דין ולאחר שניתנה לבעל הדין שכנגד הזדמנות להשמיע טענותיו, לתקן או להשלים את פסק הבוררות בעניינים שהוגדרו בסעיף 22 (א) (1) לחוק
כ"טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה ... וכיוצא באלה". מכאן שבורר אינו מוסמך לשוב ולדון בעניין בו ניתן פסק בוררות ואינו מוסמך לשנות פסק בוררות שניתן על ידו. למעשה ניתן לומר כי סמכותו של הבורר לדון במחלוקת שהוכרעה בפסק ביניים או בפסק בוררות, פוקעת עם מתן פסק הבוררות. אמנם, שטר הבוררין שנחתם בענייננו מנוסח בלשון רחבה ומסמיך את הבורר "להוסיף ולשנות ולפרש את פסקי הדין ... שניתנו על ידי הבורר ...", אלא שהסכם בוררות אינו יכול לעמוד בניגוד להוראות חוק הבוררות. בעניין זה אני מצטרפת בהסכמה לדעתה של כב' השופטת שבח, בהפ"ב (מחוזי ת"א) 14520-03-11 עוקשי נ' עוקשי (12.5.2011), כי גם מקום בו הסכם הבוררות מסמיך את הבורר לשנות את הפסק, יש לפרש סמכות זו בצמצום כמוגבלת לעניינים המנויים בסעיף 22 לחוק הבוררות. כן ראיתי להפנות בהקשר זה להפ"ב (מחוזי י-ם) 6543-12-12 צינווירט נ' זולדן (5.1.2013), שם נפסק כי סמכות הבוררים לדון במחלוקת שהוכרעה בפסק ביניים פוקעת עם מתן פסק הבוררות, זאת אלא אם הוכח כי הצדדים הסכימו בצורה ברורה ומפורשת, לפתוח את הדיון מחדש, בבחינת הסכם בוררות מחודש המעניק לבורר סמכות להמשיך את הדיון ולשנות את פסק הבורר. בענייננו, לא הוכחה הסכמה מחודשת, ברורה ומפורשת, לשוב ולדון בעניינים שהוכרעו בפסק הבוררות הראשון. לפיכך, סבורה אני כי פסק הבוררות נושא הבקשה, המשנה את הוראות פסק הבוררות הראשון ומורה על החזרת כספים שהושבו למבקש מכח פסק הבוררות הראשון, ניתן בחריגה מסמכות, באופן המקים את עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(3) לחוק הבוררות.

36. זאת ועוד, מעדות הבורר עולה כי פסק הבוררות נושא התובענה ניתן מבלי שהתקיים למעשה כל דיון וכל הליך בוררות בין הצדדים.

הרב מעודה אישר בעדותו כי מהמועד בו מסר למבקש את כתב התביעה שהוגש על-ידי המשיב, ועד המועד בו הוציא את פסק הבוררות, חלפו כארבעה ימים במהלכם לא התקיים דיון כלשהו במעמד הצדדים (עמ' 10 ועמ' 14 לפרוטוקול).

הבורר הוסיף ואישר כי קיבל את מכתב ב"כ המבקש מיום 1.1.2015, המתריע על חוסר סמכותו לדון בתביעה שהוגשה על-ידי המשיב (נספח י"א לבקשה). הבורר התעלם ממכתב זה, לא ראה לדון ולהכריע בשאלת סמכותו לדון בעניין כבורר ואף לא ראה לקיים דיון במעמד הצדדים ולאפשר למבקש להגיב על התביעה שהוגשה נגדו, טרם שהוציא את פסק הבוררות מיום 4.1.2015. לפיכך, משמדובר בפסק בוררות המשנה את פסק הבוררות הראשון ואשר הוצא מבלי שנתקיים דיון במעמד הצדדים ומבלי שניתנה למבקש אפשרות לטעון טענותיו כנגד התביעה שהוגשה נגדו ארבעה ימים קודם לכן, דין פסק הבוררות להתבטל מכוח עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות שעניינה אי מתן הזדמנות נאותה לטעון טענות ולהביא ראיות.

37. זאת ועוד, חוק הבוררות אינו מעניק לבורר סמכות לפעול לאכיפת פסק הבוררות. הדרך היחידה לאכיפת פסק בוררות הינה על פי סעיף 23 לחוק הבוררות בדרך של הגשת בקשה לאישורו. פסק הבוררות שאושר וניתן לו תוקף של פסק דין, ניתן לביצוע ואכיפה בהליכי הוצאה לפועל. מנגד, עומדת לצדדים האפשרות להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות במועדים הקבועים בסעיף 27 לחוק ובהתקיים עילה מעילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק.

אמנם לא הוגשה בקשה לביטול פסק הבוררות הראשון, שלא הובהר מתי נמסר לצדדים, ואשר מכוחו הוחזר למבקש סך של 80,000 ₪, אלא שלא ניתן להסכין עם הליך בוררות בו הבורר מעביר לצדדים כספים שהופקדו בידיו, על פי פסק בוררות שלא נמסר לצדדים, ולאחר מכן מוציא פסק בוררות נוסף המורה למבקש להחזיר לידיו את הכספים שהושבו לו מכוח פסק הבוררות הראשון, עד להכרעה בטענות הצדדים.

38. יתרה מכך, הבורר העיד כי הורה למבקש להשיב את הסך של 80,000 ₪, שהוחזרו לו מכוח פסק הבוררות הראשון "בתור איום", בטרם הכרעה בטענות הצדדים, וכדבריו: "... ואז הוריתי למר פרץ להחזיר לי את ה - 80 אלף ₪. לא אמרתי לו שאני אקח אותם ולא כלום, היתה החלטה, מה שחשבתי בראש שלי בתור איום, כאילו אל תמשיך פה את המשחק, כאילו את המשחק הלא יפה. גמרנו. סיכמנו שזה נגמר, אז נגמר. אם תמשיך בצורה הזו אז זה לא נגמר" (עמ' 9 לפרוטוקול). כפי שציינתי אין זה ראוי שבורר "ירד לזירה" ויוציא פסק בוררות שמטרתו השבת כספי המריבה לרשותו, בגדר "איום" על אחד הצדדים לבוררות. על בורר לדון ולהכריע בסכסוך ולא להתערב בסכסוך בין הצדדים ובוודאי שלא להוציא פסק בוררות המורה על השבת כספי המריבה לרשות הבורר, מבלי לשמוע את טענות הצדדים ומבלי לקיים הליך בוררות כהלכתו.

39. בנסיבות אלה, סבורה אני כי ההליך שהתנהל בין הצדדים אינו משקף הליך בוררות תקין שמטרתו לדון ולהכריע במחלוקת בין הצדדים, לאחר שמיעת טענותיהם כדבעי.

בהתחשב בכך שהבקשה שבפניי מתמקדת בפסק הבוררות מיום 4.1.2015, ולא הוגשה בקשה לביטול פסק הבוררות הראשון (מכוחו הושב למבקש סך של 80,000 ₪), ומשהגעתי לכלל מסקנה כי דין פסק הבוררות נושא הבקשה להתבטל מכוח עילות הביטול הקבועות בסעיפים 24 (3) ו- 24(4) לחוק הבוררות, לא ראיתי לדון בטענות בעניין עילות הביטול הנוספות להן טען המבקש.

סיכום

40. מהנימוקים המפורטים אני מורה על ביטול פסק הבוררות שניתן על-ידי הרב מעודה ביום י"ג טבת תשע"ה (4.1.2015).

41. אשר לשאלת ההוצאות, נוכח הסכומים בהם מדובר יש להצר על כך שהצדדים לא השכילו להגיע להסדר בשלבים מוקדמים של ההליך, מה שחייב שמיעת ראיות בתובענה.

בהתחשב בכך שהמבקש "שיתף פעולה" עם הליך הבוררות, לא מחה על דרך ניהול הבוררות ולא טען כנגד פסק הבוררות הראשון מכוחו הושבו לו סך של 80,000 ₪, וייחד בקשתו לביטול פסק הבוררות נושא הבקשה בלבד - ראיתי לחייב את המשיב בהוצאות מופחתות בסך כולל של 25,000 ₪.

הסכום האמור ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, י"ב חשוון תשע"ו, 25 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.