19 פברואר 2020

1. מר עלי אבו ריש (להלן – התובע) עבד כמפקח דוורים בדואר ישראל.

התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר בכאבים בחזה בהם לקה ביום 26.5.2014 כפגיעה בעבודה. תביעתו נדחתה ועל כך התביעה שלפנינו.

2. התובע טוען בתביעתו כי ביום 26.5.14 אירע לו אירוע חריג בעבודתו, ובעקבותיו נגרמו לו כאבים בחזה.

לדבריו, בדרכו הביתה, בשעה 18.00 בערב, הוא חש בכאבים חריפים בחזה, מה שלא חש בעבר מעולם, אשר לוו בזיעה וסחרחורת. עקב כאבים אלו, כך נטען בכתב התביעה, פנה התובע למרפאת קופת חולים כללית בה הוא מטופל, במרכז הכפר, ולאחר בדיקה הוא פונה לבית חולים נהריה באמבולנס.

לטענתו בכתב התביעה, להופעת הכאבים בחזה קדם יום עבודה חריג, ארוך וקשה, ללא מנוחה כלל, בשונה מימים אחרים.

3. לטענת הנתבע, ביום 26.5.14 לא אירע לתובע אירוע תאונתי כלשהו, ובכלל זה לא אירע לו אירוע חריג, תוך כדי ועקב עבודתו.

הנתבע טען כי בהודעה שנגבתה מהתובע ביום 26.8.14 הוא טען כי "זה היה יום רגיל. עבדתי כרגיל הכל היה בסדר..", ועדות זו מנוגדת לנטען בכתב התביעה.

הנתבע טען כי לתובע גורמי סיכון רבים שיכול והביאו לכאבים בחזה מהם סבל ביום האירוע ואין קשר סיבתי בין הכאבים מהם סבל התובע לבין עבודתו כמפקח בדואר.

לנוכח אלה, טען הנתבע בכתב הגנתו, כי יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

4. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה –1995 קובע:

"'תאונת עבודה' - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...".

"בבואו לקבוע באילו מקרים תחשבנה מחלות-לב כתאונת-עבודה נזקק בית הדין למבחנים בהם הוא נעזר לגבי כל תאונת עבודה אחרת: קיומו של אירוע "תאונתי" ".

הלכה פסוקה היא כי המבחן הנוהג להיותו של אוטם שריר הלב "תאונה בעבודה" הינו מבחן "האירוע החריג" או "המאמץ המיוחד" (עב"ל 46727-09-13 אלכסנדר גונצ'רוב – המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.11.16).

כן נקבע כי "קיומו או אי-קיומו של אירוע חריג נקבע על פי התשתית העובדתית וקביעה משפטית לגבי משמעותן של העובדות המוכחות (עב"ל 214/98 גרגורי איבינצ'ר – המוסד לביטוח לאומי, מיום 7.6.2000) וכי –

בית הדין בוחן את מכלול העובדות, על בסיס סובייקטיבי הנוגע למבוטח

ואת משקלם של האירועים ביום בו אירע האוטם מול עבודתו הרגילה

השגרתית של המבוטח (עב"ל 105/98 יעקב קליג' – המוסד לביטוח לאומי, מיום 7.6.2000).

האם התובע הוכיח שביום 26.5.14 אירע לו אירוע חריג בעבודתו?

5. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ולאחר שעיינו בחומר הראיות שהובא בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח שביום 26.5.14 אירע לו אירוע חריג בעבודתו, אשר יכול שהביא לכאבים בחזה מהם סבל באותו יום. על כן, דין התביעה לדחייה. להלן נפרט טעמינו.

6. בתיעוד הרפואי הראשוני אין כל תלונה על יום עבודה חריג או מאומץ.

בפני רופא המשפחה שהפנה את התובע למיון התלונן התובע על תחושת כאבים וחנק בצוואר, והתלונות יוחסו לתאונת דרכים שעבר התובע בעברו.

גם בסיכום הביקור במחלקה לרפואה דחופה בביה"ח לא הועלתה כל תלונה על הופעת הכאבים עקב יום עבודה עמוס במיוחד.

7. בטופס התביעה לנתבע כלל לא נכתב תיאור הפגיעה.

8. בטופס בל 250 (נ/3) בסעיף תיאור התאונה נכתב: "בחזרה מהעבודה בשעה 6:15 חשתי לחץ בחזה מלווה בזיעה וסחרחורת". אין תאריך על טופס זה.

9. בטופס דו"ח על תאונת עבודה מיום 20.6.14 נכתב (בגוף ראשון) –

"בתאריך 26.5.14 התחלתי לעבוד משעה 06.00. היה יום עמוס וקשה. בחזרה מהעבודה בשעה 06.00 לפני שהגעתי הביתה חשתי לחץ בחזה.. בזיעה וסחרחורת. נכנסתי למרפאה הרופא הפנה אותי מיד לבית חולים".

טופס זה אינו חתום על ידי המנהל.

מנהל המרחב העיד כי צריכה להיות על הטופס חתימה של מנהל הסניף וכאן אין חתימה. עוד העיד כי היו מספר גרסאות בטופס.

באישור תאונת עבודה ממנהל המרחב (נ/4) מיום 9.7.14, המוצא לאחר פניית ודיווח מנהל הסניף, נרשם רק "לדברי העובד לאחר יום העבודה בעת חזרתו הביתה חש לחץ בחזה, זיעה וסחרחורת"

10. ביום 28.7.14 התבקש התובע ע"י הנתבע לפרט במדויק מה אירע ביום הפגיעה והתובע השיב ביום 3.8.14 כי "היה עומס בעבודה הרבה חבילות מחו"ל" (ר' נ/2).

11. בהודעתו לחוקר מיום 26.8.14 טען התובע כי זה היה יום עבודה רגיל, הכל היה בסדר, ובדרך הביתה התחיל להרגיש דקירות בחזה. התובע נשאל, אם היה זה יום שגרתי, מה לדעתו קרה, והשיב כי אינו יודע, אולי עומס בעבודה, באותו יום לא נח כלל.

12. גרסת התובע באשר לחריגות יום האירוע התפתחה והשתכללה עם ההליך, ובכך נפגעת מהימנותה.

בכתב התביעה טען התובע כי האירוע אירע לו לאחר יום עבודה ארוך וקשה לאחר שלא נח בכלל ביום זה בשונה מימים רגילים. לטענתו בכתב התביעה, יום העבודה הקשה ועומס העבודה הכבד שהיה מוטל עליו באותו יום הם בבחינת אירוע חריג ומאמץ מיוחד שהביאו לכאבים בחזה מהם סבל.

13. בתצהיר שהוגש ביום 12.8.15 טען התובע כי ביום התאונה הנטענת "נתקבל הרבה דואר (במיוחד מאתר (ebay) היו צעקות מלקוחות רבים וקללות וזאת במשך כל היום". התובע צירף מאזן ביחס לכמות הדואר בהתייחס ליום האירוע.

14. בתצהיר משלים שהוגש ביום 30.7.17 טען התובע בנוסף, כי "באותו יום הגיעו הרבה אנשים לסניף הדואר כאשר רבים מהם בעלי שמות דומים וגם ללא מספר תיבת דואר כך שדברים אלה והתנהלות האנשים, הצעקות והקללות הקשתה מאוד עליי במהלך עבודתי באותו יום".

15. בחקירה הנגדית התובע הוסיף עוד נדבך נוסף לגרסתו וכך אמר:

"ש. תספר מה קרה באותו יום.

ת. התחלתי יום רגיל. עברתי כל כמויות הדואר שהגיע ובסוף היום מעייפות ומלחץ הגיע מישהו לשם והתחיל לצעוק בגלל שמצא מכתב בתיבה של בן דוד שלו. הוא התחיל לקלל ולצעוק ואני עד שסיימתי את כל הכמויות הוא התפרץ והרים את הקול בקללות ואני אמרתי שכל מה שעשיתי וכל העזרה שנתתי ובסוף כל הצעקות האלה. ניסיתי להסביר לו שיש שמות זהים במגזר והוא כמעט רצה להרים עלי יד.

ש. אם אני מבין נכון, היה לך אירוע חריג בעבודה, היה תקל עם בנאדם ספציפי?

ת. מישהו שגר בשפרעם. הוא עצבן אותי. כי אני עשיתי עבודה טובה וניתבתי את הדואר טוב הוא התחיל לקלל.

ש. אז מה לדעתך גרם לאירוע שבעקבותיו הגעת לבית חולים, הריב הספציפי הזה או כל הלחץ מכל היום?

ת. גם וגם. והצעקות האלו הוסיפו. היה יום עמוס וקשה עם כמויות אדירות של דואר וזה גם הוסיף את הלחץ עלי, הכוונה לצעקות.

ש. תסביר לי מדוע כשהגשת את התביעה טענת לעומס לא רגיל בעבודה ולא אמרת שהיה לך ויכוח חריף עם בנאדם שזה מה שעצבן אותך.

ת. לא זוכר. עורך הדין שלי הגיש את התביעה. הגשנו יחד. "

16. הנה כי כן, בכל שלב בו נתבקש התובע לתאר את האירוע החריג, התווספה טענה שלא הוזכרה קודם לכן. בהתחלה אין כלל התייחסות לעומס בעבודה, אחר כך יש עומס ויום קשה, לאחר מכן מתווספת העובדה שלא הייתה מנוחה כלל, לאחר מכן צעקות וקללות "מלקוחות רבים", לאחר מכן "הרבה אנשים בעלי שמות דומים" ולבסוף אדם ספציפי ש"התחיל לקלל ולצעוק", ושבאופן תמוה לא הוזכר כלל בשום שלב קודם לחקירה הנגדית.

גרסת התובע מתפתחת ומשתנה ככל שהולך ומתקדם ההליך, ועל כן יש קושי ממשי לקבלה.

17. התובע הגיש תצהיר מטעמו של מר סלאמן אבו שבאח, שלטענתו היה עד לכך שהיה לחץ עבודה רב באותו יום, כי התקבלו הרבה חבילות דואר, וכי היו צעקות וקללות של אנשים רבים.

עדותו של העד לא עשתה עלינו רושם מהימן.

העד לא זכר מי ניסח את התצהיר מטעמו.

מחקירתו הסתבר כי העד עובד בתפקיד דוור ורוב היום כלל אינו נמצא בסניף הדואר. התובע אינו יודע ואינו מתערב בעבודת התובע, שהוא המנהל.

זאת ועוד. חרף עדותו כי יום האירוע היה יום עבודה לחוץ במיוחד עם כמות מכתבים גדולה, הדבר אינו עולה בקנה אחד עם דוחות המאזן מהדואר המעידים כי ביום האירוע כמות המכתבים שנמסרה לעד לחלוקה לא הייתה הגדולה ביותר באותו החודש והיו מספר ימים אחרים בהם נמסרה לו כמות גדולה אף יותר.

לנוכח האמור, איננו מוצאים לתן לעדותו כל משקל.

18. התובע ביקש להוכיח את חריגות יום האירוע וצרף לתצהירו דו"ח מאזן בנוגע לכמות דברי הדואר, אולם זאת מיום האירוע הנטען בלבד.

לאחר שמיעת עדויות התובע והעד מטעמו, ובמסגרת סיכומיו, ביקש ב"כ התובע לאפשר לו לזמן דוחות נוספים לשם הוכחת חריגותו של יום האירוע.

ביה"ד נעתר לבקשה והורה להמציא דו"ח מלא לחודש 5.14.

19. לאחר שבחודש 3.19 הומצאו דוחות חודש 5.14, טען הנתבע כי חסרים נתונים ליום 1.5.14 וכן, כי ישנם מספר ימים עם נתונים דומים לזה של יום האירוע ועל כן על מנת לבחון חריגותו של יום זה ביקש הנתבע שיוצגו הדוחות לתקופה של שלוש השנים האחרונות.

ביה"ד הוציא צו לדואר בהתאם. בתגובת הדואר נטען כי ביום 1.5.14 לא הייתה פעילות, ובאשר ליתר החומר המבוקש נטען כי מדובר באלפי מסמכים והבקשה אינה ברת ביצוע.

20. לנוכח העובדה שהומצאו דוחות מאזנים לחודש 5.15 אולם לא הומצאו דוחות מאזנים נוספים, נדרש מנהל סניף הדואר מר עבדו עבדו להתייצב לדיון ולהביא עמו את המאזנים.

מר עבדו נשאל הכיצד ניתן היה להמציא את הדוחות לחודש מאי 2014 אולם לא ניתן להוציא דוחות מאזנים נוספים והשיב, כי איננו יודע, כי המחשב אינו נותן לו גישה לנתונים ישנים יותר מלפני שנה וחצי.

מר עבדו העיד כי את דוחות חודש 5.14 שהוגשו לא הוא הוציא, כי הדוחות לא נשמרו בנייר וכי אינו יודע איך הגיעו הדוחות לתובע ב-2019.

21. בסתירה לדברי העד טען התובע כי הדוחות מתויקים בקלסרים וכי מר עבדו יודע מכך.

עוד טען התובע כי הוא הוציא את הדוחות מהקלסרים והגיש אותם לבית הדין לבקשת בא כוחו אולם הקלסרים שמבוערים כל שנה וחצי כבר בוערו.

בתשובה לשאלה הכיצד בשנת 2019 המציא התובע דוחות משנת 2014 אם הדוחות מבוערים כל שנה וחצי השיב התובע כי "את הדוחות הבאתי לפני 2019. פעם ראשונה שהיה לי את המשפט הבאתי את הדוחות".

עדות זו עומדת בסתירה להשתלשלות הדברים.

22. הצגת דוח מאזן ליום האירוע בלבד, כפי שנעשה תחילה, וגרסתו של התובע ביחס לחוסר אפשרות הצגת מאזנים נוספים בשנת 2019, למרות שהוצג ב-3.19 מאזן לחודש 5.14 מעוררת תמיהה, במיוחד לנוכח הסתירות שנפלו בין עדות התובע לעדות מנהלו באשר לשמירת הדוחות בעותקים מנייר.

התובע גם העלים את העובדה כי הדוחות לחודש 5.14 הוצאו על ידו, מקלסרים שהיו בסניף ותחת ידו, כפי שהודה לבסוף.

בהודעת בא כוחו אליה צורפו הדוחות צוין כי "חרף פניות רבות למנהל הדואר ולמנהלים ברשות הדואר בחיפה להמצאת החומר של הדוחות בהקדם, הומצא החומר ביום ...6.3.19". בהודעה לא צוין כי התובע הוא זה שהמציא את החומר וכי זה הוצא, כפי שטען, מקלסרים בהם תויק על ידו מידי חודש בחדשו.

התנהלות זו מעוררת ספק בדבר טענת התובע לחריגות עומס העבודה ביום האירוע לעומת ימים אחרים, על פני פרק זמן, ובאשר לשקידתו להצגת מלוא הנתונים.

23. מדוחות המאזן לחודש 5.14, חודש האירוע, שהוגשו לבסוף, עולה כי ישנם עוד מספר ימים עם כמות דברי דואר גדולה, קרובה לזו שביום האירוע. ביום האירוע נרשמו 717 חבילות, ביום 15.5.14 נרשמו 688 חבילות וביום 27.5 670 חבילות.

24. לנוכח כל האמור לעיל, היעדר חריגות משמעותית ביום האירוע, אי הצגת נתונים נוספים וסתירה למול עדות מנהל הסניף מר עבדו, גרסאותיו המתפתחות של התובע באשר לחריגות יום האירוע והיעדר אזכור בתיעוד הרפואי הראשוני, לא שוכנענו בקיומו של יום עבודה יוצא דופן ביום האירוע.

25. לזאת יוסף כי נתגלו סתירות בחקירתו הנגדית של התובע גם ביחס לקבלת הטיפול הרפואי ביום האירוע הנטען.

בתצהירו טען התובע "עקב האירוע שתואר לעיל אנוכי פניתי למרפאת קופת חולים כללית בה אני מטופל, שם אנוכי נבדקתי על ידי הרופא המטפל והפנה אותי לבית החולים. לאחר מכן הוזמן אמבולנס למקום ופוניתי לבית חולים נהריה".

בחקירתו הנגדית העיד התובע כך:

ש. מה היה לאחר שסיימת את העבודה?

ת. יצאתי ובדרך הביתה התחלתי להרגיש לחצים בחזה. לא יודע איך מצאתי את עצמי בבית החולים. קראו לרופא ופינו אותי לבית חולים. הרגשתי דקירות והתחלתי להזיע. מצאתי את עצמי בבית חולים. לא יודע איך.

...

ת. הרגשתי לא טוב בנסיעה ועצרתי בכניסה לכפר בצד, קראו לרופא שבא לבדוק אותי בדרך על הכביש. הזמינו אמבולנס ופינו אותי לבית החולים.

...

ש. למה לא צרפת דו"ח אמבולנס?

ת. לא יודע.

ש. מציג בפניך מכתב תשובה ממך מיום 3.8.14 - האם זהו כתב ידך וחתימתך?

ת. כן.

מכתב מסומן נ/2

ש. במכתב כתוב שנכנסת לרופא.

ת. באותו יום איבדתי הכרה, אני לא יודע איך נכנסתי לרופא, מצאתי את עצמי בבית החולים, לא יודע איך לקחו אותי. יש מרפאה בכניסה לכפר ואני נכנסתי לרופא.

ש. לפני כמה דקות אמרת שהביאו לך רופא כשעצרת בצד, איך זה מסתדר?

ת. עצרתי ונכנסתי לרופא. לא קראו לרופא שניגש אלי לאוטו. "

26. התובע לא הציג דוח אמבולנס, בתיעוד הרפואי לא מצוין שהוזמן אמבולנס או שהתובע הגיע באמבולנס לביה"ח.

ההפניה למיון הוצאה בקופ"ח בשעה 18:59 והקבלה לביה"ח הייתה בשעה 20:46, כך שאין זה סביר שהתובע הופנה באמבולנס.

בסיכום הביקור במיון נרשם כי כשעתיים לפני קבלתו הופיע כאב לוחץ בחזה...עם הקרנה לצוואר מלווה בהזעה וקושי בנשימה אשר נמשך כשעה וחצי. אין אזכור לאירוע חריג.

באמור יש להוסיף לחוסר מהימנות גרסת התובע.

סיכום

27. גרסת התובע באשר לחריגות יום האירוע אינה מהימנה עלינו, לא אושרה ע"י המעביד ואינה נתמכת באופן מספק בראיות האובייקטיביות החלקיות שהוצגו בפנינו.

בחקירה לחוקר המוסד אמר התובע כי זה היה "יום רגיל", הוא לא יודע מה קרה, אולי עומס בעבודה.

משלא שוכנענו בקיומו של עומס יוצא דופן בעבודת התובע ביום האירוע ומשגם גרסאותיו המאוחרות הנוספות של התובע אודות ויכוחים או צעקות אינן מהימנות עלינו, דין התביעה להידחות. אין צו להוצאות.

28. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 ימים מקבלתו.

ניתן היום, כ"ד שבט תש"פ, (19 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.