התובע השכיר לתובעת דירה אשר הייתה בחצירו בישוב חשמונאים. לטענת התובע, הנתבעת לא מסרה לו את מפתח הדירה לאחר שעזבה את המושכר, ועקב כך הפסיד שני חודשי שכירות, התובעת לקחה עמה שתי מזוזות, פירקה מנורות שהיו בבית, היה צורך לפרוץ את מנעול המושכר, והנתבעת גרמה לנזקים לדלת רב בריח. על כן תובע התובע מאת הנתבעת את הסך 15,000 ₪.

הנתבעת כפרה בכל האמור בכתב התביעה, וטענה כי הנתבע ניתק לה את החשמל והמים בדירה ואינה חייבת מאומה לתובע. את מפתחות הדירה הניחה במקום בו הייתה מניחה לו את דמי השכירות אותם הייתה משלמת לו במזומן.

שני הצדדים העידו בפני. מטעם התובע העיד התובע בלבד, למרות שלדבריו בנו היה עד להתנהלות העניינים בין בעלי הדין. אי הבאת עדות זו, פוגעת פגיעה של ממש בעניינו של התובע.

התובע לא הגיש לבית המשפט את קריאות מוני המים והחשמל של כלל הצריכה במקרקעין בהם הוא מחזיק ואת קריאת המונים במושכר. על כן לא הוכיח את תביעתו בעניין המים והמחשל.

התובע הודה שניתק לתובעת את המים והחשמל למושכר. הודאה זו מחלישה את טענות התובעת לעניין תשלום דמי השכירו, המים והארנונה.

מהעדויות עולה שהתובע הניחה את דמי השכירות במזומן במקום מוסכם בין בעלי הדין. לאור זאת יש לקבל טענתה שהניחה את מפתחות המושכר באותו מקום מוסכם. בכך ניתן לראות השבת המושכר לתובע.

התובע לא המציא בדל ראיה על הנזקים שהתובעת גרמה לכאורה למושכר. בגין החלפת מנעול יש להמציא קבלה המנעולן שביצע זאת, ועל תיקון דלת הפלדלת יש להמציא קבלה מאת המתקן.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובע כנגד הנתבעת.

התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט בסך 500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ה, 02 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.