לפניי ערר על החלטת בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת ג' סקפה שפירא), מיום 5.1.15, בתיק צ"א 30506-11-14. במסגרת החלטתו הורה בית המשפט קמא, בעקבות בקשת המשיבה, לבטל הערת האזהרה שנרשמה לטובת העוררת אצל רשם המקרקעין על הנכס הידוע כגוש: 3940 חלקה: 19 (להלן "הנכס"), זאת בתמורה להפקדת ערבות בנקאית בסך 200 אלף ₪ ע"י המשיבה.

הערת האזהרה על הנכס נרשמה על בסיס צו להקפאת נכסים שניתן ביום 16.11.14, על ידי בית המשפט. זאת על פי סמכותו המעוגנת בסעיפים 32 ו-34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט-1969 (להלן: "הפסד"פ"). הנכס המדובר הוא נכס מקרקעין שהמשיבה חתמה חוזה לרכישתו כנגד תשלום תמורה של 12 מיליון ₪.

בית המשפט קמא עמד על כך שהנכס נרכש מארבעה מקורות מימון. לגבי שלושה מן המקורות, אין מחלוקת שמדובר בכספים כשרים. המחלוקת היא רק לגבי כשרות כספים שהתקבלו מהגב' אסתר בריל, אימו של אחד החשודים המרכזיים בפרשה.

לטענת העוררת, הכספים שהשקיעה הגב' בריל מקורם בעבירה. זאת שעה שהמשיבה טוענת, כי מדובר בכספי ירושה שהנחילה לגב' בריל אחותה המנוחה. בפני בית משפט קמא טענה המשיבה, כי גם אם יקבע שהכספים שהושקעו על ידי הגב' בריל מקורם בעבירה, הרי שמדובר בחלק בלבד מתוך הכסף שבאמצעותו נרכשה הקרקע וישנם גורמים נוספים תמי לב שעשויים להיפגע קשות כתוצאה מהמשך הקפאת הנכס. עוד נטען, כי קיים חשש כי לכשייוודע דבר הקפאת המקרקעין יבטלו בעליה את החוזה למכירתם שנחתם עם המשיבה, דבר שיסב לה נזק כלכלי כבד ביותר.

באשר לכספים שהושקעו על ידי הגב' בריל, טען ב"כ העוררת בבית המשפט קמא, כי המשיבה עצמה הוקמה לצורך הלבנת הון של כספים על ידי בנה של הגב' בריל ושותפים נוספים. לכן מדובר ברכוש שהושג בעבירה ויש להורות על המשך תפיסת הנכס ולא לבטל את רישום הערת האזהרה.

בית המשפט קמא בהחלטתו ציין, כי מתוך מסמכי התאגיד של המשיבה עולה, כי לכתחילה היו בה שני בעלי מניות. הגב' בריל ועו"ד נאור בשארי, בהמשך נמכרו מחצית ממניות החברה לחברת "בשביל הכבוד", אשר עימה נחתם הסכם הפעלה, כנגד השקעה כספית נכבדת מצידה של האחרונה.

לאחר עיון במסמכים שבתיק החקירה קבע בית המשפט קמא, כי יש בהם לתמוך במידה מסוימת בטענת העוררת, לפיה נעשה שימוש בגב' בריל כדי להסתיר את זהותו של בנה יצחק בריל, כמי שהיה הפעיל במשיבה, יחד עם עו"ד בשארי. יצוין כי לגב' בריל קשר קלוש ביותר לחברה וספק אם היא הבינה את משמעות הפעולות המשפטיות ששמה וחתימותיה נקשרו בהם. עוד צוין, בהתבסס על מסמכים בתיק החקירה, כי יש בהם להפריך לכאורה את טענת הגב' בריל בדבר המקור למימון העסקה על ידה. בנוסף ממסמכים נוספים עולה חשד לביצוע רישומים כוזבים במסמכי המשיבה.

עוד נקבע, כי יש יסוד סביר לחשד שנעשה שימוש בכספים שהתקבלו במרמה על ידי יצחק בריל וחשודים נוספים בפרשה, לצורך רכישת הנכס נשוא הבקשה.

בית המשפט הוסיף וציין, כי גם אם יצא מנקודת הנחה שהיקף המרמה המיוחס לחשודים בתיק הוא כ-15 מיליון ₪, הרי היקף הכספים שהתקבלו לכאורה במרמה ואשר שימשו לרכישת הנכס אינו מגיע כדי שוויו של הנכס, כפי שבא לידי ביטוי בהסכם הרכישה שנערך בין המשיבה לאחים פרשקובסקי, בעליו המקוריים.

בנסיבות אלה, ובשים לב לעובדה , כי בעסקה מעורב צד שלישי, שאין לו קשר לחשדות המיוחסים לחשודים בתיק זה, וכן לנוכח העובדה שהעוררת לא חלקה על כשרות הכספים שהשקיעה לחברת "בשביל הכבוד" לצורך רכישת הנכס, הגיע בית המשפט קמא למסקנה, כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי, כדי למנוע פגיעה בלתי נחוצה ובלתי מידתית בבעלי הזכויות שאינם חשודים.

לאור זאת הורה בית המשפט קמא על מחיקת הערת האזהרה, כנגד מסירת ערבות בנקאית בלתי חוזרת על סך 200 אלף ₪ ע"י המשיבה. אותו סכום נקבע בהתחשב בחומר הראיות שהוצג בפני בית המשפט בעת מתן ההחלטה. בית המשפט ציין, כי אין באמור בהחלטה כדי למנוע מהעוררת לשוב ולפנות למתן צווים מתאימים, אם וכאשר תושלם עסקת רכישה וככל שיתקיימו הנסיבות המצדיקות זאת.

עיקר טענות הצדדים:

העוררת טוענת בערר, כי לאור קביעותיו של בית המשפט קמא לגבי השימוש שנעשה בגב' בריל, כדי להסתיר את זהותו של בנה כמי שנועד לרכוש יחד עם שותפו, עו"ד בשארי, את הנכס עולה כי המשיבה נוסדה ופעלה במרמה והציגה מצגי שווא לאלה שקשרו קשרי מסחר עימה. לכן לטענתה יש חשיבות מכרעת לפיצוי הקורבנות של המשיבה, שהם רוכשי הדירות שנמכרו להם במרמה. בעניין זה חודדה העובדה, שחברת "בשביל הכבוד", שכרתה את החוזה לרכישת הנכס עם משפחת פרשקובסקי עשתה זאת לא באופן ישיר, אלא באמצעות המשיבה. לפיכך, לא היה מקום, לטענתה, להסיר את הערת האזהרה שנרשמה על הנכס ולחלופין היה מקום להתנות אותה בהפקדת ערבות בנקאית בסך 2 מיליון ₪.

ב"כ המשיבה ביקשה מנגד, שלא להתערב בהחלטת בית המשפט קמא שנעשתה על סמך עיון בחומר החקירה. לדבריה, אי מחיקת הערת אזהרה תגרום לנזק של מיליונים רבים משום הקושי להשיג משקיעים נוספים. זאת מאחר שמדובר בעסקה החובקת עסקה אחרת, שעניינה נכס האמור לשמש לקבורה פרטית.

עוד לטענת ב"כ המשיבה, הנכס בגינו הוצאה הערת האזהרה אינו הנכס נשוא המרמה והקונים שעל זכויותיהם מבקשת העוררת להגן, רכשו דירות שכלל אינן קשורות לנכס. לטענתם, מניעת שימוש בנכס מושא הערר, כדי לפצות בעתיד רוכשים פוטנציאליים, רק משום ששמה של גב' בריל מופיע כבעלים במשיבה, הוא מרחיק לכת ואינו עומד במבחן האיזונים. עוד לטענתה, קיימים נכסים אחרים בידי החשודים, שמתוכם יוכלו המתלוננים להיפרע וכי הנזק שיגרם לה כתוצאה מקבלת הערר, הוא נזק בלתי מידתי.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בחומר שעמד בפני בית המשפט קמא, אני סבור כי יש בסיס לקביעות העובדתיות בעניינם של החשדות לכאורה לגבי גב' בריל. מכאן שיש גם משמעות לכספים שהועברו על ידה לצורך עסקת רכישת הנכס ואשר קיים חשד ממשי לגבי מקורם.

כאשר מבוקש שחרורו של נכס שנתפס לצורך אחת התכליות המוגדרות בפסד"פ ובפרט כאשר התכלית הסופית של התפיסה הינה חילוט, בין של זכויות במקרקעין ובין של כספים, במידה והחקירה תבשיל לכדי אישום ובסוף הדרך גם לכדי הרשעה, יש לקבוע "חלופת תפיסה" מתאימה. על אותה חלופה לאזן בין הפגיעה בזכויות קנייניות של בעל הזיקה לנכס וכן של צדדים שלישיים העלולים להיפגע מהתפיסה, לבין הבטחת תכלית התפיסה. כאשר מדובר בתפיסה של זכויות בעלות שווי כלכלי, יש להבטיח קיומה של הלימה בין הערובה הכספית שתומצא לבין שוויו של התפוס, לצורך הבטחת תכלית התפיסה. ראו בש"פ 9469/09 זיאדנה ואח' נ' מדינת ישראל (3.12.09).

בנסיבות ענייננו ,לאחר שעיינתי בחומר החקירה, כולל החומר המתייחס לזיקה האפשרית שבין הכספים שהושקעו על ידי הגב' בריל ברכישת הנכס ,לבין הכספים שנטען כי מקורם במעשי מרמה, דומני כי יש מקום להחמיר בתנאי הערובה הכספית שנקבעה כחלופה לביטול הערת האזהרה.

לפיכך אני קובע, כי חלף הסכום שקבע בית המשפט קמא כתנאי להסרת ההערה תופקד ערבות בנקאית בלתי חוזרת בסך של מיליון ₪.

יתר הקביעות בהחלטה יישארו בעינן.

העתק ההחלטה ישלח לצדדים.

ב"כ העוררת ידאג לקבל לידיו את חומר החקירה שנמסר לעיוני והמצוי בלשכתי.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ה, 25 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.