1. בפני בקשה לביטול פסק דין, שניתן במעמד צד אחד ובהיעדר הגנה ביום 12.3.15.

2. המבקש טוען, כי התביעה נמסרה לידיו ביום 25/1/15, אולם, בשל מצבו הכלכלי, פנה הוא ללשכה לסיוע משפטי לצורך קבלת ייצוג בתיק. הלשכה לסיוע משפטי אישרה את בקשת המבקש לסיוע, אך בעת שהמבקש קיבל לידו את האישור על קבלת הסיוע ויצר קשר עם בא כוחו, כבר ניתן פסק דין בהיעדר. יתר על כן, טוען המבקש, כי השתלשלות העניינים מראה כי המבקש לא זנח את הגנתו ופעל לצורך הגשת כתב הגנה ומינוי עורך דין מטעמו, ובנוסף, המבקש הינו פושט רגל ולפיכך בנסיבות אלו היה על המשיבה לפנות לבית המשפט לפשיטת רגל טרם הגשת התביעה שכנגדו ולקבל את אישור בית המשפט לנהל הליך משפטי כנגדו. זאת ועוד, המבקש טוען כי אין לו אחריות לאירוע התאונה שהתרחשה, והאשמה לאירוע הינה של נהג הרכב שבוטח על ידי המשיבה בשל רשלנותו ו/או פזיזותו. לפיכך, עותר המבקש לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בתיק זה.

3. המשיבה טוענת בתגובה, כי המסירה בוצעה כדין לכתובתו של המבקש אשר לא הוכחשה על ידו. המבקש לא מזכיר מהו תאריך הפנייה ללשכת הסיוע המשפטי, מתי אושרה לו הבקשה לסיוע משפטי ולא הביא כל אסמכתא על כך, דבר המעיד על התמהמהות המבקש. זאת ועוד, בהתאם לתדפיס מאתר הכנ"ר, עולה כי צו הכינוס ניתן למבקש בתאריך 20.5.13, שעה שהתאונה נשוא כתב התביעה ארעה ביום 11/7/14, ולפיכך, כעולה מפקודת פשיטת הרגל, אין צורך ברשות בית המשפט ביחס לחוב שנוצר לאחר מועד מתן צו הכינוס. עוד טוענת המשיבה, כי עסקינן בבקשת סרק, שכן המבקש מודה בקרות האירוע ולפיכך האחריות רובצת על כתפיו, ומשכך, דינה של הבקשה להידחות.

4. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי אמנם אין יסוד לבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, שכן, אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקש קיבל לידיו את כתב התביעה במועד שצוין באישור המסירה, אולם, יש מקום לבחון את הבקשה לפי שיקול דעתו של בית המשפט.

5. בהתאם לכך, על בית המשפט לבחון מהי סיבת המחדל להגשת כתב הגנה במועד ומהם סיכויי הצלחתו של המבקש אם יבוטל פסק הדין ותינתן לו האפשרות להתגונן. הפסיקה קבעה כי המבחן השני הוא החשוב והמשמעותי מבין השניים, אולם, ככל שימצא כי המבקש גילה זלזול מופגן כלפי ההליכים המשפטיים, אזי תדחה הבקשה אף מבלי לבחון את שאלת סיכויי הגנתו.

במקרה שבפניי, סיבת האיחור נעוצה בפניית המבקש לקבלת סיוע משפטי, אשר כידוע במקומותינו, עמוסה הלשכה לעייפה בפניות אזרחים הנזקקים לסיוע שכזה, ועל כן, לא אחת משתהה היא במתן השירות בתוך מסגרת הזמנים הנתונה למבקש בדין לצורך הגשת הגנתו. כך, שסביר להניח, כי גם אם היה פונה המבקש ללשכה לסיוע משפטי ביום המחרת מקבלת כתב התביעה, הרי שגם אז לא היה הוא עומד בהגשת כתב הגנה לתיק בתוך מסגרת של 45 ימים. אכן, מן הדין היה כי זה יפנה לבית המשפט ויעתור להארכת המועד להגשת הגנתו, אולם, מחדל זה ניתן לייחס לחוסר הבנתו המשפטית את ההליכים המשפטיים, ואין בכך כדי להעיד על זלזול מופגן בהליכים המשפטיים מצידו, מסקנה שהינה מרחיקת לכת בנסיבות העניין, שאחרת לא היה פונה הוא ממש בסמוך לאחר מתן פסק הדין בבקשה זו.

6. באשר לסיכויי הצלחת המבקש, הרי שאין ספק כי הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת האחריות לקרות התאונה, ומחלוקת זו אינה ניתנת להכרעה אלא באמצעות בירור ראייתי מתאים וכדין של התביעה ושל טענות ההגנה. לפיכך, מצאתי, כי למבקש הגנה אפשרית כנגד התביעה אשר מצריכה לאפשר לו את יומו בבית המשפט ומימוש זכות חוקתית מהותית.

7. אציין, כי בניגוד לעמדת ב"כ המשיבה, בהתאם לסעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, נקבע, כי לא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים כנגד החייב אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע. לפיכך, על המשיבה היה לפנות לבית המשפט של פש"ר לשם קבלת הרשות להגשת התביעה וניהול ההליכים המשפטיים כנגד המבקש, המצוי תחת צו כינוס, הגם שזה ניתן טרם נוצר החוב וביחס לחוב שאינו בר תביעה, לכאורה. וכך אף עליה לעשות גם כעת לאחר ביטולו של פסק הדין.

8. לאור האמור לעיל, מצאתי להורות על ביטולו של פסק הדין לפי שיקול דעת בית המשפט, וללא צו להוצאות.

9. המבקש יגיש כתב הגנה לתיק בתוך 30 ימים. המשיבה מצידה תמציא החלטה של בית המשפט של פש"ר המתיר את המשך ההליכים בתיק.

ניתנה היום, כ"ד אייר תשע"ה, 13 מאי 2015, בהעדר הצדדים.