לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף.

1. המשיבים הגישו נגד המבקשת ונגד נתבעים נוספים תביעה לפסק דין הצהרתי בנוגע לזכויות בחלקה 4, גוש 17566 מאדמות כפר כנא. על פי הנטען בכתב התביעה, המנוח סובחי חסן סאלח (התובע מס' 1) רכש בשנת 1951 מאת המנוח עווד אנטון יוניס 2000 מ"ר מתוך החלקה הנ"ל, בהתאם לייפוי כוח בלתי חוזר שנחתם כאמור בשנת 1951. התביעה הוגשה נגד המנוח עווד אנטון יוניס ונגד יורשיו (הנתבעים 2- 5), על ידי המנוח סובחי חסן סאלח ועל ידי יחיא חוש (המשיב מס' 2) שעל פי הנטען רכש מאת המנוח סובחי את הזכויות שהוא רכש מהמנוח עווד אנטון יוניס,.

2. בבקשה לסילוק התביעה על הסף טענה המבקשת, כי דין התביעה להימחק על הסף מאחר שכל הנתבעים נפטרו בטרם הגשת התביעה ולפיכך לא ניתן היה להגישה בצורה שהוגשה. עוד נטען, כי המבקשת אינה צד לסכסוך שבין התובעים לבין יורשי המנוח עווד אנטון יוניס, אך היא נתבעה מאחר שסירבה להעביר את הזכויות על שם התובעים. לטענתה, ככל שבפי התובעים טענות כנגד החלטתה שלא להעביר את הזכויות על שם התובעים, הדרך להשיג על אותה החלטה היא בהגשת ערעור לממונה על המרשם, וזאת בהתאם לסעיף 121 לחק המקרקעין, התשכ"ט – 1969.

3. המשיבים מתנגדים לבקשה. הם מאשרים את העובדה כי יורשי המנוח עווד אנטון יוניס שצורפו לכתב התביעה נפטרו, אך לטענתם הם אינם מצליחים לאתר את יורשיהם ואין להם מידע כלשהו לגביהם. הם מוסיפים וטוענים, כי התביעה מבוססת על ייפוי כוח אותנטי ולפיכך על בית המשפט לסייע להם לרשום את זכויותיהם על פיו בלשכת רישום המקרקעין. באשר למבקשת נטען, כי היא צורפה לתביעה כנתבע פורמאלי בלבד. בסעיף 9 לתגובה ביקשו המשיבים לדחות את הבקשה ולהתיר להם לבצע תחליף המצאה.

4. דין הבקשה להתקבל ודין התביעה להימחק על הסף.

5. אכן, הכלל הוא שבית המשפט לא ימהר למחוק תביעה על הסף, והוא יעשה כן רק אם מקריאת כתב התביעה עולה באופן חד משמעי כי התובע אינו יכול לזכות בתביעתו, גם אם יוכיח את מלוא העובדות המפורטות בה. ברם, אם ברור מעיון בכתב התביעה, כי אין תוחלת לתביעה וכי דינה להימחק ממילא גם אם יוכחו העובדות המפורטות בה, אין מנוס ממחיקת התביעה, שכן אין טעם להעסיק את בית המשפט בקיום דיון בתובענה שברור מלכתחילה שאין לה כל תועלת.

6. לענייננו, התובעים מאשרים בכתב התביעה, כי התובע מס' 1 והנתבעים 1-5 נפטרו לפני הגשת התביעה. משכך, אין התובע מס' 1 כשיר לזכויות וחובות ואין הוא כשיר לתבוע ולהיתבע. אותו דין חל גם לגבי הנתבעים 1 – 5, שעל פי הנטען בכתב התביעה ובתשובה הלכו לעולמם לפני הגשת התביעה. מסקנה זו עולה באופן חד משמעי מהוראת סעיף 1 לחוק הכשרות והמשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962, שם נקבע, כי "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו". בסעיף 2 לחוק הכשרות נקבע, כי "כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט". מאחר שעיזבון או אדם שמת אינו בגדר "אדם" לעניין סעיפים 1 ו- 2 לחוק הכשרות, אין הם יכולים לתבוע ולהיתבע.

7. בית המשפט העליון התייחס לסוגיה זו בפסק דין שניתן ברע"א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון (28.5.2012), שם נקבעו הדברים שלהלן:

"פעמים רבות, וכך אף אירע בענייננו, מוגשות לבתי המשפט תביעות בהן צוין כי התובע הוא עיזבונו של אדם שהלך לעולמו. במקרים אחרים מוגשת תביעה נגד עיזבון. תביעות כאלה פגומות. זאת, משום שעיזבון אינו אישיות משפטית, ומשכך אינו יכול להיות בעל דין בהליך משפטי כלשהו. יצוין, כי ההתייחסות אל עיזבון כאל בעל דין היא טעות שכיחה, החוזרת על עצמה. בתי המשפט משלימים במקרים רבים עם טעות זו, בלא להעלותה מיוזמתם...".

מאחר שהתובע מס' 1 הלך לעולמו ומאחר שהנתבעים שנגדם מכוונת התביעה (נתבעים 1-5) הלכו לעולמם על פי הנטען בכתב התביעה עצמו, הרי מדובר בתביעה פגומה שלא ניתן לבררה. אין לכך שום קשר לשאלת ההמצאה המועלית בסעיף 9 לתשובה. מאחר שהנתבעים בתביעה אינם כשירים לתבוע ולהיתבע אין גם מקום להורות על תחליף המצאה, שכן תחליף המצאה אינו יכול לרפא את הפגם שנפל בתביעה.

8. אשר על כן, הנני מקבל את הבקשה ומורה על מחיקת התביעה בתיק זה. התובע מס' 2 ישלם למבקשת הוצאות ההליך בסך 2,000 ₪.

ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ה, 19 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.