בעתירה זו מבקש העותר כי בית המשפט יורה "לקיים לעותר שימוע בדיעבד בנוגע להחלטה על הפסקה מנהלית של ריצוי עונש מאסר בפועל שהושת עליו בדרך של עבודות שירות". למעשה, מבקש העותר לבטל את החלטת מפקד המחוז הצפוני של שב"ס שניתנה עוד ביום 22.12.13, לפיה אימץ מפקד המחוז את המלצת הממונה על עבודות השירות והורה כי העותר ירצה את מאסרו כמאסר בפועל במתקן כליאה.

כפי שיובהר, דינה של העתירה להידחות הן מטעמים של שיהוי בהגשתה והן לגופו של עניין.

כאמור, התקבלה החלטה בעניינו של העותר ביום 22.12.13. הודעה על הפסקה מנהלית של עבודות השירות נשלחה לעותר בדואר רשום לפי כתובתו, כפי שמסר עליה לממונה על עבודות השירות. הדואר לא נמסר לידי הנמען ומאחר ולא נדרש על ידו. עם זאת יצוין, כי זימון שנשלח לעותר לאותה הכתובת כדי שיתייצב לשימוע (אליו לא התייצב) כן נדרש על ידי העותר זמן קצר קודם לכן.

בנסיבות אלו, כאשר העותר לא מתייצב לשימוע, ובהמשך נמנע מלאסוף דואר שנשלח אליו, מנוע העותר לטעון כנגד ההליך שבוצע. הלכה היא, כי אי-התייצבות לשימוע, אליו זומן העותר כחוק, מהווה אי-מיצוי הליך מנהלי, ובנסיבות אלו אין העותר יכול להעלות את טענותיו במסגרת של עתירה. המבקש הוא בבחינת מי שוויתר על זכותו לטעון בפני הרשות [ראו: רע"ב 9659/05 אבנר דהן נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 4/12/2005); רע"ב 1496/07 רועי כץ נ' נציב שירות בתי הסוהר, (ניתן ביום 26/4/2007); רע"ב 6108/07 מאיר חדד נ' הממונה הארצי על עבודות השירות, (ניתן ביום 12/7/2007)]. מעבר לכך, כאשר נמנע במכוון מלאסוף את הדואר בעניינו, אין הוא יכול לטעון כעת כי לא ידע על הליך השימוע ועל האפשרות שתתקבל החלטה בעניינו, ומכאן שהעתירה גם הוגשה בשיהוי רב, לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק להגשת עתירה.

אציין עוד, כי העותר היה מודע לכך כי עליו לרצות עבודות שירות, ובמהלך כל התקופה לא דאג לפנות לממונה על עבודות השירות, וזאת מיוזמתו, כדי להסדיר את המשך ריצוי העבודות. מכאן שמדובר בשיהוי ובהתנהגות שלא בתום לב ובחוסר ניקיון כפיים. די באלו כדי שהעתירה תידחה על הסף.

גם לגופו של עניין, לא מצביע העותר על עילה להתערבות בהחלטת שב"ס בעניינו. על העותר היה להתחיל את ריצוי מאסרו בעבודות שירות ביום 11.6.13, והתייצב באיחור רק ביום 19.6.13. כבר ביום התייצבותו נערכה לעותר שיחת בירור ואזהרה, והעותר התחייב להקפיד ולהתייצב במועד. אלא שלמחרת לא התייצב העותר לעבודה, ובמהלך חודשיים שלאחר מכן נעדר מעבודתו פעמים רבות ללא אישור (חודש 7/2013 נעדר 12 ימים ובחודש 8/2013 נעדר כ-5 ימים, עד שזומן לשימוע). ביום 27.8.13 נותק עמו הקשר. ביום 7.10.13 נשלח לעותר זימון לשיחת בירור והוא לא התייצב. העותר זומן לשימוע ליום 11.11.13. בידי שב"ס אישור מסירה של הזימון לשימוע. העותר לא התייצב לשימוע. בנסיבות אלו המליץ הממונה על עבודות השירות על הפסקת ריצוי עבודות השירות, ומפקד המחוז הצפוני של שב"ס אישר את ההמלצה.

לא מצאתי גם בטענות כפי שפורטו בפני, כל הסבר מניח את הדעת להיעדרות העותר מעבודתו. העותר טען כי היה נשוי לצעירה, אשר בעת ההיא הייתה קטינה, והוא שמר על תינוקת. לא הובאה לעניין זה כל אסמכתא, ואולם מעבר לאמור, טענות מסוג זה היה מקום להעלות בפני הממונה על עבודות השירות עוד בראיון, במסגרתו נקבע כי העותר כשיר לרצות עבודות שירות (קודם לגזירת הדין), ובהמשך ניתן היה לפנות בבקשות מתאימות לממונה על עבודות השירות כדי להתאים את סדרי עבודתו לאילוצים משפחתיים. את כל אלו לא עשה העותר, לרבות לא ביום קליטתו לעבודה, כאשר נערכה לו שיחת בירור בכל הנוגע לאי-התייצבותו במועד לתחילת ריצוי עבודות השירות. בנסיבות אלו, אין מקום להעלות כעת את הטענה בפני בית המשפט, ואין גם מקום לקבלה כעילה להתנהגותו של העותר.

בסיכומו של דבר, מעבר לעובדה שהעותר לא התייצב לריצוי העבודות כנדרש ולא התייצב לשימוע, אין בפני כל נימוק סביר להתנהגותו של העותר, ובנסיבות אלו אין כל עילה להתערב בהחלטת מפקד המחוז הצפוני של שב"ס, שבנסיבות העניין היא לא רק החלטה סבירה, אלא החלטה מתבקשת בהתחשב בהתנהלותו של העותר.

אשר על כן, העתירה נדחית.

העותר יתייצב לריצוי מאסרו ביום 22.2.15 בבית מעצר קישון עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על העותר לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.

ניתן היום, כ"ו שבט תשע"ה, 15 פברואר 2015, במעמד הצדדים ובאי כוחם.