1. התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה כספית בסך 4,021 ₪ שהוא שיעור יתרת הנזק שנגרם לרכבה כתוצאה מתאונת דרכים מיום 3.7.14.

לטענת התובעת נע רכבה ישר בנתיבו, כאשר לפתע הגיח רכב הנתבע 2 מחניה בצד הדרך, התפרץ אל נתיב נסיעתה ופגע ברכבה.

התובעת צירפה לתביעתה חוות דעת שמאי אשר העריך את הנזקים שנגרמו לרכב כתוצאה מהתאונה בסך 27,057 ₪ ונזק נוסף של ירידת ערך בסך 2,553 ₪. נתבעה גם עלות שכ"ט השמאי בסך 1,500 ₪.

נתבעת מס' 1 אשר נתבעה כמבטחת רכבו של הנתבע 2, הכירה באחריות הנתבע 2 לתאונה ושילמה לתובעת את הסך של 27,113 ₪ בלבד ולפיכך נתבעה לתשלום היתרה בתביעה זו יחד עם הנתבע 2.

בדיעבד הסתבר כי התובעת מכרה את הרכב ואינו מצוי עוד ברשותה.

2. הנתבעים התגוננו והכחישו בין השאר את הנזקים הנטענים כגבוהים מהנזקים שנגרמו לתובעת בפועל ו/או לא הוכחו.

לטענת הנתבעים התובעת לא אפשרה להם לבדוק את הרכב בטרם נמכר הרכב על ידה ואף לא הוכיחה את שיעור ירידת הערך כאשר הסתירה מהנתבעים את סכום המכר ומבלי שהומצאו מסמכים וראיות הן לנזקים הנטענים והן לסכום מכירת הרכב.

במועד מאוחר יותר צירפה התובעת הסכם החלפת רכבים ממנו עולה כי ביום 20.7.14 החליפה התובעת הרכב נשוא התביעה ברכב אחר והוסכם על תשלום בסך של 35,000 ₪.

הנתבעים לא הגישו חוות דעת שמאי מטעמם וויתרו על חקירת השמאי מטעם התובעת.

3. המחלוקת:

המחלוקת התעוררה באשר לשני רכיבים בחוות דעת השמאי מטעם התובעת.

נזק לעמוד קדמי ימני בסך 944 ₪ והחיוב בירידת ערך בשיעור 5% משווי הרכב.

לטענת ב"כ הנתבעים לא התאפשרה בדיקת הרכב על ידי שמאי מטעמם מאחר והרכב יצא מחזקתה של התובעת. בנסיבות אלו נגרם לנתבעים נזק ראייתי ועל כן יש לבחון אם אכן אירעה ירידת הערך בפועל בעקבות התאונה ומה שיעורה.

לטענת ב"כ התובעת יש לקבל את חוות דעת השמאי מטעמה מאחר ולא נחקר ולא הוצגה כל חוות דעת שמאי נגדית מטעם הנתבעים. עוד נטען כי אין לבחון את מחיר המכירה בפועל שכן הרכב נמכר לאחר תיקון ואם אכן נמכר הרכב בשוויו המלא הרי שהטעם לכך אינו נובע מכך שלא ירד ערכו של הרכב בעת התאונה אלא מכישרונה של התובעת לנהל מו"מ.

4. דיון והכרעה:

הטענה כי אין לשלם עבור נזק העמוד הקדמי ימני נדחית.

טענה זו לא נטענה באופן מפורש ולא ניתנה כל גרסה שהיא בעניין זה מטעם הנתבעים.

סעיף 12 בכתב ההגנה, אליו הפנה ב"כ הנתבעים בסיכומיו, הוא סעיף כללי וסתמי המכחיש את כל הנזקים ככאלה שהם גבוהים מהנזקים בפועל ולא מוכחים.

אם כך, מדוע בחרה הנתבעת 2 לשלם את כולם לבד מרכיב נזק זה? אין כל הסבר ואין כל נימוק מדוע אין לשלם נזק זה דווקא, אשר צוין ככל האחרים, בחוות דעת השמאי מטעם התובעת.

יש לציין כי הנתבעים ויתרו על חקירתו של השמאי מטעם התובעת ולא המציאו כל חוות דעת שמאי סותרת ולו מתמונות ובהסתמך על חוות דעת מטעם התובעת בעניין רכיב זה של הנזק.

5. נותרה אם כך עיקר המחלוקת והיא בעניין החיוב בירידת ערך.

ב"כ הנתבעים טוען לנזק ראייתי המביא לדחיית התביעה נוכח מכירתו של הרכב ומניעת האפשרות מצד שמאי מטעם הנתבעים לבדוק הרכב ולקבוע על סמך בחינה פיזית את הנזק שנגרם לרכב והשפעתו על שוויו בעת מכירה.

מכאן אף טוען ב"כ הנתבעים כי מניעת האפשרות לבחינת הרכב על ידי שמאי מטעם הנתבעים אף מונע חקירתו של השמאי מטעם התובעת והתוצאה זהה לתוצאה שהיתה נגרמת אם השמאי מטעם התובעת לא היה מתייצב לדיון לחקירה נגדית.

ראשית יצוין כי עצם מכירת הרכב ובכך נמנע מהנתבעים לבדוק את הרכב באמצעות שמאי מטעמם אינה מביאה בהכרח לדחייה מוחלטת של התביעה.

מפסקי הדין אותם ציין ב"כ הנתבעים בסיכומיו נקבע כי לא בכל מקרה נדחית התביעה לחלוטין וישנה תלות בנסיבות העניין (1635-12-07 (שלום הרצליה) מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' צור מיום 7.4.10).

פסקי הדין שהביא ב"כ הנתבעים הדנים בנזק הראייתי שנגרם לאחד מבעלי הדין כולם נשענים על נזק ראייתי הדוחה את התביעה כאשר מדובר בבירור גורמי הנזק ולא הוכחת שיעור הנזק (61589/01 (שלום ת"א) איילון חברה לביטוח בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ 18.4.07 שם נחקר התכנון הלקוי של מערכת החשמל בכלי הרכב אשר נטען כגורם לנזק הנתבע).

לעומת זאת בענייננו קביעתו של שיעור ירידת הערך אינו תלוי בגורם לנזק אשר ממילא הנתבעים הודו באחריותם לו.

הנזק שנגרם לרכבה של התובעת מתואר בפרוטרוט בחוות דעת השמאי אשר הנתבעים כלל לא ערערו על נכונותה ואף שלמו את חלק הארי ממנה. מאחר ושיעור ירידת הערך נובעת מהנזקים שנגרמו לרכב, לא נסתרה טענת שמאי התובעת כי כלל נזקים אלו מביאים לירידת ערך בשיעור של 5% מערך הרכב.

6. עם זאת, יש להחיל בענייננו את כלל הבאת הראיה הטובה ביותר, ויוסבר:

אומנם ירידת ערך היא נזק ישיר שנגרם לרכב כתוצאה מהתאונה, כפי שנקבע ברע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו ,פד"י מ"ח(4) עמ' 70 ועל כן, חלה על הנתבעים החובה לשלמו. אך אין בכך כדי להפחית דבר מנטל הראיה המוטל על התובעת להוכיח את שיעור נזקיה וזאת באמצעות הראיה הטובה ביותר שיש ברשותה.

בית המשפט הכיר בהוכחת ראש הנזק של ירידת ערך באמצעות חוות דעת שמאי אך זאת רק במקרה שבו הרכב לא נמכר ובעל הדין ממשיך להשתמש בו לאחר תיקונו, מתוך ציפייה סבירה אפשרית כי בעת שיימכר הרכב, יופחת מערכו כתוצאה מנזקי התאונה ואף אין זה סביר להמתין עד להתממשות אירוע נזק זה.

אך כאשר הרכב נמכר, מצוי בידי בעל הדין ראיה טובה יותר להוכחה כי נגרם לו נזק ירידת ערך אמתית כתוצאה מהתאונה, עת מכר את הרכב ועל כן אין להסתמך עוד על חוות דעת השמאי. יש להראות כי אכן הרכב נמכר במחיר נמוך יותר מזה שהיה יכול למוכרו לולא התאונה.

כאשר הדבר אפשרי, יש למנוע מצב שבו התובעת תזכה בתשלום כאשר בפועל לא נגרם לה הנזק הנטען.

החובה היא להביא את הניזוק למצב שבו היה לולא מעשה הנזיקין ולא במצב טוב יותר (ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה מיום 21.6.99).

אם ברשות התובעת ראיה טובה יותר להוכחת ירידת הערך בעת מכירתו, תואיל ותביאה לבית המשפט.

7. אלא שהתובעת כשלה בכך.

הומצא הסכם שכינויו "החלפת רכבים" ואין תוכנו מעיד כלל על שווי הרכב ועל טיב העסקה שבוצעה.

בסעיף 1 צוינו פרטי הצדדים ובעלותם על כלי רכב כאשר התובעת צוינה כצד ב' ובעלת הרכב נשוא תביעה זו.

סעיף 2 מציין מחיר שהוסכם בין הצדדים בסך 35,000 ₪ ובסעיף 4 נרשם כי הקונה משלם דמי קדימה בסך 35,000 ₪.

לא צוין מי משלם למי ומה מבטא סכום זה כאשר מבוצעת החלפת כלי הרכב בין שני הצדדים.

כאשר נשאלה על כך התובעת – לא ידעה לענות באיזה סכום מכרה את רכבה ומה היה שוויו בעת המכירה.

לגרסתה, בעלה עסק בכך אך לא הוצגה כל גרסה שהיא מטעמו בבית המשפט.

8. עולה מהאמור לעיל, כי למרות שהיה בידי התובעת את הראיה הטובה ביותר, לא הביאה אפילו את קצה קציה של ראיה זו ולו אמירה כל שהיא בדבר שיעור התמורה שקיבלה בגין הרכב על מנת שניתן יהיה לבחון אם בפועל אכן התממש הנזק של ירידת ערכו של הרכב.

הנני להזכיר את ההלכה הידועה מימים ימימה, כפי שבאה לידי ביטוי בע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני פ"ד לה(1) 736, בעמ' 760:

"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו."

מאחר והנטל מוטל על התובעת להוכיח את נזקיה והנטל לא הורם – דינו של רכיב ירידת הערך להידחות.

9. סוף דבר הוא כי התביעה מתקבלת בחלקה והנתבעים ישלמו לתובעת סך של 1,467.20 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעת סך 378 ₪ אגרת בית המשפט.

בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאות שכ"ט עורך דינו.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ו, 02 מאי 2016, בהעדר הצדדים.