הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

לפני עתירה נגד החלטת המשיב מיום 18.12.14 אשר דחתה את בקשת העותרת ליתן לאמה, הגב' סוהילה עמעלי, אשרת ביקור בישראל.

העותרת, ילידת 1974, היא אזרחית מדינת ישראל, תושבת עראבה. ביום 25.11.14 הגישה העותרת בקשה לאשרת כניסה עבור אמה, סוהילה, לצורך ביקור משפחתי. אמה, המוזמנת, ילידת 1947, נושאת דרכון סורי. קיימת מחלוקת בין הצדדים לעניין אזרחותה של האם, כאשר העותרת טוענת כי אמה הינה פלסטינאית שהייתה תינוקת כאשר הוריה ברחו מהארץ לסוריה בשנת 1947 והמשיב טוען כי המוזמנת הינה ילידת סוריה ואזרחית סוריה. המוזמנת, סוהילה, גרה במצריים מאז שנת 1985 יחד עם בעלה. ביום 18.12.14 נשלחה לעותרת החלטת המשיב על סירוב בקשתה ליתן אשרת כניסה לאמה ולפיה בהתאם לתיקון לחוק האזרחות/הכניסה לישראל – הוראת השעה, התשס"ג – 2003 (להלן: "הוראת השעה"), לא ניתן לאשר כניסה לישראל לאזרחי מדינת סוריה. יצוין כי בהתאם למידע המצוי בידי המשיב הגב' סוהילה הוזמנה לארץ בעבר בהזדמנויות שונות אך גם בקשות אלה נדחו.

העותרת טוענת כי החלטת המשיב שלא לאשר את ביקורה של אמה לוקה בפגמים ואיננה סבירה. נטען כי המשיב מתעלם מהעובדה שסוהילה איננה אזרחית סורית, למרות שהתגוררה בעבר בסוריה. כן נטען כי המשיב מתעלם מכך שבעלה של סוהילה הינו אזרח ישראלי המתגורר במצריים ומבקר מדי פעם בארץ. נטען כי המשיב התעלם מכך שבנותיה של סוהילה הינן אזרחיות ישראליות המתגוררות בכפר עראבה ומכך שסוהילה כבר ביקרה בעבר בארץ מספר פעמים ומעולם לא הפרה את תנאי הרישיון שלה. נטען כי סוהילה אינה מהווה סיכון בטחוני והיא אישה מבוגרת. נטען כי המשיב התעלם מכל הנימוקים לטובת אישור הבקשה ולא הפעיל שיקול דעת כלשהו.

המשיב טוען כי כל עוד הוראת השעה עומדת בתוקפה לא יינתן רישיון כניסה וישיבה בישראל למי שהוא אזרח של מדינה המנויה בתוספת והדברים אמורים אף ביחס לישיבה לצרכי ביקור. נטען כי בתוספת לחוק מנויה סוריה כאחת ממדינות האויב שלא יינתן לתושב שלה רישיון לישיבה בישראל. נטען כי בענייננו מדובר בבקשה להתיר כניסה של מי שמרבית חייה חיה בסוריה ומחזיקה בדרכון סורי ולכן החלטת המשיב ניתנה כדין ולא ניתן להתיר את כניסתה של האם כל עוד הוראת השעה עומדת בתוקפה.

יצוין כי בדיון שהתקיים בפני ביום 26.4.15, ולאחר שהצדדים שטחו טענותיהם בפני ביהמ"ש, קבעתי כי ב"כ העותרת ימציא למשיב את כל המסמכים הרלוונטיים, הן בכל הנוגע לביקורי האב בישראל והן בנוגע להיות העותרת תושבת מזה שנים במצרים, וכל מסמך אחר בנוגע לביקוריה בעבר בישראל. כן קבעתי כי המשיב יבחן את המסמכים וככל שיש בכך כדי לשנות את החלטתו תימסר הודעה לביהמ"ש.

בהמשך הגישה העותרת הודעה בה חזרה על טענותיה בעתירה ולא צירפה להודעתה כל מסמך שהוא, לא בנוגע לביקורי האב בישראל ולא בנוגע להיות העותרת תושבת מצריים. המשיב חזר ועיין בהודעת העותרת ונותר בעמדתו כי לא נפל כל פגם בהחלטה ודין העתירה להידחות. בהודעת המשיב צוין כי אין במסמכים אותם הגישה העותרת במסגרת העתירה כדי לסתור או לשנות את הפרטים שבידי המשיב לפיהם האם היא אזרחית או תושבת סוריה. לכן בהתאם להוראת השעה לא יינתן לה רישיון כניסה וישיבה בישראל.

העותרת טוענת בתגובה לטענות המשיב כי תעודת המעבר של סוהילה איננה מעידה על אזרחות הנושא אותה, אלא תעודת המעבר מונפקת למי שבתקופה הרלוונטית לבקשה נכח באותה מדינה מבלי שהיה אזרח בה, כדי לאפשר לו נסיעה מחוץ לגבולות אותה מדינה. נטען כי על גבי תעודת המעבר כתוב שהיא מונפקת עבור פליטה פלסטינית והמסמך מעיד כי סוהילה אינה אזרחית סורית.

דיון והכרעה בהליך:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי בשים לב לנתונים שהיו בפני המשיב החלטתו סבירה ואין עילה להתערב בה. עם זאת, מאחר ונטען בפני כי לא הובאו בפני המשיב כל הנתונים הנכונים או לפחות לא היו לנגד עיניו, כי אז יש להחזיר את עניינן של העותרת ואמה אל המשיב לדיון מחדש על בסיס הנתונים והטענות שהוצגו לפני ואשר יוצגו לפני המשיב. אפרט להלן.

כפי שציינתי בהחלטתי מיום 21.1.15, בבקשה שהוגשה למשרדי המשיב בעכו לשם הזמנתה של סוהילה צוין כי סוהילה היא ילידת סוריה ולא צוינה כל אזרחות לגבי המוזמנת. החלטת המשיב התקבלה על בסיס הנתון כי האם היא אזרחית סוריה. העותרת טוענת כי אין זה נכון. נטען כי האם הינה חסרת אזרחות כלשהי וכי תעודת המעבר שהציגה סוהילה מעידה על כך כי אין היא אזרחית סוריה אלא תעודת המעבר ניתנה לה בסוריה כפליטה פלסטינאית. נטען כי האם הינה פלסטינאית אשר נולדה בארץ בשנת 1947 והוריה ברחו עמה כאשר הייתה תינוקת לסוריה. נטען כי סוהילה מעולם לא הייתה אזרחית סוריה ומתגוררת כ-30 שנה במצרים.

בנסיבות אלה, מאחר שטענת העותרת ואמה היא כי סוהילה אינה אזרחית סוריה ולאור העובדה שהחלטת המשיב מתבססת על היותה של סוהילה אזרחית סוריה, יש מקום להחזיר את עניינן של העותרת ואמה אל המשיב, אשר ידון מחדש בבקשה, תוך בדיקת ושקילת הטענות והנתונים שהוצגו בפני ואשר יוצגו בפני המשיב, ואשר לפיהם ייתכן שסוהילה איננה אזרחית סוריה ולכן היא אוחזת בתעודת מעבר המציינת כי היא פליטה פלסטינאית.

על המשיב לבחון את בקשת העותרת תוך התייחסות לטענה כי היא אינה אזרחית סוריה וכן תוך התייחסות לטענה כי היא נשואה לאזרח ישראלי המתגורר במצרים ואם לאזרחיות ישראל. עם זאת נבהיר כבר כעת, לעניין הליך בחינת הבקשה שתוגש, כי "...על פי סעיף 1 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: החוק) כניסה לישראל ושהייה בה של מי שאינו אזרח ישראלי מותנית בקבלת אשרה ורישיון ישיבה מתאימים. הסמכות ליתן את האשרות ורישיונות הישיבה מסורה לשר הפנים, ולו שיקול דעת רחב בנושא (ראו: סעיף 2 לחוק; בג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 520 (1992); עע"ם 7422/07 אלכסנדרובה נ' משרד הפנים (2.7.2008), פסקה 7 וההפניות שם) [עמ"מ 3919/14 בארי מרטין לורנס ברנט נ' רשות האוכלוסין וההגירה ואח', (18.6.2015)].

אבהיר, למען הסר ספק, כי לגופו של עניין אינני נוקט כל עמדה. המשיב ייתן החלטתו בהתאם לנתונים ולראיות שיובאו בפניו ובהתאם לשיקול דעתו הרחב בענייני אשרות כניסה לישראל.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, עניינן של העותרת ואמה יוחזר אל המשיב לדיון מחדש על בסיס הנתונים והטענות שיוצגו לפניו בכל הנוגע לטענתן כי אמה של העותרת איננה אזרחית סוריה. בכפוף לאמור דלעיל, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר עותק לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ה, 19 יוני 2015, בהעדר הצדדים.