1. בפניי תביעת התובעת, חברת אייל ד. אבן ושיש בע"מ, לתשלום יתרת התמורה אשר טרם שולמה לה, לטענתה, עבור עבודות שביצעה בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים.
2. עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום 10.8.12 נחתם בין הצדדים הסכם, לפיו העבירה הנתבעת לתובעת ביצוע עבודות בנייה שונות בפרוייקט בנייה אותו ניהלה בקיבוץ חולדה (להלן: "הפרוייקט"), תמורת התמורה שהוסכמה.

לטענת התובעת, היא ביצעה את כל העבודות לשביעות רצון הנתבעת, ואף עבודות נוספות לפי דרישה, ולמרות זאת לא שולמה לה מלוא התמורה.

בנוסף נטען בכתב התביעה, כי הנתבעת עיכבה תשלומים בסך 10% מסכום התמורה בהתאם לזכות העיכבון הקבועה בהסכם, שאף אותם עליה להשיב לתובעת.

סה"כ נטען בכתב התביעה, כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 181,888 ₪ בגין ההפרש בין התמורה שהגיעה לה עפ"י ההסכם לבין מה ששולם בפועל, וכן 105,683 ₪ בגין השבת העכבון (הסכומים כוללים מע"מ).

1. בכתב התביעה נטען, כי הנתבעת דחתה את דרישת התשלום שנשלחה לה עובר להגשת התביעה, בעומדה על קבלת שיק ביטחון בהתאם להסכם. לטענת התובעת, שיק הביטחון היה אמור להימסר עם תחילת העבודות ומשלא נמסר מוחזקת הנתבעת כמי שויתרה עליו, בפרט משעוכבו ע"י הנתבעת תשלומים לצורך אותה תכלית. התובעת טוענת, כי הנתבעת העלתה את הדרישה להפקדת שיק הביטחון בחוסר תום לב ואך על מנת להתחמק מן התשלום.
2. עוד הוסיפה התובעת וטענה, כי מכיוון שבמהלך העבודות סירבה הנתבעת לחתום על יומני עבודה, הרי שהיא מושתקת מלטעון נגד חישובי התובעת ביחס להיקף העבודות שבוצעו על ידה וסכום התמורה המגיע לה כפועל יוצא מכך.
3. הנתבעת מצידה טענה במסגרת כתב ההגנה, כי התובעת הפרה את התחייבויותיה על פי ההסכם – לא מסרה את העבודות לשביעות רצון הנתבעת אלא עם ליקויים רבים, לא תיקנה את הליקויים, ואף לא הפקידה שיק ביטחון כנדרש עפ"י ההסכם, ועל אף זאת היא דורשת את יתרת התמורה שלא שולמה, שהיא חלק קטן ביותר מהתמורה, מבלי שתבצע כל אלו.

הנתבעת עמדה על כך שלפי החוזה היה על התובעת להפקיד שיק ביטחון בנוסף לזכות העיכבון, כאשר מטרתו של שיק הביטחון לשמש ערבות ביצוע, טיב ובדק.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי שולמה לתובעת מלוא התמורה שהיא זכאית לה עפ"י ההסכם, למעט סכום העיכבון, אשר הנתבעת זכאית לעכב בידיה עפ"י ההסכם, לרבות בגין הליקויים בעבודת התובעת.

1. הנתבעת הוסיפה וטענה ופירטה בכתב ההגנה ליקויים רבים אשר התגלו בעבודת התובעת ושהנתבעת, לטענתה, נאלצה לתקנם על חשבונה.

בשל כך, טוענת הנתבעת, כי עומדת לה זכות קיזוז בגין ההוצאות בהן נשאה, בסכום כולל של 40,928 ₪, וכן 0.5% מכלל התמורה בגין ביטוח, בהתאם להסכם (כאשר בפועל נוכה לטענת התובעת סכום חלקי).

עדויות הצדדים

1. מטעם התובעת הוגשו תצהיר מנהלה, מר אייל דוידוביץ' (להלן: "אייל"), תצהיר מנהלת המשרד, גב' שרה דוידוביץ' (שהיא גם אימו של אייל; להלן: "שרה"), ותצהיר מר עמראן עטיה זעתרי, שהוא מהנדס אזרחי ומנהל עבודה בתובעת (להלן "עמראן" או "המהנדס").
2. בתצהירו חזר אייל על האמור בכתב התביעה. אייל הבהיר, כי ההתקשרות בין התובעת לנתבעת נולדה בעקבות קיומו של קשר משפחתי בין מנהל הפרוייקט מטעם הנתבעת, מר אבי כהן, שהוא בנו של מר שלום כהן, אשר עבד כמנהל עבודה אצל התובעת.

התובעת נשכרה לבצע עבודות נקודתיות בפרוייקט, וזאת לאחר שבפרוייקט בוצעו כבר עבודות ע"י קבלנים שונים.

בהתאם להסכם שנחתם, כאמור, באוגוסט 2012, הועברו לתובעת עבודות חיפוי אבן בלבד, בשני גדלים, כאשר סוכם על התמורה לפי מטר עבודה (300 ₪ למ"ר 30 חופשי ו – 270 ₪ למ"ר 10 חופשי, בתוספת מע"מ). עוד סוכם, כי התשלום יבוצע לאחר מדידה בגמר העבודה בכל מבנה.

1. אייל הוסיף, כי מעבר לעבודות שהוסכם על ביצוען בהסכם, הועברו לביצוע התובעת עבודות נוספות, ממספר סוגים:

עבודות טיח – בגינן סוכם בע"פ כי תשולם תמורה כוללת לבית בסך 50,000 ₪ או 55,000 ₪, בתוספת מע"מ (בהתאם לדגם הבית);

עבודות ריצוף – בגינן סוכם בע"פ כי תשולם תמורה של 60 ₪ למ"ר ריצוף, בתוספת מע"מ;

עבודות שהוגדרו כעבודות נוספות או מיוחדות– במסגרתן סופקו ע"י התובעת עובדים לביצוע עבודות שונות עפ"י הצורך ודרישת מנהלי העבודה של הנתבעת, ובגינן סוכם כי תשולם תמורה בסך 400 ₪ בתוספת מע"מ, בגין כל עובד ליום עבודה (אלא אם כן מדובר היה בעבודה שנכללה במסגרת אחת העבודות הקודמות שסוכמה תמורה ספציפית בגינה).

1. אייל ציין בתצהירו, כי אופן התשלום עבור עבודות התובעת היה מתבצע כך שבכל חודש, היה אייל יושב עם מנהל העבודה באתר מטעם הנתבעת מר אבי כהן, אשר היה מאשר את העבודות לאותו חודש, מעיר הערותיו, ומעביר את החשבון לאישור הנהלת הנתבעת.
2. אייל הוסיף וציין, כי העבודה בשטח התנהלה כך שלא נוהלו יומני עבודה – לא ע"י התובעת ולא ע"י הנתבעת – ואולם, מנהלי העבודה של הנתבעת הסתובבו בשטח עם "טאבלטים", בהם תיעדו את היקפי העבודות שבוצעו, ומר אבי כהן מסר לו כי הנתונים מסונכרנים ומופיעים גם במחשבי הנהלת החברה.

אייל הוסיף, כי בשל היחסים הטובים והאמון ששרר בין הצדדים, לא הטיל ספק ברישומים, ולא ערך יומני עבודה נפרדים.

עוד הדגיש אייל, כי מידי חודש, גם כאשר לא שולמה לו מלוא התמורה בגין העבודה שביצע באותו חודש בגין הערות אלו או אחרות של אבי כהן, מעולם לא חשש כי לא תשולם לו התמורה במלואה, כיוון שככלל, כל תשלום שלא בוצע באותו חודש, שולם בחודש שלאחר מכן, לאחר ביצוע ההשלמות והתיקונים לפי הנדרש.

1. אייל סיפר, כי בסביבות חודש פברואר 2013, עם סיום העבודות, ביקש לבצע חשבון סופי של יתרת התמורה המגיעה לו, והעביר לאבי כהן, כמידי חודש, את סיכום יתרת התשלום המגיעה לנתבעת, אשר הגיעה, לפי חישובי הנתבעת, לסך של 181,888 + מע"מ. אייל טען, כי בפגישה עם אבי כהן, אישר לו האחרון את התשלום, אך כפי שהיה מקובל במהלך כל תקופת העבודה, היה עליו (על מר כהן) לאשר את ביצוע התשלום בהנהלת הנתבעת.
2. לאחר מכן, לדברי אייל, משך שבועות ארוכים שב ופנה למר אבי כהן, ולאחר מכן למר אושרי דוד סמנכ"ל הנתבעת (להלן: "אושרי"), אך התמורה לא שולמה. לבסוף, טען אייל, כי ביקש להיפגש עם מנכ"ל החברה, ונפגש עם אושרי, אשר טען בפניו כי יש לבצע מספר תיקונים, אך במקביל תשולם יתרת התמורה.

אייל הדגיש כי התיקונים וההשלמות שנטען באותה פגישה שעל התובעת לבצע בוצעו, אולם כאשר ביקש לקבל אישור על כך ממנהלי העבודה של הנתבעת סורב.

1. ביום 7.5.13 פנה אייל במייל פעם נוספת לאושרי וביקש להשלים את תשלום התמורה, ואושרי הבטיח לו כי יחזור אליו עם חשבון מצטבר (חלופת המיילים צורפה כנספח ב' לתצהיר אייל).

ביום 27.5.13, הופתע אייל לקבל את מכתבו של אושרי, בו העלה לראשונה את הטענה כי היה על התובעת להפקיד שיק ביטחון.

אייל הדגיש בתצהירו, כי הגם שהדרישה להפקדת שיק בטחון מופיעה בהסכם, הוא לא נתן עליה את דעתו, שכן מעולם לא התבקש ע"י מי מטעם הנתבעת להפקיד שיק ביטחון. אייל הוסיף וציין כי הפקדת שיק ביטחון בגובה 15% מהיקף החוזה אינה מעשית מקום בו מדובר בתמורה לפי מטר, ולא ניתן היה להעריך את היקף התמורה שתשולם בעת חתימת ההסכם.

1. בהמשך, במהלך החודשים יוני ויולי, התנהל בין הצדדים דין ודברים בקשר עם דרישות לבצע תיקונים שונים של ליקויים נטענים בעבודת התובעת, כאשר אייל טען כי לפנים משורת הדין ועל אף שהפועלים מטעמו כבר עזבו מזמן את האתר, נעתר לכל דרישה לביצוע תיקונים, וחלק מהתיקונים אכן בוצעו, אך לגבי אחרים נטען כי נציגי הנתבעת לא אפשרו לתובעת לבצעם.
2. אייל ציין, כי קודם להגשת התביעה פנה פעם נוספת לנתבעת במטרה לקבל את יתרת התשלום או לפחות לבצע התחשבנות סופית, אך הדבר לא עלה בידו משהנתבעת העלתה טענות שונות וסירבה לבצע התחשבנות. עוד הוסיף, כי הנתבעת לא פירטה את הקיזוזים הנטענים על ידה בכתב ההגנה לאחר קבלת דרישת התשלום מאת התובעת, אלא רק טענה באופן כללי לקיומם של נזקים, אשר חלקם בכלל נוגעים לסוג החומרים והציוד בהם נעשה שימוש, מקום בו אלו סופקו עפ"י ההסכם ע"י הנתבעת עצמה.
3. בחקירתו הנגדית, הוסיף אייל ופירט את אופן ביצוע התשלומים בחשבונות חלקיים, כאשר יתרת התמורה מועברת מחודש לחודש.

אייל התבקש בחקירתו הנגדית לפרט את המדידות שנעשו לכל דירה, ובמענה לשאלות אלו הפנה לטבלאות אותן ערך המהנדס בפנקסיו והוסיף כי כל הנתונים אמורים להימצא גם ביומני העבודה שנוהלו אצל נציגי הנתבעת בטאבלטים.

אייל התבקש להצביע על הקשר בין נתוני המדידות שערך המהנדס והחישובים שנערכו ע"י שרה בטבלה, אך לא השיב על השאלה.

1. בחקירתו הנגדית, לא הצליח אייל להסביר את הפערים בין הסכומים שננקבו בכתב התביעה ובתצהירו (מהם עולה כי יתרת החוב לתובעת עמדה על 181,888 ₪ (כולל מע"מ אך ללא סכום העיכבון) לבין אלו שננקבו בתצהירה של שרה וטבלאותיה (244,614 ₪ כולל העכבון וללא מע"מ).
2. אייל עמד על כך שמעולם לא נדרש להפקיד שיק בטחון אלא לאחר שהתגלעה המחלוקת בין הצדדים, וכי ההסכם שנחתם עימו היה הסכם כללי שנחתם עם כל ספקי הנתבעת ולא הותאם למאפייני העבודה מול התובעת, תוך שהבהיר כי בהינתן שהתמורה שנקבעה בהסכם נגזרת מהיקף העבודות, ובהינתן כי לא הועברו לביצוע התובעת עבודות האבן באתר במלואן אלא רק לפי הצורך, אף לא ניתן היה לנקוב בסכום בשיק הבטחון.
3. אייל עמד על כך שכל התיקונים שנדרשה התובעת לבצע בוצעו, למעט מקרה אחד, שבו לא אפשרו לנציגיה להיכנס לאתר. אייל הדגיש, כי חלק מהליקויים המפורטים בנ/11 בכלל אינם קשורים לעבודות שבוצעו ע"י התובעת.
4. בחקירה הנגדית עומת אייל עם הטענה כי הרישומים של עמראן אינם משקפים את עבודת התובעת, מקום בו נרשם כי התובעת ביצעה עבודות בדירה 23 אשר בה כלל לא עבדה; וכן בשתיים מהדירות נדרש תשלום עבור 60 מדרגות כאשר מדובר בפרוייקט של בתים דו קומתיים וכלל לא היו בו בתים עם 60 מדרגות. אייל לא הצליח להשיב על שאלות אלו מענה ברור.

לשאלה מדוע בכל בית מצויינות מדידות אחרות על אף שמדובר בבתים בגודל סטנדרטי, השיב אייל כי מכיוון שהגיע להשלים עבודות בפרוייקט במצב נתון, בכל בית בוצעה עבודה בהיקף שונה בהתאם למה שנדרש.

1. הגב' שרה דוידוביץ פירטה בתצהירה, כי אופן התנהלות העבודה בפרוייקט מול הנתבעת היה שונה ממהלך העבודה הרגיל בפרוייקטים אחרים. לדבריה, בפרוייקט זה לא היא היתה ממלאת את החשבוניות, אלא אייל היה נפגש עם נציגי הנתבעת וממלאים את החשבוניות יחד.

לדבריה, לא ביצעה רישום של העבודות שבוצעו באופן שוטף, ואולם, משקם הצורך לבצע התחשבנות סופית, ישבה עם מהנדס החברה והכינו טבלה הכוללת את מלוא התמורה המגיעה לתובעת, בהתאם לסוגי העבודה.

1. שרה צרפה לתצהירה טבלאות שונות המפרטות את התמורה ששולמה ואת יתרת התמורה המגיעה לתובעת לפי סוגי העבודה.

שרה הבהירה, כי בעוד שחשבוניות הוצאו באופן כולל למספר סוגי עבודה, הרי שההמחאות שנמסרו לתובעת ע"י הנתבעת היו תמיד המחאות נפרדות לכל סוג עבודה.

1. שרה ציינה, כי בנוגע לסכום העכבון, מבדיקה שערכה לצורך מתן תצהירה עלה כי הנתבעת עיכבה 10% מהתשלומים המגיעים לתובעת רק בגין עבודות ריצוף, טיח ואבן, ולא בגין העבודות שהוגדרו כעבודות נוספות, ולפיכך יש להקטין את סכום התביעה בגין השבת העיכבון לסך של 65,568 ₪ (במקום 105,683 ₪).
2. שרה הבהירה כי בסיכום חישוביה, עפ"י טבלת המדידות שנערכה ע"י מהנדס החברה, גובה התמורה המגיע לתובעת, בניכוי הסכומים ששולמו, עומד על 244,614 ₪, כמפורט בטבלה שצורפה כנספח ו' לתצהירה.
3. בחקירתה הנגדית, אישרה שרה כי מעולם לא היתה בשטח ואת כל החישובים שערכה ביססה על נתונים שנמסרו לה ע"י אחרים.

שרה ציינה בחקירתה הנגדית, כי הטבלה נערכה על ידה בטרם הגשת כתב התביעה והיא הבסיס לכתב התביעה, הגם שלא צורפה אליו. שרה לא הצליחה להסביר את הפערים בין הסכומים שננקבו בכתב התביעה לאלו שפורטו בתצהירה ובטבלאות שצורפו לו.

כאשר התבקשה שרה, במהלך חקירתה הנגדית להצביע על חשבון שלא שולם, הבהירה כי מדובר בחשבון האחרון, וכאשר התבקשה להציגו הבהירה כי "מעולם המשרד לא הגיש חשבון ולא נתתם נתונים, אייל היה לוקח פנקס חשבוניות לאחר תאום באתר היה יושב על חשבון מאשרים מה שאישרו היה מקבל תשלום" (עמ' 5 ש' 24-25).

כאשר נשאלה שרה בגין אילו עבודות נתבעת התמורה שלא שולמה, השיבה כי "בבניין משלמים חשבונות חלקיים על חשבון אז יש דברים מצטברים. מה שלא נותן היום נותן בחשבון הבא כך שזה לא משנה" (שם, ש' 29-30).

כאשר התבקשה שרה להציג את הרישומים של העובדים שבגין עבודתם נתבעה תמורה עבור "עבודות נוספות", דהיינו אלו עובדים עבדו מתי, השיבה שאינם בידיה, שכן אייל הציג נתונים אלו לאבי כהן, אשר לקח את המסמך לידיו על מנת לאשר את התשלום, ולא החזירו (עמ' 6, ש' 17-27).

1. מהנדס התובעת ומנהל העבודה בה, מר עמראן זעתרי, הצהיר כי בפרוייקט זה נשכרה התובעת על מנת לבצע עבודות לפי דרישה, בהתאם לצורך של הנתבעת, לאחר שהיו קבלנים אחרים שביצעו עבודות ולא השלימו אותן או לא ביצעו אותן כראוי.

עמראן הצהיר, כי התובעת ביצעה את העבודות לפי הנחיות נציגי הנתבעת בשטח, אשר הסתובבו עם טאבלטים, ורשמו במדוייק אילו עבודות בוצעו ע"י התובעת.

1. עמראן ציין, כי בניגוד למצב רגיל, בו הוא מנהל יומני עבודה בהם מבוצעים הרישומים, בפרוייקט זה נוהל יומן העבודה ע"י נציגי הנתבעת כאמור בטאבלטים.

עמראן הוסיף, כי הוא ביצע רישום של העבודות, אך רישום זה נעשה על ידו בכתב יד, בפנקס, כאשר בכל פעם לקראת הוצאת חשבון, מידי חודש, הוא רשם בכתב ידו בפנקס אומדן ביצוע והעביר לאייל על מנת שיהיה ערוך לפגישה עם נציגי הנתבעת.

עמראן ציין כי רישומיו בוצעו כך שבכל פעם הוספו מדידות העבודות האחרונות שבוצעו לעבודות הקודמות.

את המדידות והרישומים האחרונים הביא למשרד וישב עם שרה לעריכת הטבלה שבה רוכזו כל העבודות שבוצעו וכפועל יוצא מהן חושבה התמורה המגיעה לתובעת.

1. עמראן צירף לתצהירו את הטבלה שערכו הוא ושרה, ממנה עולה כי סך כל התמורה אשר הגיעה לתובעת עבור ביצוע כלל עבודות האבן בפרוייקט עומדת על 355,191 ₪; התמורה בגין כלל עבודות הריצוף בפרוייקט עומדת על 233,404 ₪; והתמורה הכוללת בגין עבודות הטיח עומדת על 205,000 ₪ (הסכומים ללא מע"מ).

עוד צירף עמראן לתצהירו העתקי הרישומים בכתב יד שערך בפנקסו.

1. במהלך חקירתו הנגדית של עמראן, הוגש הפנקס עצמו. עמראן הבהיר, כי הגם שמדובר ביומן, למעשה שימש הוא אותו כמחברת או פנקס, כך שהרישומים שנערכו בו אינם קשורים לתאריכים בהם הם נרשמו.
2. בחקירתו הנגדית, אישר עמראן כי שימש כמנהל עבודה בין היתר בפרוייקט חולדה, אבל לא היה באתר מידי יום, אלא כפעמיים שלוש בשבוע. עמראן ציין, כי בנוסף היה באתר בחור בשם עאדל, אשר ערך רישומים היכן עבד כל פועל, ורישומים אלו צורפו לרישומים שערך בפנקסו.

לשאלת ביהמ"ש, הבהיר עמראן כי הרישום בפנקס מהווה מדידה סופית של כל העבודות כפי שבוצעו בפועל, כאשר הרישום נערך לא בזמן אמת אלא לאחר שהעבודות הסתיימו. עמראן הדגיש: "זה ריכוז סופי שנכנסתי לכל דירה מטר מטר מה שעשינו ורשום בכל דירה פירוט מספר דירה וכל מספר מאיפה זה בא" (עמ' 18 ש' 8-9).

עמראן הוסיף, כי מעת לעת הועברו המדידות למשרד (התובעת), והועברו ע"י נציגי התובעת לאבי כהן. עוד הוסיף, כי כל העת היה החישוב שנערך על ידיו מקובל על הנתבעת, ומעולם לא נטען כי נפלה בו טעות או כי המדידות אינן נכונות.

1. עמראן פירט את האופן שבו נערך הרישום בכל בית ובית בהתאם לעבודה שבוצעה בו.

לגבי דירה 23 ציין כי בוצעו עבודות חיפוי אבן חלקיות, ולגבי המדרגות הבהיר כי ערך רישום של המדרגות בנפרד, וכי ייתכן שבחלק מהבתים היו 60 מדרגות.

1. עמראן אישר כי מי שהיה מנהל האתר בפועל כל הזמן הוא מר שלום כהן, אך הבהיר כי הוא (עמראן) זה שעושה את החשבון ולא מר כהן, אשר נמצא עם הפועלים בשטח (עמ' 19 ש' 15-18).
2. לגבי רישום הפועלים שעבדו יומית (העבודות הנוספות), הבהיר עמראן כי הרישום נעשה בנפרד כאשר הכרטיסים במשרד או אצל עאדל.
3. עמראן לא זכר מתי סיימה התובעת את העבודות, וציין כי לא ידוע לו כי התובעת נדרשה לבצע או ביצעה תיקונים באתר.
4. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי סמנכ"ל הנדסה בנתבעת, מר אושרי דוד ("אושרי") וכן מר ראיד עבד אל חלים, המשמש כראש מחלקת תיקונים בנתבעת (להלן: "ראיד").
5. אושרי העיד, כי הנתבעת התקשרה בהסכם עם התובעת, לביצוע עבודות אבן, ואישר כי בנוסף להסכם בכתב סוכם בין הצדדים גם על ביצוע עבודות טיח, ריצוף והספקת עובדים לעבודות נוספות, באותם תנאים ועפ"י המחירים אשר הוסכמו בע"פ כפי שפורטו בתצהירי התובעת.

אושרי ציין בתצהירו כי הוא נכח במעמד חתימת החוזה והורה לקבלן להעביר שיק ביטחון כמתחייב ממנו.

אושרי הדגיש, כי עפ"י ההסכם, הנתבעת תשלם רק עבור עבודות מושלמות לשביעות רצונה.

1. אושרי פירט בתצהירו, כי במהלך כל תקופת עבודתה בפרוייקט, שילמה הנתבעת לתובעת סך כולל של 802,682.05 ₪, בתוספת מע"מ סה"כ 941,071.95 ₪.

(יוער, כי סכומים אלו קרובים מאוד לסכומים אשר לטענת התובעת שולמו לה, כאשר, לפי החישובים שהוצגו ע"י התובעת שולמו לה 804,334 ₪ (לפני מע"מ)).

1. אושרי ציין בתצהירו, כי מנהל העבודה מטעם הנתבעת היה מר אבי כהן, שאביו, מר שלום כהן, היה מנהל העבודה בשטח מטעם התובעת. אושרי ציין, כי אבי כהן סיים את עבודתו בנתבעת ביום 15.5.13, אך המשיך, למשך חודשיים שלושה, לטפל באמצעות המייל בעניינים בהם טיפל במסגרת הפרוייקט.
2. אושרי טען, כי בניגוד לנטען ע"י נציגי התובעת, פרטי העבודות שביצעה התובעת לא היו מצויים ב"טאבלטים" שכן התכנה שהותקנה בהם אז היתה ניסיונית בלבד. בפועל, ציין אושרי, היה מר שלום כהן מעדכן את אייל אילו עבודות נעשו בפועל באתר, עפ"י רישומים שערכו מנהלי העבודה מטעם התובעת, אלו היו מוצגים למר אבי כהן, אשר היה מחליט איזה חשבון להעביר לאישורו של אושרי, כאשר התשלום בפועל בוצע רק לאחר אישורו של אושרי, בגין עבודות שהושלמו ונמסרו לשביעות רצונה של הנתבעת.
3. אושרי טען והדגיש, כי התובעת אינה מפרטת בגין אילו עבודות טרם שולמה לה תמורה, ומפנה לכך שקיימות סתירות בין הסכומים שנטען כי מגיעים לתובעת בכתב התביעה ובתצהירו של אייל, לעומת אלו שפורטו בתצהיריהם של שרה ועמראן.

אושרי הדגיש, כי עד לרגע זה לא הוגש ע"י התובעת חשבון מסודר, במסגרתו הובהר מה לטענתה מגיע לה ועבור אילו עבודות, ולפיכך הנתבעת לא יכולה לבדוק אם אכן התובעת זכאית לתשלום אותו היא דורשת.

אושרי הדגיש כי גם מתצהירי התובעת לא ברור בגין אילו עבודות שביצעה התובעת לטענתה לא שולמה לה התמורה.

אושרי אף טען כי הסכומים המפורטים בתצהירי התובעת שונים מאלו שנתבעו במסגרת כתב התביעה ומשכך מדובר בהרחבת חזית.

1. אושרי הוסיף והדגיש, כי בניגוד לטענת התובעת, ממנה עולה כי לא שולמה לה תמורה עבור עבודות שבוצעו בפברואר 2013, מן החשבוניות שצורפו עולה בבירור כי בחודש אפריל 2013 שולמה לתובעת תמורה בגין עבודות שונות שבוצעו בחודש פברואר 2013. מכאן מבקש אושרי להסיק, כי התובעת הגישה חשבון בגין עבודות שבוצעו על ידה בפברואר 2013 וקיבלה תשלום עבורן.
2. אושרי ציין, כי על פי רישומי הנתבעת אין כל תעוד לחוב פתוח לטובת התובעת, וההתחשבנות הסופית היחידה שנותר לערוך לשיטת הנתבעת הינה בעניין השבת העיכבון, שנועד לשמש כערבות טיב.

לדברי אושרי, שני עניינים מנעו את ביצוע ההתחשבנות הסופית, והם – העובדה שבניגוד לחובתה עפ"י ההסכם, לא מסרה התובעת שיק ביטחון, אשר אמור לשמש כערבות ביצוע, בדק ואחריות; והעובדה שעבודת התובעת לקתה בחסר והיו בה ליקויים רבים.

1. אושרי פירט את התכתובות שהתנהלו בין הצדדים במסגרתן עמדה הנתבעת על כך שהיו ליקויים בעבודת התובעת וכן דרשה את הפקדת שיק הביטחון, וכן לתכתובות המייל שהתנהלו בחודשים יוני ויולי 2013 מהן עולה, לטענתו, כי התובעת נדרשה ע"י מר אבי כהן להגיע לבצע תיקונים בטיחותיים דחופים ולא נענתה לדרישה.
2. בשל כך, הוסיף אושרי וטען, כי הנתבעת נאלצה לבצע את התיקונים בעצמה ועל חשבונה.

אושרי פירט את התיקונים שנאלצה הנתבעת לבצע בשל הליקויים והחוסרים בעבודת התובעת, ואשר עלותם הכוללת עמדה על 42,288 ₪.

בנוסף לכך, עמד אושרי על כך שעפ"י ההסכם, זכאית הנתבעת לתשלום נוסף בגובה 0.5% מכל סכום שישולם לתובעת, עבור ביטוח, וכן לסך 2,341 ₪ בגין הפרשי ביטוח שלא נגבו.

1. בחקירתו הנגדית, אישר אושרי כי הפרוייקט החל עם קבלן מפתח אשר לא השלים את עבודתו, והנתבעת המשיכה בביצוע בעצמה. אושרי ציין כי היו מספר קבלני משנה שעבדו באתר.
2. אושרי אישר בחקירתו הנגדית כי במעמד החתימה על ההסכם מול התובעת לא הועברו לה עבודות בהיקף מוגדר ואף לא היה ידוע היקף העבודות שיבוצעו ע"י התובעת, אלא היקף העבודות שבוצעו היה בהתאם למה שהועבר לביצועה באופן רציף בתאום עם מנהל האתר.
3. אושרי הדגיש כי לא שילם לתובעת את סכום העיכבון המקוזז שכן לא הועבר לו שיק ביטחון, אשר אמור לשמש לו ערבות לתקופת הבדק.
4. אושרי נשאל בחקירתו הנגדית האם קיימות בידי הנתבעת מדידות שבוצעו בשטח, ועל כך השיב כי המדידות בוצעו ע"י אייל יחד עם מנהל הפרוייקט, אבי כהן. לשאלה היכן רשם אבי כהן את המדידות, השיב: "על בסיס המדידות שלו ישב עם אייל. אולי זה בארכיון. לא חיפשנו" (עמ' 25 ש' 29).

כאשר הקשה ב"כ התובעת מדוע לא הומצאו המסמכים והמדידות במסגרת גילוי המסמכים שנדרש, השיב "לא ידעתי שיש חילוקי דעות לגבי כמות. מ – 2013 מתחילת המחלוקת, עד מרץ 2016, לא עבר אלינו בשום צורה שהיא – אם יש מחלוקת, על מה המחלוקת... לטעמי גם לא הייתה מחלוקת לגבי הכמויות. אבי ישב והגישו את הכמויות" (עמ' 26 ש' 1-5).

גם לגבי התכניות, מהן ניתן ללמוד על היקף עבודות האבן שבוצעו, השיב כי אינן נמצאות בידיו (עמ' 25, ש' 25; עמ' 26, ש' 5-7).

1. לגבי ניהול יומן עבודה, טען אושרי בחקירה הנגדית כי במסגרת פרוייקט זה, אשר החל עם קבלן מפתח שקרס, פעלה הנתבעת שלא בהתאם לאג'נדה הארגונית שלה, כך שלא היו יומני עבודה מסודרים.

אושרי הדגיש, כי האנשים שביצעו את העבודות והמדידות בשטח בזמן אמת הם שלום כהן ואבי כהן, אשר לא העידו בהליך. אושרי עמד על כך שהיה על התובעת לנהל יומני עבודה מסודרים על מנת שניתן יהיה לעקוב אחר היקף העבודה שביצעה, והלין על כך שבמשך תקופה ארוכה לא הוצגו ע"י התובעת באופן ברור ומפורט אילו עבודות בוצעו ולא שולמה תמורה בגינן, באופן שייתן לנתבעת הזדמנות הוגנת לבחון את הדברים.

1. אושרי ציין, כי המדידות בוצעו והחשבונות אושרו ע"י אבי כהן, והועברו לאישורו שלו. לשאלת ביהמ"ש השיב, כי לא זכור לו כי היו חשבונות של אבי שלא אושרו על ידו, למעט העיכבון (עמ' 27 ש' 5).

אושרי ציין בהגינות, כי אבי כהן המליץ בחום לשחרר לתובעת את העיכבון אך הוא (אושרי) סירב.

1. אושרי אישר את הדברים עליהם העיד אייל באשר לאופן ביצוע ההתחשבנות השוטפת במסגרת עבודה בבניין, כך שמשולמים חשבונות חלקיים אשר יתרתם מועברת מחודש לחודש, והדגיש, כי הגיוני שיהיו סטיות כאלו ואחרות בין חשבון לחשבון, וסכומים המועברים לחשבון הבא, אולם לא סביר כי ייפתח פער של 200,000 ₪ (עמ' 27 ש' 11-16).
2. ביחס לתשלום שבוצע ע"י הנתבעת ביחס לחודש פברואר, אישר אושרי כי אינו יכול לדעת אם מדובר בתשלום מלא או חלקי (עמ' 27 ש' 22).
3. במהלך חקירתו הנגדית אף עימת ב"כ התובעת את אושרי עם העובדה שגם הוא בתכתובות מול התובעת אישר כי יש צורך לשבת ולבצע התחשבנות סופית. אושרי עמד על כך, שבאמירות אלו כיוון לכך שיש לבצע התחשבנות אך ורק לגבי העיכבון בגובה 10% (עמ' 27 ש' 28-30).

כאשר נטען בפניו כי מכתביו אלו באו במענה לפניותיו של אייל, במסגרתן הלין כי הנתבעת חייבת לו סכומי כסף נכבדים, ולפיכך מצופה היה כי יכחיש את הדברים אם הוא טוען כי אין כל חוב מעבר לעכבון, לא הצליח אושרי לספק מענה ברור לדברים, וחזר והדגיש כי לא הועבר ע"י התובעת פירוט מסודר של העבודות בגינן נדרש התשלום.

אושרי טען, כי פעם אחר פעם, אף לאחר הגשת התביעה במפגש שיזם עם אייל, ביקש לקבל ממנו פירוט עבור אילו עבודות דורשת התובעת תשלום, ולא נענה, לדבריו הסיבה לכך היא כי "אין להם מושג מה בוצע ומה לא" (עמ' 28 ש' 19).

1. עוד הוגש, כאמור, מטעם הנתבעת, תצהירו של מר עבד אל חלים ראיד, המשמש כמנהל מחלקת תיקונים בנתבעת, ואשר פירט את התיקונים אותם ביצעה הנתבעת בפרוייקט, ואשר עלותן הכוללת פורטה בתצהירו של אושרי.
2. בחקירתו הנגדית, אישר ראיד שלא לגבי כל הבתים בהם בוצעו תיקונים צורף מסמך, שכן מסמך כאמור מצורף רק כאשר הדייר חותם על בצוע התיקונים. לעומת זאת, חיזוקים המבוצעים מחוץ לבית ללא צורך בנוכחות הדייר, מבוצעים עפ"י סידור העבודה שקיבל, והמצוי במשרדי הנתבעת, אך אין אישור חתום על ביצועם שכן אין צורך בהחתמת הדייר.

ראיד אישר כי חלק מהתיקונים המפורטים בנספחים שצורפו לתצהירו אינם קשורים לעבודות התובעת.

ראיד ציין כי לגבי חלק מהתיקונים (ובפרט כאלו עליהם נשאל ע"י ב"כ התובעת), אין בידו להצביע באיזה תאריך בדיוק בוצעו, אך התיעוד לכך אמור להימצא במשרדי הנתבעת.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי בקפידה את הראיות שהוצגו בפניי וניתחתי את עדויות העדים, המסמכים שהוצגו לתמיכתם, וטענות הצדדים בקשר אליהם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
2. בפתח הדברים אציין, כי כל העדים שהעידו בפניי היו מהימנים בעיניי, והתרשמתי כי העידו, באופן ענייני וכן, על הדברים שזכרו והאמינו באמיתותם.

התרשמתי, כי הפערים בין הצדדים נובעים בעיקר מתיעוד לקוי של ההתרחשויות בזמן אמת, ומקשיים אובייקטיביים להתחקות אחר היקפן המדוייק של העבודות שבוצעו ולא שולמה תמורתן בחלוף השנים. קושי זה מתחדד ומתעצם בהינתן העובדה כי התובעת לא ביצעה את כלל עבודות האבן ו/או הטיח ו/או הריצוף בפרוייקט (כך שניתן יהיה לדלות מתוך תכניותיו והיקפן הידוע של העבודות שבוצעו במסגרתו מכל סוג).

1. ואולם, בסופו של יום, שוכנעתי - לגבי עבודות האבן, הריצוף והטיח - כי התובעת עמדה בנטל להוכיח כי בוצעו עבודות בהיקף מוגדר שלא שולמה מלוא תמורתן, באופן, שלכל הפחות, מעביר את נטל הבאת הראיות לסתור לכתפי הנתבעת.

להשקפתי, הנתבעת לא עמדה בנטל זה, בפרט משלא הובא לעדות על ידה מי ששימש כמנהל העבודה באתר מטעם הנתבעת – מר אבי כהן – ומשכך יש לקבוע כי גם בנטל השכנוע עמדה התובעת ביחס לכך שלא שולמה לה מלוא התמורה כפי שאפרט להלן, כך שדין תביעתה ביחס לרכיבים אלו – להתקבל.

1. שונים הם פני הדברים ביחס לעבודות שהוגדרו כ"עבודות נוספות", במסגרתן סופקו ע"י התובעת עובדים למטרות שונות תמורת תשלום עבור עובד ליום. ביחס לעבודות אלו, לא הובאו בפניי ראיות מהימנות דיין לכמות העובדים שהובאו ע"י התובעת לעבודה באתר במסגרת זו, ומשך סברתי כי דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.
2. להלן אביא נימוקיי.

עבודות האבן, הריצוף והטיח שבוצעו ע"י התובעת

1. כפי שפירטתי לעיל, למעשה אין מחלוקת על כך, שבין הצדדים נקשר הסכם – חלקו בכתב וחלקו בהסכמות בע"פ – לביצוע עבודות אבן, ריצוף וטיח במסגרת הפרוייקט, בהיקף שלא סוכם מראש ונגזר מדרישות נציגי הנתבעת בשטח.

עוד אין מחלוקת על שווי התמורה עליה הוסכם לכמות מכל סוג עבודה (למ"ר אבן מסוג זה או אחר, למ"ר ריצוף ו/או לעבודות טיח בבית מדגם זה או אחר, הכל כמפורט לעיל בתצהירו של אייל, אשר המפורט בו בהקשר זה אושר בתצהירו של אושרי).

המחלוקת בין הצדדים התגלעה בשאלה מה כמות העבודות שבוצעו ע"י התובעת, לשביעות רצונה של הנתבעת, ולא שולמה תמורתן.

1. נציג הנתבעת אושרי חזר והדגיש בפניי, כי עד לרגע זה, שנים לאחר ביצוע העבודות, לא הוצג לו פירוט מסודר של העבודות שבוצעו ולא שולמה תמורתן.

בכך צודק אושרי.

ואולם, להשקפתי, במסגרת ההליך שהתנהל בפניי, הוכיחה התובעת, את היקף העבודות הכולל שבוצע על ידה בכל סוג עבודה, את התמורה ששולמה לה (עליה כמעט לא היתה מחלוקת), ומכאן ניתן לגזור, בקלות, את היקף התמורה שלא שולמה לה בגין העבודות שבוצעו על ידה.

1. כאמור, עמראן העיד בפניי, ועדותו היתה מהימנה עליי, כי תיעד את ההיקף המדוייק של העבודות שבוצעו ע"י התובעת באתר, בפנקסו אשר הוגש לי.

עיון בפנקס מעלה כי אכן מפורטות בו מדידות מדוקדקות, הנחזות להיות קפדניות ומדוייקות, איזו כמות עבודה בוצעה בכל דירה.

יוער, כי הרישומים בפנקס אינם מפרטים במלל את המתועד בהם. ואולם, מן הרישום המופיע תחת כל מספר בית, ניתן להבין כי כל שורה היא תרגיל חשבוני במסגרתו הוכפלו המדדים (כנראה אורך ברוחב) לחישוב השטח הכולל של העבודה שבוצעה באותה דירה.

בחלק מן הדירות, מופיע רק "סט" אחד של חישובים, אשר נסכמו לכדי מספר כולל (ומכאן ניתן להבין כי באותה דירה בוצע רק סוג אחד של עבודות), בעוד בחלק אחר של הדירות קובצו החישובים לשתיים או שלוש קבוצות (כנראה בהתאם לסוג העבודות שנסכמו בכל קבוצה, כפי שניתן להבין מן ההערות שרשומות לצידן. כך, למשל, בחלק מן הדירות, קובצו בנפרד מספר שורות חישוב כאשר לצידן נרשם "10" שמשמעותו, כך נראה מההקשר, כי שורות אלו סוכמות את עבודת האבן שבוצעה מסוג 10 חופשי (שתמורתה, כזכור, שונה מזו של 30 חופשי)).

1. הנה כי כן, כפי שניתן להתרשם מן הרישומים האותנטיים שהוצגו לי, ובהינתן עדותו של עמראן, אשר כאמור היתה מהימנה בעיניי, ניתן ללמוד מן הפנקס מהו היקפן המדוייק של עבודות האבן, הריצוף והטיח, שתועדו ע"י עמראן בפנקס.
2. יצויין בהקשר זה, כי עמראן העיד בפניי כי התיעוד שנערך על ידו בוצע באופן שוטף, כאשר לקראת כל סוף חודש היה מעבירו למשרד על מנת שיוכל לשמש את אייל בבואו לסגור חשבון עם אבי כהן. עוד העיד עמראן, כי לאחר סיום העבודות ערך סיבוב נוסף ובמסגרתו השלים את כל הרישומים והתיעוד, לצורך עריכת החשבון הסופי.

(ראו, למשל, עמ' 17 לפרוטוקול ש' 25-27; עמ' 18 לפרוטוקול שורות 4-15; עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 26-27).

1. עמראן ציין, כי הצורך לתעד נבע מכך שלא הועברו עבודות בהיקף מוגדר אלא בחלק מהבתים בוצעו השלמות או עבודות לפי הצורך בהיקפים משתנים, עפ"י דרישת נציגי הנתבעת בשטח (כדבריו: "כל עבודה שלנו היה על מקום, מה שדורשים המנהלים" – עמ' 18 לפרוטוקול ש' 1). עמראן הוסיף והדגיש, כי נציגי הנתבעת בשטח מעולם לא חלקו על המדידות שערך, בהתאם למצב בשטח (ראו עמ' 18 לפרוטוקול ש' 17-20).
2. עוד העיד עמראן, כי לאחר ביצוע המדידות האחרונות והסופיות, העביר את ריכוזן לשרה לצורך עריכת הטבלה (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 22). על כך העידה, כזכור, גם שרה עצמה (ראו, למשל, עמ' 4 לפרוטוקול ש' 8-9).
3. יצויין, כי עדותו של עמראן לא נסתרה כמלוא הנימה.

אמנם, ב"כ הנתבעת ביקש להקשות על עמראן בכך שעימת אותו עם טענות לגבי דירה מסויימת (דירה 23) בה לפי הנטען לא בוצעה כלל עבודה ע"י התובעת, או בכמות המדרגות בבית זה או אחר. ואולם, עמראן נתן מענה ענייני לשאלות אלו (ראו עמ' 18 לפרוטוקול ש' 25 עד עמ' 19 ש' 14), ולא הוצגה בפניי כל ראייה שתסתור אותו.

1. יצויין, כי העובדה שאין בידי התובעת להציג את פירוט העבודות המדוייקות שדווקא בגינן לא שולמה התמורה, נובעת, בין היתר, משיטת העבודה – אותה אישר גם אושרי – של חשבונות חלקיים שיתרתם מועברת מחשבון לחשבון, בצירוף התיעוד הלוקה בחסר של העבודות ע"י שני הצדדים.

ודוק. נחה דעתי כי המדידות שנרשמו בפנקסו של עמראן משקפות את היקף העבודות הכולל שבוצע ע"י התובעת. ואולם, לא ניתן ללמוד מתעוד זה מה בוצע מתי (ולפיכך – מה שולם במסגרת חשבונות קודמים ומה טרם שולם).

1. הנה כי כן, מצאתי, כי הראיות אשר הוצגו ע"י התובעת – ובפרט עדותו של עמראן, אשר נתמכה בפנקס המקורי בו נרשמו המדידות, ובהשלמת הסבריו בעדותו בע"פ ועדותה של שרה על האופן בו ערכה את ריכוז החישובים – הציגו תמונה ברורה ומשכנעת דיה של היקף העבודות מכל סוג (אבן, ריצוף וטיח) שבוצעו ע"י התובעת באתר.
2. למול ראיות אלו, לא הוצגה ע"י הנתבעת כל ראייה אשר תסתור את המדידות שנערכו ע"י עמראן או את החישובים בדבר היקף העבודות שבוצעו.
3. ודוק. בידי הנתבעת היה להציג ראיות מסוגים שונים – החל בתכניות עבודה (אשר על פי המסמכים שהוצגו לי – ת/1-ת/2 כלל לא גולו בגילוי המסמכים), המשך בתיעוד שנערך, על פי טענות עמראן ואייל שלא נסתרו, בטאבלטים של נציגי הנתבעת בשטח, וכלה – וחשוב מכל – בעדותו של מר אבי כהן.
4. ויודגש. במסגרת ההליכים המקדמיים, לא סיפקה הנתבעת מסמכים ו/או תשובות בעניין המדידות שנערכו על ידיה או אל ידי מי מטעמה או התיעוד שקיים בידה על היקף העבודות שבוצעו ע"י התובעת.

במעמד הדיון בפניי, העיד אושרי כי אכן בוצעו ע"י נציגי הנתבעת בשטח מדידות, אך הן בוצעו ע"י מר אבי כהן ולא ידוע לו היכן הן מצויות (ראו עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 26-31 – "אולי זה בארכיון. לא חיפשנו").

בנסיבות אלו, לא ניתן להלום את ניסיונה של הנתבעת להכחיש את חישובי התובעת או לדחות אותם, מבלי שתוצג על ידה ולו בדל של ראייה המצביעה על מדידות או היקפים אחרים של עבודה.

בפרט נכונים פני הדברים, כאשר היה גורם מטעם הנתבעת בשטח, אשר תיעד את המדידות.

ויוער, כי הסבריו של אושרי בעניין זה, לפיהם "לא ידעתי שיש חילוקי דעות לגבי כמות" (עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 1), אינם משכנעים. ויותר מכך, הם בהחלט תומכים בעמדת התובעת. שכן, כפי שהעיד אושרי עצמו "לטעמי גם לא הייתה מחלוקת לגבי הכמויות. אבי ישב והגישו את הכמויות" (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 5), דברים אשר עולים בקנה אחד עם עדויות נציגי התובעת, לרבות עדות אייל כי אבי אישר גם את החשבון האחרון שהוגש לו, ועדות עמראן כי נציגי הנתבעת מעולם לא חלקו על מדידותיו.

1. הימנעותה של הנתבעת מהבאת מר אבי כהן לעדות הינה משמעותית ביותר בנסיבותיו של הליך זה.
2. כזכור, אין חולק, כי מר אבי כהן שימש כמנהל העבודה באתר מטעם הנתבעת. הוא זה שמולו התבצע עיקר הדין ודברים בין התובעת לבין הנתבעת, סוכמו החשבונות מידי חודש, אושרו המדידות והחישובים, וכיוצ"ב.

אמנם, כל אישורי מר כהן היו כפופים לאישורו של אושרי, אולם האחרון העיד, כי לא זכור לו שאי פעם נמנע מלאשר את קביעותיו של מר כהן, למעט בעניין העיכבון (ראו עמ' 27 לפרוטוקול, ש' 1-7).

כאמור, מר כהן אף זה שערך ו/או אישר את המדידות והיקפי העבודה שבוצעו ע"י התובעת בשטח.

1. אושרי עצמו הדגיש את החשיבות שבשמיעת האנשים אשר היו באתר בפועל (ראו עמ' 26 ש' 21 ואילך: "האבסורד הוא שכל מי שנמצא בחדר הזה, לא היה באתר. האנשים שניהלו את הדיאלוג היומיומי, שתו קפה, רבו וצחקו – לא נמצאים כן").

אמנם, אושרי ציין זאת כדי להדגיש את הימנעות התובעת מהבאתו של מר שלום כהן לעדות. ואולם, בנסיבות העניין, משהובאו בפניי עדויותיהם של אייל ועמראן, אשר נכחו בשטח בתדירות גבוהה, גם אם לא מידי יום, ומשעמראן העיד בפניי כי מר שלום כהן היה אחראי לעבודות בשטח, אולם את המדידות והחשבונות עשה עמראן עצמו (עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 16), לא סברתי כי יש טעם לפגם באי הבאתו של שלום לעדות.

1. לעומת זאת, הימנעות הנתבעת מהבאתו של מר אבי כהן לעדות בנסיבות העניין, היא בעלת חשיבות מכרעת.

אין צריך לומר, כי עפ"י ההלכה הפסוקה, הימנעות בעל דין מהבאת עדות רלוונטית אשר נמצאת בשליטתו, ויכולה הייתה לתמוך בטענתו, מקימה חזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה לפעול לחובתו (ראו, מני רבים, ע"פ 728/84 חרמון נ' מ"י, פ"ד מא(3); ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג פ"ד מז(2); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו פ"ד מה(4) 651).

בפרט נכונים הדברים, כאשר ידוע, כי לפחות בסוגיית העיכבון, צידדה עמדתו של אבי כהן בעמדת התובעת (כפי שהעיד, בגילוי לב, אושרי – ראו עמ' 27 לפרוטוקול ש' 7).

1. הימנעות הנתבעת מהבאתו של אבי כהן לעדות אף שומטת את הקרקע תחת טענת הנתבעת כי לא היתה חייבת לשלם לתובעת תשלומים נוספים, משלא נמסרו העבודות מושלמות לשביעות רצונה, מקום בו נציגי התובעת העידו כי אבי כהן אישר גם את העבודות האחרונות, שתמורתן לא שולמה (ראו סעיף 29 לתצהיר אייל).
2. אושרי התייחס בתצהירו לכך שמר אבי כהן סיים את עבודתו אצל הנתבעת בחודש מאי 2013. בהקשר זה, צורף מכתב, נספח 2 לתצהיר אושרי, אשר לא לחלוטין ברור ממנו מתי ובאילו נסיבות סיים מר אבי כהן את עבודתו עבור הנתבעת.

יחד עם זאת, לא נטען בפניי ע"י הנתבעת כי מטעם זה או אחר נמנע ממנה להביא את מר אבי כהן לעדות, וברור כי עצם העובדה שהוא כבר אינו עובד עימה אין די בה. בהקשר זה יוער, כי מתצהירו של אושרי (ראו סעיף 14) ומנספח 2 לו, דווקא עולה, כי אף לאחר סיום עבודתו אצל הנתבעת, הוסיף מר כהן לשתף פעולה עם הנתבעת בהקשרים שונים, כך שנראה שלא צריכה היתה להיות כל מניעה להבאתו לעדות על ידה.

1. לסיכום האמור, הגם שלא הוצגו ע"י התובעת העבודות המסויימות (ברמת מספרי הדירות) בגינן לא שולמה התמורה, הוצגו על ידה מכלול העבודות (מסוג אבן, ריצוף וטיח) שבוצעו על ידה, באופן שמאפשר (בהעדר מחלוקת על התמורה שסוכמה עבור כל סוג עבודה ועל היקף התשלומים שבוצעו) חישוב יתרת התמורה המגיעה לה.

הראיות שהוצגו ע"י התובעת בהקשר זה די בהן, לכל הפחות, כדי להעביר את נטל הבאת הראיות לסתור לכתפי הנתבעת, אשר לא הביאה כל ראיה לסתור, על אף שהיה בידה להביא ראיות מסוגים שונים.

משראיות התובעת לא נסתרו ע"י הנתבעת, מצאתי כי התובעת גם עמדה בנטל השכנוע כי אכן זהו היקף העבודות מסוג אבן, ריצוף וטיח, שבוצעו על ידה בפרוייקט.

1. שונים הם פני הדברים בקשר לעבודות אשר הוגדרו ע"י התובעת כ"עבודות נוספות", אשר במסגרתן סיפקה התובעת עובדים יומיים לצרכים שונים.

בקשר להיקף העבודות מסוג זה, לא הוצג לי כל תיעוד מטעם התובעת, הגם שאין חולק כי תיעוד כאמור נערך (ראו, למשל, עדותו של עמראן, עמ' 19-21), ולא מצאתי כי ניתן להסתפק בהקשר זה ברישום שנערך ע"י שרה בטבלה המסכמת.

לפיכך, ביחס לעבודות אלו, לא מצאתי כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה ומשכך דינה, ברכיב זה, להידחות.

1. בקשר להיקפי עבודות האבן, הריצוף והטיח שבוצעו ע"י התובעת, העידו, כאמור, עמראן ושרה, כי ריכזו את המדידות הסופיות, ותרגמו אותן ל"שורה תחתונה" של כמות עבודות מכל סוג שבוצעה ע"י התובעת בפרוייקט.

ריכוז העבודות מופיע בטבלה שצורפה כנספח לתצהיר עמראן, אשר מפרטת את סוגי העבודות מכל סוג, שבוצעו בכל דירה, וסוכמת אותן, לאחר הכפלת הכמות בתמורה המוסכמת לכל סוג עבודה.

כעולה מן הטבלה, שהנתבעת לא חלקה על אמיתות החישובים בה, בשורה התחתונה, התמורה שהיתה אמורה התובעת לקבל עבור כלל עבודות האבן שביצעה בפרוייקט עומדת על 355,191 ₪; בגין כלל עבודות הריצוף - 233,404 ₪; ובגין כלל עבודות הטיח – 205,000 ₪ (הסכומים ללא מע"מ).

בתצהירה, על נספחיו, פירטה שרה את כל התשלומים שבוצעו ע"י הנתבעת, ביחס לכל סוג עבודה^[1], וכפועל יוצא מכך, את ההפרש בין הסכום ששולם בגין כל סוג עבודה לבין התמורה שהגיעה לתובעת לפי החישוב האמור.

ויוזכר, כי לגבי התמורה הכוללת ששולמה, כמעט אין מחלוקת בין הצדדים וקיים הפרש זניח בלבד.

על פי חישוביה של שרה, שאף עליהם לא חלקה הנתבעת (על עצם החישובים), ההפרש בין הסכומים עומד על 84,312 ₪ ביחס לעבודות האבן; 98,673 ₪ ביחס לעבודות הריצוף; ו - 20,500 ₪ ביחס לעבודות הטיח (באשר שולמה מלוא התמורה בגינן, למעט העיכבון).

(כל הסכומים כוללים את העיכבון ולא כוללים מע"מ).

1. לסיום פרק זה אציין, כי לא נעלם מעיניי כי נפלו סתירות בין הסכומים שננקבו בכתב התביעה ואף בתצהירו של אייל, לבין אלו שפורטו ע"י עמראן ושרה.

אף אחד מעדי התובעת לא הצליח ליתן הסבר לפער בין הסכומים, למעט ברכיב העכבון (בו ניתן הסבר לפער), וביחס לסכום שנתבע - 181,888 ₪ - אף לא ניתן הסבר למקורו ולאופן שבו הגיעו אליו.

ואולם, משהוצג בפניי, כפי שפורט בהרחבה לעיל, מלוא התיעוד המלמד על הסכומים המגיעים לתובעת בגין עבודתה, לא מצאתי בעצם קיומן של סתירות אלו, שמקורן יכול להיות בטעות אנוש, כדי להצדיק את דחיית התביעה.

בהקשר זה אף לא מצאתי כי הפערים בסכומים מהווים הרחבת חזית אסורה כטענת הנתבעת, מקום בו מדובר, כך נראה, בטעות חישובית גרידא.

1. עוד אעיר מסגרת פרק זה, כי מצאתי טעם רב בטענתו של אושרי, כי עובר להגשת התביעה, לא הוצג לנתבעת חשבון מפורט ומסודר בעניין יתרת העבודות שלא שולמה תמורתן. מכאן נובע, כי למעשה, רק לאחר הגשת התביעה פורטו ע"י התובעת ההיקף הכולל של העבודות שבוצעו וחישוב נהיר יתרת התמורה לתשלום.

ואולם, משהחשבונות שהוגשו אושרו ע"י אבי כהן, ומשאושרי עצמו סירב לשבת עם התובעת על חשבון סופי כאמור עד לקבלת שיק הביטחון, לא מצאתי בעובדה זו כמצדיקה את דחיית התביעה, ואולם בנסיבות אלו מצאתי לחייב את הנתבעת בהפרשי הצמדה וריבית רק מיום פסק הדין ולא מיום הגשת התביעה.

ליקויים בעבודת התובעת, זכות העיכבון ושיק הביטחון

1. כפי שפורט לעיל, מכח ההסכמות בין הצדדים, עיכבה הנתבעת בידיה 10% מן התמורה המגיעה לתובעת, וזאת מכח זכות העיכבון שהוקנתה לה בחוזה, על מנת להבטיח ביצוע תקין של העבודות.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי אכן עוכב בידי הנתבעת סך של 65,658 ₪, ובתוספת מע"מ 76,715 ₪.

1. מעבר לכך, טענה הנתבעת כי התובעת הפרה את חובתה על פי החוזה להפקיד בידי הנתבעת שיק ביטחון בגובה 15% מסכום התמורה, וזאת כערבות ביצוע, טיב ובדק.

אושרי עמד על כך, שהיה על התובעת להפקיד שיק ביטחון כאמור, ומשנתגלעה המחלוקת בין הצדדים, אף סירב לערוך חשבון סופי מול התובעת עד להפקדתו של שיק ביטחון כאמור, האמור להבטיחו אף מפני עלות תיקונים שיידרשו במהלך תקופת הבדק.

1. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי התגלו ליקויים רבים בעבודת התובעת, אשר הצריכו תיקונים, והתובעת לא נענתה לדרישה לתקנם בתוך זמן סביר כמתחייב מטיב הליקויים שהיו בחלקם ליקויים בטיחותיים שתיקונם דחוף. לפיכך, נאלצה הנתבעת לבצע את התיקונים בעצמה ועל חשבונה.

להוכחת טענות אלו הוגש, בין היתר, תצהירו של מר ראיד עבד אל חלים, האחראי על מחלקת תיקונים בנתבעת, אשר העיד על העבודות שנעשו על ידו ובפיקוחו לתיקון ליקויים שהתגלו בעבודת התובעת ועלותם.

1. הנתבעת טענה, אפוא, כי לא היתה חייבת לשלם לתובעת את כספי העיכבון עם סיום העבודות, וזאת מאחר והיתה רשאית להמשיך להחזיקם בידיה, עד שתמלא התובעת חובתה על פי החוזה, ותפקיד את שיק הביטחון אשר, כאמור, עתיד היה לשמש את התובעת כערובה לביצוע תיקוני בדק, ככל שיידרשו.

עוד טענה הנתבעת, כי היתה רשאית לקזז מתוך כספי העכבון, את עלויות התיקונים בהם נשאה.

1. התובעת טענה בפניי בתוקף כי כל התיקונים אותם נדרשה לתקן תוקנו, וזאת למרות המחלוקת שהיתה בין הצדדים בנושא התשלום.

ואכן, מתכתובות המייל שהתנהלו בין אייל לבין אבי כהן במהלך חודש יוני 2013 עולה, כי ככלל, התייצבה התובעת לביצוע תיקונים כשנדרשה לכך ע"י הנתבעת, וזאת תוך שנציגיה מוחים על כך שטרם אושרו להם תיקונים שכבר בוצעו וטרם נערכה עימם התחשבנות (ראו התכתובות שצורפו כנספח ה' לתצהיר אייל).

זאת, למעט אירוע אחד מתחילת חודש יולי, במסגרתו נדרשה התובעת ע"י אבי כהן (ביום 3.7.13) להתייצב לביצוע תיקון דחוף. למחרת, הודיע אייל כי התובעת תתארגן ותתייצב לביצוע התיקון בתחילת השבוע שלאחר מכן, אך אבי עמד על כך שמדובר בתיקון דחוף. משנציגי התובעת ימים אחדים לאחר מכן (ביום 9.7.13) לביצוע התיקונים, סרבו נציגי הנתבעת לקבלם באתר (ראו התכתובות אשר צורפו כנספח ו' לתצהיר אייל).

לא נטען בפניי כי לאחר אותו מועד נקראה התובעת פעמים נוספות לבצע תיקונים אלו או אחרים.

ויוער, כי מרבית עבודות התיקונים שבוצעו ע"י ראיד, בוצעו במרוצת שנת 2014, ואף בתחילת שנת 2015.

1. ואולם, עצם ביצועם של התיקונים ע"י הנתבעת, כפי שבאו לידי ביטוי בתצהירו של ראיד, על צרופותיו, כמו גם הערכת עלויותיהם, כפי שנעשתה בתצהירו של אושרי – הוכחו בפניי די הצורך, ובנסיבות העניין, משאין חולק כי לאחר תחילת חודש יולי עלו היחסים בין הצדדים על שרטון, לא סברתי שיש לקבוע כי העובדה שהנתבעת לא שבה ופנתה לתובעת בבקשה להתייצב לביצוע תיקונים עומדת לה לרועץ, עד כדי שלילת זכותה לקיזוז עלויות התיקונים.

לפיכך, סברתי כי מן הסכום שייפסק לתובעת יש לקזז את עלות התיקונים בהם נשאה הנתבעת בסך 42,288 ₪.

1. אשר לדרישה להפקיד שיק ביטחון בגובה 15% מהתמורה, אין חולק כי דרישה זו אכן מופיעה בהסכם שנחתם בין הצדדים (אשר נחתם, כזכור, בנוגע לעבודות האבן בלבד), בסעיף 22(ה).

ואולם, אייל העיד בצורה נחרצת כי מעולם לא נדרש ע"י מי מנציגי הנתבעת לחתום על שיק ביטחון כאמור, אלא, לראשונה, זמן מה לאחר שנתגלעה המחלוקת בין הצדדים, ולאחר שכבר התנהל דין ודברים בינו לבין מר אבי כהן ומר אושרי דוד, והללו התחייבו בפניו כי תתבצע התחשבנות סופית, לפתע, במכתבו של אושרי מיום 27.5.13, עלתה לראשונה הדרישה (ראו, למשל, סעיף 8 לתצהיר אייל).

בתצהירו, אמנם ציין אושרי כי במעמד חתימת החוזה דרש מאייל להפקיד שיק ביטחון, ואולם בחקירתו הנגדית לא עמד על כך. כך, למשל, כאשר נשאל מדוע לא ביקש במעמד חתימת החוזה כי יופקד שיק ביטחון השיב: "אני לא מטפל בפרטים הטכניים, בדיוק כמו שלא ביקשתי באותו מעמד לקבל משום חברה עוסק מורשה, ניכוי מס. יש הנהלת חשבונות שמטפלת ומנהל פרוייקט. אני לא מנהל החברה, באתי וחתמתי על החוזה" (עמ' 24 ש' 31-32). ואף הוסיף: "אני חתמתי על החוזה, אייל מחוייב להעביר שיק ביטחון. אייל לא העביר למנהל הפרוייקט שיק ביטחון. להוציא חשבוניות ולעשות את כל הבירוקרטיה על מנת לוודא שאייל עומד בדירשות חוזה, אני לא מבצע בעצמי, אלא עובדים שלי".

1. אייל אף הבהיר, כי בעת חתימת החוזה, לא היה ברור היקף העבודות שיבוצעו ע"י התובעת, שכן, כזכור, היא נכנסה לאחר קבלנים אחרים שעבדו באתר, בחלק מהמקרים השלימה עבודות שלא בוצעו על ידיהם ובאחרים ביצעה מחדש עבודות שלא בוצעו כראוי.

לפיכך, הדרישה להפקיד שיק ביטחון בגובה 15% מהתמורה אינה מעשית וכלל אינה רלוונטית לסוג ההתקשרות בין הצדדים.

גם אושרי אישר כי במועד חתימת החוזה לא היה ידוע היקף העבודות הצפוי (ראו עמ' 24 ש' 12: "ש: כשחתמת על הסכם לא יכולת לדעת כמה עבודות אבן תבקש מאייל והוא יבצע; ת. נכון מאוד").

אייל הוסיף והבהיר, כי מדובר היה בחוזה סטנדרטי, אשר הנתבעת חותמת עם כל ספקיה, ושלא נערכה התאמה של החוזה לנסיבות ההסכמה עם התובעת.

בנסיבות אלו, העיד אייל, כי לא נתן דעתו כלל לדרישה שהופיעה בחוזה משהצדדים שניהם התעלמו ממנה כלא היתה.

1. יצויין, כי לא הוצגה בפניי כל ראייה למכתב ו/או דרישה שיצאה לתובעת מאת מי מטעם הנתבעת בדרישה להמציא את אותו שיק ביטחון. אושרי עצמו העיד כי מעולם לא בא בדרישה כאמור לתובעת וכזכור, מר אבי כהן, אשר הוא שעמד בקשר רציף עם התובעת מטעם הנתבעת, לא זומן ע"י הנתבעת להעיד.
2. הנה כי כן, מהראיות שהוצגו לי עולה כי במועד חתימת החוזה לא נדרשה התובעת להפקיד את שיק הביטחון, ולמעשה אף לא בכל שלב לאחר מכן אלא, לראשונה, במכתבו של אושרי מיום 27.5.13, שבועות לאחר שהסתיימה העבודה והתובעת שבה ודרשה לערוך חשבון סופי ולשלם לה את יתרת התמורה.

זאת ועוד, אין מחלוקת כי הדרישה להפקיד שיק ביטחון בגובה 15% מהתמורה היתה לא מעשית בשלב חתימת ההסכם ואף בכלל, שכן היקף העבודות לא היה ידוע, ולכל הפחות, היה על הצדדים במעמד חתימת החוזה להתאים את הדרישה לתנאי ההסכם, ולו בדרך של ביצוע אומדן להיקף החזוי של העבודות, דבר שאין חולק כי לא נעשה, כך שלא ברור כלל איזה סכום של שיק ביטחון היתה התובעת אמורה להפקיד בידי הנתבעת, לטענתה.

1. בנסיבות אלו, דעתי כדעת התובעת, כי יש להסיק כי הנתבעת זנחה את דרישתה להפקיד שיק ביטחון, והסתפקה בזכות העיכבון שהוקנתה לה בחוזה, בשיעור 10% מהתמורה.

סיכום

1. סוף דבר, מצאתי לקבל את תביעת התובעת בחלקה, בכל הנוגע לסכומים שתבעה בגין עבודות האבן, הריצוף והטיח, כפי שמצאו ביטוי בתחשיבים שנערכו בתצהירה של שרה, בסכום כולל של 203,485 ₪ בתוספת מע"מ, סה"כ 238,077 ₪.

בכלל זאת, מצאתי לחייב את הנתבעת גם בתשלום סכום העיכבון, משקבעתי כי הנתבעת ויתרה על דרישתה להפקדת שיק ביטחון, ולפיכך לא היתה רשאית להמשיך ולהחזיק בסכום העיכבון לאחר סיום העבודות, כתנאי להפקדתו.

1. מן הסכום שנפסק לטובת התובעת יש לקזז את הסכומים הבאים:

42,288 ₪ בגין עלות התיקונים בהם נשאה הנתבעת;

1,017 ₪ בגין 0.5% עלות ביטוח בהתאם להסכם בגין הסכום שנפסק;

2,341 ₪ הפרש עלות ביטוח שלא נגבתה ע"י הנתבעת.

סה"כ יש לקזז מן הסכום שנפסק לתובעת סך של 45,646 ₪.

1. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 192,431 ₪.

עוד אני מחייבת את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ז, 21 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.

1. שרה אף העידה כי בעוד שחשבוניות הוצאו לעיתים לעבודות מסוגים שונים, לגבי השיקים תמיד היתה הפרדה כך שניתן להבחין בצורה ברורה בין התשלומים לכל סוג עבודה (ראו סעיף 14 לתצהירה). ↑