רקע עובדתי ודיוני:

1. מבקשת הביטול הינה חברה המייבאת גז ועוסקת בהפצתו ושיווקו (להלן - סופרגז). המשיבה הינה סוכנות העוסקת במכירה ואספקה של גז ללקוחות פרטיים מסחריים ומוסדיים (להלן – הסוכנות). בין סופרגז לבין הסוכנות התנהלו יחסים מסחריים בהתאם לחוזים שנכרתו ביניהן בשנת 1996 ובשנת 1998, לפיהם פעלה הסוכנות כסוכנת של סופרגז באזור רחובות, ואלו אמורים היו להגיע לקיצם ביום 30.04.2001.

2. ביום 18.04.2001 הודיעה סופרגז לסוכנות על תום ההתקשרות ביניהן. אף שהסוכנות חלקה על חוקיות הודעת הביטול, הגיעו השתיים ביום 02.07.2003 להסכמה בדבר הסדרת השבת הסוכנות לידי סופרגז, וחילוקי הדעות הכספיים ביניהן, לרבות דרישת הסוכנות לשיפויה בגין השקעות שהשקיעה, הועברו להכרעת הבורר השופט בדימוס יעקב שמעוני (להלן – הבורר).

3. הבוררות החלה להתנהל בשנת 2004. ביום 05.06.2005 הורה הבורר על פיצול הדיון באופן שבשלב הראשון תידון שאלת החבות, ולאחר הכרעתה תידון בשלב השני שאלת הסעד. ביום 14.06.2011 הוציא הבורר תחת ידיו "פסק ביניים בשאלת החבות", בו קבע בין היתר כי "הנתבעת נושאת בחבות עקרונית להחזיר לתובעת השקעות שונות, ככל שהיא תוכיח אותן בחלקה השני של הבוררות, ובכללן: השקעות שהתובעת השקיעה עד לתאריך 30.04.2001 בפרוייקטים תעשייתיים ומסחריים ובפרוייקטים של ביחידות דיור...". להלן יכונה התאריך 30.04.2001, כפי שכינה אותו הבורר, "המועד הקובע".

4. לאחר מתן "פסק הביניים" נפנו בעלות הדין להגיש את ראיותיהן בשאלת הסעד. הסוכנות הגישה את ראיותיה בסוגיה זו, תצהירים וחוות דעת מומחה, רק ביום 31.07.2013 ואילו סופרגז הגישה את ראיותיה כשנה לאחר מכן. לא הובהרה הסיבה לעיכובים החריגים.

5. ביום 03.08.2014 הגישה סופרגז לבורר בקשה בה עתרה למחוק מתצהירי הסוכנות ומראיותיה את הטענות והראיות המתייחסות להשקעות שנעשו ע"י הסוכנות לאחר המועד הקובע, בהיותן נוגדות את "פסק הביניים" בשאלת החבות וחורגות ממנו, משזה קבע את היום הקובע כיום 30.04.2001 באופן שלא ניתן לעתור להשקעות שנעשו לאחר מועד זה. את החלטתו בבקשת המחיקה פיצל כבוד הבורר לשתיים: בהחלטתו מיום 31.08.2014 הורה על מחיקת אותם הסעיפים שבראיות הסוכנות המתייחסים להשקעות שנעשו לאחר המועד הקובע, אך בה בעת הוסיף וקבע כי "אינני משוכנע כי התייחסתי במפורש גם למצב ביניים שבו סוכם על ההשקעה לפני המועד הקובע והשקעה בפועל הייתה לאחר מכן". הצדדים זומנו, איפוא, לדיון בסוגיה זו ובהחלטתו הנוספת מיום 16.12.14 קבע הבורר כי ב"פסק הביניים" לא נדרש "למקרה ביניים בנוגע להשקעות שההתחייבות בגינן הייתה לפני המועד הקובע ואילו השקעה בפועל הייתה לאחר מכן", אלא נדרש רק "למקרים הקוטביים ולא למקרה ביניים שההתחייבות ניתנה לפני המועד הקובע ויושמה לאחריו". הבורר הוסיף וקבע כי "העיקרון המנחה שהיה בין הצדדים מחייב את המסקנה שהמשיבה זכאית לקבל החזר מהמבקשת גם בנוגע למקרה שההתחייבות ניתנה לפני המועד הקובע ויושמה לאחריו" (סעיף 23 להחלטה מיום 16.12.04).

כפועל יוצא, נדחתה בקשת המחיקה ככל שהיא מתייחסת לסעיפים העוסקים בשיפוי בגין השקעות שנעשו אמנם לאחר המועד הקובע אך ההתחייבות לגביהם ניתנה לפניו.

בקשת הביטול:

6. על ההחלטה מיום 16.12.14, שסופרגז מתבוננת עליה כעל פסק בוררות חלקי נוסף, קובלת סופרגז. בפיה הטענה המרכזית לפיה החלטה זו בטלה משניתנה בחוסר סמכות משאין בורר מוסמך לשנות פסק בוררות קודם, סופי או ביניים, שניתן על ידו. נטען כי ההחלטה נוגדת את פסק בוררות הביניים שניתן ע"י הבורר ביום 14.06.2014 הקובע כי הסוכנות לא תפוצה על השקעה שביצעה לאחר המועד הקובע.

סופרגז מוסיפה וטוענת כי בכל מקרה, בית משפט זה מוסמך לדון בעתירת הביטול משום שהבורר דחה בקשה מקבילה שהגישה לו בהקשר זה בהנמקה שבית המשפט הוא שמוסמך לדון בעתירת הביטול, עת לטענתה, משהבורר קבע שבית המשפט הוא שידון בבקשה, בית המשפט "לא יעבירנו עוד".

7. הסוכנות סוברת שדין הבקשה להידחות. לטענתה ההחלטה מיום 16.12.2004 הינה החלטת ביניים, להבדיל מפסק בוררות חלקי או ביניים, ומשכך אינה יכולה להוות נושא לעתירת ביטול. עוד היא טוענת כי החלטה מיום 16.12.2014 אינה אלא מתן פרשנות לפסק הביניים החלקי, וכי בקשת הביטול שהגישה סופרגז נובעת רק מ"הבנה שגויה" של פסק הביניים, וכי בכל מקרה דין הבקשה להידחות משסופרגז כשלה בשיהוי, עת בקשתה למחיקת סעיפים מעדויות הסוכנות הוגשה רק שנה לאחר שאלו נמסרו לבורר.

דיון והכרעה:

8. סעיף 24 לחוק הבוררות קובע כי "בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל דין (בחוק זה – בקשת ביטול) לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר...". סעיף ההגדרות מלמדנו כי "פסק בוררות" הינו "פסק שניתן ע"י בורר, לרבות פסק ביניים". השאלה המקדמית הטעונה הכרעה הינה האם "פסק ביניים בשאלת החבות" שניתן ע"י כב' הבורר ביום 14.06.2011 הינו אכן פסק ביניים, כפי שכותרתו מכריזה עליו, או שמא אינו אלא החלטת ביניים.

9. הלכה היא, ואין עוררין עליה, כי האבחנה בין פסק ביניים או פסק חלקי לבין החלטה אחרת בבוררות נעשית לפי אותם הכללים בהם נבחנת החלטה אחרת במובחן מפסק דין לצורכי הגשת ערעור או הגשת רשות ערעור בבית משפט. נקבע: "... בהגדרה של 'החלטה אחרת' לעומת 'פסק דין חלקי' השתמשו בתי המשפט גם לצורכה של ההבחנה בין 'החלטה אחרת' של בורר לבין 'פסק ביניים' של בורר, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הבוררות..." (רע"א 8984/09 אנג'למרין נ' בר חמישה כוכבים, החלטה מיום 14.02.2010).

10. המבחן שאומץ איננו נסמך על הכותרת בה הוכתרה ההחלטה או פסק הדין כי אם בתוכן המהותי ובסעד שניתן. נפסק:

"במלאכת ההבחנה והזיהוי של 'החלטה' לעומת 'פסק דין חלקי' אין להסתייע בכותרת שנתנה הערכאה הדיונית ויש לבחון את תוכן הדברים לגופו של עניין. המפתח להבחנה נעוץ בסעד המבוקש מבית המשפט. אם פסק בית המשפט את הסעד שהתבקש, וסעד זה עומד בפני עצמו כעניין שנפסק בחזקת סוף פסוק בנוגע לאותו סעד, הרי מדובר בפסק דין חלקי. לעומת זאת, החלטה שהיא רק שלב ביניים – בבחינת נדבך ראשון לקראת פסיקת הסעד הסופי – היא 'החלטת ביניים', שכן אין היא מוצר מוגמר שהדיון בו אכן הסתיים" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה עשירית, עמ' 358). הוא הדין בבואנו להבחין בין החלטת בורר לבין פסק ביניים לצורכי בקשת ביטול פסק הבוררות: ככל שמדובר בהחלטה המעניקה סעד אופרטיבי "העומד על רגליו שלו" והניתן לאכיפה ולמימוש – הרי לפנינו פסק בוררות או פסק בוררות חלקי; מן העבר האחר, ככל שבפנינו החלטה הגודרת אמנם מחלוקת מסוימת בין בעלי הדין ומכריעה בה, אך אינה מעניקה סעד הניתן למימוש ואכיפה – הרי בפנינו החלטה אחרת.

11. משאין צורך להכביר מילים על ההלכה הבסיסית לפיה החלטת ביניים של בורר, איננה פסק בוררות ביניים ומשכך לא ניתן להגיש לגביה בקשת ביטול ("משעה שהחלטת הבורר איננה מהווה פסק דין, לא ניתן היה להגיש בקשה לביטולה באחת העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות... ניתן לראות כי כאשר עסקינן ב'החלטה אחרת' של הבורר אין אפשרות להגיש בקשה לביטולה לפי סעיף 24 לחוק הבוררות ..." - רע"א 8984/09 לעיל)- נפנה ונבחן אם ההחלטה נושא עתירת הביטול היא אכן פסק ביניים, או שמא רק החלטת ביניים.

12. התבוננות על תוכנן של שלוש ההחלטות שיצאו תחת ידי הבורר, תוך יישום המבחן שפורט לעיל, מובילה למסקנה לפיה שלושתן אינן יכולות להיחשב כפסק בוררות ביניים או חלקי ומשכך אין ניתן להגיש לגביהן בקשת ביטול וזאת למרות הכותרות שהבורר מצא לנכון להכתירן.

"פסק הביניים" שניתן ע"י הבורר ביום 14.06.2011 עוסק בשאלת החבות בלבד, גודר את התחומים בגינם זכאית הסוכנות לפיצוי, ככל שיוכח נזק, ואינו מעניק כל סעד אופרטיבי שיש לו חיות עצמאית ואשר ניתן למימוש או לאכיפה. בהקשר זה יוער כי החלטה בשאלת החבות היא דוגמא קלאסית להחלטת ביניים שניתן לתקוף אותה בבית המשפט רק על דרך הגשת בקשת רשות ערעור, להבדיל מערעור בזכות, ובהקשר של בוררות, אינה אלא החלטה להבדיל מפסק. הכותרת בה הוכתרה ההחלטה ע"י כבוד הבורר אינה יכולה ליצור יש מאין ואינה יכולה להפוך אותה לפסק דין, עת איננה כזו.

גם ההחלטה מיום 16.12.2014 הנושאת את הכותרת "פסק בוררות משלים בשאלת החבות" אינה אלא החלטת ביניים המתיימרת לעטות על עצמה כסות של פסק דין. החלטה זו מתקנת את החלטת החבות מיום 14.06.2011 עת היא מוסיפה למתחם ראשי הנזק בגינם רשאית הסוכנות לעתור לפיצוי גם השקעה שהושקעה לאחר המועד הקובע אך ההתחייבות לגביה ניתנה טרם המועד הקובע. כשם שההחלטה בסוגית החבות היא החלטת ביניים, אף החלטה המתקנת אותה נותרת במעמד של החלטת ביניים.

המסקנה המתבקשת היא שסופרגז לא יכולה לעתור לביטולה של ההחלטה מיום 16.12.2014 בהיותה החלטת ביניים שאינה יכולה להוות נושא לבקשת ביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררות.

13. למעלה מן הצורך אציין כי גם לו מוסמך היה בית המשפט לדון בבקשה לביטולה של החלטת ביניים, הרי זו היתה נדחית מנימוקים לגופו של עניין, לאור ההלכה לפיה מוסמך בית המשפט לשנות החלטת ביניים שיצאה תחת ידה. נקבע:

"כלל ידוע הוא כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה בראשונה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה ... פשיטא, שנסיבות חדשות אשר התרחשו לאחר מתן החלטה המקורית פותחות פתח לשינויה על ידי הערכאה שנתנה אותה... אולם אף אם לא חל שינוי בנסיבות נתונה לערכאה שנתנה את החלטת הביניים הסמכות לשנותה, אם כי הדבר יעשה אך במקרים נדירים כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית..." ( ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, 28.05.2002). וכן:

"החלטותיו של בית המשפט המחוזי בהיותן החלטות ביניים ניתנות היו לשינוי... הלכה פסוקה היא שהחלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין. כיוון שכך, רשאית, מבחינה עקרונית, הערכאה המחליטה לשנות את החלטתה... סמכות זו קיימת גם מקום בו לא חל שינוי בנסיבות, אך מתברר לבית המשפט כי ההחלטה המקורית שנתן מוטעית היא" (רע"א 676/04 עיריית נצרת נ' בנק הפועלים בע"מ, 05.03.2004).

אין מקום לאבחנה בהקשר זה בין סמכות שופט לבין סמכות בורר והדעת נותנת שאף בורר מוסמך לשנות החלטת ביניים שניתנה על ידו.

14. אין לקבל את טענת הסוכנות לפיה "הפרשנות השגויה" של סופרגז את פסק הבוררות הביניים עומדת בבסיסה של הגשת הבקשה, משסופרגז פירשה את החלטת החבות מיום 14.06.2011 כלשונה, קרי: שכל השקעה שנעשתה לאחר המועד הקובע לא תזוכה בפיצוי. אף כבוד הבורר סבר שסוגיית ההשקעות בתקופת הביניים לא זכתה להכרעה בהחלטת החבות, כפי שציין בהחלטתו מיום 31.08.2014 "איני משוכנע כי התייחסתי במפורש גם במצב ביניים שבו סוכם על ההשקעה לפני המועד הקובע וההשקעה בפועל הייתה לאחר מכן" (סעיף 22), אף בהחלטתו מיום 16.12.14 "אך לא נדרשתי למקרה ביניים בנוגע להשקעות שההתחייבות בגינן היתה לפני המועד הקובע ואילו השקעה בפועל הייתה לאחר מכן" (סעיף 17 להחלטה). אלא שאף שניתן להבין ללבה של סופרגז כי לאחר התדיינות כה ממושכת נפתח מחדש נושא החבות, הרי כפי האמור לעיל, הבורר מוסמך היה לתקן את ההשמטה שבהחלטת הביניים על דרך מתן החלטת ביניים מתקנת. לא נותר לי אלא להניח כי משהבורר אישר כי סוגיית מקרה הביניים לא זכתה לדיון וליבון, יתאפשר למבקשת להשלים ראיותיה בסוגיה זו, אם תבקש לעשות כן.

15. ובאשר להוצאות שהתבקשו ע"י הסוכנות: נוכח מכלול הנסיבות ונוכח טענת סופרגז כי כבוד הבורר הוא שהפנה אותה לבית המשפט בהחלטתו מיום 08.01.2015 בה קבע כי "בקשה זו צריך להגישה לביהמ"ש ואינה בסמכות הבורר", אף שאין מדובר בבקשה לביטול פסק בורר כי אם בבקשה לביטול החלטה ביניים, סברתי שלא יהא זה מידתי לחייב את המבקשת בהוצאות.

התביעה נדחית.

המזכירות תשלח לצדדים העתק פסק הדין.

ניתן היום, ל' תשרי תשע"ו, 13 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.