<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערערת – עו"ד דימה קריביצקי ממשרד עו"ד גולן

ב"כ המשיבה – עו"ד טל בנאי-גת

המערערת הופיעה

פרוטוקול

ב"כ המערערת: חוזר על האמור בהודעת הערעור.

אם בית המשפט מפנה אותי לעמ' 13 לפרוט' בית משפט קמא אני משיב, כי סעיף 34ז' הוא רק חלק מהאוטומטיזם.

כפי שנכתב בהודעת הערעור, אמה של המערערת נפצעה בתאונה, השתקמה לחלוטין והיום מרגישה טוב.

המערערת: אני יודעת עברית, אני מבינה, אני יכולה לדבר, בטח. אם בית המשפט שואל אותי אם אני יודעת את ההבדל בין דבורה לזבוב אני משיבה שזבוב זה לא מפחיד.

ב"כ המערערת: אמה של המערערת התייצבה באחד הדיונים בבית משפט קמא, בית משפט קמא התרשם שהיא החלימה. המערערת היא זו שמטבע הדברים טיפלה באמה ודאגה למצבה, ומכאן ניתן בהחלט לומר שזה חלק מהעונש שכבר הוטל עליה.

ב"כ המשיבה: לעניין העונש, מדובר בעבירה חמורה שבנס לא הסתיימה בתאונה יותר גרועה. היא עקרה את התמרור לחלוטין ממקומו. ניתן לראות את עוצמת הפגיעה ויש בכך לתת ביטוי לחומרת התנהלותה. יש לזכור שבכל זאת גם נהג המונית נפגע ואף המונית עצמה. מדובר בתאונה חמורה ובית משפט קמא התחשב בכך שמי שבעיקר נפגעה בתאונה זו אמה של המערערת. העונש אינו חמור, ודאי לא במידה כזו שיש בה הצדקה להתערבות ערכאת הערעור, שכידוע, אינה מחליפה את שיקול דעת בית משפט קמא בשיקול דעתה שלה. אני סבורה שאף אם העונש לא מקל, הוא בוודאי לא סביר, ולכן אין מקום להתערבות ערכאת הערעור.

<#3#>

פסק דין

נגד המערערת הוגש כתב אישום, על-פיו, ביום 21.04.13 ליד הדולפינריום בתל-אביב, גרמה לתאונת דרכים בכך שאיבדה שליטה על רכבה, הרכב סטה, פגע באי-תנועה בנוי ותמרור, ואחר כך במונית שעמדה במקום.

כתוצאה מהתאונה, אמה של המערערת נחבלה חבלה של ממש, שהביא לאשפוזה בבית חולים, וכן, לבד מכלי הרכב שניזוקו, נפגע באופן קל מאוד גם נהג המונית.

המערערת טענה כבר בחקירתה במשטרה (ראה אמרתה מיום 21.04.13), כי התאונה נגרמה בשל כך שזבוב או דבורה חדר לרכבה, חדר לעינה, וכתוצאה מכך לא שלטה על הרכב וגרמה לתאונת הדרכים.

בית משפט קמא, לאחר שמיעת ראיות, כאשר ניצב בפני האתגר שהציב לו ב"כ המערערת, שהמערערת פעלה באופן אוטומטיזם, ובהיעדר שליטה כקבוע בסעיף 34ז' לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, דחה את הטענה והרשיע את המערערת בגרימת תאונת הדרכים.

בעונש הטיל בית משפט קמא על המערערת שישה חודשי פסילה בפועל, קנס בסך 2,000 ₪ ופסילה מותנית.

הערעור הוגש הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. אלא, שלאחר שב"כ המערערת שמע את דבריו של בית המשפט, חזר בו מהערעור על הכרעת הדין. טוב עשה ב"כ המערער בהינתן העובדה שהמערערת עצמה, בעדותה בבית המשפט, הסבירה איך פעלה עובר לקרות התאונה וברור שלא פעלה כאוטומט. גרסתה בחקירה, כי הדבורה נכנסה לעינה השתנתה לחלוטין בבית המשפט ועוד.

המערערת לא גרמה באוטומטיזם לתוצאה, אלא ברשלנות.

לעניין העונש, הנני סבור, כטענת ב"כ המערערת, שבית משפט קמא החמיר יתר על המידה עם המערערת. אמנם התוצאה של התאונה אינה תוצאה קלה, אך הנפגעת העיקרית בה הייתה אמה של המערערת שהחלימה. נהג המונית נפגע קלות בלבד, נגרמה לו חבלה בלבד. הרשלנות לגרימת התאונה איננה ברמה גבוהה מדי, ובעיקר, מדובר בנהגת ותיקה המחזיקה רישיון נהיגה משנת 1993, לחובתה שבע הרשעות בדין בלבד, כולן בעבירות ברירת משפט ורובן עבירות שאינן חמורות ואינן בעניינים של בטיחותם של עוברי דרך.

בנסיבות, מצאתי שדי להסתפק בעונש פסילת המינימום והנני מפחית את הפסילה בפועל לשלושה חודשים.

המערערת תפקיד את רישיון הנהיגה ביום 01.03.15 במזכירות בית המשפט לתעבורה בת"א-יפו.

<#4#>

ניתן והוּדע היום, ט' שבט התשע"ה, 29/01/2015, במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי