בפניי ערעור על פסק דינו (החלקי) של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ע' זינגר).

המשיב מס' 2 הגיש תביעה נגד המערערת ונגד משיבה 1 (החברה המבטחת את הטרקטורונים). המשיבה 1 הכחישה את חבותה ולאחר כ-8 חודשים, הסכימה המשיבה מס' 1, כי קיים כיסוי ביטוחי ובהתאם לכך הגישו הצדדים הודעה מוסכמת לבית המשפט לפיו תידחה התביעה נגד משיב מס' 2. בית המשפט קמא מחק את התביעה ודחה את בקשת המערערת לחייב את משיבה מס' 1 בהוצאות.

המערערת טענה, כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא דחה את התביעה כנגד משיב מס' 2 ובכך שנמנע מהטלת הוצאות על משיבה מס' 1.

בדיון שנערך בפניי, הסכימו הצדדים, כי היה מקום לדחות את התביעה ולא למוחקה. כמו כן, הוסכם, כי פסק הדין בערעור יינתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.

לאחר הדיון הגישה המערערת בקשה להגשת ראיה נוספת בערעור לאחר שטענה, כי נודע לה, כי תביעה נוספת שהוגשה בגין נזקי גוף מטעם נפגע נוסף, אשר נסע יחד עם משיב מס' 2 באותו טרקטורון, הסתיימה בכך שהנפגע הנוסף קיבל פיצוי מהמשיבה מס' 1.

משיבה מס' 1 הגישה תגובה מפורטת לעניין זה.

בהתאם להסכמת הצדדים, התביעה נגד משיב מס' 2 נדחית.

ככלל, בתי המשפט שלערעור אינם נוטים להתערב בשאלת ההוצאות, ואולם, בנסיבות העניין, ובהתאם לסמכות שניתנה לי לעשות שימוש בסעיף 79א לחוק בתי המשפט, אני מקבל את הערעור באופן חלקי במובן זה שאני מחייב את משיבה מס' 1 בתשלום הוצאות בסך 1,500 ₪.

אין צו להוצאות בהליך הערעור.

הפיקדון יוחזר למערערת.

המזכירות תשלח העתק לצדדים.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ה, 18 מאי 2015, בהעדר הצדדים.