26 יוני 2019

התובעת הועסקה על ידי הנתבעת משך כעשרה חודשים ופוטרה. בגין תקופת ההעסקה ונסיבות סיומה, אודותם נרחיב בהמשך, הגישה התובעת תביעה זו.

טיעוני התובעת

1. התובעת סיימה קורס למשווקי השקעות ועמדת בבחינות הסיום של הרשות לניירות ערך בשנת 2012, כך על פי כתב התביעה (ר' סעיף ה' לכתב התביעה).

2. לאחר שהנתבעת פרסמה מודעת דרושים למתמחה בשיווק השקעות בקרנות נאמנות, פנתה התובעת אל הנתבעת ולאחר שלב המיונים הוסכם בין הצדדים כי "בתום חודשי התנסות, השכר הנמוך יחסית והעבודה ש"למטה מכישוריה והכשרתה" במסגרת קורסי הרשות לניירות ערך, תחל בהתמחות כמשווקת השקעות" (ר' סעיף ח' לכתב התביעה).

3. אין חולק, כי בתום שישה חודשי התנסות ולאחר שהנתבעת היתה שבעת רצון מתפקודה של התובעת, החלה בתקופת ההתמחות אשר נמשכת, דרך כלל, שישה חודשים (ר' סעיף יג' לכתב התביעה).

4. משך חמשת החודשים הראשונים לתפקידה קיבלה התובעת בונוסים וזכתה, לדבריה, לשביעות רצון גבוהה ביותר, ובמקביל למחמאות האישיות ניכרה עליה במוניטין ובמחזורי הנתבעת בין היתר תודות לעבודתה שלה (ר' סעיפים כ'-יט' לכתב התביעה).

5. ביום 10.11.2014 ארעה לתובעת ולעובד נוסף בנתבעת תאונה במסגרתה נפגע הרכב בו נסעו בדרכם לעבודה (ר' סעיף כג' לכתב התביעה). התובעת נאלצה לשהות בחופשת מחלה בת שבוע (ר' סעיף כד' לכתב התביעה) ולצאת לטיפולי פיזיוטרפיה אחת לשבוע (ר' סעיף כה' לכתב התביעה).

6. לטענת התובעת, הנתבעת עמדה על כך שהתובעת תנצל את ימי החופשה שלה לצורך צאתה לפיזיוטרפיה. אלא שהתובעת סרבה להשלים עם עמדת הנתבעת והדבר גרם, כך לגרסתה, להחמרת ההתעמרויות של הנתבעת בתובעת (ר' סעיף כו' לכתב התביעה).

7. בנוסף, חזר בו מנכ"ל הנתבעת ששימש גם כמאמנה של התובעת, מהסכמתו כי התובעת תצא לעבודת שטח ולטענת התובעת כאשר שאלה אותו מדוע הוא אוסר עליה לעשות כן השיב כי "עקב התאונה והמחלה לא עמדה ביעד כמות השיחות שנקבעה למבקשת ולפיכך לא תצא" (ר' סעיף כח' לכתב התביעה).

8. עוד טוענת התובעת כי שאלה את מנכ"ל הנתבעת מהו יעד השיחות בו היא אמורה לעמוד ובתשובה נענתה שתדרש להמשיך לעשות טלפונים עד שתעמוד ביעד ורק לאחר מכן תוכל לעבור ולבצע עבודה מקצועית (ר' סעיף כט' לכתב התביעה).

9. התובעת מתארת התעמרות והתנהלות פוגענית, כך בלשונה, (ר' סעיפים לג'-לג' לכתב התביעה) מצידו של מנכ"ל הנתבעת, ואף הטחת עלבונות בדבר יכולותיה ואיום בפיטורים מאחר ולטענתו אינה מכבדת אותו מול המשווקים (ר' סעיף לד' לכתב התביעה).

10. ביום 8.1.2015, כחודש לפני סיום ההתמחות בשיווק השקעות ובטרם הספיקה התובעת להשלים שנים עשר חודשי עבודה (ר' סעיף לח' לכתב התביעה), התבקשה על ידי מר טמיר להגיע לחדר הישיבות ו"שם לתדהמתה בישר לה על פיטוריה" (ר' סעיף לט' לכתב התביעה). לאחר שיחה זו הוצאה התובעת לחופשה. זאת ועוד. התובעת טוענת כי כבר באותו מועד ראיינה הנתבעת מועמדים/ות לתפקידה, דהיינו: עוד בטרם התקיימה שיחת השימוע (ר' סעיף מא' לכתב התביעה).

11. התובעת רואה גם באי מילוי טפסי ההתמחות לחודש ינואר 2015 אותם נהגה למלא מדי חודש עד ל-6 לחודש, אינדיקציה לכך שהנתבעת התכוונה לפטרה עוד בטרם זומנה לשימוע (ר' סעיפים מג'-מב' לכתב התביעה).

12. במהלך שיחת השימוע "דרשו ממנה (מהתובעת – י.ז.ג) לבצע 40 שיחות ביום – דבר שמעולם לא נדרש בעבר ואליבא דה הנתבעת עצמה ממוצע השיחות של התובעת עמד על כ-15 שיחות ביום, כמו של יתר המשווקים. כמו כן נטען כלפי התובעת כי היא נטולת מוטיבציה" (ר' סעיפים מו'-מה' לכתב התביעה).

13. התובעת השיבה, כך לטענתה, לטענות שהופנו כלפיה ובין היתר טענה, כי יש בידה ראיות לכך שהקף השיחות שהיא מבצעת עומד על הממוצע המקובל אצל הנתבעת ובנוסף שיש לה "סופר מוטיבציה" כהגדרתה (ר' סעיף מז' לכתב הבתיעה).

14. ביום 15.1.2014 קיבלה התובעת אישור מחלה עד ליום 23.1.2014 אולם לבקשת הנתבעת התייצבה במשרדי הנתבעת באותו היום ונמסר לה שהוחלט על פיטוריה (ר' סעיפים נג'-נ' לכתב התביעה).

15. טוענת התובעת כי בפיטוריה בשלב זה של ההתמחות, זמן קצר לפני סיום ההתמחות, היתה משום הכתמה, מאחר ו"לא יהא מעסיק עתידי שלא ירים "גבה" לאחר שישמע את נסיבות סיום עבודתה ויתהה ובצדק האם לא מדובר בעובדת כה בעייתית שנדרשת היתה "הענשה" כה חמורה באופן שימנע גם קיומה של התמחות עתידית עבורה" (ר' סעיף נה' לכתב התביעה).

16. הסעדים הכספיים עליה עמדה התובעת הם פיצוי בגין העדר שימוע, פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, פיצוי בגין תלושים פיקטיביים ופיצוי בגין אבדן הכנסה/אבדן התמחות.

טענות הנתבעת

17. הנתבעת ציינה, כי במסגרת גיוס סטנדרטי אותו היא מבצעת, היא מגייסת עובדים המעוניינים להתמקצע בשיווק השקעות. כך גייסה את התובעת לעבודה אצלה (ר' סעיף 13 לכתב ההגנה).

18. הנתבעת הבהירה, כי התובעת גויסה כמקדמת מכירות טלפונית ולאחר שסיימה את תקופת הנסיון החלה בתקופת ההתמחות כמשווקת השקעות (ר' סעיף 15 לכתב התביעה).

19. עוד הדגישה הנתבעת בכתב ההגנה, כי יש לה אינטרס "להכשיר את מתמחיה בצורה הטובה ביותר על מנת שאלו ימשיכו לעבוד בשורותיה..האינטרס הבסיסי של הנתבעת היה שהתובעת תשלים את הכשרתה ותעבוד בשורות הנתבעת כמשווקת השקעות" (ר' סעיף 14 לכתב ההגנה).

20. לטענת הנתבעת, תקופת ההתמחות של התובעת אמורה היתה להתארך מעבר לששת החודשים הקלנדרים בשל העדרויות התובעת לרגל חופשה או מחלה, או העדרויות מאמנה. כך שלגישת הנתבעת, במועד סיום העסקתה של התובעת נותרו לה כשלושה חודשים לפחות להשלמת ההתמחות (ר' סעיף 16 לכתב ההגנה).

21. הנתבעת ציינה בכתב ההגנה, כי תפקידו של משווק השקעות "זהה במהותו ליום עבודה של מקדם מכירות טלפוני ונסוב רובו ככולו סביב ביצוען של שיחות טלפון ליועצי השקעות בבנקים...וכן לגורמים נוספים אחרים" (ר' סעיף 17 לכתב ההגנה).

22. לדידה של הנתבעת, בתקופת הנסיון וטרם החלה התובעת בהתמחות, ביצעה עבודתה "באופן מקצוע וראוי", כך בלשונה של הנתבעת, "ולנוכח זאת קיבלה בונוס חודשי של כמה מאות שקלים" ואף הוחלט על קידומה למסלול התמחות (ר' סעיף 19 לכתב ההגנה).

23. ואולם, בסמוך לאחר תחילת תקופת ההתמחות החלה התדרדרות בתפקודה ובביצועיה של התובעת שבאו לידי ביטוי באיכות ביצוען של המשימות, אי עמידה ביעדי השיחות וחוסר מוטיבציה מופגן (ר' סעיף 20 לכתב ההגנה).

24. באוקטובר 2014 נערכה לתובעת שיחת הערכה במסגרתה, כך נטען, הועברה לה תחושת הנתבעת כי חלה ירידה חדה במוטיבציה ובתפקוד שלה והיא נדרשה לשפר את הנקודות שהועלו בפניה.

25. כחודש לאחר מכן ומשלא חל כל שיפור בתפקודה של התובעת, כך לגרסת הנתבעת, נערכה עימה שיחה נוספת במסגרתה חזרה הנתבעת על ההערות שהועלו בשיחה הקודמת והועלו נקודות נוספות לשיפור (ר' סעיף 23 לכתב ההגנה).

26. הנתבעת המשיכה וציינה בכתב ההגנה כי גם בחודש דצמבר 2014 "ובנסיון אחרון להביא לשינוי בהתנהלות ובתפקוד התובעת, התקיימה עימה..שיחה נוספת, שלישית במספר" (ר' סעיף 25 לכתב ההגנה), ומשלא חל השינוי המיוחל זומנה התובעת לשימוע.

27. שיחת השימוע התקיימה ביום 12.1.2015, במסגרתה הוצגו טענות הנתבעת ביחס לתפקודה של התובעת, ניתנה לתובעת הזדמנות להגיב לכל הטענות ובסיום השימוע הובהר לתובעת, כי ההחלטה תנתן שלאחר שתשקלנה כל טענותיה (ר' סעיפים 33-32 לכתב ההגנה).

28. התובעת זומנה ביום 14.1.2015 לפגישה במשרדי הנתבעת שעתידה היתה להתקיים למחרת היום, אלא שהתובעת איחרה לפגישה והיא נדחתה מספר פעמים והתקיימה לבסוף בשעה 16:00. בשיחה זו הובהר לתובעת שהוחלט על סיום העסקתה. התובעת סרבה לקבל את מכתב סיום ההעסקה ועל כן זה נשלח אליה בהודעת SMS (ר' סעיפים 37-34 לכתב ההגנה).

29. הנתבעת ציינה, כי לתובעת שולם גמול גלובלי של שעות נוספות בעבור עד 20 שעות בחודש וכי מעיון בפירוט השעות שצורף לכתב התביעה עולה, כך גורסת הנתבעת, כי התובעת קיבלה גמול שעות נוספות על פי דין (ר' סעיף 53 לכתב ההגנה) וכי הגמול אשר שולם לתובעת עבור שעות נוספות גלובליות היווה "גמול ראוי אשר שיקף באופן נכון" את הקף השעות הנוספות שעבדה (ר' סעיף 94 לכתב ההגנה).

30. הנתבעת טענה עוד, כי התובעת התייצבה לפגישה שנקבעה ביום 15.1.2015, במהלכה נמסרה לה הודעת הפיטורים, ולא טענה כי היא מצויה במחלה ולא הוצג על ידה אישור רפואי כלשהוא (ר' סעיף 83 לכתב ההגנה).

31. הנתבעת עמדה על כך שהליך השימוע והליך הפיטורים היו תקינים וכי קבלת טענתה של התובעת לפיה הפסקת העסקתה תוך כדי תקופת ההתמחות מהווה "כתם", משמעותה כי משעה שמתמחה מתקבל לעבודה הוא מוגן מפיטורים טענה שהיא "תמוהה ומופרכת" (ר' סעיף 86 לכתב ההגנה).

דיון והכרעה

32. נקדים ונאמר כי ראשיתו של הליך זה בבקשה לצו מניעה זמני שהוגש על ידי התובעת במסגרתו ביקשה להורות על ביטול פיטוריה שארעו חודש לפני סיום ההתמחות שלה "לאחר שהוטעתה באמצעות מצג שווא כי תשלים התמחותה בעבור עבודתה כמחצית השנה עובר לתקופת ההתמחות" (ר' רישת הבקשה למתן צו מניעה זמני).

33. התובעת לא עמדה על קיום דיון בבקשה לאור המלצת בית הדין (כב' השופטת הבכירה (בדימוס) מיכל לויט) והגישה תביעה זו.

34. לאחר שאמרנו דברים אלו עלינו לבחון זכאותה של התובעת לסעדים הנטענים על ידה. בשלב הראשון נדרש לשאלה מה היו נסיבות פיטוריה של התובעת; האם פוטרה בתקופה בה שהתה בחופשת מחלה; האם נערך לתובעת שימוע כדין אם לאו; האם זכאית היא לפיצויי פיטורים; פיצוי בגין הנזק שנגרם לה עקב אבדן שנת עבודה כמשווקת השקעות ועוד.

נסיבות פיטורי התובעת

35. מטעמה של הנתבעת העידו מנהלת משאבי האנוש, אשר נשאלה שאלות אך ורק בנושא השימוע וזימונה של התובעת לקבלת מכתב הפיטורים, מנכ"ל הנתבעת, אשר הלך בתשובותיו סחור סחור וביקש שוב ושוב להסתתר מאחורי המילים שנכתבו בתצהירו, ומנהל השיווק, מי שהיה, למעשה, מנהלה בפועל של התובעת, ולא עלה בידו להסביר מדוע הוחלט על פיטורי התובעת.

36. הנתבעת חזרה בכתב ההגנה ובתצהיריה על כך שהיא "משקיעה משאבים רבים במתמחיה ושמה מבטחה בידיהם להובילה בעתיד כעובדים מן המניין בתפקידים אליהם הוכשרו" (ר' סעיף 40 לכתב ההגנה) וכי "האינטרס הבסיסי של הנתבעת הוא כי התובעת ושכמותה ישלימו את ההכשרה ואת תקופת ההתמחות על מנת שיעלה בידי הנתבעת להמשיך ולהעסיק מתמחיה בתום התמחותה" (ר' סעיף 14 לכתב ההגנה).

37. מר שגב, מנכ"ל הנתבעת ציין בתצהירו:

"הנתבעת כמו בתי השקעות רבים רואה במתמחיה את דור העתיד, אשר, לאחר סיום התמחותם והכשרתם, ימשיכו לעבוד בשורותיה. על כן, משקיעה הנתבעת במתמחיה משאבים רבים...לאור החשיבות הרבה אותה מחשיבה הנתבעת להכשרת מתמחיה, חותמים כלל המתמחים, טרם תחילת התמחותם על נוהל "הליך עבודה-התמחות"...המפרט את המאמץ המשותף של הנתבעת והמתמחה על מנת להשיג את יעדי ההכשרה"

(ר' סעיפים 8-7 לתצהירו ור' גם סעיף 12 לתצהירו).

38. הנתבעת ביקשה לשכנע אותנו, כי המתמחים יקרים לליבה וכל פעולותיה נועדו כדי לסייע בידם להשלים את התמחותם על מנת שיגשימו את ייעודם מחד, ויסייעו לנתבעת בהשאת רווחיה ובהחזר ההשקעה שהושקעה בהם בתקופת ההתמחות, מאידך. אלא, שמהעובדות שצצו ועלו במהלך העדויות התברר, כי בענינה של התובעת "חרגה" הנתבעת ממנהגה זה ובחרה לגדוע את הקריירה של התובעת כמשווקת השקעות במהלך תקופת ההתמחות, ללא שום סיבה או תכלית.

נסביר, אם כן, במה דברים אמורים.

39. הנתבעת טענה, כי נערכו עם התובעת שלוש שיחות במהלך ארבעת החודשים שקדמו לזימונה לשימוע, בין תחילת ספטמבר – מועד תחילת ההתמחות אז החלה הירידה הדרמטית בביצועיה, לטענת הנתבעת – לבין סוף דצמבר 2014. אלא, שהתובעת עמדה כחומה בצורה בפני נסיונות הנתבעת לשכנעה כי התקיימו שלוש שיחות שנסובו, כל כולן, סביב הירידה בביצועיה. וכך זה נשמע:

"ש. תראי, באוקטובר 14 המנהל הישיר שלך והמאמן מקיימים איתך שיחת הערכת ביצועים שבה הם מבהירים לך שיש חוסר שביעות רצון מהתפקוד שלך.

ת. לא היה ולא נברא. היתה בספטמבר הערכה מעולה של הביצועים ובדצמבר נכון היתה שיחה של ירידה במוטיבציה, שעליה אני לא יודעת מה בדיוק מדובר כי אני הייתי מעבר למצוינת תמיד..."

(ר' פרוטוקול עמ' 8 שורות 22-17).

ובהמשך –

"ש. אז השיחה באוקטובר לא היתה ולא נבראה?

ת. לא היתה ולא נבראה. היו לי שתי שיחות, יש לי זכרון טוב יחסית למה שאני עושה"

(ר' פרוטוקל עמ' 8 שורה 31 ובעמ' 9 שורות 2-1).

40. הנתבעת הציגה בפני התובעת את דו"ח ההתמחות שלה לחודש אוקטובר 2014 בו נכתב בהערות המאמן: "יש לחזק נושאים מקצועיים ואקטואליים ע"י קריאת סקירות שוק וכתבות בשוטף" ודבר מה נוסף בכתב שאינו קריא (ר' נספח "ג" לתצהירו של מר שגב). כאשר הוצגה לתובעת התזה לפיה זוהי עדות לקיומה של שיחה באוקטובר "יש שיחה, יש הערות מקצועיות, יש חתימה שלך עליה" השיבה התובעת:

"אני יכולה להגיד שזה לא שיחה. זה דו"ח שאני צריכה לתת לפני שאני נותנת לה רשות (צ"ל: "לרשות" כאשר הכוונה לרשות לניירות ערך – י.ז.ג), זה לכל אינפיניטי נותנים את זה. אני לא רואה מה כתוב בהערות המאמן. אני חותמת ואיך קוראים לזה, וחותמת למעלה מי המאמן שלי, מי אני. אני לא יודעת מה יהיה רשום פה. הוא יכול למלא, כמו שהוא עשה בדיעבד"

(ר' פרוטוקול עמ' 10 שורות 7-1)

41. גם אם נקבל את טענת הנתבעת, כי בדו"ח לחודש אוקטובר ניתן למצוא רמז לחוסר שביעות הרצון ולהערות המקצועיות שניתנו לה, לא עלה בידי הנתבעת להסביר מה בין ההערות שנכתבו בדו"ח המאמן לחודש אוקטובר 2014 ובין הטענות שהועלו כנגד התובעת בזימון לשימוע ואף לא מצאנו לקבל את טענתה של הנתבעת, שלא הוכחה ולא בכדי, כי התקיימו עם התובעת שלוש שיחות הערכה טרם זומנה לשימוע (ר' סעיף 30 לסיכומי הנתבעת). ולא בכדי.

וכך נכתב בנוסח הזימון לשימוע:

"החברה שוקלת לסיים את עבודתך עקב חוסר שביעות רצון מתמשך מתפקודך והתנהלותך בעבודה.

כידוע לך נערכו עימך מספר שיחות עם מר קובי שגב, מנכ"ל החברה ועם מר טמיר שפירא, סמנכ"ל השיווק של החברה, לרבות שיחת הערכת עובדים בחודש אוקטובר 2014 ושיחה נוספת בתאריך 16.12.15 וזאת מתוך רצון לשפר את ביצועיך.

הנושאים העיקריים שעלו במסגרת השיחות היו:

1. רמת תפקודה שאינה מספקת ונמוכה ביחס לנדרש, למתחייב בתפקיד וביחס למשך העסקתך בחברה.
2. מוטיבציה ירודה לביצוע הנדרש בתפקידך"

(ר' נספח "ב" לתצהירו של מר שפירא).

42. מאחר ועדות התובעת היה מהימנה מראשיתה עד סופה, מקבלים אנו את טענתה, כי בחודש אוקטובר 2014 נחתם על ידה דו"ח ההתמחות עוד בטרם מולא על ידי הנתבעת. טענתה זו של התובעת מתיישבת עם העדר חתימתה על הדו"חות לחודשים נובמבר ודצמבר 2014 משל לסוגית החתימה כלל אין משמעות מבחינת הנתבעת.

43. גרסת הנתבעת, כי ביצועיה של התובעת התדרדרו לא מצאה, איפוא, ביטוי בדו"חות ההתמחות של נובמבר ודצמבר. אף ביחס לדו"ח ההתמחות לחודש אוקטובר, אין להערות המאמן - בין אם נכתבו לפני שהתובעת חתמה על הדו"ח ובין אם לאחריה - כל קשר לטענות הנתבעת כלפיה כפי שהוצגו בזימון לשימוע.

44. מפרוטוקול השימוע עולה, כי לכאורה, היה על התובעת לעמוד ביעד של 40 שיחות ביום (ר' נספח "א" לתצהירה של גב' קינן-פינקלשטיין). אלא, שהנתבעת לא הצליחה לשכנע אותנו כי היה זה יעד אמיתי, יעד שהוצב לתובעת ואליו היתה מודעת. נהפוך הוא. שוכנענו כי המדובר בפיקציה שהומצאה לצורך השימוע. נסביר.

45. ראשית, התובעת העידה, בכנות מרשימה כפי שציינו קודם לכן, כי "על יעד של 40 וגם שום משווק לא ידע על יעד של 40. ידעתי את זה בשימוע עצמו ובדף של השימוע. נראה לך שהייתי, הסתכלתי בהלם. לא, לא היו לי את כל הפגישות האלה שכתוב בשימוע, נכון לא היו ולא נבראו והם יכולים לכתוב שם מה שהם רוצים מהיום ועד מחר" (ר' פרוטוקול עמ' 11 שורות 27-24)

ובהמשך –

"היעדים שלנו היו 15 שיחות ביום. 40 שיחות ליום זו פעם ראשונה ששמעתי בשימוע שלי, שאני הייתי, קיבלתי חום שחור ולא ידעתי מה לענות ל-40 שיחות האלה. אף משווק לא עמד ב 40 שיחות. 15 זה היה מספר גבוה"

(ר' פרוטוקול עמ' 14 שורות 9-6; פרוטוקול עמ' 30 שורות 27-21)

46. שלא כעדותה הבוטחת של התובעת, מנהלי הנתבעת עצמם הלכו סחור סחור ולא ידעו להסביר את אותו "יעד" כביכול שהיה על התובעת לעמוד בו. סוגית היעד הנכסף בביצוע שיחות טלפוניות, אותו יעד שהתובעת לא עמדה בו והיווה את הציר עליו נסוב זימונה לשימוע, לא היתה בידיעתו של מנכ"ל הנתבעת.

"ש. אתם מציינים בסעיף 20 לכתב ההגנה שהתפוקות שלה בשיחות ירדו...אי עמידה ביעדי שיחות, אתם מציינים גם בשימוע שהיעד הוא 40 שיחות. ידוע לך משהו על זה?

ת. היעדים ובדיקות הביצועים נמדדת על ידי מנהל המחלקה, מחלקת שיווק בהתאם לקריטריונים שהוא קובע.

ש. ידוע לך על מישהו שעמד ביעד הזה של 40 שיחות אצלכם?

ת. אני לא נכנס לרמה הזאת. יש מנהל מחלקה, הוא מודע לתפוקות של כל אחד מהעובדים שלו והיעדים שנותנים לכל אחד מהם בהתאם לכלל העבודה שיש לו. זו הסתכלות מרחבית. אין לי את הנתונים האלה מולי.

ש. אם אני אומר לך שאף אחד לא עמד ביעד הזה של 40 על פי הדוחות שלכם מה תשיב לי?

ת. אני צריך לראות את הנתונים...

ש. אני אומר לך שניהלתם כל חודש סיכום של עמידה ביעדים ואני אומר לך שבאופן קבוע הילה הייתה זו שביצעה את מספר השיחות הגבוה ביותר. לעיתים, כמה פעמים, כמה פעמים כמה מונים יותר מאשר משווקי השקעות שזה תפקידם.

....

ת. אני כמנכ"ל החברה מקבל דו"ח 1 לשבוע ו-1 לחודש לגבי התפוקות של העובדים, דו"ח מסכם, אין לי אותו מול העיניים"

(ר' פרוטוקול עמ' 63 שורות 33-31, עמ' 64 שורות 25-6)

47. מן הדברים דלעיל עולה, איפוא, כי הנתבעת הסתירה מאיתנו את דוחות התפוקה של התובעת, דהיינו: נתונים שיכולים היו לחזק את טענת הנתבעת בדבר הירידה המשמעותית בתפוקות של התובעת. נזכיר, כי על פי הפסיקה "מעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 55/89 קופל בע"מ – טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 603) (1990).

48. לא זו אף זו. בעדותה הזכירה התובעת כי בכל יום ראשון הוצגו על ידי סמנכ"ל השיווק או מנכ"ל הנתבעת מצגות בהן פורטה "רמת התפוקה בטלפונים" שהיא עושה, כך בלשונה, אשר שיקפו כי רמת התפוקה שלה גבוהה יותר אפילו מהתפוקה של המשווקים (ר' פרוטוקול עמ' 32 שורות 28-25). הנתבעת לא טרחה להציג העתק מאילו מן המצגות שנערכו על ידה.

49. טול והוסף לזה את הצהרת מנכ"ל הנתבעת בדבר קיומם של "דיווחים שוטפים אשר הועברו אלי ממנהלה הישיר של התובעת ומנתונים אשר עלו מהמערכות של הנתבעת" (ר' סעיף 16 לתצהירו של מר שגב), גם מעדותו של מר שפירא, למדנו, שוב, כי לנתבעת נתונים אודות השיחות המבוצעות על ידי המשווקים והמתמחים, מידע ומסמכים שהוסתרו מאיתנו. וכדברי מר שפירא: "יש לכל שיחה יש לה תיעוד וזה דברים שאנחנו עוקבים אחריהם" (ר' פרוטוקול עמ' 81 שורות 10-9). אלא, שהנתבעת לא טרחה להציג נתונים כלשהם על הירידה הנטענת בתפקודה של התובעת. אין זאת אלא, שהנתונים המצויים בידה לא היה בהם כדי לתמוך בטענותיה.

50. זאת ועוד. לא סביר בעינינו שמנכ"ל הנתבעת לא ידע לומר דבר וחצי דבר על היעדים שהוצבו לתובעת שעה שלטענת הנתבעת בחודש אוקטובר 2014 ניהל איתה, בכובעו כמאמנה, שיחת הערכה במסגרתה "הועברה לתובעת תחושת הנתבעת ביחס לירידה החדה במוטיבציה שלה ובתפקודה, כאשר התובעת מצידה מנסה לספק הסברים להתדרדרות הזו" (ר' סעיף 17 לתצהירו של מנכ"ל הנתבעת).

51. כאשר נשאל מנכ"ל נתבעת היכן נקבע היעד הנזכר של 40 שיחות ליום התברר, כי לא מדובר במדיניות חברה או בנהלי החברה, אלא ביעד אישי המותאם על ידי סמנכ"ל השיווק לכל אחד ואחת מעובדיו (ר' פרוטוקול עמ' 66 שורות 15-7, עמ' 67 שורות 17-11). וכך העיד מנכ"ל החברה בחקירתו המהוססת:

"אני אומר שיכול להיות ימים ספציפיים שבמקרה היתה עבודה אחרת, שזה לא היה, כמובן שב 40 אני מניח, בתצהיר של תמיר שלפי היעד שלו זה היעד ליום עבודה שלם...אבל יכולים להיות, עשויים להיות מעת לעת יום פה או יום שם שבגלל עבודות אחרות שכתוב בק אופיס שיווק...זה יכול להשתנות. אבל זה של מחלקת שיווק לא שלי כמנכ"ל החברה"

(ר' פרוטוקול עמ' 67 שורות 8-1)

52. עיון בפרוטוקול שיחת השימוע מעלה, כי גרסתו של מנכ"ל הנתבעת, כלל לא מצאה ביטוי בשיחת השימוע ולא בכדי.

53. מנכ"ל הנתבעת לא ידע לומר מה היה החלק המרכזי בעבודתה של התובעת (ר' פרוטוקול עמ' 56 שורות 30-22) וניסה להתחמק ממתן מענה לשאלות השייכות, כביכול, לתחומו של מר שפירא. נזכיר, כי מנכ"ל הנתבעת, מר שגב, היה מאמנה של התובעת ומילא את דו"ח ההתמחות של חודש אוקטובר 2014 אשר שיקף, לטענת הנתבעת, את חוסר שביעות הרצון, הירידה במוטיבציה של התובעת ועוד. כאשר נדחק אל הקיר השיב בענין זה:

"ת. משווק השקעות לרבות מתמחים וטרום מתמחים הם עובדים של מחלקת שיווק...תחת מנהל מחלקת, סמנכ"ל השיווק תמיר שפירא...תמיר שפירא הוא מנהל המחלקה והוא נותן לכל אחד את העבודות שבהם הוא עוסק ביום יום ובמקרה הזה בתצהיר של תמיר, תמיר רשם. נכון?

...

ש. השאלה היתה האם מנסיונו של אדוני, א' כבעל תפקיד בכיר, ב' כמאמן, נכון שבהתמחות רוב יומו של משווק ההשקעות נסוב...סביב ביצוע שיחות טלפון ליועצי השקעות בבנקים?

...

ת. כמנכ"ל החברה וכמאמן אני יכול להגיד שהמתמחה בשיווק השקעות...עוסק בשיחות טלפוניות ועבודות תומכות שיווק, בק אופיס. החלוקה ביניהם, האחוזים, נקבעת על ידי המנהל של המחלקה, סמנכ"ל השיווק"

(ר' פרוטוקול עמ' 58 שורות 33-12; ר' גם פרוטוקול עמ' 59 שורות 12-10 ושורת 20-18).

54. אם בנושא זה, של יעדי השיחות של הנתבעת אין ולא היו לנתבעת נהלים או מדיניות, דווקא בסוגית השימוע צצה ועלתה הטענה, כי לנתבעת נוהלים מוקפדים. כך, העיד מר שגב, ש"יש נהלים והחברה עובדת לפי נהלים" (ר' פרוטוקול עמ' 68 שורה 24). אף שלנתבעת נהלים מוקפדים, שלא הוצגו בפנינו, לא זכר מנכ"ל הנתבעת האם השימוע הקולט או שדברי הצדדים נכתבו בכתב יד (ר' שם בשורות 23-22, שורה 33 ובעמ' 69 שורה 1).

55. הזכרון הסלקטיבי של מנכ"ל הנתבעת בכל הנוגע לאופן בו נערך השימוע, אף שנכח בו ואישר כי יש נהלים לקיומו, מתיישב להפליא עם טענת התובעת שהדברים שנאמרו בשיחת השימוע ולא הוקלטו, נכתבו בדיעבד, לאחר שהתקיימה שיחת השימוע (ר' פרוטוקול עמ' 36 שורות 10-9, פרוטוקול עמ' 29 שורות 25-22).

56. אין חולק כי התובעת, עשתה עבודה מקצועית וטובה ותוגמלה בהתאם בחמשת חודשי ההעסקה הראשונים בתקופת טרום ההתמחות, כפי שכינתה אותם הנתבעת. גם מן העדויות שנשמעו בפנינו עלה, כי התובעת היא אישה דעתנית. לא בכדי העיד מנהל השיווק של הנתבעת שהיה מנהלה המקצועי של התובעת:

"וחשוב לי לציין משהו שאני כנראה אני אשאל עליו בהמשך, התחילה בצורה נהדרת את התפקיד. עשתה את מה שמוטל עליה ותוגמלה על זה גם, לפעמים משורת הדין אני דאגתי לתגמל אותה ולאחר תחילת ההתמחות ביום בהיר אחד פשוט הפסיקה לעבוד. החליטה, יכול להיות שלהבנתה היא טעתה להבין שאם היא התחילה התמחות גם אני מחויב לסיים את ההתמחות באם היא מפסיקה לעבוד. זה הכל, פה הבהרתי את הנקודה. יכול להיות שברגע שהתחלתי היא חשבה שאני מחויב לסיים ויום בהיר אחד הפסיקה."

(ר' פרוטוקול עמ' 76 שורות 7-1)

57. על דעתנותה של התובעת עמדנו בעת עדותה, שאף שהיתה מלאת פאתוס היתה כנה ומלאת כאב. חיזוק לתחושותינו מצאנו בעמידתה האיתנה של התובעת, אז עובדת שבקושי עבדה 9 חודשים אצל הנתבעת, וסרובה לנצל את ימי החופשה בעת העדרויותיה לצורכי הפיזיוטרפיה (ר' סעיף כא' לתצהירה; סעיף כו' לכתב התביעה).

58. איננו מקבלים את טענת הנתבעת כי התובעת השקיעה פחות מבעבר או כי ביצועיה לקו בחסר. מעדותו של מר שפירא למדנו כי הגישה, ה- attitude של התובעת היא שעמדה בעוכריה. וכדבריו:

"קודם כל לטעמי להבנתה היא הבינה שאם מתחילה לה התמחות היא מבחינתה משוריינת עד סוף ההתמחות, אין אפשרות לעשות עם זה כלום ולכן, אני לא יודע עוד פעם זה להבנתי. פתאום כרעם ביום בהיר הגיעה לעבודה והפסיקה לעשות את העבודה הטובה שהיא הייתה עושה. מוטיבציה ירדה, התבטאה בהתנהלות מולי בשפת גוף, מול הסביבה באיכות של הפעילות. לצורך דוגמה טעויות שחזרו ונשנו בפעילות שהייתה. ירידה באיכות השיחות, ירידה באיכות תיעוד השיחות. כמות של שיחות, עוד פעם זה דברים שנשאלתי עליהם הרבה. אין מה להשוות את כמות השיחות שהיא צריכה לעשות לעומת מישהו שעובד בשטח רוב השבוע. ברור שהיא תעשה יותר שיחות. אם נניח בנאדם אחר עובד יום אחד בשבוע במשרד וצריך לעשות שיחות והיא עובדת חמישה ימים, אז מן הסתם הכמות שהיא צריכה לעשות היא צריכה להיות גבוהה יותר. זה לא מדיד כמה היא לעומת הבנאדם האחר שעובד בתפקיד שונה".

(ר' פרוטוקול עמ' 77 שורות 20-7)

(הדגשה שלי – י.ז.ג)

59. חזרתו של סמנכ"ל השיווק כמנטרה על הטענה, כי התובעת הרגישה "משורינת" חיזקה את דעתנו, כי הנתבעת בחרה לפטר את התובעת בשל גישתה, התנהלותה הבוטחת מול מנהל השיווק שהתקשה ככל הנראה לקבל זאת. אין ולא היו טעמים מקצועיים כלשהם לפיטוריה וכל טענותיה של הנתבעת בענין הירידה במוטיבציה ובכמות השיחות נולדו על מנת להצדיק בעיני הנתבעת את פיטורי התובעת ולא בכדי לא עלה בידי הנתבעת להוכיחן.

60. נזכיר, כי בשיחת השימוע טענה הנתבעת כי התובעת לא עמדה ביעד של 40 שיחות ליום. לעומת זאת בעדותו היתה למר שפירא גרסה אחרת בנוגע לאותו יעד עלום:

"השוואת השיחות שלה זה מול העבודה שלה עצמה, לא אל מול מישהו אחר. לדוגמה אם היא עשתה 30 שיחות וירדה ל20 שיחות והיעד שלה נניח היה, נניח היה 40, היא לא הגיעה ליעד אבל היא עשתה 30 והיא ירדה. עזוב, אל תשווה למישהו אחר"

(ר' פרוטוקול עמ' 78 שורות 18-15; עמ' 77 שורות 26-23).

61. עוד למדנו כי היו כמה מדדים שנבחנו על ידי סמנכ"ל השיווק ובכלל זה "ירידה באיכות השיחות, ירידה באיכות תיעוד השיחות. כמות של שיחות" (ר' פרוטוקול עמ' 77 שורות 14-13).

62. כפי שקבענו קודם לכן, היעד של 40 שיחות ליום לא נאמר לתובעת ולא הוצג לה אי פעם, עד מועד זימונה לשימוע. בסוגית איכות תעוד השיחות התברר לנו, כי ה"תיעוד" נעשה על ידי סמנכ"ל השיווק אשר נכנס לחדר בו ישבה התובעת, מעת לעת, והאזין לה עונה/שואלת את הצד האחר בשיחה אותו לא שמע.

מר שפירא נשאל על ידי המותב וכך ענה:

"ש. אדוני אמר שהוא בודק את התוצאות לפי, יש ירידה באיכות השיחות, זאת אומרת בודק את איכות השיחות, תיעוד השיחות והכמות. דיברנו עד עכשיו רק על הכמות.

ת. כן.

ש. אז עכשיו אדוני יסביר לי,

. . .

ש. אדוני אמר שאין לכם הקלטה. זאת אומרת שכדי לשמוע את איכות השיחה צריך איזשהו פרמטר אחר

. . .

ת. קודם כל כמובן שאני לא ישבתי בחדר המדובר, אבל מן הסתם היה לי מצבים שהם רבים שאני נכנסתי כמובן לשמוע, להאזין. זה לא שאנחנו מנותקים מהעם מה שנקרא. ישבתי, עמדתי, יש גם צוות שעובד מסביב שגם, שמגיע 1 או פעמיים בשבוע למשרד שאני נמצא איתם וזה דברים שהם עוד פעם, אני יודע להבחין אם השיחה היא שיחה כדי לעשות אותה כדי לצוות ידי חובה או כדי לעשות ועוד פעם להערכתי, שאני איש מקצוע בתחום, הייתה ירידה משמעותית באיכות וגם בתיעוד של השיחה. גם מבחינת אחרי שמבצעים שיחה מתעדים, יש אפשרות לתעד בשניים שלושה משפטים מה היה בשיחה ויש אפשרות לתעד בשתי מילים. "אמרתי כך", "התקשרתי כך". ועוד פעם זה דברים שנכון שכל חברה יש לה את המדיניות ואת הסטנדרטים שלה. עוד פעם מבחינת העבודה השוטפת זה דבר שפגע במחלקה שלי, פשוט פגע. בגלל שהכוח אש שלי הוא ארבעה אנשים, ברגע שאחד מה4, זה רבע מכוח האש שלי אל מול הלקוחות, יורד בצורה כזאת דרסטית אין לי אפשרות לעבור על זה לסדר היום"

(ר' פרוטוקול עמ' 83 שורות 23-4)(ר' גם פרוטוקול עמ' 84 שורות 8-4)

63. כאשר נדחק מר שפירא אל הקיר טען, כי הבעיה היתה באוירה שיצרה התובעת, אוירה של חוסר מוטיבציה:

"אנחנו מתייחסים רק לשיחות, אבל אני אמרתי שהאוירה הכללית זו אווירה של ירידה במוטיבציה שגם נבעה ממטלות שהן לא שיחות. גם מטלות אחרות, איחורים"

(ר' פרוטוקול עמ' 84 שורות 11-9).

64. טענה זו בדבר איחוריה, כביכול, של התובעת אשר היוו חלק מהירידה במוטיבציה, לא נזכרו בתצהירי מנכ"ל הנתבעת וסמנכ"ל השיווק ואף אינם נתמכים בכל ראיה. נהפוך הוא. דו"חות הנוכחות של התובעת אשר צורפו לתצהירו של מר שגב (נספח "ג") מציגים מספר מועט מאד של איחורים.

מעניין לראות, כי בדו"חות הנוכחות הלא חתומים, הנתונים מעט שונים. כך, בדו"ח לחודש ספטמבר 2014 שנחתם על ידי מר שגב ומר טמיר, לתובעת חוסר של 4.1 שעות, 1.53 איחורים ו-185.27 שעות נוכחות ואילו בדו"ח לאותו חודש, הלא חתום, שצורף אף הוא, מצוינות 176.93 שעות נוכחות, 3.63 שעות חוסר ו-16.77 איחורים.

גם בחודש דצמבר 2014 מתגלה תמונה דומה: בדו"ח החתום מוצגים 4.65 איחורים ו-10.85 שעות חוסר ואילו בדו"ח הלא חתום 17.62 שעות חוסר ו-27.27 איחורים.

משמניחים אנו כי דיווחי הנתבעת לרשות לניירות ערך הם דיווחי אמת, אזי כמות האיחורים ושעות החוסר של התובעת לא השתנו במהלך החודשים שחלפו אלא אף פחתו.

65. האמנו לתובעת שטענה, כי מנכ"ל הנתבעת הודיע לה ביום 8.1.2015, עם מתן הזימון לשימוע ועוד טרם קיומו, כי תפוטר (ר' פרוטוקול עמ' 34 שורות 25-21, 32-31, עמ' 35 שורה 20) וכשנשאלה מדוע הסכימה לשתף פעולה עם ההצגה, כלשון ב"כ הנתבעת, שהרי כבר ידעה שהיא מפוטרת ובכל זאת טרחה לבוא לשיחת השימוע ענתה:

"אני עדיין ניסיתי לשכנע. אז מה? אני רוצה לדבר את הצד שלי.

...

אני הייתי טובה עדיין. שאני עדיין עשיתי את העבודה, שאולי יש איזה מקום פה שאולי לא יהיו פיטורין. הוא אמר "את מפוטרת אבל בכל זאת יהיה לך שימוע". אולי קובי יפתח את הראש, אולי הלב שלא עושים דבר כזה למתמחה שמנצלים אותו כל כך הרבה זמן בשכר מינימום של המינימום. אולי, אולי, אולי משהו יפתח בשמים, אולי".

(ר' פרוטוקול עמ' 39 שורות 19-3).

66. אנו קובעים, איפוא, כי הנתבעת סימנה את המטרה, פיטוריה של התובעת, וכל האמצעים היו כשרים לכך. הטעמים, כביכול, שעמדו בבסיס זימונה של התובעת לשימוע לא הוכחו. נהפוך הוא. שוכנענו שהשימוע נעשה מן השפה אל החוץ ושלבד מהקשיים בהתמודדות האישית של מנהלי הנתבעת עם התובעת, לא עמדו טעמים מקצועיים כלשהם בהחלטה לפטרה.

67. החלטת הפיטורים חודש וחצי, לטענת התובעת או שלושה, כגרסת הנתבעת, טרם סיום ההתמחות, כאשר נטען כלפיה שאינה מבצעת את עבודתה והיא חסרת מוטיבציה, סתמו את הגולל על כל אפשרות כי התובעת תמצא מקום חלופי להמשך התמחות/להתחיל בו מחדש את תקופת ההתמחות.

68. אין חולק, כי זוהי הפרורגטיבה של המעביד לפטר עובד זה או אחר ובית הדין ימעט להתערב בשיקול דעתו. אלא שבעניננו, בחרה הנתבעת להמציא, יש מאין, טעמים לפיטוריה באופן שפוגם בתום הלב המצופה מצדדים ליחסי העבודה ובחובות האימון שלהם זה כלפי זו.

69. בנסיבות אלה, אף שהתובעת עבדה אצל הנתבעת תקופה קצרה, אנו סבורים כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 12,000 ש"ח.

זניחת הסעדים הנוספים על ידי התובעת

70. סיכומי התובעת, האוחזים בעמוד אחד בלבד אינם כוללים כל התייחסות לסעדים הנוספים עליהם עמדה התובעת בתביעתה. צודקת הנתבעת בטענתה, כי יש לראות בתובעת כמי שזנחה את כל יתר רכיבי התביעה וטענותיה באשר לטעמים העומדים בבסיס תביעה (ר' סעיף 18 לסיכומי הנתבעת).

71. בעא 8168/03 יאיר ארנון נ' חשמל זועבי בע"מ (2009) נכתב בענין זה:

כלל גדול נקוט בידי בית-המשפט, לפיו, אם אין בעל הדין מעלה בסיכומי טענותיו טענה מסויימת, משמעות הדבר הוא שאף אם הועלתה על-ידיו קודם לכן, הרי בכך שלא העלה אותה בשלב סיכומי הטענות, הוא נחשב כמי שזנחה." (ע"א 401/66 מרום נ' מרום, פ"ד כא(1) 673, 678-677 (1967)).

ובאופן דומה קבע הנשיא שמגר כי "דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים – אם בשל שגגה או במכוון – כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה".

72. למעלה מן הדרוש נתייחס להלן לרכיבי התביעה הנוספים אותם מצאנו לדחות אף לגופן של טענות.

פיצוי בגין הפסד שכר

73. טענה התובעת בתביעתה, כי "לו היתה מסיימת את ההתמחות כפי שהובטח לה, הייתה יכולה לעבוד בתור משווקת השקעות כבר עם סיום ההתמחות. ועל כן דורשת התובעת כפיצוי עתידי את הפער שבין משכורתה הצפויה כמתמחה (ככל שתתקבל לאחר שנגרם לה נזק מוניטין בתחום הפיננסיים מעצם הפיטורין במהלך התמחות) – 6,000 ש"ח, לבין צפי השכר העתידי שתקבל כמשווקת השקעות..." (ר' עמ' 6 לכתב התביעה).

74. התובעת, כפי שהתברר לנו בדיון, לא השלימה את תקופת ההתמחות ועל כן הפיצוי שנתבע על ידה, כפיצוי עתידי בין השכר שהיתה צפויה לקבל כמתמחה לשכר שהיתה מקבלת כמשווקת השקעות, מבוסס על אדנים לא יציבים ולא מקיים את הכללים הבסיסיים ביותר לקבלת פיצוי בגין נזק ממוני.

75. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין פלוני – אלמונית (ע"ע (ארצי) 43380-06-11 (2014)) קבע כב' השופט איטח את העקרונות על בסיסם יש לקבוע כיצד יחושב הנזק הממוני שנגרם לתובע/ת שזכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. לאחר שכב' השופט איטח מציין, כי "בחינת הפסיקה הרלוונטית מעלה כי לרוב, לצורך חישוב "הפסד השכר" נעשה שימוש ב"שכר החודשי" ששווה לשכר הקובע של העובד לצורך חישוב פיצויי פיטורים" הוא מחדש את ההלכה וקובע, כי יש לקחת בחשבון בעת קביעת הפיצוי הממוני את התנאים הנלווים להם זכה העובד. ובלשונו:

"יש למנות גם את ההפסד בגין "התנאים הנלווים" (למשל, הפקדות לקופות גמל, דמי הבראה וכיוצ"ב) ולא רק את "השכר השוטף". זאת בדומה למקרה של חוזה לתקופה קצובה".

76. בעניננו, היתה התובעת עתידה לסיים, לגרסתה, את תקופת ההתמחות חודש לאחר פיטוריה (ר' סעיף א' לכתב התביעה). מכאן, שלכאורה ההפסד הממוני שנגרם לה עמד על סך של 6,268 ש"ח (כעולה מתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה) הכוללים את שכר היסוד, החזר הוצאות הנסיעה וגמול השעות הנוספות הגלובלי ששולם לה מדי חודש בחודשו. ואולם, ההלכה מורה אותנו, כי בקביעת הפיצוי הממוני עלינו להתחשב בחובת הקטנת הנזק המוטלת על התובעת, וכפי שקבע בית הדין הארצי לעבודה:

"מכל מקום, בשני המקרים, במסגרת קביעת סכום הפיצוי המגיע לנפגע מההפרה, יש להפחית מהנזק הממוני את מרכיב "הקטנת הנזק".

77. התובעת, בחורה צעירה ומוכשרת זכאית היתה לקבל דמי אבטלה וסיכוייה למצוא עבודה חלופית היו גבוהים. אלא, שהתובעת לא הציגה בפנינו ראיות כלשהן למילוי חובתה להקטנת הנזק. משכך, איננו מוצאים מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין נזק ממוני.

פיצויי פיטורים

78. התובעת טענה כי היא זכאית לפיצויי פיטורים. אלא, שאין חולק כי התובעת עבדה מיום 11.3.2014 ועד כניסת פיטוריה לתוקף ביום 15.1.2015 משמע 10 חודשים בסך הכל.

79. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין קוגן – כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ (ע"ע (ארצי) 420/06 (2007)) נקבע:

"סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג – 1963 קובע כי פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם – אם לא הוכח היפוכו של דבר – כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים, ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים.

לעניין משך הזמן שייחשב "סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה" נפסק:

בסעיף 3 האמור לא הוגדר המונח "סמוך", ויש על כן לפרש מונח זה בהתאם לנסיבותיו של כל עניין (השווה למונח "סמוך" בסעיף 33א(ג) לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י – 1950; דב"ע נג/397 – 3 כפר ביאליק – עדינה לוין, פד"ע כה 423, 428).

.....

בעניין שלפנינו, אין אנו חייבים להכריע בשאלה האם פיטורים כעבור עשרה חודשי עבודה נחשבים "סמוך" לפני סוף שנת העבודה הראשונה, או לא. השאלה העיקרית היא מה היה רקע פיטוריה של המשיבה.

(ההדגשה הוספה).

דב"ע נא/241 – 3 קרא איוב – חיה אופיר, עבודה ארצי כרך כה(2) 269.

כאמור, לטענת המשיבה הביטוי "סמוך לפני סוף שנת העבודה ראשונה" משמעו פיטורים לאחר 11 חודש ויותר. אין בידינו לקבל טענה זו. בהתאם לפסיקה, יש לפרש את המונח "סמוך" בהתאם לנסיבותיו של כל עניין. אנו סבורים, כי אין מקום לקבוע שסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים חל רק בתנאי שהעובד הועסק לפחות 11 חודשים, וייתכנו מקרים בהם עובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורים, גם אם הועסק פרק זמן קצר יותר. אם מתברר כי המעביד מעסיק עובדים בשיטת "הדלת המסתובבת", דהיינו: מעסיק עובדים לפרק זמן קרוב לשנה; מסיים את העסקתם ללא סיבה הקשורה לתפקודם או לצרכי העבודה, אלא רק על מנת להימנע מתשלום זכויות המגיעות לעובדים לאחר שנת עבודה מלאה (פיצויי פיטורים, דמי הבראה); ומקבל עובדים חדשים במקומם, יש מקום לפסוק פיצויי פיטורים גם אם תקופת ההעסקה הייתה קצרה מ- 11 חודשים. במקרה בו בית הדין משוכנע כי סיום העסקתו של העובד נעשה רק על מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, והעובד הועסק פרק זמן של קרוב לשנה, יש תחולה לסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים גם אם העובד הועסק תקופה קצרה יותר מ- 11 חודשים".

(ר' גם בר"ע (ארצי) 30987-04-17 YOHANES TESGAY – עד 120 רמת החיל (ניהול) בע"מ (2017))

80. בעניננו, לא שוכנענו כי הנתבעת פיטרה את התובעת אך ורק כדי להמנע מתשלום פיצויי פיטורים אלא בשל חוסר היכולת שלה להתמודד עם התובעת אשר עמדה על דרישתה לצאת לשטח ולהתקדם (ר' סעיפים כג'-כב' לתצהירה של התובעת עליהם לא נחקרה) בעוד הנתבעת העדיפה כי התובעת תמשיך ותבצע שיחות שיווק בהן הצטיינה. משכך, תביעתה ברכיב זה נדחית.

פיטורים בעת מחלה

81. התובעת אמנם צרפה לכתב התביעה אישור מחלה לפיו נכון למועד פיטוריה היה בידה אישור מחלה לארבעה ימים (ר' נספח "5" לכתב התביעה) אך ציינה, כי כאשר מנהלת משאבי האנוש התקשרה אליה ביום 14.1.2015 וזימנה אותה למשרדי הנתבעת לפגישה שתתקיים ביום המחרת, "הסברתי שאיני מרגישה בטוב וכי קבוע לי תור למחרת היום לרופא. בתשובה נאמר לי שאגיע לאחר הפגישה אצל הרופא. ב 15.1.14 הייתי אצל הרופא וקיבלתי חופשת מחלה...אולם חרף מחלתי ומתוך ציות ונאמנות מוחלטים למשיבה שאיפיינו אותי משך כל תקופת עבודתי, הגעתי למשיבה" (ר' סעיפים מה'-מו' לתצהירה).

82. התובעת לא טענה לא כל שכן הוכיחה, כי הודיעה לגב' קינן פינקלשטיין עימה נפגשה ביום 15.1.2014 כי היא מצויה בחופשת מחלה בהתאם לאישור שניתן לה זמן קצר קודם לכן.

83. גב' קינן-פינקלשטיין לא נשאלה דבר וחצי דבר בענין זה בחקירתה. השאלה היחידה שנשאלה היתה האם ידוע לה אם התובעת היתה חולה בעת השימוע אלא שכזכור, השימוע התקיים ביום 12.1.2015, שלושה ימים לפני שהתובעת חלתה (ר' פרוטוקול עמ' 73 שורות 10-7). על כן אנו קובעים, כי התובעת לא הוכיחה, כי יידעה מישהו כי היא מצויה בחופשת מחלה. ההפך הוא הנכון. התובעת הסתירה את דבר מחלתה והתייצבה ביום 15.1.2015 לשיחה עם מנהלת משאבי האנוש אשר ביקשה למסור לה את מכתב הפיטורים.

84. לאור האמור לעיל, תביעתה של התובעת לקבלת פיצוי בגין פיטורים בזמן מחלה נדחית.

גמול שעות נוספות

85. התובעת טענה בתצהירה, כי "עבודתי כשגרה היתה משעה 08:30-17:30 שהם 9 שעות עבודה ובימים ב' ו-ה' עד 18:15. בתחילת כל חודש שעה שעבדתי על דפי המוצר לא הייתי יוצאת להפסקות, הייתי עובדת 9-10 שעות. כמו כן, אולצתי לערוך את פרוטוקול וועדת ההשקעות שמתקיימת כל חודש, בביתי, במהלך חופשת סוף השבוע (ימי שישי שבת) משום שהבוס הישיר – טמיר, אסר על הכנתו במשרד "על חשבון העבודה השוטפת" תוך שהציפיות והדרישה ממני היו שהכל יהיה מוכן בזמן ומהר" (ר'סעיפים יב'-יא' לתצהירה).

86. בהקשר זה טענה התובעת, כי רכיב השעות הנוספות הגלובלי ששולם לה אינו מכסה את התשלומים המגיעים לה בגין גמול שעות נוספות ומטעם זה סברה כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין תלושים פיקטיביים (ר' סעיף 13.4 לכתב התביעה) ובגין גמול שעות נוספות בסך של 4,276.5 ש"ח (ר' סעיף 13.5 לכתב התביעה).

87. הנתבעת טענה, כי "מעיון בפירוט השעות אשר צורף לכתב התביעה ניתן להיווכח כי בניגוד גמור לטענתה, קיבלה התובעת שכר כחוק בעבור שעות נוספות. מהדו"ח שצורף לכתב התביעה עולה כי מחודש דצמבר 2014 עבדה התובעת 23 ימים מתוכם עבדה בפועל 178.15 שעות רגילות בנוסף ל 3.82 שעות נוספות אשר הגמול הלוגלי בעבור שעות אלה, כמדי חודש, הינו 360 ש"ח" (ר' סעיף 53 לכתב ההגנה).

88. דו"חות הנוכחות שצורפו על ידי הנתבעת לתצהירו של מר שגב (נספח "ג") מראים, כי התובעת עבדה מעט שעות נוספות בכל חודש. כך, בספטמבר 2014 עבדה 9:22 שעות נוספות אשר מופיעות, משום מה, תחת הכותרת 100% על אף שהן שעות החורגות מן התקן היומי. בחודש אוקטובר 2014 עבדה התובעת 4:11 שעות נוספות, בחודש נובמבר 2014 עבדה 4:17 שעות נוספות ובחודש דצמבר 2014 עבדה 3:49 שעות נוספות.

89. שכרה של התובעת היה 5,640 ש"ח לחודש כעולה מתלושי השכר שצרפה לתצהירה. מכאן, כי ערך שעת עבודה עמד על 30 ש"ח (5,640 ש"ח). ערך שעה נוספת

186

עמד, אם כך, על 38 ש"ח. בממוצע עבדה התובעת בחודשים בגינם הוצגו בפנינו נתונים, 5.24 שעות נוספות ששווין כ-200 ש"ח. לתובעת שולם בכל אחד מחודשים אלה גמול גלובלי של שעות נוספות בגובה 360 ש"ח, יותר מסכום השעות הנוספות לו היתה זכאית.

90. צודקת התובעת, כי גמול השעות הנוספות הגלובלי משקף 9.5 שעות עבודה בערך של 125% (ר' סעיף13.1 לכתב התביעה). אלא שהתובעת טענה כי בכל יום עבודה, משך חמישה ימים בשבוע, עבדה תשע שעות ביום ועל כן משרתה הכילה, מיניה וביה, 8 שעות נוספות. על אלה יש להוסיף את השעות שלא קיבלו ביטוי בדו"ח השעות ובהן השעות שעבדה מן הבית (ר' סעיפים 13.3-13.2 לכתב התביעה).

91. אלא, שלא מצאנו לקבל את טענתה של התובעת ברכיב זה. התובעת לא הציגה ולו ראשית ראיה לכך שעבדה מן הבית. נהפוך הוא. תצהירה חף מכל התייחסות לטענה זו שענינה גמול השעות הנוספות הגלובלי ואף בכתב התביעה נטען, כי כאשר התלוננה על שהיא נאלצת לעבוד מן הבית אושרה לה שעה אחת בלבד, שלא הספיקה להשלמת המטלות (ר' סעיף יח' לכתב התביעה).

92. אף אם נאמר שהתובעת לא זנחה תביעתה זו חרף העדר כל התייחסות בתצהירה, לא שוכנענו כי גמול השעות הנוספות הגלובלי ששולם לה קיפח אותה בדרך כלשהיא.

93. תביעתה של התובעת ברכיב זה נדחית.

פיצוי בגין תלושי שכר פיקטיבים

94. טענתה של התובעת, כפי שהובאה לפרק הקודם, היתה כי הגמול הגלובלי אינו מכסה את זכויותיה הכספיות ועל כן זכאית היא לפיצוי בגין תלושים פיקטיביים בשיעור 5,000 ש"ח לכל תלוש (ר' סעיף 13.4 לכתב התביעה).

95. התובעת לא חזרה על תביעתה זו בתצהירה ונדמה כי זו נזנחה. אף אם היתה התובעת מבקשת כי ניתן דעתנו לטענה, לא מצאנו מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי ברכיב זה, שעה שתלושי השכר של התובעת, אלה שצורפו על ידה, נדמים כמקיימים את כל הוראות החוק.

96. תביעתה של התובעת ברכיב זה נדחית אף היא.

סיכום

97. הנתבעת מחויבת לשלם לתובעת סך של 12,000 ש"ח פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום וישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד תשלומו בפועל.

98. באשר לשאלת ההוצאות – תביעת התובעת נדחתה ברובה. משכך שאלנו את עצמנו האם יש מקום להטיל על הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת ואם כן, באיזה שיעור. לאחר שהפכנו בדברים כה וכה הגענו לכלל מסקנה, כי בשל דחיית מרבית תביעתה של התובעת ומחדלה, בשלו נמחקה התביעה והתובעת נאלצה להגיש בקשה לביטולו, יש מקום להעמיד את גובה השתתפות הנתבעת בהוצאות התובעת על סך של 5,000 ₪ בלבד. סכום זה ישולם לתובעת בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה.

ניתן היום, כ"ג סיוון תשע"ט, (26 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.