לפני בקשה למתן צו ארעי במעמד צד אחד, המונע מן המשיב 2 (להלן: "המשיב"), להעביר למשיבה 1 (להלן: "המשיבה"), ו/או לצד שלישי כלשהו את כספי הפיקדון בסך של 689,120 ₪ (להלן: "הפיקדון") שהופקד על ידי המבקשת אצל המשיב.

רקע

1. המבקשת היא חברה ציבורית אשר התקשרה בחוזה שכירות (להלן: "החוזה" ו/או "ההסכם") עם המשיבה, לשכירת שטח מסחרי להקמת מרכול וניהולו.
2. המשיבה הינה חברה פרטית בעלת זכויות במגרש בטירת הכרמל שעליו בנתה את המבנה המסחרי הכולל את המושכר נשוא התובענה (להלן: "המושכר").
3. המשיב הינו עורך דינה של המשיבה, אשר שימש כנאמן של הצדדים, על פי חוזה השכירות.
4. בין הצדדים נחתם חוזה, שבמסגרתו הפקידה המבקשת פיקדון בידי המשיב, בנאמנות.
5. המבקשת הגישה תובענה במסגרת ה.פ. (להלן: "ה.פ") בה עתרה ליתן צו הצהרתי המצהיר כי החוזה אשר נחתם בין המבקשת והמשיבה בוטל על-ידי המבקשת כדין. וכן, ליתן צו המחייב את המשיב להשיב למבקשת את הפיקדון אשר הפקידה בידיו הנאמנות.
6. יוער, לאחר שעיינתי בבקשה, העברתי לתגובת המשיבים, ולאחר מכן העברתי לתשובת המבקשת, ובהחלטתי זו הורתי על עיכוב הפיקדון בידי המשיב, עד למתן החלטה אחרת.

בתמצית טענות המבקשת

1. לשיטתה, על פי תנאי החוזה, הפקידה המבקשת בידי המשיב את הפיקדון, לצד הוראה מפורשת להעביר את הסך הנ"ל למשיבה, רק לאחר פתיחת המושכר בפועל, וכן הוראה מפורשת להשיב את הפיקדון למבקשת, אם בוטל חוזה השכירות טרם פתיחת המושכר.
2. המבקשת ביטלה את הסכם השכירות כדין, עוד בטרם נמסרה לה החזקה במושכר, בשל האיחור הרב בסיום בנייתו, וזאת על פי זכותה המפורשת לעשות כן. שהרי, המשיבה הפרה את התחייבותה למסור למבקשת את המושכר במועד, ועל כן ביטול חוזה השכירות הינו בהתאם לסעיף 2.10.3.
3. כמו כן, בסעיף 20.3 לחוזה נאמר כי: "במקרה של ביטול הסכם זה טרם פתיחת המושכר, שלא עקב הפרתו על ידי השוכר, ישיב ב"כ המשכיר את הסכום הנ"ל, לידי השוכר". לפיכך, משבוטל חוזה השכירות על ידי המבקשת, בשל האיחור במסירתו של המושכר, על המשיב החובה להשיב למבקשת את סכום הפיקדון.
4. לטענתה, הבקשה עומדת בתנאים למתן סעד זמני, סיכוייה של המבקשת להצליח בהליך העיקרי הינם מצוינים. אין כל ספק כי ההסכם בוטל טרם פתיחת המושכר. הגם, שמאזן הנוחות נוטה לזכותה של המבקשת. לטעמה, העברת הפיקדון מידיו הנאמנות של המשיב למשיבה או לצד שלישי כלשהו, בטרם התבררה התובענה תסכל את תכלית ההליך העיקרי. מאידך, היעתרות לבקשה לא תשפיע במאום על המשיבים.

בתמצית טענות המשיבים

1. המשיבים מתנגדים לבקשה, אשר אינה עומדת בתנאים למתן סעד זמני. הבקשה הוגשה תוך אי גילוי מלוא הפרטים שהיה על המבקשת לפרט בבקשתה, ולפיכך יש לראות את הבקשה כמי שהוגשה בחוסר ניקיון כפיים.
2. בקשתה של המבקשת מבוססת על הוראות 2.10.3 להסכם, אשר לטענתה עד המועד הקבוע בהסכם היה על המשיבה למסור לידיה את המבנה יחד עם טופס 4, אולם דרישה זו בוטלה על ידי הצדדים בחודש מאי 2014. זאת ועוד, המבקשת קיבלה את המבנה בפועל בחודש אוגוסט 2014, ואף קיימה סיור קבלנים מטעמה לצורך ביצוע עבודות התאמה.
3. המבקשת לא הראתה כי סיכוייה לזכות בהליך העיקרי עדיפים על אלו של המשיבה.
4. המבקשת לא הוכיחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. המבקשת לא טרחה להראות כיצד אי מתן הצו יסכל את ההליך העיקרי ומה הנזק שיגרם לה באם לא ינתן הצו. כמו כן, אין טענה ומימלא גם לא הוכחה טענה כזו לפיה לא יהיה בידי המשיבה להחזיר את הסכום במידה ובסופו של יום יקבע כי ביטול ההסכם היה כדין. הגם, שהמבקשת לא ציינה את הנזק שיגרם לה, שכן היא אינה צפויה להינזק כלל.

1. למעלה מכך, ההסכם בוטל על ידי המבקשת שלא כדין, הוא בוטל בחוסר תום לב ממניעים שאינם קשורים להסכם.
2. סעיף 20 לחוזה דן בבטוחות, והצדדים קבעו בהסכמה מה יעלה בגורל הפיקדון במקום בו יפרוץ סכסוך בין הצדדים ותועלה טענת הפרה.

בתמצית תשובת המבקשת

1. אי מתן הצו יסכל את ההליך העיקרי, שהרי המבקשת נקטה בהגשת תובענה בהמרצת פתיחה, אשר במסגרתה ביקשה להורות למשיב להשיב לה את הפיקדון.
2. טענת המשיבים בדבר העדר ניקיון כפיים הינה טענת סרק, שהרי החזקה במושכר מעולם לא נמסרה למבקשת, הואיל ובנייתו לא הושלמה.
3. סעיף 10 לחוזה השכירות מסדיר את מסירת החזקה במושכר הכוללים תנאים רבים שאף אחד מהם לא התקיים.
4. העובדה שהתקיים סיור קבלנים אינו מעיד שהמושכר נמסר למבקשת.
5. טענת המשיבים בדבר הוויתור על טופס 4 אינה רלוונטית לענייננו.
6. המשיבים נגועים בניסיון להטעות את בית-המשפט, ומעלים טענות כבושות.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה השתכנעתי כי דין הבקשה להידחות, מהנימוקים שלהלן.
2. ראשית, בית-המשפט, עת שוקל באם ליתן סעד זמני למבקש עושה מלאכתו בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי. על-מנת לסבר את האוזן שני סוגים של שיקולים שולטים בכיפה בבוא בית המשפט לדון בבקשה מסוג דא. לעניינו יפים הדברים שנאמרו ברע"א 4848/13 דריםבוטס נ' T.A.Y Technology limited חברה זרה(הונג קונג):

"סוג השיקולים הראשון עוסק באמות המידה המנחות את בית-המשפט בבחינת בקשת סעד זמני – הן סיכוייה של התובענה ומאזן הנוחות בין הצדדים (תקנה 362(א) ו- 362(ב)(1)). השיקולים בסוג השני מעשיים באופיים ועניינם התנהלות הצדדים, אופיו של הסעד המבוקש ושיקולי יושר נוספים (תקנה 362(ב)(2)).

1. בבואנו לבחון את הבקשה שלפנינו, בית המשפט שוקל את מאזן הנוחות ומשווה בין נזקו של המבקש באם לא ינתן לא הצו המבוקש, לבין נזקו של המשיב באם ינתן הצו.
2. במקרה דנן נזקה של המבקשת, ככל שיהא, הוא נזק כספי גרידא, קרי – כספי הפיקדון, ונזק זה, הוא מטבעו נזק הפיך. משכך, ניתן להגיש תביעה בגינו, ובמסגרתה לעתור להשיב את הכספים, ככל שאלה מגיעים לה.
3. נזק כספי הוא בר פיצוי, ולפיכך לא ניתנים צווים זמניים למניעתו (ראה: רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ). עיננו הרואות, שעל-פי ההלכה לא ניתן סעד זמני למבקש, כאשר מדובר בנזק כספי, ובמיוחד שמדובר בנזק כספי הפיך.
4. נכון הוא, שלעיתים נזק כספי יכול להיחשב לא הפיך, כגון שהמשיב הוא חדל פירעון, אשר לא יכול להשיב את הכספים, משהתקבלה התובענה. אך אין זה המקרה בענייננו, שהרי במקרה דנן לא נטען שהמשיבה חדלת פירעון, או שצפוי קושי ממשי בהשבת הכספים. ההפך, עסקינן במשיבה שהפרוטה בכיסה – הינה בעלת מקרקעין, ועל כן חזקה שתוכל לפרוע את החיוב, ככל שיידרש.
5. הואיל והמבקשת הגישה ה.פ בה עותרת היא לסעד הצהרתי בלבד, עליה לשקול את המשך צעדיה בהליך זה, או האם יש בדעתה להגיש תביעה כספית נפרדת, אשר שם יתבררו טענותיה בדבר ביטול ההסכם – האם נעשה כדין, אם לאו. לדידי, המדובר בסוגיה הדורשת בירור עובדתי, אשר לא ניתן להכריע בה כבר בשלב זה.

1. יתרה מכך, סבורתני שהיה על המבקשת לציין מלכתחילה את הפרטים המהותיים בדבר טופס 4, וסיור הקבלנים שהתקיים במושכר, אך המבקשת לא עשתה כן במסגרת בקשתה.
2. משהובאה התגובה לבקשה לשולחני, בהחלטתי מיום 27.1.15 הורתי על תשובת המבקשת, וזו נדרשה להתייחס בין היתר לטענה בדבר אי גילוי הפרטים האמורים, כפי שהועלו בתגובת המשיבים.
3. במסגרת תשובת המבקשת לתגובת המשיבים, טענה כי טענת הוויתור על טופס 4 אינו רלוונטי לענייננו, וסיכום הפגישה מתאריך 28.5.14 הוא אחד מיני רבים. הגם, הסיכום היה שאם המושכר היה נמסר למבקשת לאחר השלמת בנייתו על-פי תנאי החוזה, אזי על-מנת לחסוך בזמנים המבקשת הייתה מתחילה בביצוע עבודות התאמה ולא ממתינה לטופס 4. ושוב, לטעמי אלה פרטים שהיה על המבקשת לפרוס כבר במסגרת בקשתה.
4. על-פי ההלכה על המבקש סעד זמני לפרט בבקשתו, ובעיקר בעתירתו במתן צו במעמד צד אחד, את כל האירועים הרלוונטיים, לרבות תכתובות עם הצד שכנגד, אף אם הן עשויות להקשות על עתירתו (ראה: רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ). על המבקש לבוא בניקיון כפיים, שכן עסקינן בצו שמקורו הוא סעד מן הצדק.

סוף דבר

1. לאור האמור והמפורט לעיל דין הבקשה להידחות, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות, אלה ישקלו במידת הצורך בהליך העיקרי.
2. באשר להליך העיקרי, כפי שציינתי לעיל, תודיעני המבקשת בתוך 7 ימים האם היא עומדת על המשך ניהול ה- ה.פ, או שמא תגיש תביעה כספית נפרדת. בהעדר הודעה, אניח כי יש הסכמה למחיקת ה- ה.פ, ללא צו להוצאות.
3. הנני לבטל את הצו הארעי שניתן למשיב 2, במסגרת החלטתי מיום 27.1.15.

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים, לאלתר.

המזכירות תביא בפני את התיק לעיון תוך 7 ימים.

ניתנה היום, י' שבט תשע"ה, 30 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.