1. ביום 18.10.2012 נחתם בין הצדדים הסכם מכר המתייחס לנחלה חקלאית מס' 43, בבית עוזיאל (להלן: "הסכם המכר").

הליך זה עניינו עתירת התובע כי בית המשפט ייתן תוקף של פסק דין לנספח לאותו הסכם המכר במסגרתו הוסכם, לשיטת התובע, כי כספים אשר הוחזקו בנאמנות, ישוחררו לידי הנתבעים על אף שטרם הבשיל המועד להעברתם, וזאת על מנת לאפשר לנתבעים לרכוש דירה חלופית ברחוב העצמאות 15 בגן יבנה הידועה כגוש 557 חלקה 144 (להלן: "הדירה"), ותוך התחייבות הנתבעים להשיב את הכספים עד לתאריך מוגדר שאם לא כן תימכר הדירה ואף ימונה לצורך כך כונס נכסים.

לטענת התובע, הכספים הועברו לידי הנתבעים, לא הושבו על אף ארכות שניתנו, ולפיכך הוא נדרש להליך המשפטי.

הנתבעים מצדם הכחישו את טענות התובע בכתב התביעה, טענו לקיומן של הסכמות נוספות ואחרות המשליכות על תוקפו של הנספח, כמו גם טענות בשאלת הצורך בהשבת סכום זה או אחר, היקף הסכומים אשר הועברו והיקף החיובים המוטלים על מי מהצדדים.

2. ביום 11.4.2016, בפתח דיון שמיעת הראיות, הגיעו הצדדים לכלל הסכם פשרה במסגרתו הוסכם, בין היתר, על שיעור הסכום אשר ישולם לתובע על ידי הנתבעים (סך כולל של 1,200,000 ₪).

עוד הוסכם בין הצדדים כי לצורך השבתו של סכום זה לידי התובע יפעלו הנתבעים, באופן עצמאי, למכירת הדירה בתוך 120 יום, ואולם מקום בו לא תימכר הדירה עד לאותו מועד, ימונה עורך הדין שוורץ ככונס נכסים לצורך מטרה זו.

להסכמה זו של הצדדים ניתן תוקף של פסק דין.

3. ביום 16.8.16 הוגשה בקשה ראשונה של התובע למינוי כונס נכסים, מכוח הוראות פסק הדין ומקום בו הנתבעים לא מכרו את הדירה באופן עצמאי.

התבקשה תגובת הנתבעים, אשר אישרו כי הדירה לא נמכרה, אך ביקשו ארכה לצורך מימוש מכירה זו.

ביום 1.9.16 ניתנה החלטתי במסגרתה מצאתי לדחות את בקשת הנתבעים והכל מהטעמים המפורטים באותה החלטה.

4. ביום 5.9.16 הוגשה על ידי הנתבעים בקשה לעיון חוזר בהחלטה במסגרתה נטען כי הנתבעים התקשרו בזיכרון דברים עם רוכש פוטנציאלי, והם מבקשים כי תינתן להם האפשרות להשלים את הליך המכירה.

התובע מצדו התנגד, טען כי התקופה אשר ניתנה לנתבעים לצורך מכירת הדירה חלפה, כי המסמך אליו הפנו הנתבעים אינו בגדר זיכרון דברים כי אם מסמך בלתי מחייב, אשר הוראותיו – לרבות אלו הנוגעות למועדי התשלום, אינן ברורות. לשיטת התובע, בהינתן הנזק אשר נגרם לו עקב העיכוב בתשלום, הוא אינו נותן הסכמתו לארכות נוספות.

5. בשל הרצון לבחון אפשרות לסייע בידי שני הצדדים, מצאתי לקבוע את התיק לדיון נוסף אשר התקיים ביום 22.9.16 ובמסגרתו חזרו הצדדים על טענותיהם.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי עת נמצא רוכש המעוניין לרכוש את הדירה במחיר אשר יש בו כדי להבטיח את השבת הסכומים הנדרשים לתובע, נמנע הצורך בהליך מכר באמצעות כונס נכסים, ויש לאפשר השלמת מכר זה.

מאידך, לשיטת התובע, נוכח התנהלות הנתבעים במשך מספר שנים בהן שבו והפרו התחייבויותיהם, חוסר הבהירות במסמך שהוצג על ידי הנתבעים, רצונו של התובע לקבל את כספו בחזרה, ובמיוחד מקום בו הוא אינו נותן אמון בנתבעים, הוא אינו נותן הסכמתו לשינוי הוראות פסק הדין, ומבקש כי הליך המכר ייעשה באמצעותו של כונס הנכסים.

בתום הדיון, ניתנה החלטה במסגרתה נקבע כי ב"כ הצדדים יודיעו עד ליום 28.9.16 האם הגיעו לכלל הסכמות המייתרות את הצורך במתן החלטה בבקשת הנתבעים לעיון חוזר בהחלטה מיום 1.9.16.

6. בהמשך, הוגשו לי בקשות למתן ארכה, כאשר במסגרת ההודעה האחרונה התבקשה ארכה למתן הודעה משותפת של הצדדים עד ליום 13.10.16.

נכון למועד היום, לא הוגשה הסכמה בין הצדדים , ולפיכך אני נדרשת להחלטה זו.

7. לאחר שנתתי דעתי לבקשה, תגובה תשובה ועמדת הצדדים בדיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. טעמיי להלן;

8. אקדים ואציין כי אין אני מהווה ערכאת ערעור אחר פסקי הדין שלי, וממילא מדובר בפסק דין שהוא חלוט.

די בכך על מנת להביא לדחיית הבקשה.

הצדדים הגיעו לכלל הסכמה ברורה, מפורשת וחד משמעית, לרבות לעניין התקופה בה תינתן לנתבעים האפשרות לבצע מכר עצמי.

הנתבעים אף חתמו על הסכמה מפורשת זו לאחר שאישרו את הסכמתם לאמור.

הנתבעים לא עמדו בהתחייבותם זו, ומשכך- ועל פי הוראות פסק הדין, יש למנות כונס נכסים לצורך מימוש הדירה והשבת הכספים לידי התובע.

כפועל יוצא, ובהעדר הסכמה אחרת בין הצדדים, אין מקום למתן ארכות נוספות.

9. למעלה מהצורך אוסיף ואציין כי אין המדובר בתובע אשר מבקש לממש זכות באופן בלתי סביר, אלא כי על פי פסק הדין היה על הנתבעים להשיב לתובע את כספו עד ליום 4.8.2016, דהיינו לפני למעלה מחודשיים, וזאת בהמשך לארכה אשר ניתנה להם של ארבעה חודשים במסגרת פסק הדין.

10. גם בהחלטתי מיום 1.9.2016 נאמרו הדברים מפורשות, תוך שהוסף (למעלה מהצורך) כי אין המדובר במקרה בו כבר נמכרה הדירה ומטעמים אשר אינם תלויים בנתבעים, טרם הועברו הכספים; אלא – בפשטות, בבקשה למתן ארכה אשר משמעותה שינוי הוראות פסק הדין.

11. ההבנה כי הנתבעים מבקשים לבצע מכר עצמי על מנת לחסוך בהוצאות הליך כינוס הנכסים, אינה מאיינת את זכויותיו של התובע, וודאי מקום בו מדובר במי שעל אף טענותיו לעניין הפרות חוזרות של התחייבות הנתבעים להשיב לידיו כספים, נתן את הסכמתו לארכה לצורך ביצוע אותו מכר, במסגרת הסכם הפשרה, וזאת לתקופה של 120 יום ממועד מתן פסק הדין.

12. סוף דבר - הבקשה לעיון חוזר נדחית.

המזכירות תודיע.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשע"ז, 14 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.