בעניין: התנגדות לביצוע שטר

התיק הועבר לבית משפט זה.

המשיבה הגישה לביצוע נגד המבקשים שטר חוב ע"ס 74,300 ₪, בקשר עם עסקת שכירות רכב מאזדה מיום 30/1/14. מרכיבי הסכום פורטו במכתב מיום 24/11/14, שהוצא לאחר החזרת הרכב למשיבה.

המבקשים טענו בתצהירים כי הינם בהליכי פשיטת רגל, אך בדיקה שלי באתר משרד המשפטים לא גילתה רישום בעניין, וכנראה מדובר בהליכים נגד החברה, שבבעלות משפחת המבקשת, א.ס. מדפי ירושלים מפעל ליצור רהיטי מתכת בע"מ.

המבקשים אישרו כי נחתם הסכם ליסינג לרכב, וכי לא עמדו בתשלומים החודשיים עקב קשיים כלכליים. המבקשים טוענים כי החזירו את הרכב למשיבה לפי דרישתה במצב טוב, כי המשיבה סירבה לבקשתם למכור את הרכב בעצמם ואף לא מסרה פרטים בדבר גובה החוב.

המבקשים מציינים כי אינם יכולים לעמוד בחוב ומפרטים את הנימוקים לכך, וטוענים כי הרכב היה בשימושם רק חצי שנה, נשמר במצב טוב ואין הצדקה לדרישה בגין "נזקים וחוסרים" בסך 15,476 ₪. המבקשים טוענים כי אם נגרם נזק לרכב, הרי שהיה מבוטח וניתן לתבוע את המבטחת. המבקשים גם מתנערים מיתר מרכיבי החוב וטוענים כי הפיצוי המוסכם אינו סביר וכי אישור תשלום שטר החוב יביא למצב שהמבקשים ישלמו 100,000 ₪ (סכום השטר בתוספת התשלומים ששולמו) עבור הרכב בעוד שהמשיבה תוכל למכור אותו, וכך תגבה פעמיים את שוויו.

לפי החלטות כב' השופט ארנברג מבית משפט השלום בירושלים הגישו הצדדים תגובות הן לעניין הסמכות המקומית, שהוכרעה, והן לעניין ההתנגדות לביצוע שטר.

המשיבה פירטה בתגובה את התחשיב לפיו מולא סכום השטר, עקב הפרת ההסכם וסיומו המוקדם, לפי סעיפי הסכם השכירות וצירפה את הסכם השכירות את הנספח ואת יתר המסמכים, המעידים על החוב, כרטסת הנהלת חשבונות וחוות דעת שמאי. המשיבה הציגה כי הסכומים, שהוצהרו ע"י המבקשים לא היו מדוייקים, כי התשלום החודשי היה 4,254 ₪, וכי שווי הרכב, שהוזמן חדש עבור המבקשים היה 193,675 ₪ ולא 129,672 ₪ כנטען ע"י המבקשים (צורף טופס הזמנת הרכב חתום ע"י המבקשת). המשיבה גם תיקנה כי הרכב היה ברשות המבקשים עשרה חודשים ולא חצי שנה מפברואר עד נובמבר 2014. המשיבה פירטה כי השמאי שם את הנזקים והחוסרים ברכב, לפי הוראות ההסכם, וכי אין מדובר על אירוע תאונתי, המקים תביעת ביטוח, כי הפיצוי המוסכם נקבע בהסכם מטעמים כלכליים ענייניים, שפורטו, ואושרו ע"י בתי המשפט. מכל האמור לעיל עותרת המשיבה לדחיית ההתנגדות לביצוע שטר, שאינה מגלה הגנה.

המבקשים הגישו תגובה לתגובה, טענו כי החוזה עליו הוחתמו הינו חוזה אחיד, שלא התאפשר להם לשנות את תנאיו, צירפו את הצעת המחיר בה נכתב כי דמי השכירות החודשית יהיו 3,603 ₪ (ללא מע"מ, ובצירוף מע"מ 4,252 ₪). עוד צירפו המבקשים בנוסף להסכם השכירות והנספח את כתב האופציה לפיו בתום התקופה יוכלו לרכוש את הרכב תמורת 71,593 ₪ בצירוף מע"מ. המבקשים חזרו על טענותיהם לפיהן על המשיבה להוכיח את כל מרכיבי התביעה וכי אכיפת שטר החוב, כפי שהוגש תקפח את זכויות המבקשים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מוצאת כי המבקשים לא העלו כל הגנה בפני התביעה, וטענותיהם המעטות התבדו או נדחו בפסיקה.

טענת המבקשים כי החזיקו ברכב רק חצי שנה נסתרה בכך שאישרו את תחילת השכירות ביום 24/2/14 ואת החזרת הרכב ביום 5/12/14. המבקשים אישור כי לא עמדו בתשלומים, ומכרטסת הנהלת החשבונות עלה כי לא כיבדו את התשלום של חודש נובמבר 2014.

הטענה להיות החוזה חוזה אחיד ומקפח נטענה בעלמא, ללא טענה לכפיה או אילוץ כלשהו לחתום על החוזה. המבקשים בעצמם ציינו כי קיבלו הצעה לפני חתימת החוזה וחתמו על כל המסמכים. הטענה גם נדחתה לגופה ביחס לאותו הסכם של המשיבה:

"המבחן להכתרת תנאי מקפח הוא מבחן ההגינות והסבירות. תנאי הוא מקפח אם יש בו הגנה על אינטרס (כלכלי או אחר) של ספק מעבר לראוי בסוג זה של התקשרות והוא אינו מקפח אם הוא נועד לשמור על האינטרס הלגיטימי והסביר של הספק. בסיכום כאמור, במקרה שלפני, סבורני כי תנאי ההסכם אינם מקפחים אלא נועדו לשמור על האינטרסים הלגיטימיים של התובעת (ראה והשווה: ע"א 764/76 שמעוני נ' מפעלי רכב אשדוד פ"ד ל"א (3) 113: וכן ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קבילת" נ' ליונל אריה פ"ד מ"ו (2) 464)" (ת.א. (שלום חיפה) 12959/03 דראל רם נ' לזרח, 20.3.2006, מופיע בנבו, וראו גם בש"א (שלום חיפה) 4611/08 בלחסן חשמל נ' דראל רם בע"מ, 3.8.2008, מופיע בנבו).

חישוב הפיצוי המוסכם אושר גם הוא בפסיקה (ע"א (מחוזי חיפה) 3338/06, דראל נ' לזרח, 26.6.2007, מופיע בנבו, וטענת המבקשים כי לתחושתם הסכום אינו הוגן או אינו הגיוני הינה טענה סתמית. גם הטענה לפיה המבקשים הינם נחותים לעומת המשיבה מתעלמת מטענה אחרת של המבקשים לפיה פעלו במסגרת חברה בע"מ. לשלילת טענת היתרון הבלתי הוגן ראו ת.א. (שלום חיפה) 6460-09-09 ליסקאר רם נ' אדירים, 10.2.2014, מופיע בנבו, שם גם חזרה כב' השופטת ג'דעון על הקביעה לפיה עמידה על הפעלת מנגנון מוסכם אינה מהווה חוסר תום לב.

המבקשים בתגובה לתגובה לא סתרו את חוות דעת השמאי, שצורפה במלואה, ונערכה גם היא לפי הוראות ההסכם, ולא התמודדו איתה בכלל. כך גם לא שללו את החריגה ממכסת הקילומטרים, את חובת תשלום ההשתתפות העצמית בגין אירוע, שתאריכו צויין, ובקשתם נמצאת כללית, סתמית ובניגוד למוסכם בינם לבין המשיבה עם קבלת הרכב לשימושם.

אני קובעת כי המבקשים לא הציגו כל הגנה שהיא, בפני התביעה השטרית, שנערכה והשטר מולא לפי המוסכם בין הצדדים. המבקשים הודו בחתימה על ההסכמים ובאי עמידה בתשלומי השכירות, עקב קושי כלכלי. הנטל להציג הגנה מפורטת רובץ על המבקשים, ואף כי מדובר בנטל קל, לא הרימו אותו, אלא הסתפקו במסקנות משפטיות, שלא הונחה להן תשתית עובדתית, וטענותיהם עומדות בניגוד למוסכם ולפסיקה.

ההתנגדות לביצוע שטר נדחית, והליכי ההוצל"פ יחודשו.

מאחר ולא התקיים דיון במעמד הצדדים, ישלמו המבקשים למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ בלבד.

ניתנה היום, י"ט ניסן תשע"ה, 08 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.