הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

המדובר בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות תאונה שארעה במהלך עבודתו אצל הנתבעת 1, ביום 31.3.10, עת התובע ניסה לחלץ ממכונה עליה עבד שול פלסטיק שנתקע בה, ובעת שעשה כן, נתפסה אצבע מס' 2 בידו הימנית במשכן המכונה ונגרמה לו קטיעה של קצה האצבע.

מומחה בית המשפט, פרופ' רינות, קבע כי לתובע לא נותרה נכות כתוצאה מפגיעתו בתאונה.

הצדדים חלוקים בשאלת האחריות –

על אף שאין מחלוקת בדבר התרחשות התאונה הנתבעים טוענים כי אין להטיל עליהם כל חבות כלפי התובע, שכן הלה פעל בניגוד להוראות הבטיחות אותן קיבל בתחילת עבודתו אצל הנתבעת בחודש 6/09, כפי שעולה מאישור שצורף כנספח "ב" לסיכומי טענותיהם. לטענת הנתבעים היה על התובע להמנע מלהכניס ידו למשכן קודם ללחיצה על כפתור החירום הקיים במכונה ואשר היה מביא לעליית הגליל העליון של המשכן ומאפשר הוצאת השול ללא הכנסת האצבע למשכן.

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי המכונה בה נפגע התובע, הינה בטיחותית והושקע בה תכנון וחשיבה רבה באשר לבטיחות העובד, ולפיכך קיימים בה שלושה(!) מנגנונים המאפשרים את הרמת החלק העליון של המשכן לצורך שחרור חומר גלם (דבר שצפוי כי יקרה מדי פעם בתהליך העבודה), ולפיכך יש לקבוע כי הנתבעים אינם חבים כלל כלפי התובע. לחלופין, יש לייחס לו אשם תורם משמעותי.

לכך משיב התובע, אשר היה צעיר בן 20 במועד התאונה, כי טופס הדרכת הבטיחות עליו חתם התובע איננו מעיד על כך שקיבל הדרכה ספיציפית באשר להפעלת המכונה וקיום כפתור חירום בה, אלא רק הדרכה כללית בנושאי בטיחות, וכי אין להטיל עליו כל אשם תורם בהיותו בחור צעיר, שרק החל בעבודתו, ואשר פעולתו, שנעשתה בתוך לחץ העבודה, נעשתה על מנת לקדם את העבודה כאשר לא היה מגן המונע את הכנסת היד למשכן.

בשאלת הנזק

התובע טוען לנזקים בסך כולל של כ-74,000 ₪ הכוללים: 40,000 ₪ בגין כאב וסבל, כ-15,000 ₪ הפסד שכר בגין העדרותו עד ליום 21.5.2010, וכן הוצאות ועזרת צד ג' לתקופה שבסמוך לאחר התאונה.

מנגד טוענים הנתבעים כי נזקיו של התובע מסתכמים לסך של כ-19,000 ₪ (15,000 ₪ כאב וסבל, 2,200 ₪ בגין הפסד השתכרות ועוד הוצאות), סכום ממנו יש לנכות את חלקם של הנתבעים בשכר המומחה אשר אישר את קביעת המומחה מטעמם, כמו גם את קביעת המל"ל, לפיה לא נותרה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה.

הנתבעים צרפו תלושי שכר של התובע המעידים כי שכרו שולם לו, אם כי לא באופן מלא, במהלך תקופת העדרותו (בחלקו כ"דמי תאונה" כאשר המעביד מקבל את דמי הפגיעה מהמל"ל כנגד תשלום זה), ולפיכך אין מקום לחשב הפסד כנטען ע"י התובע, ומנגד, אין מקום לניכוי דמי הפגיעה ששילם המל"ל.

לאחר עיון במלוא טיעוני הצדדים והמסמכים שצורפו על ידם, לרבות התחשבות בשאלת ההוצאות בגין שכ"ט מומחים, אני מחייבת את הנתבעים לפצות את התובע בתשלום סך של 19,800 ₪ בצירוף החזר אגרה ושכ"ט בסך כולל של 3,500 ₪.

לאור ההסדר הדיוני ניתן פטור מתשלום יתרת אגרה.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ז, 31 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.