בפניי תביעתו של התובע לפיצוי בגין נזקי רכוש שאירעו לו בתאונה מיום 14.08.2014.

ביום 21.12.2015 התקיים דיון בו נשמעו העדים הרלוונטיים.

ב"כ הצדדים הודיעו, קודם לתחילת הדיון, כי הם מסכימים להכרעה ע"פ ס' 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984 והודיעו כי הסבירו למרשיהם את ההשלכות של פסק דין בדרך זו לרבות העובדה כי הוא ניתן ללא נימוקים.

ב"כ הצדדים הסכימו כי "במסגרת פסק הדין תיקבע גם האחריות", קרי לא תהא רק קביעה של סכום, אם בכלל, ותו לא והוסכם כי "לעניין קביעת האחריות ובהיותו של התובע מורה לנהגיה ששלט ברכב בעת האירוע תיחשב אחריותו ואחריות הגב' זגורי (התלמידה לנהגיה) כאחריות אחת, אם תיקבע כזו".

בדיון נשמעו גב' זגורי, התובע והנתבעת.

לאחר שמיעת עדותה של הנתבעת נכנס בן זוגה לאולם ואפשרתי גם לו לומר מספר מילים לפרוטוקול וזאת לאחר שהוזהר כי עליו לומר את האמת.

לאחר דברים אלו סיכמו באי כוחם המלומדים של הצדדים את טענותיהם.

למחרת הדין הגיש התובע בקשה לתיקון הפרוטוקול באופן שהתבקשה מחיקתן של שורות 18-19 בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון.

הבקשה נצפתה ע"י ב"כ הנתבעת ביום 27.12.2015.

באשר לתיקון הפרוטוקול:

דין הבקשה להידחות.

הפרוטוקול משקף את הדברים שנאמרו.

ממילא שהמונח "ככל שאירעה תקלה" משקף הסכמה על תנאי ואין בו כדי להוות הודאה כי אכן אירעה תקלה.

בהתחשב בכך כי ב"כ הנתבעת טען כי הגיש תביעה שכנגד במסגרת ההליך המקביל המתנהל בתיק 28788-07-15 סבורני כי ניתן לקבל את דבריו ככתבם וכלשונם ביחס לתקלה שאירעה.

עם זאת, ב"כ התובע, אשר מייצג אותו באופן פרטי כפי שטען, אינו אמור להכריע בשאלה האם אכן אירעה תקלה, אם לאו.

בטוחני כי באי כוחם של הצדדים בהליך המקביל יפעלו כחוכמתם על מנת להגיע להסכמה בעניין זה וייתרו את הצורך בהכרעה בעניין שולי זה של התקלה הנטענת.

אם לא יעלה בידם הדבר יובא הדבר להכרעת בית המשפט בהליך המקביל.

לגופו של עניין:

לאחר ששמעתי את העדים שהעידו בפניי ועיינתי בתמונות של מקום האירוע, בתמונות הצבעוניות של הנזקים לרכבים המעורבים, בחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת ביחס לנזקים שנגרמו לרכבה, בהודעות הצדדים לחברות הביטוח ובהודעתו של התובע במשטרה ובהתחשב במיקומי הנזקים ברכבים המעורבים החלטתי לחלק את האחריות לתאונה בין שני הצדדים באופן בו הנתבעת תישא באחריות בשיעור של 80% ואילו התובע (בהיותו מי ששלט ברכבו כפי שהוסכם בין הצדדים) יישא באחריות בשיעור של 20%.

לנוכח האמור אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בהליך שבפניי שיעור של 80% מהנזקים המוכחים.

באשר לנזקים:

בס' 8 לכתב התביעה פירט התובע את נזקיו.

המרכיבים הנוגעים להשתתפות העצמית והנחת היעדר התביעות הוכחו במידה הנדרשת.

לעומת זאת, ביחס למרכיב העיקרי הנתבע, קרי אבדן זמן עבודה ושכר, לא הציג התובע כל ראיה. התובע אמנם לא נשאל דבר בעניין זה ואף כי הטענה להפסד שכר אינה מופרכת על פניה הרי שעניין זה טעון הוכחה.

הטענה לא הוכחה ולא הוצגה כל ראיה שתעיד על הפסד שכר בפועל.

לא הובאה גם כל ראיה בעניין התשלום שנטען כי שולם עבור מכתב דרישה וממילא שעניין זה של הייצוג המשפטי יבוא לידי ביטוי בהוצאות המשפט שתיפסקנה בהליך שבפניי.

באשר לעגמת הנפש הרי שלא התרשמתי כי לתובע נגרמה עגמת נפש בגין התאונה ודומני כי שעה שמדובר בתאונה קלה כאמור לא היה כל מקום לתבוע מרכיב זה.

בהקשר זה יש לציין כי במכתב הדרישה שצורף כנספח לכתב התביעה לא נזכר המרכיב האמור.

סיכומו של דבר, נזקיו הישירים והמוכחים של התובע מסתכמים בסך של 1,466 ₪.

לפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. סך של 1,173 ₪ בגין הנזקים הישירים.

ב. סך של 756 ₪ בגין אגרות המשפט, זו ששולמה וזו שתשולם עד ליום 01.02.2016.

ג. סך כולל של 1,000 ₪ בגין שכר טרחת ב"כ התובע.

התובע ידאג לתשלום המחצית השנייה של האגרה עד ליום 20.01.2016.

התשלום על פי פסק הדין יבוצע עד ליום 01.02.2016 בכפוף לתשלום המחצית השנייה של האגרה ע"י התובע.

התשלום יבוצע לידי ב"כ התובע.

המזכירות תודיע לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א טבת תשע"ו, 02 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.